שכר לימוד ישיבה תיכונית

ביום 24/04/01 הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערער בגין חוב עבור שכר לימוד של בנו הלומד במסגרת ישיבה תיכונית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר לימוד ישיבה תיכונית:   בפני ערעור על החלטת הרשמת מגי כהן מיום 2/06/02 שניתנה בבש"א 2345/02 בתיק אזרחי 6287/01 לפיה דחתה הרשמת כהן בקשתו של המערער לבטל פסק דין שניתן כנגדו בתיק העיקרי.   1. רקע עובדתי ודיוני 1.1 ביום 24/04/01 הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערער בגין חוב עבור שכר לימוד של בנו הלומד במסגרת המשיבה. ביום 27/06/01 הגיש המערער בקשת רשות להתגונן בעצמו כשהוא אינו מיוצג, אל הבקשה צירף מסמך ערוך כתצהיר אלא שלא נמצא בו אימות חתימה ו/או שם של עו"ד המאשר את התצהיר. 1.2 המערער הוזמן לדיון בפני הרשמת כהן ביום 27/11/01 , כבר בתחילת הדיון העלתה ב"כ המשיבה טענה מקדמית שאין כלל תצהיר ולפיכך, אין כלל בקשה וכן טענות באשר לאיחור הרב בהגשת בקשת הרשות להתגונן. באותו מעמד ביקש המערער להיות מיוצג על ידי עו"ד וטען שלא ידוע לו שלא הוגש תצהיר כנדרש. הרשמת כהן בהחלטה מיום 17/12/01 דחתה את בקשת הרשות להתגונן בהחלטה מנומקת משום שאכן לא היה בפניה תצהיר מטעם המערער. כנגד המערער ניתן פסק דין ביום 3/01/02 ע"י כב' הרשמת כהן וזאת משום שנדחתה בקשתו למתן רשות להתגונן.   המערער הגיש ביום 8/05/02 בקשה לביטול פסק דין שניתן לטענת המערער במעמד צד אחד בלבד. בהחלטתה מיום 2/06/02 דחתה כב' הרשמת את בקשתו של המערער וזו לשונה:   " החלטתי מתאריך 17/12/01 נתנה לאחר שמיעת הצדדים לכן אין מקום לביטול. הבקשה לביטול פסק דין נדחית."   1.3 על החלטה זאת הוגש הערעור דנן שבו טוען המערער שכב' הרשמת כהן שגתה כאשר קבעה כי התנהל דיון מהותי משום שמפרוטוקול הדיון עולה כי הצדדים לא נשמעו לגופו של עניין ודחיית בקשת הרשות להתגונן נעשתה מטעמים פרוצדורלים. נוכחותו של בעל דין באולם לבדה אינה מספיקה ואינה מצביעה על כך שהצדדים הביעו את טענותיהם בפני בית המשפט.     כמו כן טוען המערער כי במקרה דנן הערעור הינו על החלטת רשמת ולכן הוגש לבית משפט שבו היא מכהנת ואין מקום לפנות לבית משפט מחוזי. מוסיף המערער וטוען שכב' הרשמת הייתה צריכה לאפשר לו להיות מיוצג על ידי עו"ד כפי שביקש. באשר להגשת דמוי תצהיר טוען המערער כי הוא נפל קורבן למעשה מרמה של עו"ד אליו פנה לטיפול בתיק.   1.4 מנגד טענה המשיבה כי אין מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד ולכן כל הבקשה נשוא הערעור מוטעת מיסודה. המערער התייצב לדיון בבקשתו למתן רשות להגן שנקבע לו, בפתח הדיון נשמעו טענות מקדמיות שאחת מהן התקבלה על ידי כב' הרשמת.   2. החלטתי לקבל את הערעור ולהלן הנימוקים לכך: 2.1 כללית, מקום שבו בקשה לרשות להתגונן נדחתה, וכתוצאה מכך ניתן פסק דין נגד המבקש, לא דובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, אלא לאחר דיון. (ראה זוסמן, מהדורה 7, עמ' 690 וע"א 529/61 פיגה נ. לוינשטיין, פד"י ט"ז עמ' 703,705). דובר במעשה בית דין בין הצדדים לאותו פסק דין (ראה ע"א 76/86), פיינשטיין נ' ה.ש.מלונות בע"מ, פד"י מ"ג(3), 131. הדרך לבטלו, אם כן, היא הגשת ערעור לערכאת ערעור - במקרה דנן לבית המשפט המחוזי.   2.2 לכאורה פעלה הרשמת כדין תוך סירובה לדון בבקשה הפגומה של המערער לרשות להתגונן ודחתה את בקשתו: אולם היה דיון בנוכחות המערער, לכן כאשר נתבקשה לבטל את פסק הדין סברה כבוד הרשמת שלא דובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד ונתנה החלטה נשוא ערעור זה. בית המשפט נדרש למעשה לבחון האם הדיון בבקשת המערער לרשות להתגונן בנסיבות אלו, התנהל במעמד צד אחד או אם לאו.   2.3 עיון בפרוטוקול מגלה קיומם של כל הסימנים של דיון במעצד הצדדים: הנתבע היה נוכח והשתתף בדיון, מסר דברים לבית המשפט (אם כי לא הושבע ולא נחקר), הוא עתר להיות מיוצג ובקשתו לא התקבלה. כבוד הרשמת אימצה את עמדת המשיבה שאין בפניה בקשה - מכיוון שהמערער לא עמד בהוראות תקנה 205 של תקנות סדרי הדין ולא תמך בבקשתו בתצהיר: הפסיקה קובעת כי מטרת התצהיר היא למנוע בעד המבקש מלהעלות טענות הגנה שאין להן שחר (ע"א 236/64 אבדה בע"מ נ' כץ, פד"י י"ח 3, עמ' 318, 521).   2.4 אולם, אין ספק שמהות בקשתו של המערער לא נדונה כלל והרשמת לא נדרשה לשקול אם אכן נימוקים להגנה בפיו. במקרה דנן, דחיית הבקשה נבעה אך ורק מטעמים טכניים - כשלון בהכנת מסמכי הדיון על ידי המערער.   2.5 לשיטתי יש לכבד סדרי הדין ולא לחרוג מהן אלא בנסיבות יוצאות דופן. ברם, הסימנים החיצוניים של דיון במעמד הצדדים בתיק זה עלולים להטעות את בית המשפט, ובמסגרת שיקוליו של בית המשפט לערעור , יש לתת התייחסות רחבה יותר, ולא להיתפס בסימנים חיצוניים בלבד אלא לרדת למהות הדיון שהתנהל בפני הרשמת. התייחסות מעמיקה יותר בוודאי מביאה אותנו למסקנה שלא ניתנה למערער כבעל דין הזדמנות לממש את מטרת הדיון, קרי, להניח בפני בית המשפט את הגנתו. לפיכך, ניתן לטעון שנפגעו הזכויות הדיוניות השמורות לו.   2.6 באשר לפסיקה הקובעת שכאשר בקשה לרשות להתגונן נדחתה, לא דובר בפסק דין במעמד צד אחד, הלכה זו מתייחסת למצב שבו הנתבע זכה לדיון במהות הגנתו ונכשל במגמתו לשכנע את בית המשפט לאפשר לו להתגונן - ואין חובה להחיל אותה במקרה דנן. על בית המשפט להעדיף השגת המטרה העיקרית לעשות משפט צדק על מגמתו לשמור על כללי פרוצדורה בקפדנות יתרה (ראה דברי השפט דב לוין בריק נ' בנק אוצר החייל’ ב"ש 356/89, פד"י מג (3) עמ' 22, 29.   2.7 לאור האמור עולה שכאשר כבוד הרשמת קבעה שאין כלל לדון בבקשתו של המערער לביטול פסק הדין, היה עליה להבחין בכך שלא התנהל דיון לגופו של ענין עקב כך שלא הייתה בפניה בקשה קרי, ההליך היה במעמד צד אחד לפיכך היה עליה לאפשר למערער, לכל הפחות, לטעון טענותיו באשר לביטול פסק הדין שניתן בעקבות הדיון שהתנהל בפניה ודחית הבקשה. תוצאת החלטתה נשוא הערעור שגורלו של המערער בתיק העיקרי נקבעה מבלי שאיש שמע את טענותיו, וזאת בוודאי תוצאה לא רצויה.   2.8 לכן, המסקנה היא שנוכחותו של מבקש בפני בית המשפט והעובדה שהתנהל דיון עמו לא פוסלת את האפשרות שמבחינה מהותית דובר בדיון במעמד צד אחד בלבד.   לפיכך החלטתה של כבוד הרשמת מיום 2/6/02 מבוטלת בזה ואני מורה לה לקיים דיון בבקשת המערער לביטול פסק הדין.   בכל הנוגע להוצאות הדיון: הסיבוך הדיוני הארוך טמון אך ורק במעשיו ובמחדליו של המערער, ועל אף שהצליח בערעור זה עליו לשאת בהוצאות הדיון ומשום שכך עליו לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.השכלה גבוההביטול קורס / החזר שכר לימודשכר לימוד