קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בדרך לבית ספר: 1. התובעת ילידת 1981, נפגעה ביום 14.1.98 בתאונת דרכים שעה שהיתה הולכת רגל ונפגע על ידי כלי רכב. 2. התובעת היתה בשעת פגיעתה תלמידת כיתה י"א בית הספר תיכון והיתה בדרכה לבית הספר. התובעת הועברה על ידי אמבולנס לבית החולים "כרמל", התלוננה על כאבים ברגל ימין ובאגן. נמצאו שפשופים באזורי גוף שונים ובצילום שנעשה אובחן שבר של הפטישון הפנימי. היה גם חשד לשבר קטן בקונדיל הלטרלי של הפמור בברך בצד ימין. רגלה גובסה מעל לברך וכך היתה במשך 5 שבועות עד להסרת הגבס. 3. בהמשך הומלץ לה על טיפול פזיוטרפי חגורה והליכה בקביים. רק בתחילת חודש מרץ חלה הטבה מסויימת. התובעת התגייסה לצה"ל בשנת 2000, ועקב כאב ברגל ניתה לה פטורים מריצה. צריך לציין שלפני התאונה נפגעה לפחות פעמיים. בשנת 1994 ופעם נוספת ב - 1995 כפי שפרופ' סודרי, המומחה האורטופדי מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו. גם אחרי התאונה הנדונה נפגעה בתאונה דרכים נוספת ביום 20.12.00 - בעקבותיה התלוננה על כאבי גב צוואר וראש אך לא נמצא שבר. 4. מבחינה רפואית קבע פרופ' סודרי שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה ואלה דבריו: "כיום בת 22, היתה ב 19.1.98, בגיל 16, מעורבת בתאונת דרכים. אובחן שבר ללא תזוזה של הפטישון הפנימי בקרסול ימין וחדש לשבר קטן בקונדיל הלטרלי של הפמור בברך ימין. טופלה בגבס מעל הברך למשך כחמישה שבועות. לאחר מכן טופלה בפיזיוטרפיה. כיום מוסרת על המשך כאבים ובברך ימין. הרגל כואבת ומתנפחת בחילופי מזג האוויר. הכאבים המתגברים בקור ואז גורבת מס' זוגות גרביים. לפי ממצאי הבדיקה הקלינית הליכה ללא צליעה. למעט רגישות מעל הפטישון החיצוני, שלא נפגע, הבדיקה של הקרסול בגדר התקין. בדיקת ברך ימין תקינה. בצילומי הרטנגן המעודכנים של קרסול ימין, שבוצעו לפי בקשתי, אין ממצאים פתולוגים. גם במיפוי עצם עדכני אין קליטת יתר בשם מקום בשלד. לפיכך אני קובע שאין בסיס למתן אחוזי נכות צמיתה בעקבות התאונה הנדונה". 5. התובעת סבלה אפוא לאחר התאונה כאב ומגבלות וגם אם נקבל את טענותיה לכאבים ואי נוחות לאחר התאונה, כפי שהעלתה בפני המומחה עדיין אין במצבה כדי להצדיק קביעת נכות אורטופדית צמיתה הבאה לביטוי באחוזי נכות. ממצאי המומחה, אינם מותרים ספק בעניין זה. ב"כ התובעת ניסתה לשכנעני בכשרונה, כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה, אולם בכל הכבוד, לא מצאתי בנסיבות התיק הזה עילה לפסיקה כזו. ברור כי "המילה האחרונה" ופסיקת הנכות הרפואית היא בידי בית המשפט, אולם לחוות הדעת הרפואית משקל רב בעניין זה ולא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנת המומחה. בדרך כלל תידרש מידה רבה של אי התאמה בין התיעוד הרפואי למסקנות המומחה, או לסתירות פנימיות במסקנות המומחה, או לחוסר סבירות. קשה להגיע למסקנות כאשר המומחה לא נחקר ולא נשאלו שאלות הבהרה. כל אלה לא התייקמו במקרה זה. העילה שביסוד הבקשה לקבוע לתובעת נכות רפואית בניגוד לדעתו של המומחה, נטולת תשתית רפואית- עובדתית או משפטית ולא נמצאים כל סימנים או אותות המצדיקים התערבות במסקנת פרופ' סודרי, פרט לתחושה סוביקטיבית של התובעת. לאור הנ"ל והאמור מסקנת פרופ' סודרי יש לראות נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 0%. התובעת לא עבדה באופן מסודר בשעת התאונה ולא הומצאה ראייה על כך. אני מוכן לקבל שכתלמידת תיכון היתה עוסקת מדי פעם בעבודות שמרטפות ולכן אפסוק לה בגין כך פיצויי גלובלי של 500 ₪ נכון להיום. אשר לכאב וסבל, המקרה ראוי לפסיקה של סכום הקרוב לשיעור הנפסק לפי 10% נכות למרות שהתובעת לא אושפזה. לתובעת נגרם סבל ואי נוחות במידה רבה, השבר בקרסול ובמיקום כה רגיל גורם לה כיום רגישות ושינויים במזג האוויר, וגם אם התלונות סוביקטיבית לא מעניקות נכות רפואיות הרי שאין להתעלם מהן. אני קובע פיצוי עבור כאב וסבל בהתחשב בגילה ובסוג הפגיעה בסכום של 13,000 ₪ נכון להיום. אשר להוצאות בגין נסיעות, הוגשו קבלות שונות של נסיעות במונית בדקתי אותן והגם שהינן על שם אביה של התובעת ולא על שמה (בחלקן) החלטתי לפסוק לה סכום גלובלי. אעיר שחלק מן הקבלות הינן תמוהות על פניהן. מאחר והתובעת היתה מוגבלת בניידות עקב הפציעה, ולאחר מכן נזקקה לטיפולים, אני פוסק לה סכום גלובלי של 1,750 ₪ נכון להיום. כמו כן, בנסיבות אלה זכאית התובעת להחזר הוצאות המומחה פרופ' סודרי בסך 2,000 ₪ ששילמה, הגם שנקבע נכות 0%. אין מקום לפסוק הפסדי כושר השתכרות לעבר ולעתיד או עזרת הזולת. 7. לאור הנ"ל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים אלה: א. 15,250 ₪ נכון להיום בצירוף אגרת משפט ששילה וכן 11% שכ"ט עו"ד + מע"מ. ב. סך 2,000 ₪ הוצאות המומחה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום למומחה עד להשבה. 8. בהתחשב שפסק הדין הוא לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד, ניתן פטור מיתרת האגרה. דיני חינוךתאונת דרכיםבית ספר