תשלום למנהל עיזבון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין מנהל עיזבון / תשלום למנהל עיזבון:   1. תביעה לתשלום כ-.290,000 ₪ שכ"ט עו"ד המגיע לתובע - עורך דין - לטענתו, בעבור ניהול עזבון אביהם מורישם של הנתבעים, המנוח ז"ל (להלן: "המנוח").   התביעה נסמכת על החלטת כב' בית המשפט המחוזי בירושלים אשר קבע זכותו של התובע לשכ"ט עו"ד בשעור 6% משווי העזבון.   התוב טוען שערך העזבון אינו נופל מ-.4,800,000 ₪ (מן הסתם נכון למועד הגשת כתב התביעה - 15/05/2000) - ומכאן סכום תביעתו.   לכתב התביעה צורפו עותקי החלטות כב' בית המשפט המחוזי מ-08/05/91 על פיה מונה התובע למנהל עזבון יחיד של עזבון המנוח, מ-29/11/92 לפיה זכאי התובע לשכ"ט עו"ד בשעור 6% מנכסי העזבון ומ-28/07/96 על פיה שוחרר התובע מתפקידו כמנהל עזבון, לאחר השלמת ביצוע תפקידו, ואושרה שנית זכותו לשכ"ט בשעור 6% מנכסי העזבון והוצאות בסך -.767 ₪.   2. בכתב הגנה אשר הוגש תחילה מטעם כל הנתבעים (ולאחר זאת התברר שחלק מן הנתבעים לא הסמיכו את מגיש כתב ההגנה לפעול מטעמם) - מפנים הם עיקר חיציהם כנגד אותן החלטות של בית המשפט המחוזי; כך טענותיהם כי כלל לא היה צורך במינוי מנהל עזבון, כי לא הבינו משמעות מינויו, כי לא היה כל צורך למנהל העזבון "לאתר" נכסים באשר היורשים סיפקו לו את מלוא פרטי הנכסים כי לא ידעו דבר אודות קביעת שכר הטרחה; כי לא התאפשרה השתתפותם ואיש מטעמם לא נכח בהליכים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי, כי הם עצמם לא התחייבו לשלם לתובע את הסכום הנתבע או כל סכום המתקרב לסכום זה; שעור שכה"ט אשר נקבע ע"י בית המשפט המחוזי הינו, לדעתם מופרז ולא היה מקום לפסוק כך בלא שמיעת עמדתם.   3. גלוי לעין כי בטענות אלו מבקשים הנתבעים לחלוק על פסיקתו של כב' בית המשפט המחוזי - וממילא אין הדיון בהן בגדר סמכותו של בית משפט זה אשר, כידוע, איננו ערכאת הערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי ... ואכן - בכתב הגנתם מצהירים הנתבעים (סעיף 11) כי בכוונתם לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסיקתו. לא הובא לידיעתי כי כך אכן נעשה.   נוכח האמור לעיל קבעתי בקד"מ מ-06/12/2000 כי הפלוגתא היחידה שיש לדון בה במסגרת הדיון בפני היא ערכם של נכסי העזבון.   4. כפי שציינתי לעיל רק 5 מן הנתבעים - המה נתבעים 2, 5, 6, 7, 9 - הסמיכו את ב"כ הנתבעים לייצגם. עוד התברר כי כלל לא בוצעה מסירת כתבי בי-דין לנתבעים האחרים. לפיכך תימחק התביעה כנגד נתבעים אלו.   5. לאחר שהוגש ע"י הנתבעים המיוצגים (להלן: "הנתבעים") כתב הגנה מתוקן הוסיפו והגישו בקשה לצרף לכתב הגנתם החלטת כב' בית המשפט המחוזי מתאריך 08/09/87 על פיה מונו שני מנהלים לעזבון המנוח, ישולם לשניהם שכ"ט עו"ד בשעור 6% מנכסי העזבון כאשר הנתבע 3 (מוחמד עבד חוסין עליאן) ישא במחצית מחיוב זה ושאר היורשים במחצית האחרת.   לא נעתרתי לבקשה מחמת שראיתי בה שינוי חזית, הגם, מדובר בהחלטה ממועד מוקדם להחלטות עליהן נסמכת התביעה וממילא בוטלה זו ע"י ההחלטות המאוחרות יותר.   6. מכאן נפתחה הדרך לשמיעת הראיות.   לטענת התובע כללו נכסי העזבון 6 חלקות קרקע באזור בית צאפאפה; התובע הגיש שתי חוות דעת של השמאי מר אלירם באשר; האחת מ-09/09/01 - עניינה בחלקות מס' 8, 14, 28, 86 בגוש 30144 ועל פיה ערך החלקות הללו למועד חוות הדעת -.695,000 $. האחרת מ-21/10/02 ועניינה בחלקה 132 בגוש 30143 ועל פיה ערך חלקה זו במועד חוות הדעת -.219,000 $.   7. הנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי מטעמם.   שמאי התובע נחקר בחקירה נגדית;   מטעם הנתבעים העיד עד יחיד מר מוחמד עליאן.   בסיכומיו חזר ב"כ המלומד של הנתבעים על חלק מן הטענות שאינן שייכות לפלוגתא שהוגדרה כמפורט לעיל. את מרבית טענותיו הקדיש להשגות על קביעות השמאי; בעיקר ביחס למה שכלל בחוות דעתו כחלקים מן העזבון; 8. הפקעת חלקה 132 בגוש 30143: אין מחלוקת שחלקה זו הופקעה לצורך סלילת כביש וכתוצאה מכך נותרו בידי הנתבעים אך כ-100 מ"ר ממנה (שטח החלקה במקור 1,218 מ"ר) השטח שנותר לא יצלח למאום בהיותו סמוך לכביש ולכוד בין חלקות אחרות.   מועד הפקעת החלקה היה בשנת 1970 לערך ובשנת 1975 קיבלו יורשי המנוח (שנפטר באפריל 1967) פיצויים בגין ההפקעה.   השמאי אמד ערך חלקה זו בלא להתחשב בעובדת ההפקעה. הוא אישר כי אילו היו בידיו נתונים על פיצויי ההפקעה אשר שולמו לנתבעים היה מעדיף נתון זה על פני הערכה עיונית עפ"י מבחני אומדן שונים אך בהעדר נתונים אלו (אותם לא עלה בידיו לקבל - ואף עד הנתבעים לא זכרם) בחר בדרך האומדן העיוני.   סבורני שאין לכלול חלקה זו בנכסי העזבון לצורך קביעת שכ"ט התובע; משהופקעה החלקה כשני עשורים קודם מינוי התובע כמנהל העזבון הרי שלא היתה עוד נכס מנכסי העזבון ומשקיבלו יורשי המנוח פיצוייהם בשל ההפקעה - ואף זאת שנים הרבה קודם שמונה התובע כמנהל העזבון - לא היה להם עוד כל עניין ברישום הזכויות בחלקה על שמם או בכלל.   איני מתעלם מאותם 100 מ"ר שנותרו בידיהם אך משברור בעיני כי אומדן ערכם של אותם 100 מ"ר הכלואים (ר' תשריט נ/3) בין הכביש לבין כמה חלקות אחרות אינו דומה לאומדן חלקה של כ-1,300 מ"ר. בהעדר נתון מהימן לאומדן שטח זה איני רואה לכלול אותו בנכסים לצורך חישוב שכר טרחת התובע.   9. טענה אחרת בפי הנתבעים: השמאי התעלם מחובות הרובצים על המקרקעין; טענה זו, עקרונית, בצדק יסודה שהרי חובות ושעבודים מפחיתים מערך נכסי העזבון אלא שיש לבחון כל חיוב לעיצומו ולבחון מתי ובעבור מה הוטל;   עיון בנסחי הרישום אשר הוגשו לבית המשפט מגלה שחלקות 8 ו-86 בגוש 30144 נקיים מחובות ושעבודים;   על חלקה 28 בגוש 30144 רשומה הערה אודות חוב למס-הכנסה בסך -.378,039 ל"י שנרשמה ב-09/01/80, קרי עוד קודם למינוי התובע כמנהל עזבון וחלוקת הנכסים וממילא זהו חוב המקטין ערך נכסי העזבון. ערך חוב זה הוא כ-.25,000 $.   על חלקה 14 בגוש 30144 מוטלים שעבודים, הערות בדבר העברות לאחרים וכו' אך אלו, כולם, מאוחרים לחלוקת נכסי העזבון ועל כן אין להתחשב בהם לצורך קביעת שכרו של התובע.   10. עוד טוענים הנתבעים שהשמאי שגה משלא התייחס לעובדת קיומו של בית מגורים על גבי המקרקעין. השמאי נחקר בנושא זה, והבהיר עמדתו וזו מקובלת עלי. מטעם זה ובהעדר חוות דעת נגדית יש לדחות טענת הנתבעים.   11. טענה נוספת : האומדן עפ"י חוות הדעת נכון לספטמבר - אוקטובר 2001 בעוד המועד הקובע צריך היה להיות, לכל המאוחר ביולי 1996, מועד סיום פעולות התובע כמנהל העזבון ושחרורו מהתפקיד. טענה זו נכונה עיונית אך בהעדר חוות דעת נגדית ומשלא נחקר המומחה ע"י ב"כ הנתבעים האם קיים הבדל באומדן בין השנים ומה שיעורו אין בפני נתון בדוק לקביעת הערך לשנת 1996. דרך אפשרית היא לחשב את הנתון עפ"י שינוי המדד - אך זו לא תביא לכל שינוי שהרי צריך יהיה לחזור ולהצמיד את שכר הטרחה עפ"י אותם נתונים, למועד פסק הדין.   12. לפיכך ולאחר שניכיתי את הסכום הקבוע בסעיף 9 לעיל אני קובע שערך נכסי העזבון הוא -.670,000 $ נכון 09/09/01 היינו: -.2,747,000 ₪ (לפי שער ה-$ הרלוונטי) והתובע זכאי לשכרו בשעור 6% מסכום זה - שהם -.164,820 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ומע"מ כדין.   13. חיוב זה יש להטיל על כל אחד מן היורשים עפ"י חלקו בעזבון; בהעדר נתון אחר וכפי שניתן אף ללמוד מנסח הרישום של חלקה 14 בגוש 30144 אני מניח שחלקים אלו שווים. הנתבע 1 - העזבון עצמו - אינו קיים עוד ככזה;   לפיכך יש לחייב כל אחד מן היורשים ב-1/8 מן החוב.   14. התוצאה: אני מחייב כל אחד מן הנתבעים 2, 5, 6, 7, 9 לשלם לתובע -.20,602 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-09/09/01 ובצירוף מע"מ כדין. כן אני מחייב כל אחד מן הנתבעים הללו לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל -.1,700 ₪.   התביעה נגד נתבעים 1, 3, 4, 8 נמחקת.  ירושהמנהל עיזבוןעיזבון