קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת זקנה מיוחדת למי שחוק השבות לא חל עליו: 1. התובעת הגישה לנתבע ביום 4.12.2011 תביעה ל"גמלת זקנה מיוחדת" ותביעתה נדחתה בהתאם להחלטה מיום 5.12.2011, כאשר הסיבה לדחייה היא: "טרם חלפו 24 חודשים מיום שהוכרת כתושב ישראל". כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. 2. התובעת נולדה בשנת 1941 באוקראינה. בתה X עלתה לישראל בשנת 1998. אביה של X, שנפטר, היה יהודי. התובעת הגיעה לארץ ביום 21.10.2009 ומאז מתגוררת עם בתה X. התובעת אינה זכאית ל"אשרת עולה" כהגדרתה לפי חוק השבות, התש"י-1950 (להלן:"חוק השבות"). ביום 1.12.2011 קיבלה התובעת מעמד של תושבת ארעית (אשרה א/5). מייד לאחר קבלת תושבות הגישה התובעת את בקשתה לגמלת זקנה מיוחדת, אשר כאמור נדחתה על ידי הנתבע. 3. הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי בהתאם לסעיף 2א(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") אין לראות בתובעת כ"תושבת ישראל" לעניין חוק הביטוח הלאומי, שכן היא התגוררה בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרשיון, פחות מ-183 ימים. כמו-כן, טען הנתבע כי התובעת אינה מקיימת את התנאים שבהסכם מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי, שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, לעניין תשלום קצבאות זקנה מיוחדות, שחל על תושב ישראל שחוק השבות לא חל עליו. זאת, מאחר שטרם חלפו 24 חודשים מהיום שבו הוכרה התובעת כתושבת ישראל. 4. מאחר שלא קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, הדיון התנהל לפי טיעונים בכתב. 5. ב"כ התובעת השיב לטענות ב"כ הנתבע ולדעתו, חל על התובעת ההסכם האחרון שנחתם מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי משנת 1988, שחל גם על תושבי ישראל שחוק השבות לא חל עליהם. התובעת קיבלה אשרה מסוג א/5 (תושבת ארעית) ביום 1.12.2011 וכל עוד התגוררה בישראל מעל 183 ימים, היא זכאות לגמלת זקנה מיוחדות החל מחודש 6.2012, כיוון שהיא עונה על הגדרת "תושב". התובעת נכללת בהגדרה שבסעיף 3 (א) להסכם מ-1988, ולפיה היא נחשבת תושבת ישראל, לא נשואה ואינה מבוטחת בהתאם לסעיף 240(1) לחוק הביטוח הלאומי, מאחר שהיא נעשתה תושבת ישראל לאחר שהגיעה לגיל המזכה בקצבת זקנה (היא כיום בת כ-70). ב"כ התובעת הפנה לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (אב בית דין: כב' השופטת גילצר -כץ) בל 7117/07 גלינה לישנובה נ' המוסד לביטוח לאומי (8.9.2009, להלן: "פסק דין גלינה"). 6. הניתוח של המצב המשפטי שנעשה בפס"ד גלינה (פסק דין שנותר חלוט), יפה לענייננו: סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי קובע: (א) המוסד, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה ועם המועצה ועל פי הסכם בינו לבין הממשלה או לבין גוף ציבורי שקבע השר על דעת הממשלה, רשאי ליתן בשם הממשלה או הגוף הציבורי, שלא בדרך קבע, לכלל תושבי המדינה או לסוגים מהם, הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה או לפי חיקוק אחר. (ב) אוצר המדינה או הגוף הציבורי יחזירו למוסד כל סכום שהוציא למתן ההטבות האמורות, הכל כפי שנקבע בהסכם כאמור בסעיף קטן (א). מכוח סעיף זה, נחתמו במשך השנים מספר הסכמים. בשנת 1978 נחתם הסכם בדבר מתן גימלאות זיקנה ושאירים מיוחדות לתושבי ישראל שאינם מבוטחים לפי פרק ב' לחוק הביטוח הלאומי ושחוק השבות לא חל עליהם (להלן:"הסכם 78"). בשנת 1980 נחתם הסכם נוסף בדבר מתן גימלאות זיקנה ושאירים מיוחדות לתושבי ישראל שחוק השבות אינו חל עליהם (להלן:"הסכם 80"). הסכם 80 החליף את הסכם 78 כאמור בסעיף 6 להסכם 80: "אדם המקבל "גימלה מיוחדת זקנה" או "גימלה מיוחדת שאירים" לפי הסדרים שהיו קיימים בין הצדדים לפני תחילתו של הסכם זה יראוהו כמקבל גימלת זיקנה מיוחדת או גימלת שאירים מיוחדת, לפי הענין, על פי הסכם זה וההוראות שבהסכם זה יחולו עליו". העולה מסעיף זה, שהסכם 80 בא במקום הסכם 78. הסכם 80 קבע בסעיף 2 להסכם, כי גמלת זקנה מיוחדת תינתן לתושב ישראל שחוק השבות לא חל עליו, אם הוא שהה בישראל כתושב במשך 24 חודשים רצופים. ההסכם האחרון שנחתם היה בחודש דצמבר 1988 "הסכם בדבר מתן גימלאות זיקנה ושאירים מיוחדות בין ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי" (להלן:"הסכם 88"). סעיף 19 להסכם 88 קובע: "אדם המקבל גמלת זקנה מיוחדת או גמלת שארים מיוחדת לפי ההסדרים שהיו קיימים לפני חתימתו של הסכם זה, יראוהו כמקבל גמלת זקנה מיוחדת או גמלת שאירים מיוחדת, לפי העניין, על פי הסכם זה וההוראות יחולו עליו".   הסכם 88 קובע בסעיף 3 כי גמלת זקנה מיוחדת תשולם לתושב ישראל שאינו מבוטח בביטוח זקנה. כמו כן, הסכם 88 קובע כי הוא חל על עולים ועל "קבוצות אחרות של תושבים שאינם מבוטחים לפי החוק". קרי, ההסכם חל גם על תושבים אשר חוק השבות אינו חל עליהם. 7. השאלה שמתעוררת בענייננו היא האם חל על התובעת הסכם 80, אשר דורש תנאי של תושבות במשך 24 חודשים עד לקביעת זכאות לקצבת זקנה מיוחדת, או שמא, חל הסכם 88, שאינו דורש תנאי כזה. שני ההסכמים קובעים הוראות באשר לגמלאות זקנה ושאירים מיוחדות מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי. מכאן, כי חזקה היא שהסכם 88 בא להחליף את הסכם 80. התובעת מקיימת את התנאים שבסעיף 3 להסכם 88, כדלקמן: (א) גמלת זקנה מיוחדת לפי הסכם זה תינתן: (1) לעולה; (2) לגבר שנעשה תושב ישראל, שלא לראשונה, בהיותו בן 60 ומעלה; (3) לתושב ישראל - גבר או אשה לא נשואה או אשה החיה בנפרד מבעלה - שאינו מבוטח לפי פרק י"א לחוק בשל האמור בסעיף 240(1) לחוק. מכאן, זכאית לכאורה התובעת לגמלה המבוקשת. אולם, ב"כ הנתבע טענה כי בהתאם לאמור בסעיף 3 (א) (3) להסכם 1988 "גמלת זקנה מיוחדת לפי הסכם זה תינתן לתושב ישראל - גבר או אישה לא נשואה החיה בנפרד מבעלה - שאינו מבוטח לפי פרק י"א לחוק בשל האמור בסעיף 240(1) לחוק". ב"כ הנתבע טענה כי סעיף 240(1) לחוק הביטוח הלאומי בנוסחו הקודם, קבע שתושב ישראל לעניין פרק י"א לחוק הינו תושב ישראל שמלאו לו 18 שנה להוציא מי שביום קבלת חוק הביטוח הלאומי, התשי"ד - 1953 (קרי ביום 18/11/53) כבר מלאו לו שישים ושבע שנים. דהיינו, תושב ישראל שביום קבלת החוק (18/11/53) הגיע לגיל 67 ואינו יכול להיחשב תושב לפי פרק י"א - יהיה זכאי לקצבת זקנה מיוחדת לפי סעיף 3 (א)(3) להסכם 1988. לגרסת הנתבע, מאחר והתובעת נכנסה לישראל כמי שחוק השבות לא חל עליה ומאחר ואינה עונה על הגדרת "תושב ישראל" שבסעיף 3 (א)(3) להסכם 1988, שכן לא מלאו לה 67 שנים ביום 18/11/53, הרי שאין להחיל בעניינה את הסכם 1988. אנו בדעה כי טענת ב"כ הנתבע אינה נכונה. זאת, מאחר שנוסח סעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי הנוכחי שחל גם במועד הרלוונטי לתביעה, קרי, מועד הגשת תביעת התובעת לקצבת זקנה מיוחדת, הוא: בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים מבוטח לפי פרק זה, להוציא מי שביום שבו נעשה לראשונה תושב ישראל כבר הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ג' בלוח א'1. התובעת אינה "מבוטחת לקצבת זקנה" מאחר שהיא נעשתה לראשונה תושבת ישראל עת כבר הגיעה לגיל הקובע לגביה. לכן, חל עליה הסכם 88 ומתקיימים התנאים שבסעיף 3 (א): היא אישה לא נשואה, לא מבוטחת ביטוח זקנה על פי חוק הביטוח הלאומי ותושבת ישראל. באשר לסעיף 14 (ג) לחוק הביטוח הלאומי, הוא קובע: מי שאינו אזרח ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5), שהתגורר בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, פחות מ-183 ימים, לא יראו אותו בשנה האמורה כתושב ישראל לענין חוק זה. הבדיקה של מגורים הינה במשך 183 ימים בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה (במקרה של התובעת החל מיום 1.12.2011). מדובר בתנאי מתלה, קרי, העדר מגורים במשך התקופה הנדרשת שוללת תושבות, שקיימת אילולי אותה היעדרות מן הארץ. התובעת הייתה "תושבת" ולא נטען כי לא התגוררה התקופה הנדרשת בישראל. לכן, היא מקיימת את תנאי הזכאות לקצבת זקנה מיוחדת החל מ-1.12.2011 ויש להכיר בזכאותה מהגשת תביעתה לנתבע. 8. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעתה של התובעת לגמלת זקנה מיוחדת. על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. קצבת זקנה