קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה קטנה נגד חברת ביטוח: 1. בפני תביעה בגין נזקי רכוש אשר ארעו לרכבה של התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 2.6.02. במקורה הוגשה התביעה אך ורק כנגד הנתבעת 1, היא החברה המבטחת של התובעת, וזאת מכיון שהנתבעת סירבה להכיר בכל הוצאות התיקון שהוציאה התובעת, בסך 11,877 ₪, והכירה רק בהוצאות תיקון בסך 5,890 ₪. לפיכך, תבעה התובעת את הנתבעת 1 בגין הפרשי התיקון שלא אושרו בתוספת הוצאות משפט, עוגמת נפש וכו'. 2. הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה וטענה כי התובעת בחרה לתקן את רכבה באופן פרטי לאחר שקיבלה חוות דעת משמאי פרטי, לפיכך, לאחר התיקון והגשת חשבונית הנזק נבדק רכב התובעת על ידי שמאי מטעם הנתבעת , מר יפרח אורן (להלן: חוו"ד שמאי הנתבעת). השמאי מטעם הנתבעת מצא כי מכסה המנוע לא הוחלף, כי הפנס הראשי שמאלי הנו ישן ולא הוכח נזק, כי הביטנה לגלגל שמאל לא קשורה לאירוע ולא הוכח נזק, כי עבור עבודות החשמל נדרש מחיר מופרז ולגבי תיקון המגן קדמי אושר שיפוץ בלבד ואין צורך בהחלפה. פריטים אלו לא הוכרו ע"י הנתבעת, והסתכמו בסך של 5,985 ₪ ולפיכך בוצעה ההפחתה האמורה מחשבונית התיקון ושולם לתובעת סכום הנזק שאושר בפועל, בקיזוז ההשתתפות העצמית. הנתבעת טענה כי פעלה כדין ואין לחייבה בבצוע תשלום נוסף. 3. ביום 9.6.03 התקיים דיון בפני כב' השופטת טולקובסקי. בתום הדיון הסכימו הצדדים, התובע והנתבעת 1, שימונה שמאי מטעם בית המשפט אשר יבדוק את חוות דעת הצדדים ואת הרכב נשוא התביעה ויקבע מהי עלות תיקון הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, וכן יבדוק האם הוחלפו החלפים על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעת. הצדדים הסכימו כי חוות דעת השמאי תחייב לצורך הכרעה בתיק זה. 4. ביום 20.10.03 הוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, מר אגרנט אליהו. לצורך הגשת חוות הדעת, בדק המומחה את חוות הדעת השמאית מטעם התובעת והנתבעת זימן אליו לשיחה את התובעת וביקר במוסך בו בוצע התיקון. השמאי מטעם בימ"ש ציין כי נפגש עם מר יצחקוב שלמה מנהל המוסך, מוסך א.ש.ב (להלן: "המוסך") וביקש לברר עמו מספר פרטים אולם נענה כי מר יצחקוב אינו מעוניין לשוחח עמו. 5. המומחה מטעם בימ"ש סקר את הנזקים והגיע למסקנה כי הפנס הראשי השמאלי לא ניזוק בתאונה זו, והוא הדין ביטנה לכנף קדמית שמאלית. השמאי מטעם בימ"ש קבע כי מכסה המנוע תוקן ולא הוחלף בחדש. לעניין מצנן המנוע והמגן הקדמי שניזוק, למרות התלבטויות שהעלה השמאי מטעם ביהמ"ש בחוות הדעת (ראה עמ' 3 ו- 4) הגיע למסקנה כי סביר יותר להניח שאלה הוחלפו בתאונה זו ולפיכך החליט להכיר בנזקים אלה. בסיכום חוות דעתו קבע השמאי מטעם בית משפט כי סכום הנזק לתביעה זו הנו 8,720 ₪. 6. בעקבות קבלת חוות דעת השמאי מטעם בימ"ש התקיים דיון ביום 18.12.03. בדיון זה ביקשה התובעת לתקן את כתב תביעתה ולהוסיף את המוסך כנתבע נוסף, וזאת לאחר שהתברר לה שהונתה, לטענתה, ע"י המוסך ושילמה כסף עבור תיקונים שלא בוצעו בפועל. הנתבעת לא התנגדה לתיקון וסברה אף היא שהמוסך הוא בעל דין נכון לתביעה ולפיכך, הוגש כתב תביעה מתוקן המופנה גם כנגד המוסך. 7. המוסך הגיש כתב הגנה וטען שכל התיקונים בוצעו לפי הפירוט שבחשבונית. עוד טען המוסך כי נאלץ לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובעת, בשל העובדה שהשיק שמסרה חזר מסיבה של א.כ.מ. המוסך טען כי התובעת לא הגישה התגוננות כנגד השטר והכסף נגבה, ואם היו טענות כלשהן היה עליה להעלותן באותה מסגרת. 8. ביום 17.3.04 הופיעו בפני התובעת, נציג הנתבעת ובעל המוסך מר יצחקוב. מר יצחקוב טען כי רכב התובעת היה מעורב בשלוש תאונות, כששתי התאונות הראשונות תוקנו במוסכו. יצחקוב טען כי בתיקון הראשון הוחלפו אצלה חלקים למשומשים, והנתבעת לא הכירה בכך ודרשה החלפה לחלקים מקוריים וכך נעשה. יצחקוב הציג בפני ביהמ"ש את חשבונית ההפרשים וטען כי לאור ניסיון העבר עם הנתבעת, אזי בתאונה השניה לא חשב כלל לשים חלקים משומשים אלא חדשים בלבד, וכך נהג. יצחקוב טען כי לא שמע כל תלונה בקשר לביצוע התיקון השני, ואם היתה בעיה כלשהי, היה עליהם לטעון זאת בזמן אמת. דיון והכרעה 9. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בדוחות השמאים וכתבי הטענות, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה, והכל כפי שיפורט להלן. 10. אני קובעת כי הנזק שארע ברכבה של התובעת בעקבות התאונה הנדונה, מסתכם בסך של 8,720 ₪ כפי שנקבע בחוות דעתו של מר אגרנט. יש לזכור כי הצדדים הסכימו שהכרעתו של השמאי מטעם בית משפט תהא סופית ומחייבת; חוות הדעת הייתה מונחת בפני הנתבעת 1 עוד בחודש אוקטובר 2003. הנתבעת 1 לא הגישה בקשה לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו; השמאי מטעם בית משפט שטח בחוות דעתו את התלבטויותיו לעניין מצנן המנוע והמגן הקדמי שניזוק, ולבסוף קבע כי סביר יותר שאלה אכן הוחלפו; מכל הסיבות הללו, אין לבית משפט יסוד להרהר אחר האמור בחוות הדעת ויש לקבלה ככתבה וכלשונה. לפיכך, היה על הנתבעת לשלם סך של 8,720 ₪ ולא 5,890 ₪ כפי ששולם, ועל הנתבעת לשלם את ההפרש בסך 2,830 ש"ח. 11. לגבי היתרה שלא הוכרה ע"י השמאי מטעם בית משפט, (הפנס, הבטנה ומכסה המנוע) בסך 2,716 ₪ לפני מע"מ 3,204 ש"ח כולל מע"מ, אני קובעת כי על המוסך לשאת בנזק זה; יש לזכור כי בדיקת השמאי מטעם הנתבעת נעשתה ביום 27.6.02, דהיינו בסמוך מאוד לשחרור הרכב מהמוסך. בפער הזמנים הללו לא עבר הרכב כל תאונה נוספת (התאונה הבאה ארעה רק ביום 3.4.03). לפיכך אין כל מקום להעלות טענה לגבי אמינות הדו"ח ופער זמנים כביכול. זאת ועוד, בפני השמאי מטעם בית משפט הונחו כל חשבונות התיקון שעבר הרכב וחוות הדעת של השמאים, כולל לעניין התאונה המאוחרת יותר (ראה עמ' 2 לחוות הדעת). דהיינו, השמאי מטעם בית משפט היה מודע לכך שהרכב עבר תאונה מאוחרת יותר אולם בודד את כל זאת והתייחס לתיקון שבוצע על ידי המוסך, וגם על פי בדיקותיו הגיע למסקנה כי הפנס, הבטנה ומכסה המנוע לא ניזוקו ו/או לא הוחלפו בתאונה זו! כשהונחו בפני שתי חוות דעת זהות בנקודה זו, וכשחוות דעת השמאי מטעם בימ"ש הינה אובייקטיבית לחלוטין, אין מנוס מהמסקנה כי אכן חשבונית התיקון נופחה ונכללו בה מרכיבים שכלל לא בוצעו. מסקנה זו מתחזקת לנוכח אי שיתוף הפעולה של מר יצחקוב עם השמאי מטעם בית המשפט, וכן עם העובדה שמר יצחקוב לא דאג להביא את השמאי סידי כעד מטעמו, על מנת להתייצב אחר האמור בחוות דעתו. עוד יש לזכור כי התובעת פנתה למוסך, וזה הפנה אותה אל השמאי, דהיינו מדובר בשיטת עבודה בה השמאי נבחר על ידי המוסך. שיטת עבודה זו מעלה חשש לניגוד אינטרסים. מכל הנימוקים הללו, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש בסך 2,830 ש"ח שלא שולם על ידה, וכן על המוסך לשלם סך של 3,204 ש"ח עבור חלקים שלא הותקנו ברכב. 12. יצויין כי לאחר כתיבת פסק הדין הגיש המוסך בקשה לתיקון פרוטוקול וקיום דיון נוסף. המוסך טען שבית המשפט לא אפשר לו להשמיע את טענותיו וכי הוא זכאי ליומו בבית המשפט. עוד טען המוסך כי התנהלו הליכי הוצאה לפועל כנגד התובעת והיה עליה להעלות את כל טיעוניה באותה מסגרת; וכן כי לא התאפשר לו לחקור את המומחה מטעם בית המשפט. אין באמור לעיל ובאמור בבקשה כדי לשנות את הממצאים אליה הגעתי בפסק הדין: למוסך היה את יומו בבית המשפט - הוא הגיש כתב הגנה מטעמו והיה נוכח בדיון. המוסך רשאי היה לבקש את חקירת המומחים בטרם הדיון אולם הוא לא עשה כן; העובדה כי לרכב היו תאונות אחרות נלקחה בחשבון, הן בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט והן בפסק הדין; לעובדה כי התנהלו הליכים משפטיים לגביית השיק אין כל קשר, דווקא מחזקים הם את טענת התובעת לפיה לא ידעה בזמן ניהול הליכי ההוצאה לפועל כי התיקון בעבורו נדרשת היא לשלם אינו התיקון שבוצע בפועל. מכל הטעמים הללו, סבורה אני כי אין מקום לקיים דיון נוסף וכל הטענות נלקחו בעת מתן פסק הדין. 13. לעניין הוצאות המשפט והקיזוזים אותם יש לבצע: הנתבעת נשאה לבדה בשכר טרחת השמאי מטעם ביהמ"ש בסך 2,600 ₪. מכיוון שהשמאי הכיר בנזק נוסף שעל הנתבעת לשאת, וסכום זה עומד על מחצית מההפרש כולו, על הנתבעת לשלם רק מחצית משכ"ט השמאי בסך 1,300 ₪ ולפיכך יש לקזז מחצית מהסכום בו היא חוייבה, והסכום לתשלום הינו 1,530 ש"ח. לעניין טענת הנתבעת לזכאות והוצאות משפט בסך 500 ₪ - ביום 10.9.03 הושתו על התובעת סך של 500 ₪ ללא קשר להוצאות. לעומת זאת ביום 9.6.03 הושתו על הנתבעת סך של 500 ₪ ללא קשר לתוצאות. יש לבצע קיזוז של סכומים אלה ולחייב את הצד שטרם שילם למשנהו, ולהפחית או להוסיף לסך של 1,530 ש"ח שנפסק כאמור לעיל. לעניין הוצאות המשפט בכללותן - מכיון שהיתרה שהיתה במחלוקת, אשר גרמה להגשת תביעה זו, חולקה באופן שווה פחות או יותר, בין הנתבעות - אזי כל אחת מהנתבעות תשלם לתובעת סך של 500 ₪ כהוצאות משפט. הנתבעת 2 תשלם סכום נוסף בסך 1,000 ₪, וזאת בעבור עגמת הנפש והטרחה הרבה שהיתה כרוכה בניהול תביעה זו, במיוחד לאור מחדלי הנתבעת 2. סוף דבר: הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 2,030 ₪, בכפוף להתחשבנות לעניין ההוצאות שנפסקו בעבר; הנתבע 2 ישלם לתובעת סך של 4,700 ₪. התשלומים יבוצעו תוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן הפסק ועד התשלום המלא בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסה"ד. פוליסהתביעות קטנותחברת ביטוח