קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשיון נוח באצבעות כף היד:   השופט א' ריבלין:   1. המערער, יליד 18.12.1957, נפגע בתאונת דרכים ביום 18.10.1997, בעת שהיה כבן 40 שנים. עקב התאונה סובל המערער מקישיון נוח של אצבעות 2, 3, 4, ו- 5 בכף ידו השמאלית. מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט העריך את נכותו הרפואית הצמיתה של המערער בשיעור של 22%. המומחה הוסיף וציין כי לדעתו הנכות הזו היא גם תפקודית.   עובר לתאונה עבד המערער כאיש שירות טכני בחברה בשם "אז-אור טכנולוגיה בע"מ" (להלן: החברה). הוא העניק שירותים טכניים ללקוחות החברה שברשותם מכונות להזרקת פלסטיק. בנוסף, עסק המערער גם במכירות במסגרת החברה. שכרו הממוצע של המערער עמד על 14,000 ש"ח, כשסכום זה כולל הטבות הנוגעות לזכות שימוש ברכב צמוד וביטוח מנהלים. לאחר ניכוי מס ההכנסה עמד שכרו הממוצע של המערער על סכום של 10,500 ש"ח. במשך השנתיים שלאחר התאונה לא עבד המערער כלל. בחודש נובמבר 1999 הוא החל לעבוד כיועץ טכני במחלקת התפעול ברשת "הום סנטר". שכרו הממוצע מעבודה זו עומד על סכום של 3,500 ש"ח. בית המשפט קבע כי לא ניתן לייחס את הירידה בשכרו של המערער כולה לתאונה בה נפגע. כמו כן קבע כי לא הובאו בפניו ראיות שתצדקנה הימנעות מעבודה לפרק זמן של שנתיים. לאור כל אלה פסק בית המשפט למערער פיצוי בסך 126,000 ש"ח בגין אובדן כושר השתכרות מלא במשך שנה מיום שאירעה התאונה. בגין התקופה שתחילתה בתום אותה שנה, וסופה ביום בו יגיע המערער לגיל 70 שנים, פסק בית המשפט פיצוי גלובלי בסך 350,000 ש"ח. סכום זה נפסק בהתבסס על קביעתו של בית המשפט כי עוד קודם לתאונה היה המערער מעוניין בעבודה בתחום השיווק וכי אין בנכות שנגרמה לו כדי למנוע ממנו מלעבוד בתחום זה. בית המשפט הוסיף כי על אף שנכותו הרפואית של המערער תפגע ביכולתו לעבוד בתחום השיווק, הרי שהפגיעה בכושר השתכרותו של המערער נמוכה משיעור נכותו הרפואית. בית המשפט ציין כי התחשב, מאידך גיסא, גם בעובדה שהשכר בתחום השיווק עולה על השכר שהשתכר המערער בתחום השירות הטכני.   בית המשפט פסק למערער גם פיצוי בסך 25,000 ש"ח בגין הצורך בעזרת הזולת בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, ופיצוי בסך 6,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות שונות באותה תקופה.   2. שני הצדדים מלינים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערער סבור כי בית המשפט מיעט בפיצוי שנפסק לו ואילו המשיבה, חברת הביטוח, סבורה כי בית המשפט הפריז בהם. עיקר טענותיו של המערער מופנות כנגד פסיקתו של בית המשפט בעניין ראש הנזק של הפסדי השתכרות. הוא סבור כי שגה בית המשפט בקובעו כי שיעור הגריעה מכושר השתכרותו אינו עולה על נכותו הרפואית, אלא נופל ממנה. כמו-כן, מציין המערער כי עבודתו בתחום המכירות, עובר לתאונה, הייתה מזערית וזניחה ולפיכך טעה בית המשפט משהביא בחשבון הפסדי השתכרותו את האפשרות שימשיך ויעבוד גם בעתיד בתחום השיווק. המשיבה, מצידה, טוענת בערעור שכנגד שהגישה כי טעה בית המשפט משפסק למערער פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות מלא במשך השנה לאחר התאונה. היא אף טוענת כי כושר השתכרותו של המערער במומו הינו כושר מלא, בהנחה שהמערער יעבוד בתחום המכירות - שהוא, לטענת המשיבה, תחום בו בחר ממילא ובו עבד עובר לתאונה. המשיבה מלינה גם על הפיצוי שנפסק למערער בגין עזרת הזולת.   3. אכן נראה כי בנסיבות העניין צודק המערער בטענתו כי מיעט בית המשפט המחוזי בפיצוי שפסק לו בגין הפסדי השתכרות. לפי הראיות שבאו בפני בית המשפט קמא הוקדש החלק הארי של עבודתו של המערער, עובר לתאונה, למתן שירות טכני. כיום אין הוא יכול להמשיך בעבודתו זו. אף שצדק בית המשפט קמא בקובעו כי יש להביא בחשבון הדברים גם את יכולתו של המערער לעבוד בתחום אחר נדמה שהמעיט יתר על המידה בהערכת הפסדיו של המערער מהעובדה שלא יוכל לעסוק יותר בתחום לו הוכשר ובו התמחה. במובן זה יש לקבל את הערעור ולתקן את פסק דינו של בית המשפט המחוזי באופן שיתווסף לפיצוי שנפסק בגין הפסדי ההשתכרות סכום של 100,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. שכר טרחת בא-כוחו של המערער בבית המשפט המחוזי יתוקן בהתאם.   ביתר קביעותיו של בית המשפט המחוזי אין עילה להתערב.   הערעור שכנגד נדחה. המשיבה תישא בהוצאותיו של המערער ובשכר טרחת בא-כוחו בסכום כולל של 15,000 ש"ח. ש ו פ ט   השופט א' גרוניס:   אני מסכים.   ש ו פ ט   השופטת מ' נאור:   אני מסכימה.   ש ו פ ט ת     הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.כף הידאצבעותידיים