שכר טרחת עורך דין על משא ומתן

האם צריך לשלם לעורך דין על ניהול מו"מ אשר לא הבשיל לעסקה ? מה שכר הטרחה הראוי על ניהול מו"מ ע"י עורך דין ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחת עורך דין על משא ומתן: 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת כ' ג'דעון, מיום 21/6/09 בת.א. 15255/07, ולפיו חויבה המערערת (הגב' אבני), לשלם למשיב (עו"ד הפלר) סך של 29,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן שכר טרחה והחזר הוצאות. רקע 2. המערערת היתה בעלת משק חקלאי במושב עין אילה (להלן "המשק"). בשנת 2000 פנתה המערערת באמצעות בנה למשיב (להלן גם "עורך הדין") וביקשה כי יעניק לה שירותים משפטיים כנדרש לצורך מכירת זכויותיה במשק. אין חולק כי בין הצדדים לא נערך כל הסכם בכתב בדבר מתן שירותים משפטיים ולא נקבע שכר הטרחה שישולם לעורך הדין. עם זאת אין חולק כי עורך הדין הבהיר למערערת כי הינו גובה שכר טרחה הנגזר מסכום העסקה. הצדדים חלוקים ביניהם האם סוכם בעל פה שיעורו של השכר שישולם. המערערת חתמה על ייפוי כוח לעורך הדין והלה החל לטפל בהשגת המסמכים הנדרשים לביצוע העסקה, כגון אישורי זכויות מהמינהל ואישורים משלטונות המס. 3. באותה עת נוהל משא ומתן בין המערערת למר דוד ברקוביץ שהיה מעוניין ברכישת המשק. עורך הדין נפגש עם הצדדים ואף הכין טיוטות הסכם. בסופו של יום המשא ומתן נכשל והסכם המכר לא נחתם. לגרסת עורך הדין, נעשתה אליו פנייה נוספת להיפגש עם קונים אחרים, אולם גם ניסיון זה למכור את המשק לא צלח. מאז אותו מועד ובמשך מספר שנים העניק עורך הדין למערערת ולבנה שירותים משפטיים שונים, כמו ייצוג באישום פלילי בגין עבירות בנייה ועריכת צוואה, ובגין שירותים אלו שולם לעורך הדין מלוא שכרו. 4. בסוף שנת 2006 נקלעה המערערת לקשיים כלכליים והחליטה לשוב ולנסות למכור את המשק. הפעם פנתה לעורך דין שניטקין אשר ייצג אותה במשא ומתן ובחוזה למכירת המשק. בסופו של דבר ביום 8/1/07 נחתם חוזה ולפיו מכרה המערערת את זכויותיה במשק. לעורך דין שניטקין שילמה המערערת את שכרו בשיעור של 0.5% מסכום העסקה (תצהיר עו"ד שניטקין סעיף 5). 5. עורך הדין טוען כי במהלך שנת 2007 נודע לו להפתעתו כי המערערת מכרה את המשק לאחר. ביום 11/2/07 פנה עורך דין הפלר לבנה של המערערת במכתב בו טען כי המערערת ובנה "הבטיחו" לו לערוך את החוזה באמצעותו. במכתבו ציין: "בחרתם, וזו זכותכם, לבצע החוזה עם עו"ד אחר אבל השעות "שביליתי" בעניין זה ראויות לתשלום. אני מקווה שבהגינותך תודה בכך, כי חשבת בלבך שמדובר אך ורק בעניין הקרוואן..." עורך הדין מפרט את הפעולות שביצע ובסופו של דבר מבקש תשלום בסך של 2,000$ + מע"מ "כדי לכסות הוצאות המשרד". משנדחתה פנייתו הגיש עורך הדין את תביעתו לבית משפט קמא. 6. בכתב התביעה שהוגש בסדר דין מהיר, טען עורך הדין כי בין הצדדים "נוצר חוזה מחייב שלפיו הנתבעת ביקשה (את) שירותיו המקצועיים כדי, שבבוא היום, תשלם שכ"ט במכירת הנחלה (התובע גובה בין 1.5%-2% ממוכר זכויות בנחלה בגלל הבעייתיות הרבה במכירת נחלות והעבודה הרבה המושקעת בכך)" (סעיף 6 לכתב התביעה). בשים לב לאמור תבע עורך הדין כי המערערת תשלם לו סך של 34,650 ₪. 7. המערערת התגוננה מפני התביעה וכפרה בטענה כי נכרת בינה לבין עורך הדין הסכם לתשלום שכר, לא כל שכן לתשלום השכר הנדרש. המערערת טענה כי התביעה התיישנה והוסיפה שתביעת המשיב הוגשה בחוסר תום לב. 8. בית משפט קמא דחה בהחלטת ביניים מיום 23/9/08 את טענת ההתיישנות. בפסק הדין נשוא הערעור קבע בית משפט קמא כי בין הצדדים השתכלל הסכם למתן שירותים משפטיים תמורת שכר. כן קבע כי מועד חתימת ההסכם למכירת הזכויות במשק אינו אלא מועד השתכללותו של החיוב לתשלום שכר טרחה. בית המשפט דחה את הטענה כי תשלום שכר הטרחה הותנה בכך שעורך הדין יערוך את הסכם המכר. בשים לב לאמור קבע בית המשפט כי המערערת לא היתה רשאית להשתחרר מההסכם ולבטלו ללא עילה ובלא תשלום השכר המגיע למשיב. על כן קבע כי היה על המערערת לשלם למשיב "שכר ראוי בגין השירות שניתן על ידו עד כה" (סעיף 11 לפסק הדין). לאחר מכן קבע בית משפט קמא כי עורך הדין זכאי לפיצויי צפייה, דהיינו לפיצוי בגובה השכר שהיה משתלם לו בגין ביצוע העסקה. בשים לב לאמור קבע בית משפט קמא כי המשיב זכאי לשכר בשיעור של 1% משווי העסקה בצירוף מע"מ ובסה"כ 29,000 ₪ + מע"מ. כן חייבה את המערערת לשלם לעורך הדין הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 1,000 ₪ +מע"מ. 9. על פסק דין זה הוגשו שני הערעורים שבפניי. המערערת טוענת כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי בין הצדדים נכרת הסכם לתשלום שכר טרחה ללא קשר לעריכת הסכם המכר, וכשדחה את טענתה כי ההסכם היה מותנה בכך שעורך הדין הוא שיערוך את ההסכם. עוד טענה כי טעה בית המשפט כאשר פסק לעורך הדין פיצויי ציפייה. מנגד טוען עורך הדין כי טעה בית המשפט קמא כאשר פסק לו החזר הוצאות ושכר טרחה בסך של 1,000 ₪ + מע"מ בלבד. דיון והכרעה 10. אקדים ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור שהגישה המערערת להתקבל באופן חלקי ודין הערעור שכנגד להידחות. שכר טרחה- כללי 11. מערכת היחסים שבין עורך דין ללקוחו מושתתת על קיומו של חוזה ולפיו מתחייב עורך הדין להעניק שירותים ללקוח תמורת שכר (ראה ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד (4) 446, 462 (1990) ). בהסכם כזה מסכימים הצדדים על טיבם והיקפם של השירותים המשפטיים אותם יעניק עורך הדין ואת השכר שישולם לו. שכר טרחה יכול להשתלם על פי מחיר כולל מוסכם מראש, על פי פעולות שינקטו, על בסיס שעות עבודה שיושקעו בתיק או בכל דרך אחרת כפי שיחפצו הצדדים. לעיתים, בסוגים מתאימים של שירותים משפטיים, נוהגים הצדדים לקבוע את שכר טרחת עורך הדין כאחוז מסכום שיקבל הלקוח (למשל בתביעות לפיצויים) או אחוז משווי העסקה. דומה שאין חולק כי בעסקאות מקרקעין רבות נהוג לקבוע ששכרו של עורך הדין יחושב כאחוז מוסכם משווי העסקה (ראה סעיף 84(ב) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961; ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 122 (1993); ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)). 12. ככלל ראוי שהסכמי שכר טרחה בין עורך דין ללקוחו יערכו בכתב, וכבר העיר בית המשפט העליון פעמים רבות כי יש לזקוף לחובתו של עורך הדין את העדרו של הסכם בכתב (ראה ע"א 9282/02 הנ"ל, עמ' 31; דניאל פרידמן "שכר טרחה ראוי לעורך דין" המשפט ב 105 (תשנ"ה); רע"א 4723/05 לוי נ' ברוש (ניתן ביום 12/9/05)). עם זאת העדרו של הסכם בכתב אינו מונע מהצדדים להוכיח בראיות את המוסכם. גם אם לא הושגה הסכמה על כל פרטי ההסכם ניתן להשלים את החסר. כך למשל סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". תכלית הוראה זו הינה כי אדם זכאי לשכר עבור שירותיו, שאחרת יצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ע"א 136/92 הנ"ל, עמ' 125; ע"א 9282/02 הנ"ל, עמ' 27). לפיכך רשאי עורך דין להציג ראיות על השכר שהוסכם, אם הוסכם בעל פה, או על השכר הראוי והנהוג בגין השירותים שהוענקו על ידו, אם לא הושגה הסכמה. ומן הכלל אל הפרט 13. במקרה שבפנינו חלוקים הצדדים בשני עניינים: האם התחייבה המערערת להמשיך ולשכור את שירותיו של המשיב עד שתצליח למכור את המשק, או שמא הסתיים הקשר ביניהם בנוגע לשירותים המקצועיים למכירת המשק עם כשלון המשא ומתן בשנת 2001; במידה ורשאית היתה המערערת לנתק את הקשר, מהו השכר שהתחייבה המערערת לשלם לעורך הדין עבור השירותים שנתן או מהו השכר הראוי המגיע לו, אם לא נקבע. בית משפט קמא סבר כי על פי ההסכם בין הצדדים התחייבה המערערת לשכור את שירותיו של המשיב עד לביצוע עסקת המכר. לגישת בית המשפט קמא ההסכם היה הסכם תקף שחל ללא מגבלת זמן, וניתוקו של הקשר על ידי המערערת היה מותנה בהתקיימות תנאים לביטולו של הסכם (סעיף 10 לפסק הדין). למסקנה זו הגיע בית משפט קמא בלא שעמדו בפניו ראיות, כי כך סוכם בין הצדדים וכי זה היה אומד דעתם. כאן נזכיר כי את העדרו של הסכם בכתב יש לזקוף לחובת המשיב והדבר בעל חשיבות בהערכת העדויות. עורך הדין נשאל מפורשות מה היה תוכנו של ההסכם והאם ההתקשרות על-פי ההסכם היתה לזמן בלתי מוגבל או לזמן מוגבל (עמ' 3-2). עורך הדין בהגינותו לא טען כי סוכם על תקופת זמן אלא הבהיר: "אנשים הגונים, כמו שציפיתי מהנתבעת, והיא בודאי תאשר זאת, היו מודיעים לי שהחליטו לפנות לשירותיו של עורך דין אחר" [...] (עמ' 3). דומה כי ברור מהראיות שהאפשרות כי העסקה לא תצא לפועל בסמוך למשא ומתן משנת 2000 כלל לא עלתה לדיון בין הצדדים ולא הושגה כל הסכמה בדבר הענקת "בלעדיות" לעורך הדין לטפל בעסקת מכר המשק ללא מגבלת זמן כלשהו. 14. כאן יש להעיר כי בתי משפט חזרו ושנו כי לא ניתן לכפות על לקוח להתקשר עם עורך דין, שכן הסכם בין עורך דין ללקוח מבוסס על יחסי אמון וקשר אישי. כך בע"א 136/92 הנ"ל אומר בית המשפט (עמ' 124): "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו". עם זאת נקבע שזכותו של לקוח לבטל את ההסכם כפופה לחובת תום הלב (ע"א 8854/06 קורפו, עו"ד נ' סורוצקין (ניתן ביום 20/3/08); ע"א 9784/05 עיריית תל-אביב - יפו נ' גורן, עו"ד (ניתן ביום 12/8/09)). עוד נפנה לפסק הדין בע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד ד"ר שגב, פ"ד נח(4) 106 (2004), בו נחלקו דעות השופטים בדבר כוחו של הלקוח לבטל הסכם שכר טרחה מתמשך, מקום שבו הפעולות בגינן היה זכאי עורך הדין לשכר כבר בוצעו. 15. במקרה הנוכחי נשכרו שירותיו של עורך הדין בשנת 2000 לביצוע עסקת מכר. עסקה זו לא יצאה לפועל, ובמשך שנים ארוכות ועד שנת 2007 לא נעשה דבר על מנת לשוב ולממש את העסקה. הצדדים היו עסוקים בעניינים שונים ועורך הדין נתן למערערת שירותים בעניינים אחרים. לא הושגה הסכמה מפורשת בדבר המשכיותו של ההסכם ולא הוכחה התחייבות של המערערת לשוב ולפנות לעורך הדין באם תחפוץ בעתיד למכור את המשק. דומה ששני הצדדים הבינו כי ההסכם הגיע לקיצו עם כשלון המשא ומתן למכירת המשק. התנהגות הצדדים, אשר במשך 6 שנים לא עשו מאום כדי לקדם את המכירה, מעידה על כך. עורך הדין אינו טוען כי כל השנים בהם היה בקשר עם המערערת ובנה, הועלתה אי פעם דרישתו כי באם תבוצע בעתיד עסקת מכר הוא יטפל בה. לכל היותר היתה בליבו ציפייה כי בהגינותם יפנו המערערת ובנה אליו לשם ביצוע העסקה, אולם גם עורך הדין לא סבר כי ההסכם בין הצדדים מטיל על המערערת חובה לפנות אליו. כך מעיד גם עורך הדין עצמו, כי מדובר בציפייה ובתקווה מצידו ולא בהתחייבות של המערערת. דומני גם כי לא הוכח כי קיים נוהג שכזה ואף ניסיון החיים אינו מחייב את המסקנה האמורה. להיפך, ההיגיון מחייב כי כאשר נזנח המשא ומתן במשך שנים כה רבות, בוטל גם ההסכם שבין הלקוח לעורך הדין. ונזכור כי הפעולות על ידי עורך הדין התייחסו רק למשא ומתן שנכשל ולא היה בהן כדי לייתר שירותים משפטיים חדשים במסגרת עסקה מ- 2007. 16. הואיל ולא הוכחה התחייבות של המערערת להמשיך ולשכור את שירותי עורך הדין גם בעסקת מכר שתצא לפועל כ-6 שנים לאחר כשלון המשא ומתן הראשון, הרי שלא היתה כל הפרת הסכם מצידה. ואוסיף, אפילו היתה התחייבות שכזו, הרי בנסיבות העניין, בשים לב לחלוף השנים ושינוי הנסיבות, רשאית היתה המערערת לבטל את ההסכם. אמנם המערערת לא שלחה הודעת ביטול, אולם התנהגותה, וניתוק הקשר בין הצדדים לפחות במשך שנתיים מיום סיום הטיפול המשפטי בעניינים הנוספים (עמ' 3), כמוה כהודעת ביטול (על ביטול בהתנהגות ראה ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ (ניתן ביום 8/7/09); ע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פ"ד ל(2) 64, 73 (1976)). משהגעתי למסקנה כי המערערת לא התחייבה להמשיך ולשכור את שירותיו של המשיב, אין בכך כדי לשלול מעורך הדין את שכרו עבור השירותים שהעניק למערערת. כפי שראינו גם עורך הדין עצמו סבר כי הוא זכאי אך ורק לשכר עבור השירותים שהעניק (מכתב ההתראה מיום 11/2/2007). 17. בית משפט קמא פסק לתובעת פיצויי ציפייה בהתאם לשכר אותו יכול היה לצפות אילו היה מבצע את השירות ומטפל בעסקה. תוצאה זו אין לקבל. עורך הדין עצמו סבר כי הינו זכאי לשכר על פי היקף השירותים שנתן. יתירה מזו, משנקבע כי המערערת רשאית היתה לפנות לעורך דין אחר, כל שנותר למשיב הינה זכותו לקבל שכר עבור השירות שניתן על ידו בפועל ועל מנת שלא תמצא המערערת מתעשרת על חשבונו. 18. תחילה העריך המערער את השכר עבור השירותים שנתן בסך של 2,000$ (מכתבו מיום 11/2/07). לאחר מכן העריך כי עבד כ-40 שעות וכי על פי שכר של 200$ לשעה הוא זכאי ל-8,000$ (עמ' 6). המשיב לא הציג ראיות על היקף העבודה, כמו רישומי יומן וכדומה. המשיב אף לא טרח להביא חוות דעת על המחיר המקובל עבור השירותים שנתן. כאן אעיר כי המשיב טען כי השכר המקובל לעסקאות מכר של משקים חקלאיים הינו בין 1.5%-2% משווי העסקה. אין כל ראיה לכך. לא הובאו הסכמי שכר טרחה עם לקוחות אחרים לשכנע שכך הדבר ולא חוות דעת. הראיה היחידה שהונחה בפני בית המשפט הינו הסכם שכר הטרחה שנערך עם עורך דין שניטקין, ולפיו שילמה לו המערערת שכר בשיעור של 0.5% + מע"מ משווי העסקה. 19. השירותים שהעניק עורך הדין היו בירור מצב הזכויות במינהל, פנייה לקבלת מידע משלטונות מס שבח לשם העברת המס הצפוי, וניהול משא ומתן עם מר ברקוביץ ובאי כוחו לרבות ניסוח טיוטת הסכם. קשה להעריך את השכר המגיע בגין שירותים אלו, שכן אין בפני די ראיות לגבי שכר מקובל. עם זאת בשים לב לניסיון החיים ובשים לב שבמכתב ההתראה העריך המשיב את השכר המגיע בסך של כ- 2,000$ בלבד, נראה לי כי סכום זה הינו סכום סביר עבור השירותים שניתנו. לפיכך יש להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ולהעמיד את התשלום המגיע לעורך הדין על סך של 7,500 ₪ + מע"מ בלבד. סוף דבר 20. אשר על כן הנני מקבל את הערעור באופן חלקי ופוסק, כי במקום הסכום שנפסק בבית משפט קמא תחויב המערערת לשלם למשיב סך של 7,500 ₪ + מע"מ (כערכם ביום פסק דינו של בית משפט קמא). לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הואיל ושכר הטרחה שנפסק למשיב היה נמוך ביותר, אין מקום להתערב בו, אף שסכום החיוב הופחת. מאחר והצדדים אישרו כי מלוא סכום פסק הדין שולם למשיב, הנני מורה למשיב להשיב למערערת כל תשלום ששולם מעבר לסך האמור בפסק דין זה. לסכום ההשבה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד למועד ההשבה בפועל. הואיל והערעור התקבל רק בחלקו אין צו להוצאות. הפיקדון יוחזר למערערת.שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דיןמשא ומתן