תאונת דרכים ללא נכות

לפי בקשת התובע, מונה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי. אולם, מאחר ששכרו הוטל על התובע, והתובע טען כי אינו יכול לשאת בשכר המומחה, לא נבדק התובע ע"י המומחה, והוסכם בין הצדדים כי ביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים ללא נכות: 1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 26.11.99. הוא הובהל ממקום התאונה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא. בבדיקה ע"י רופא אורטופד בחדר מיון נמצאו רגישות וכאבים משמאל באיזור הצוואר, מתיחות בשרירים הצוואריים ללא הגבלה בתנועות הצוואר או הגפיים העליונות. בדיקת CT ראש וצילום חזה נמצאו תקינות. הוא שוחרר מבית החולים בו ביום, עם המלצה לחמשה ימי מחלה, אנלגטיקה נגד כאבים לפי הצורך, ומעקב אצל רופא מטפל. מספר ימים אח"כ פנה לרופאה בקופ"ח והתלונן על כאבי ראש, כאבים בצוואר ובחילות. בבדיקה נמצאו שטפי דם בכתף ובירך, שריטות במצח, ורגישות בעמוד שידרה צווארי, וצוין כי מדובר בפגיעה מסוג צליפת שוט. נבדק גם ע"י רופא נוירולוג, שציין כי תלונותיו הן בעיקר ביחס לפגיעה בצוואר ובאיזור הטורקלי. בבדיקת מיפוי עצמות נקבע: "אין לראות ריכוז פתולוגי מוקדי. שינויים ספונדילוטיים מודגשים ב- C7 - D1 משמאל, דגש גם ב - S1, L5." לפי בקשת התובע, מונה ד"ר א' ישראלי כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי. אולם, מאחר ששכרו הוטל על התובע, והתובע טען כי אינו יכול לשאת בשכר המומחה, לא נבדק התובע ע"י המומחה, והוסכם בין הצדדים כי ביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. הנזק הפסד שכר בעבר 2. התובע טוען, בראש ובראשונה, להפסדי שכר בעבר. התובע הוא, בהכשרתו, מורה לחינוך גופני ומאמן מוסמך בענף ההאבקות, אולם, בהיותו עולה חדש, לא עבד במקצועות אלה, מאז עלותו ארצה, אלא עבד בחברת שמירה (פלקון בטחון ונקיון 1996 בע"מ), וכן כסבל ומוביל דירות. הוא פוטר מעבודתו בחברת השמירה ביום 15.8.99, היינו, מספר חודשים לפני התאונה, וזאת עקב צמצומים. 3. אשר לעבודתו כסבל, הוא טוען שעבד כסבל אצל חברו, חיים מזרחי, וכן בחברת י.מ. הובלות. אין שמץ של ראיה על עבודה בחברת י.מ. הובלות לפני התאונה. אשר לעבודה אצל חיים מזרחי, הראיה היחידה שצורפה היא אישור בחתימת חיים מזרחי, המאשר כי התובע אכן הועסק אצלו בתפקיד סבל, אם כי הוא לא רשם אותו כעובד. הקושי באישור זה הוא, שמר מזרחי מאשר כי התובע הפסיק לעבוד איתו בסבלות מאז התאונה. דא עקא, התאונה אירעה בנובמבר 1999, ואילו מר מזרחי מאשר כי סגר את עסק ההובלות שלו, עוד בנובמבר 1998. כיצד ייתכן, אם כן, שהתאונה היא שגרמה לתובע לחדול מעבודתו כסבל אצל מר מזרחי, שסגר את עיסקו שנה קודם לכן? יתר על כן, האמור באישורו הנ"ל של מר מזרחי לגבי עבודתו של התובע אצל מעסיקים אחרים הוא חסר ערך, בהיותו עדות שמיעה, ולא זו בלבד, אלא זוהי עדות שמיעה מפיו של התובע עצמו ("ידוע לי מדימיטרי שעבד עם סבלים אחרים בתור סבל גם אחרי שנפצעתי ועד שנפצע בעצמו"). במלים אחרות, התובע מביא, כתנא דמסייע, את עדותו של מר מזרחי, המעיד כי ידוע לו מפי התובע, כי התובע המשיך לעבוד כסבל, גם אחרי שהוא (מזרחי) סגר את עסקו שלו. עדות זו אינה מחזקת ואינה מוסיפה מאומה לעדותו של התובע עצמו. נשארת אפוא רק עדותו של התובע, ויושם אל לב, כי התובע, בתצהירו, אומר מספר פעמים כי אינו עובד כסבל מאז התאונה, אך הוא נמנע מלטעון, במפורש, בתצהירו, כי עבד כסבל עד התאונה. התובע בתצהירו מציין כי ענין עבודתו כסבל לא הועלה בתצהיר התשובות לשאלון, כיוון שחשש עקב כך שלא הוצאו לו תלושי שכר. אוסיף, כי גם בכתב התביעה אין זכר לטענה שעבד, עובר לתאונה, כסבל. לאור ההערות דלעיל נראה כי ככל הנראה התובע לא עבד, עובר לתאונה, כסבל, והדבר גם מסביר את האמור בכתב התביעה (סע' 9) כי התובע היה מובטל ערב התאונה, וכן את האמור בתצהירו (בעמ' 4 בפרק "הפסדי שכר בעבר", סעיף 1) כי כחודשיים לפני התאונה לא עבד. 4. אם לסכם נקודה זו: התובע לא עבד לפני התאונה בחברת פלקון בטחון ונקיון, שהרי פוטר מעבודתו שם מספר חודשים לפני התאונה. התובע לא הביא שמץ של הוכחה לטענתו כי עבד לפני התאונה בחברת י.מ. הובלות. נהפוך הוא, בתלושי השכר מחברה זו מצוין כי תחילת עבודתו בחברה היתה בחודש ינואר 2000. התובע לא עבד לפני התאונה אצל חיים מזרחי, שהרי מזרחי סגר את עסקו שנה קודם לכן. התובע, כפי שהוא עצמו אומר, הן בכתב התביעה, והן בתצהירו, היה מובטל לפני אירוע התאונה. 5. התובע טוען כי נגרמו לו הפסדי שכר למשך כארבעה חודשים שבהם לא עבד, אלא שבתביעה המתנהלת עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תקופת אי הכושר הזמני לעבודה אמורה להיקבע אך ורק על ידי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, מומחה שאמנם מונה בתיק זה, אך התובע בחר לא להיבדק על ידו. אישורי מחלה שצירף התובע מאת רופא מטעמו אין די בהם בתביעה על פי חוק פלת"ד, ומכל מקום, אישורים אלה אינם "מכסים" תקופה של ארבעה חודשים (כטענת התובע), אלא רק תקופה של פחות מחודש וחצי (עד יום 4.1.00). 6. יתר על כן, התובע לא צירף כל אישור על העדרות בפועל ממקום עבודה או על אי תשלום שכרו, בתקופה שלאחר התאונה, ויוזכר שוב כי התובע היה מובטל, בתקופה שלפני התאונה. 7. לבסוף אציין כי אין גם כל ראיה שהיא לטענת התובע כי נגרם לו הפסד שכר של 1,000 ₪ לחודש, לתקופה בת שנתיים מאז שחזר, אחרי התאונה, לעבוד בשמירה. 8. סיכומו של דבר, אינני סבור כי התובע הוכיח הפסד שכר לעבר, ואין מגיע לו פיצוי בגין נזק מיוחד, שלא הוכח. יצוין כי התובע עצמו אומר בתצהירו (בסעיף הפסדי שכר בעבר) כי הוא מודע לכך שלא הוכיח כדין את טענתו בענין הפסדי שכר בעבר, אולם הוא מבקש, בכל זאת, פיצוי "מן הצדק". אינני סבור שפסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 4(ג) פירושו - מתן פיצוי על נזק שלא נגרם, או שלא הוכח. אני דוחה אפוא את התביעה להפסד שכר בעבר. הפסד כושר השתכרות בעתיד 9. התובע טוען כי אינו יכול לחזור לעבודת סבלות או הוראת האבקות וחינוך גופני, וכי נגרם לו הפסד של 1,000 ₪ לחודש, עד גיל הפרישה מעבודה. בענין הוראת האבקות וחינוך גופני אזכיר כי התובע לא עבד בכך, מאז עלותו ארצה. אשר לעבודת הסבלות, לא ברור כיצד טוען התובע כי אינו מסוגל לחזור לעבודה זו, כשהוא עצמו טוען (בעמ' 4) כי חזר לעבודה בסוף חודש 1/00, ואף צירף תלושי שכר מחברת י.מ הובלות, מן החודשים ינואר - פברואר 2000. מהתלוש של חודש פברואר אף עולה, כי עבודתו היא במשרה מלאה - 25 ימים בחודש. 10. מכל מקום, מדובר בתיק שאין בו כל נכות רפואית, באשר התובע בחר שלא להיבדק על ידי המומחה הרפואי שמינה ביהמ"ש לפי בקשתו. אין כל ראיה, רפואית או אחרת, לטענת התובע כי כושר עבודתו נפגע. אין אפוא יסוד לטענה בדבר אבדן כושר השתכרות לעתיד, ואני דוחה דרישה זו. הוצאות בגין תרופות ונסיעות בעבר. 11. בסעיף זה אני פוסק לתובע, על דרך הפשרה, סכום גלובלי של 1000 ₪. עזרת צד ג' בעבר 12. גם בסעיף זה אני פוסק לתובע, על דרך הפשרה, סך של 1000 ₪. נזק שאינו נזק ממון 13. התובע לא אושפז כלל, וגם לא נקבעה לו כל נכות. אני פוסק לתובע פיצוי, על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו - 1976, בסך 6,000 ₪. סיכום 14. אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים כלהלן: הוצאות בגין תרופות ונסיעות בעבר 1,000 ₪ עזרת צד שלישי בעבר 1,000 ₪ נזק שאינו נזק ממון 6,000 ₪ סה"כ 8,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נכותתאונת דרכים