שברים באצבעות היד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שברים באצבעות היד: א. ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 7.2.01.   הועדה הרפואית העליונה קבעה למערער 3% נכות כדלקמן: (א) 1% בגין צלקות עדינות בגב כף יד שמאל לפי פרט 75 (א) 1. (ב) 1% בגין שבר באצבע שניה של יד שמאל לפי פרט 35 (1) א'. (ג) 1% בגין פגיעה שבר באצבע שלישית של יד שמאל, לפי פרט 35 (1) א'.   ב. עיקרי העובדות: המערער יליד 1974, נפצע בתאונת דרכים ביום 16.6.94. המערער נפגע במהלך התאונה בכף יד שמאל. למערער נגרמו שברים באצבעות והמערער עבר ניתוח לאיחוי השברים.   ועדה רפואית מיום 6.1.98, קבעה למערער נכות בשיעור 1% בגין "מצב אחרי שברים באצבע III בכף יד שמ' שהתחבר לאחר נתוח" לפי פרט 35(1) א, לגבי שבר באצבע II של יד שמאל, לא נקבעה למערער נכות.   המערער הגיש ערעור על החלטה זו לוועדה רפואית עליונה. הוועדה הרפואית העליונה התכנסה ביום 17.3.99 וקבעה למערער נכות בשיעור 1% בגין אצבע II בגין "מ.א. שבר באצבע II יד שמאל שהתרפא" על פי פרט 35(1)א. סה"כ נקבעו למערער, בשלב זה, 2% נכות.   המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, שנדון בבית משפט זה, בפני כב' השופט ח' פורת, ס"נ (ע"א 2519/99).   כב' הש' פורת, ס"נ, קבע בפסק דינו: "הערעור מתקבל והתיק מוחזר לועדה העליונה כדי לחזור ולדון בנכויות שבכף יד שמאל" (עמ' 3 לפסק הדין מיום 7.2.00)   הועדה הרפואית העליונה שהתכנסה ביום 7.2.01 קבעה: "עפ"י בית המשפט הוועדה מתייחסת רק לכף היד, הוועדה חולקת על חוות הדעת של ד"ר בנקוביץ שקובע שהצלקות כואבות הועדה לא מצאה שהצלקות מכאיבות וגם המערער לא מסר על כך לכן קובעת הוועדה 1% נכות לפי 75 (א) 1. מבחינת קלינית התנועות של כף היד, הוועדה מתרכזת בתנועות המפרקים... גלילים 2 - 3- 4 יד שמאל הינם כדלקמן: אצ' 3-4 כפיפה: אין עיות כפיפה מלאה קמיצת אגרוף תקינה. באצ' 2 אומנם קיימת הטייה קלה בכיון רדיאלי עקב חיבור גרמי יציב בין קטעי השבר אשר בא לביטוי בעיקר בקמיצת אגרוף אז ההטייה נראית לעין בצורת הרחקה בין ... אצ' 2-3 בריחוק של 7 מ"מ אין יציבה והעיוות שתואר אינו מהווה מטרד תפקודי בהקשר לחוות הדעת של ד"ר בנקוביץ ובמענה לפסק הדין השופט פורת הוועדה מציינת שהממצא באצ' II אינו מתיישב במונח קישיון כי למעשה התנועה בשלושת המרפקים של האצבע כמעט מלאה והפיגור בכפיפה של ½ ס"מ בכף היד אינו מהווה מטרד רפואי לאור המתואר. הוועדה הגיעה למסקנה שהנכות שהוא קיבל משקפת את מצבו, הוועדה משנה החלטה של וועדה קודמת ומוסיפה סעיף בגין הצלקת".   ג. לטענת המערער, בפסק דינו של כב' השופט פורת, צוין המבחן של סעיף 35 (1) ב', אך הוועדה לא בדקה את תחולת סעיף 35 (1) ב', כאמור.   עוד טוען המערער כי "הועדה הנכבדה שעיינה בחוות דעתו של ד"ר בנקוביץ מיום 4.2.01 טעתה טעות נכבדה כאשר חלקה על דעתו הן בנוגע להחלת סעיף 75 (1) ב' והן בנוגע להחלת סעיף 35 ב'." (עמ' 1 להודעת הערעור)   זאת ועוד, טוען המערער כי אף ציון הממצאים הרפואיים, כפי שבאו לידי ביטוי בבדיקות הועדה, מראים כי העיוות יכול שיהיה מטרד תפקודי, כאשר בחוק אין הגדרה של מטרד תפקודי, ומשכך, מטרד תפקודי יכול להתבטא גם בהשפעה, ולו קלה, על כושר הפעולה הכללי. עוד טוען המערער כי הועדה לא התייחסה לחוות דעתו של פרופ' מאיר ניסקה מיום 12.3.99, ביחס לממצאים האורטופדים וליישומו של סעיף 35 (1) ב' .   לענין הצלקות טוען המערער כי הוועדה חלקה על חוות דעתו של ד"ר בנקוביץ, בסוברה, בניגוד לד"ר בנקוביץ, שהצלקות אינן מכאיבות. לטענת המערער טען בפני הוועדה כי ידו כואבת ולא ניתן לשלול כי כאבים אלה נובעים מהצלקת. המערער מפנה גם לדבריו בפני הוועדה הרפואית העליונה מיום 17.3.99 שם הצהיר כי הצלקת בכף היד מכאיבה. לחלופין, טוען המערער כי תקנה 75 (1) ב' קובעת כי על הצלקת להיות מכאיבה או מכוערת כדי להקנות 10% נכות צמיתה. ומכאן שאף אם יקבע בית המשפט כי הצלקת אינה מכאיבה, הרי שדי בכך שהיא מכוערת. (מן הראוי לציין כי המערער מתייחס לתקנות הביטוח הלאומי).   ד. לטענת המשיב, הועדה בדקה את כף ידו של המערער וקבעה כי הנכות שנקבעה למערער משקפת את מצבו. הועדה בדקה את תלונותיו של המערער, גם בהתייחס לצלקות והוסיפה וקבעה למערער דרגת נכות גם בגין הצלקות. לטענת המשיב יש לקבל את קביעת הוועדה, אשר דנה בנכויות בכף יד שמאל, על פי הוראת פסק הדין, וקבעה את ממצאיה. ה. סבורה אני כי דין הערעור להדחות.   פרט 35 קובע: "35. מחלות העצמות והפרקים   (1) ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר   א. אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות 1%   ב. קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות 10% ...." הוועדה קבעה: "העיוות שתואר אינו מהווה מטרד תפקודי בהקשר לחוות הדעת של ד"ר בנקוביץ ובמענה לפסק הדין השופט פורת הוועדה מציינת שהממצא באצ' II אינו מתיישב במונח קישיון, כי למעשה התנועה ב- 3 המפרקים של האצ' כמעט מלאה והפיגור בכפיפה של חצי ס"מ בכף היד אינו מהווה מטרד תפקודי". (עמ' 1 לפרוטוקול הוועדה מיום 7.2.01). לדעת הוועדה לא קיים מטרד תפקודי ולכן דחתה הוועדה את הערעור.   לענין הצלקות: הועדה הרפואית העליונה התכנסה ביום 7.2.01, והוסיפה למערער נכות בשיעור של 1% בגין צלקות עדינות מאד בכף יד שמאל לפי פרט 75 (א) 1. הועדה נימקה כראוי את החלטתה ותיארה את מראה הצלקות ואת גודלן, עוד קבעה הועדה כי הצלקות הינן שטחיות, עדינות ולא רגישות למגע. כן קבעה הועדה כי צבען של הצלקות זהה לצבע העור הסובב אותן, והצלקות אינן גורמות להפרעות. הועדה גם התייחסה לחוות הדעת שהוגשו ע"י המערער בענין זה וכן התייחסה, כנדרש, לפסק דינו של כב' הש' פורת.   אינני רואה להתערב בקביעת הועדה בענין הצלקות. הוועדה בדקה פעם נוספת וביסודיות הראויה את תלונותיו של המערער, ולא מצאה השפעה על כושר הפעולה או הגבלת תנועות או ליקוי תפקודי כלשהו, הותירה על כנה את קביעתה לפיה למערער נכות בשיעור 1% בגין השברים שהתאחו ונרפאו באצבע III בכף יד שמאל. וכן, נכות בשיעור 1% בגין השבר שהתאחה באצבע II ביד שמאל.   אינני רואה לנכון להתערב בקביעות אלה של הוועדה. חוות דעת הוועדה מפורטת ומנומקת היטב ולא נמצאו בבדיקותיה תימוכין לתלונותיו של המערער. בנסיבות אלה, נראה לי כי דין הערעור להדחות ואני דוחה את הערעור.   ו. סוף דבר: הערעור נדחה אין צו להוצאות.  אצבעותידייםשבר