קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי התייצבות בלשכת התעסוקה - השלמת הכנסה: השופטת קציר: 1. המערער תבע מהמוסד לביטוח לאומי גימלה מכוח חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א 1980 (להלן - "החוק"). תביעתו נדחתה מהטעם, כי המערער לא המציא אישורי התייצבות בשירות התעסוקה, ולא הוכיח, כי הוא פטור מחובת ההתייצבות, וכן מהטעם, כי הוא מקיים משק בית משותף עם אשתו, שהינה אשה עובדת אשר לא הוכחה זכאותה לגימלה מכוח החוק. משנדחתה תביעתו, הגיש המערער תובענה לבית הדין האיזורי בירושלים (השופט נויגבורן ונציג ציבור שיפמן). בית הדין האיזורי דחה את התביעה מאותם הנימוקים של פקיד התביעות, ועל כך הערעור שלפנינו. 2. הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האיזורי: א. המערער לא התייצב בשירות התעסוקה כדורש עבודה. ב. המערער מנמק את העדר התייצבותו - בהוראה של פקיד שירות התעסוקה בשם עודד, אשר שחררו מהתיצבות כנדרש. הפקיד הנ"ל לא הובא למתן עדות בבית הדין קמא. ג. בידי המערער היה כרטיס קישור, לפיו הוזמן להתייצב בפני ועדה של שירות התעסוקה. ד. המערער לא המציא לבית הדין קמא את החלטת הועדה שבפניה הופיע, אם אכן כך היה הדבר. ה. המערער לא המציא לבית הדין קמא פטור מהתייצבות בשירות התעסוקה מסיבת מחלה, או אי כושר לעבוד. על-כן לא היתה כל סיבה מוצדקת להעדר התייצבות בשירות התעסוקה כנדרש. ו. המערער טען, כי הוא איננו מקיים משק בית משותף עם אשתו, וכי הוא מתגורר בדירה אחרת. ז. בתאריך 21.3.95 הוציא בתיק מספר: 043314897-21-1 בית הדין הרבני האזורי - צו הפרדה בין המערער לבין אשתו, כשהצו בתוקף לשנה. ח. תקופה מסויימת המערער אכן חי בנפרד מאשתו, אך חזר להתגורר עמה תחת אותה קורת גג, ובני הזוג מנהלים משק בית משותף. ט. האשה עובדת ומשתכרת. המערער לא המציא למוסד לביטוח לאומי את תלוש השכר של אישתו, ולכן לא ידוע גובה שכרה או מידת זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה. י. בנסיבות אלה, בית הדין קמא דחה את תביעת המערער בגין העדר התייצבות כנדרש בשירות התעסוקה, ואי-מסירת פרטים על גובה השכר של אשתו. 3. עיקר טענותיו של המערער הן: א. חובת הפרנסה של המשפחה מוטלת על הגבר, ועל-כן הוא זכאי לגימלה בזכות עצמו, מבלי להתייחס להכנסות אשתו. ב. האשה היא בגדר "עזר כנגדו" של הגבר ואין היא חייבת לפרנסו. בא כוח המוסד לביטוח לאומי, תמך בפסק הדין ובטעמיו. 4. חוק הבטחת הכנסה קובע, כתנאי לזכאות בגימלה, כי כל תובע גימלה יתייצב בשירות התעסוקה עפ"י הדרישות והכללים של שירות התעסוקה, וכי יהיה מוכן לקבל כל עבודה מתאימה שתוצע לו ע"י שירות התעסוקה. 5. בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, השמ"א - 1980 , ובסעיף ההגדרות, מופיעה הגדרת המילים "בני זוג" בזו הלשון: "בני זוג - לרבות איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה.... כלומר - החוק חל לא רק על בני זוג נשואים, אלא גם על בני זוג החיים יחדיו תחת אותה קורת גג מבלי שיהיו נשואים זה לזו. לצורך בדיקת זכאות משפחה לקבלת הגימלה עפ"י החוק הנ"ל, יש לבדוק את הכנסות שני בני הזוג כיחידה משפחתית אחת ואין להתייחס להכנסות כל אחד מבני הזוג בנפרד. 6. אי מסירת מידע ביחס להכנסות האשה, שולל את עצם הזכאות של כל המשפחה לקבלת הגימלה. 7. המערער סרב בשיטתיות למסור מידע כלשהו על הכנסות אשתו. לטענתו - הוא זכאי לגימלת הבטחת הכנסה מעצם היותו ה - "גבר" - המפרנס העיקרי במשפחה, וזאת ללא כל קשר להכנסות אשתו מעבודתה. 8. חוק הבטחת הכנסה הינו חוק סוציאלי, שמטרתו להבטיח אמצעי מחייה מינימליים למשפחה שנותרה ללא פרנסה וללא אמצעי קיום. 9. אין חוק הבטחת הכנסה בא ל"הגן" על כבודו של הגבר כמפרנס וכראש המשפחה כטענת המערער, אלא על כבודה ומחייתה של המשפחה הנזקקת לפת-לחם. 10. בנסיבות אלה - ברגע בו המערער סרב לחשוף את שכרה של אשתו בפני פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי, הוא לא איפשר לפקיד התביעות לבדוק את כל הכנסות המשפחה כיחידה אחת, ובכך שלל מיידית את זכאות משפחתו לגימלת הבטחת הכנסה, גם אם הכנסות המשפחה מצדיקות השלמת הכנסה במקרה הנוכחי. די בעובדה זו, כדי לדחות את הערעור. 11. יתר על כן, אין גם להתעלם מהעובדה, כי המערער לא התייצב בצורה מסודרת בשירות התעסוקה כדורש עבודה. 12. העדר התייצבות בשירות התעסוקה כנדרש, הינו אחד מהתנאים העיקריים השוללים את עצם הזכאות לקבלת גימלת הבטחת הכנסה. 13. המערער טען , כי פקיד בשם עודד, שחררו מהתייצבות בשירות התעסוקה כנדרש. המערער לא הוכיח בבית הדין קמא, את טענתו בנדון והפקיד הנזכר לא הובא כלל למתן עדות להוכחת טענתו הנ"ל של המערער. 14. המערער גם לא המציא למוסד לביטוח לאומי אישור בכתב מפקיד ההשמה של שירות התעסוקה המשחרר אותו מהתייצבות כנדרש, בגין אי התאמה או אי-כושר לעבודה מסיבות בריאותיות. 15. על-כן מחובת המערער היה להתייצב בשירות התעסוקה כדורש עבודה, ומשלא עשה כן - הוא שלל את זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור. אין צו להוצאות.הבטחת הכנסהדמי אבטלה