האם ניתן להגיש תביעה נגד הרשות הפלסטינית לקבלת פיצויים ? התשובה היא - כן, אולם נשאלת השאלה מה הסיכויים לקבל כספי פיצויים בפועל מהרשות הפלסטינית ? הבעיה בהגשת תביעה נגד הרשות הפלסטינית היא כי לרשות הפלסטינית אין נכסים בתחומי מדינת ישראל שניתן לעקלם, או מנגנון הוצאה לפועל של פסקי דין של מדינת ישראל בתחומי הרשות. עם זאת קיים פתרון לבעיה המאפשר סיכויים טובים לגביית כספים במסגרת תביעה נגד הרשות הפלסטינית. ניתן להגיש במסגרת תביעה נגד הרשות הפלסטינית - בקשת עיקול על כספי הרשות הפלסטינית המוחזקים ע"י מדינת ישראל, זאת לפני שהם עוברים לרשות. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת עיקול במסגרת תביעה נגד הרשות הפלסטינית: (ההחלטה ניתנה ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים) 1. הבקשה שבפני ענינה עיקול כספי המשיבה (הרשות הפלסטינית) שבידי המחזיקה עד לסך של 64,000,000 ₪, והיא נסמכת על תביעה כספית שהוגשה ע"י המבקשת נגד נתבעים שונים ובהם המשיבה. 2. ביום 12/10/00 נרצחו ואדים נורז'ץ (להלן: המנוח) וכן חברו יוסף אברהמי ז"ל בתחנת המשטרה הפלסטינית ברמאללה, תוך שבוצעו בהם מעשי לינץ' קשים. כמפורט בכתב התביעה הופנו המנוח וחברו ז"ל מבסיס הקישור למילואים למחנה בית אל, ואולם משנסעו ליעד האמור פנו בטעות לכיוון רמאללה, שם עצרו אותם שוטרי המשיבה (ובכללם חלק מהנתבעים), הוציאום מהמכונית בה נסעו, לקחו מהם את כלי הנשק שלהם והובילו אותם תחת איומי נשק לבנין המשטרה ברמאללה, תוך שפרסמו את דבר הימצאם של שני החיילים ואיפשרו להמון המשולהב להיכנס לתחנת המשטרה ולהגיע לקומה השניה בה נמצאו המנוח וחברו ז"ל. שם ביצעו השוטרים וההמון מסכת התעללות קשה בשני החיילים, כשבשלב מסויים פתחו שני שוטרים את חלון החדר, סימנו באצבעות ידיהם את אות הנצחון V ולאחר מכן השליכו את המנוח מבעד לחלון לעבר ההמון, שבתוכו גם שוטרים, ואלו המשיכו בריטוש גופו ולאחר מכן קשרוהו למכונית וגררוהו על הקרקע ל"מצעד נצחון" בככר המנרה, שם שרפו את גופתו. עוד נטען כי מעשי הלינץ' שבוצעו במנוח ובחברו מהווים יישומה של מדיניות שנקבעה וכוונה ע"י המשיבה וכן יו"ר הרשות (נתבע מס' 2), וכי מאז כינונה של הרשות הפלסטינית היא גייסה לשורות מנגנון הבטחון והמשטרה שלה אנשים בעלי רקע חבלני, בעלי נסיון עשיר בביצוע פיגועי טרור ופעולות איבה נגד מטרות ישראליות, וכן כי המשיבה והעומד בראשה הינחו את מנגנוני הבטחון והמשטרה לבצע פעולות אלימות נגד חיילים ואזרחים ישראליים; מה גם שהם לא נקטו אמצעים כלשהם כדי למנוע את האלימות נגד ישראלים אלא עודדו באורח עקבי ומפורש את המשך מעשי האלימות. 3. העילות עליהן מבוססת התביעה נגד הנתבעים - שוטרי המשיבה - הינם כליאת שווא, תקיפה, הפרת חובה חקוקה ורשלנות, ובאשר למשיבה נטען כי השוטרים פעלו כעובדיה, שלוחיה, באישורה, בהרשאתה ובעידודה וכי משגייסה המשיבה לשורות מנגנון הבטחון שלה אנשים בעלי רקע חבלני ואלים ומשקבעה מדיניות עקרונית ודפוס התנהגות שיטתי של ביצוע פעולות טרור ושימוש באלימות נגד חפים מפשע היא אחראית למעשיהם. 4. לענין האחריות למעשי הלינץ' שבוצעו במנוח מסתמכים המבקשים על הודאות שנמסרו ע"י שוטרים במשטרה הפלסטינית שנעצרו ע"י כוחות הבטחון הישראליים - לרבות נתבעים 3, 7 ואחרים - שהודו בהשתתפותם במעשי ההתעללות במנוח ובחברו וכן אישרו כי במשמרת באותו יום היו בתחנת המשטרה 48 שוטרים, לרבות חמישה שומרי ראש של מושל רמאללה, שאיש מהם לא ניסה למנוע את הרצח הנורא. כן מסתמכים המבקשים על הודאות שנגבו בענין מעצרם של החיילים המנוחים על ידי שוטרי המשיבה. 5. כנטען בבקשה הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה שנחתם בין ישראל לאש"ף ביום 29/09/95 קובע, בנספח הבטחוני שלו, איסור מוחלט לעצור אזרחים או חיילים ישראליים אשר נכנסו לשטח הרשות הפלסטינית או לשימם במעצר, ולגבי חיילים - איסור מוחלט אפילו לדרוש את זיהויים - ומשפעלו שלוחיה של המשיבה ועובדיה שלא כדין וכלאו את המנוח כליאת שוא, כל מעשה שנגרם כתוצאה מפעולה זו מצוי באחריותה המלאה והבלעדית של המשיבה. עוד טוענים המבקשים כי מניתוח גופתו של המנוח עולה כי המוות נגרם כתוצאה מירי בראשו וכן כתוצאה מחבלה חמורה בראשו שנגרמה ממכשיר קהה ומפצעי דקירה וחתכי דקירה בבית החזה ובבטן. מהודאות השוטר הפלסטיני - נתבע מס' 3 - עולה כי הוא הכה את המנוח בצינור ברזל שמצא במטבחון שבתחנת המשטרה. כ"כ הוכה המנוח באלות המשמשות את השוטרים בתפקידם. כל אלו וכן העובדה שמעשה הרצח בוצע בתחנת המשטרה הפלסטינית, מתקן המצוי בבעלותה ובאחריותה הבלעדית של המשיבה, מעבירים - כטענת המבקשים - את הנטל על המשיבה להוכיח כי לא היתה במעשיהם אחריות שהם חבים עליה. 6. לבד מטענות סף שהועלו ע"י המשיבה, שענינן חסינות ריבון וחוסר סמכות, ושלגביהן נקבע שתינתנה החלטות לגופן במסגרת שנקבעה לכך בהחלטה לענין הדיונים המאוחדים - טוענת המשיבה בתגובתה להעדר עילת תביעה בהיות שזכותם של המבקשים לפיצויים ממוצה ע"פ חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950 ו/או ע"פ חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל- 1970. עוד טוענת המשיבה להעדר אחריות, שכן, כטענתה, פעלו כוחות המשטרה הפלסטיניים לחלץ את המנוח וחברו מההמון והחישום לתחנת המשטרה כדי להגן עליהם. כן, לטענתה, האחריות לארוע חלה על מדינת ישראל שהביאה להתדרדרות המצב הבטחוני-לאומי בשטחי הרשות הפלסטינית. 7. טענות אלו דינן להידחות: לענין זכותם של המבקשים על פי החוקים כאמור, אף שהיא קיימת, אין בה כדי לחסום את זכותם של המבקשים מלתבוע את נזקיהם מהמשיבה, ובלבד שלא ייגבה כפל פיצוי. הטענה לענין העדר אחריותה של המשיבה דינה להידחות בהסתמך על חומר הראיות שצורף לבקשה - לרבות הודאותיהם של שוטרי המשיבה, שיש בהם כדי לבסס לכאורה קיומה של עילת תביעה, כמתחייב מהוראות תק' 362 (א) לתקנות סה"ד האזרחי, תשמ"ד-1984. כך הדבר לענין הטענה לאחריותה של מדינת ישראל. וטענות דומות שהועלו - שהמשותף לכולן שאין בהן כדי לשחרר את המשיבה מאחריותה. 8. בדיון שקויים ביום 30/05/02 הוסכם כי ההחלטה בבקשה תינתן לאחר שיומצאו לביה"מ תגובות בעלי הדין, כפי שנקבע. דא עקא, למרות תזכורות תגובתה של המחזיקה לא ניתנה עד היום. בנסיבות אלו ולאחר ששקלתי את טענת ב"כ המבקשים כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין עקב התביעות רבות ההיקף המתנהלות נגד המשיבה בישראל ובארה"ב, מה גם שלמשיבה אין נכסים בתחומי מדינת ישראל שניתן לעקלם, או מנגנון להוצל"פ של פס"ד של מדינת ישראל בתחומי הרשות, אני נעתרת לבקשה ומורה על הטלת עיקול כמבוקש, אף שלכשתתקבל עמדת היועץ המשפטי לממשלה או שתינתנה החלטות בטענות הסף שהועלו כאמור - ניתן יהיה לבדוק תקפה של ההחלטה בשנית. פלסטינים