קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול רישיון עסק לצמיתות: 1. עתירה בה מתבקש בית המשפט להורות למשיבה - עיריית בני ברק (להלן: "העירייה") להעביר על שמם של העותרים 3 ו-4 - אייל מלכי ויעקב מלכי (להלן: "העותרים 3 ו-4") את רישיון העסק לצמיתות שניתן למוסך אשר מצוי בבעלותם של העותרים 1 ו-2-פרנקו ברבון וראובן גול (להלן: "העותרים 1 ו-2"). 2. עיקרי העובדות וההליכים: בשנת 1969 רכשו העותר יחד עם רעייתו הגב' יונה ברבון בחלקים שווים, את זכויות החכירה במגרש ברחוב מודיעין 15 בני ברק הידוע כגוש 6196 חלקה 129 (להלן: "הנכס"). הנכס גובל משני צידיו בחלקה 128 בגוש 6196 בשטח כולל של 6.5 דונם הנמצאת בבעלות חברת ויצמן פארק המדע בע"מ (בשליטת אפריקה ישראל נכסים בע"מ) וחברת קונקורד מבנים להשכרה בע"מ (להלן: "החלקות הגובלות" ו"אפריקה ישראל" בהתאמה). בשנת 1970 רכש העותר 2 מהגב' יונה ברבון את מלוא זכויותיה בנכס (נסח טאבו-נספח א' לעתירה). בין השנים 1972 עד 1975 ניתנו לעותרים 1 ו-2, רישיונות עסק שנתיים, להפעלת "מוסך לתיקוני רכב" בנכס האמור (להלן: "העסק"), כאשר מדי שנה חידשה המשיבה את רישיון העסק. על גבי הרישיון היו נקובים מועדי כניסה לתוקף ומועד תפוגה. בשנת 1976, קיבלו העותרים, לטענתם, רישיון עסק לצמיתות מכח הוראות סעיף 7(א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"). העתק הרישיון לא הוצג. בשנת 1984 השכירו העותרים 1 ו-2 את המוסך למר יצחקוב שלמה ולמר שקלר יצחק (להלן: "השוכרים"). השוכרים המשיכו בהפעלתו של המוסך באותה מתכונת בה הופעל עד למועד זה, והמשיבה העניקה לשוכרים רישיון עסק ל"מוסך לתיקוני רכב" שתוקפו מיום 8.6.86 ללא ציון מועד פקיעה. הרשיון הותנה בתנאים מכוח הוראות סעיף 7(א) לחוק רישוי עסקים (נספח ג'1 לעתירה). בשנת 1998 קיבלה חב' אפריקה ישראל היתר בניה להקים על החלקות הגובלות בניין רב קומות משולב לעסקים ולמסחר לרבות שטחי חניה פתוחים. טרם קבל ההיתר, זומנו העותרים 1 ו-2 למשרד מהנדס העיר דאז, מר יוסף כהן, לפגישה שעניינה מכירת זכויותיהם בנכס לחברת אפריקה ישראל על מנת ליצור רצף בנייה בין חלקות 128 ו-129. העותרים 1 ו-2 סירבו למכור לטענתם בשל ההצעה הכספית הנמוכה שקיבלו מאפריקה ישראל. ביום 7.6.01 חתמו העותרים 1 ו-2 על חוזה שכירות חדש והשכירו את המוסך לעותר 4 במטרה שהנכס ימשיך לשמש כמוסך אותו יפעילו העותרים 3 ו-4 באותה המתכונת כבעבר. עם חתימת ההסכם פנה העותר 3 למחלקת רישוי עסקים אצל המשיבה בבקשה להסב על שמו ועל שם אביו, העותר 4 את רישיון העסק הקיים למקום. נציג המשיבה הורה לעותר 4, שוכר הנכס להגיש "בקשה לחוות דעת לרישיון עסק" כתנאי להארכת הרישיון. ביום 15.7.01 הגישו העותרים 3 ו-4 את הבקשה כאמור (נספח ג1 לעתירה). בין לבין ביום 11.6.01 פורסמה למתן תוקף תוכנית מתאר ומפורטת מס' בב/566, תוכנית איחוד וחלוקה במתחמים חלקיים ללא הסכמת הבעלים (להלן: "התכנית"), אשר חלה בין היתר, על שטח הנכס (נספח ה לעתירה). בסעיף 25 לתכנית נקבע: " 25. הוראות לפינוי מוסכים, בתי מלאכה ומפעלים: עם אישורה של תוכנית זו, מותר להמשיך להשתמש בשימושים החורגים שבבניינים הקיימים, ובלבד שתקופת המקסימום תהיה 7 שנים מאישור תכנית זו ובכפוף לתנאים הבאים: עמידה בכל התקנים לפי דרישות משרד הבריאות ואיכות הסביבה. קיום העסקים הנ"ל לפני הפקדת התכנית, ובתנאי שהעסק לא החליף בעלים ולא צורף בעלים חדש, ממתן תוקף לתכנית זו או תכנית בניין עיר נקודתית למגרש. ב. בכל מקרה לא יותר שימוש חורג מעבר לתקופה של 7 שנים מיום אישורה של תוכנית זו." לטענת העותרים לא ידעו על דבר קיומה של התכנית ובשטחים הכלולים בה לא הוצבו שלטי הודעה בדבר התוכנית כנדרש ולפיכך לא הגישו התנגדות לתכנית. ביום 6.11.01 הודיעה המשיבה לעותר 4 כי עליו להגיש תוכנית סניטרית של העסק ואישור כיבוי כתנאי לקבלת רישיון העסק (נספח ח' לעתירה).העותרים 3 ו-4 פעלו בהתאם והגישו את הנדרש. למרות האמור, ולמרות פניות חוזרות ונישנות למשיבה, לא קיבלו העותרים 3 ו-4 רישיון עסק. ביום 8.8.04 הודיעה מחלקת רישוי עסקים אצל המשיבה לעותר 4 כי העסק פועל ללא רישיון וכי טרם התקבלו המסמכים והאישורים הדרושים כדי לטפל בבקשתם לרישיון עסק. העותר 4 נדרש להגיש בתוך 20 יום תוכנית סניטרית, אישור כיבוי-אש ואישור משרד התחבורה (נספח ט' לעתירה). ביום 28.10.04 הגישו העותרים 3 ו-4 בשנית את הנדרש (נספחים י', יב' לעתירה). ביום 3.11.04 הודיעה המשיבה לעותר 4 כי עליו להגיש בקשה להיתר לתנור צבע (נספח יא' לעתירה). במועד זה נחשפו העותרים 3 ו-4 לטענתם לראשונה לתב"ע החדשה, לרבות לסעיף 25 בתכנית כאמור. העותרים 3 ו-4 יידעו בעניין זה את העותרים 1 ו-2, משכירי הנכס. העותרים 2 ו-3 ביקשו להיפגש עם מהנדס העיר מר קשטן. בפגישה הובהר להם, לטענתם, כי לא יוכלו לקבל רישיון עסק. ביום 22.11.07 הוגש כנגד העותרים 3 ו-4, כתב אישום בגין הפעלת עסק ללא רישיון (נספח יג' לעתירה). בדיון שהתקיים ביום 4.6.08 בבית משפט לעניינים מקומיים, דיון אליו הגיע העותר 3 בגפו, פנה ב"כ התובע העירוני, עו"ד יהושע דה-האן, לעותר 3, טרם הדיון, והציע לו לחתום על עסקת טיעון לפיה יודה כי המוסך פועל ללא רישיון, וביהמ"ש יוציא צו לסגירת העסק שייכנס לתוקפו רק בתוך 6 חודשים. לטענת העותר 3 הובהר לו בע"פ על-ידי ב"כ התובעת כי ככל שימציא במהלך ששת החודשים את כל האישורים הנדרשים, יינתן לו רישיון עסק. בהתבסס על כך, חתם העותר 3 על הסכם הטיעון (נספח יד' לעתירה). לטענת העותר 3, כל האישורים הנדרשים הומצאו למשרדי המשיבה ואולם למרות זאת רישיון העסק לא ניתן. ביום 26.4.09 נשלח לעותר 3 מכתב מאת עו"ד אילן שרקון בשם המשיבה וכותרתו "הודעה על הפסקת שימוש חורג במקרקעין". במכתב הודע לעותר 3 כי המשיבה מבצעת פעולות בהתאם לתכנית שפורסמה למתן תוקף ביום 11.6.01. במכתב נכתב, בין היתר, כי "בהתאם להוראות התב"ע כל היתר שניתן בעבר לשימוש חורג פג תוקפו ולא ניתן עוד לחדשו ו/או לקבלו ובהתאם לכך מרשתי מילאה ידי להודיעך כי עליך להפסיק לאלתר בבית העסק שבנדון כל שימוש חורג ו/או שימוש שנעשה ללא היתר ו/או שימוש בניגוד להיתר ו/או שימוש ללא רישיון עסק...בכוונת העירייה לפעול באופן נמרץ לביצוע הוראות התכנית ולמיצוי ההליכים המשפטיים כנגד בתי עסק הפועלים בתחום התוכנית ללא היתר ו/או ללא רישיון". (נספח יד'1 לעתירה). ביום 14.1.10, הוגש כנגד העותר 3 כתב אישום נוסף בגין ניהול עסק ללא רישיון תוך התעלמות מגזר הדין שניתן ביום 4.6.08. (נספח טו' לעתירה). כנגד פעולות המשיבה באי מתן רישיון עסק לעותרים הוגשה העתירה שלפני. 3. טענות הצדדים טענות העותרים א. העסק פועל כמוסך מזה 40 שנה ומפרנס ארבע משפחות. ב. מאז 1972 ניתן לעסק רישיון עסק ומאז שנת 1976 פועל העסק בהתאם לרישיון עסק לצמיתות שניתן לו על ידי המשיבה מכוח הוראת סעיף 7(א) לחוק רישוי עסקים, ורישיון זה תקף גם כיום לאור העובדה שלא נעשה כל שינוי בעסק למעט החלפת שוכרים המפעילים את המוסך. העותרים מסתמכים על פסק הדין שניתן בעניין גשש ז.א. בע"מ שם נקבע כי אין משמעות להחלפת בעלים בעסק לעניין רישויו, כאשר מדובר באותו עסק (עת"מ (מחוזי נצרת) 127/01 גשש ז.א. בע"מ נ' עיריית נצרת עילית (31.1.2002) וכן בש (קריות) 35/06 קשת טעמים בע"מ נ' דוד עמר, ראש עיריית נשר (9.5.2006)). ביטול רישיון עסק קיים הוא פעולה קשה כנגד בעליו ועל הרשות היה ליתן לעותרים זכות שימוע ויכולת להעלות את טענותיהם, כחלק מכללי הצדק הטבעי, וזאת טרם נקיטה בפעולה כה דרסטית הפוגעת בחופש עיסוקם ובפרנסתם (לעניין זה מפנים העותרים לבג"צ 237/81 דעבול נ' עיריית פתח-תקוה רשות הרישוי, פ"ד לו(3) 365, 375-7 (1982)). ג. למרות שהמשיבה הכירה את העותרים לרבות עותר 2 שהיה עובד העירייה בשנים 2005-1984, ולמרות שהעותרים פעלו מולה לעניין עדכון השוכרים של העסק ותשלומי הארנונה בגינו, לא הודיעה המשיבה לעותרים את דבר התכנית המתעתדת לחול על שטח הנכס החכור על ידם ולפגוע בעסקם, ושלטי הודעה בעניין לא הוצבו כנדרש על פי סעיף 89א' חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). כך נמנע מהעותרים להגיש התנגדות לתכנית בהתאם לזכותם על פי דין בהתאם לסעיף 100 לחוק התכנון והבניה. ד. גם משפנה העותר 3 למשרדי המשיבה להסדרת העברת רישיון העסק על שמו של העותר 4 מייד לאחר חתימת הסכם השכירות בנכס ביום 7.6.01 וטרם פרסום התכנית למתן תוקף, לא הובא לידיעתו דבר התוכנית החדשה שנודעה לעותרים רק ביום 28.10.04. ה. העותר 4 הוטעה לחשוב, על ידי מחלקת רישוי עסקים אצל המשיבה, כי כחלק משינוי שם השוכרים על גבי רישיון העסק התקף, הוא נדרש להגיש "בקשה לחוות דעת לרישיון עסק". רק בדיעבד התברר לו כי בקשה כזו מוגשת אך במקרים של בקשת רישיון עסק המוגשת לראשונה בגין עסק חדש ולא מקום בו מדובר בעסק הפועל מזה שנים ברישיון. גם כל הפעולות שנדרשו העותרים 3 ו-4 לעשות, לרבות הגשת תוכנית סניטרית ואישורי כיבוש אש ומשרד התחבורה, פעולות שגזלו השקעת זמן ומשאבים רבים, לא נדרשו כלל מקום שהעסק פועל ברישיון לצמיתות ולא נעשו בו כל שינויים במאפייניו הפיזיים ובדרך הפעלתו לרבות במהותו ומטרתו. מדובר בפעולות של המשיבה בניגוד לקבוע בתקנות 32-30 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000 (להלן: "תקנות רישוי עסקים").(העותרים מפנים לעניין זה לעת"מ (נצרת) 1018/07 אהרון פחימה נ' מנחם אריאב ראש עיריית נצרת (12.802007)). ו. המשיבה דחתה את מתן רישיון העסק לעותרים באמתלות שונות והכל על מנת להרוויח זמן עד לכניסת התכנית החדשה לתוקף ועד חלוף המועד שנקבע בה להמשך התנהלות העסקים במקום, ובכך להתיש את העותרים ולגרום להם להפסיק את הפעלת המוסך ולמכור את זכויותיהם בנכס, כפי שביקשה לעשות מלכתחילה במטרה לשרת את רצון אפריקה ישראל שנכס העותרים פגע ברצף החלקות שבבעלותה וביכולת הגישה לחלקה מרחוב בן גוריון בשל היותה עורפית למגרש העותרים. לפיכך פעלה המשיבה בחוסר תום לב ומתוך שיקולים זרים תוך התעלמות מזכויות העותרים. כך למשל בין השנים 2001 ועד 2004 לא התייחסה המשיבה לפניות העותרים עד שלבסוף ביום 8.8.04 הודיעה להם כי העסק פועל ללא רישיון בהיעדר האישורים הנדרשים, למרות שאלה הומצאו במועדם. ז. מאז שנת 2001 פועלים העותרים אל מול המשיבה בניסיון להסדיר את רישיון העסק על שם המשיבים 3 ו-4 . ואולם, למרות העובדה שבמשך תקופה ארוכה של כ-7 שנים פעל העסק ללא רישיון מוסדר, רק ביום 4.6.08 החליטה המשיבה להגיש כנגד העותרים כתב אישום וזאת שבעה ימים בלבד לפני תום התקופה שניתנה להפעלת המוסכים על-פי סעיף 25 לתב"ע וזאת מבלי שנלקחו בחשבון כל השיקולים הנדרשים בהתאם למבחנים הקבועים בסעיף 180 לחוק התכנון והבניה לעניין שימוש חורג ומבלי שהתכנית החדשה מסדירה את זכויותיהם של בעלי העסקים הפועלים ברישיון ויאלצו להפסיק פעולתם בהתאם לדרישות התוכנית. (לעניין זה מפנים העותרים לעת"מ (ת"א) 1505/07 מיכאלי משה נ' ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז תל אביב (28.12.2008)). עסקת הטיעון עליה חתם העותר 3 נחתמה רק מאחר וב"כ התובעת גרם לעותר להאמין כי במהלך ששת החודשים שלאחר גזר הדין, יינתן לעסק רישיון. כך או כך, רישיון עסק לצמיתות, כפי שהיה לעותרים, אינו פוקע מעצמו בשל סיום תקופת הזמן לשימוש חורג ובית המשפט קבע לא אחת כי אין להתיר לרשויות לגרום לפקיעתו של רשיון עסק לצמיתות בשל נושאים הקשורים לחוק התכנון והבניה אלא על הרשות לבצע אקט מפורש של ביטול רישיון והודעה על כך לבעל העסק לרבות מתן אפשרות לשימוע בהתאם להוראות סעיף 7ג' לחוק רישוי עסקים (ע"פ 2388/97 מאיר כהן נ' מדינת ישראל,פ"ד נב (1) 822 (1998 )). ח. גם מקום בו נבנתה בעסק בנייה ללא היתר, כטענת המשיבה, הרי שאין לשלול את רישיונו של העסק אלא לפעול בהתאם להליכים המנויים בחוק התכנון והבניה (עת"מ 1067/04 בן טוב אהרון נ' עיריית תל-אביב (28.8.06)).זאת ועוד, המשיבה טוענת כי פעילותו של המוסך השתנתה משהוסף בו תיקוני פחחות וצבע. צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה-1995 (להלן: "צו רישוי עסקים") קובע בהגדרה 8.9 לצו כי "מוסך לתיקוני רכב" כולל שימושים של פחחות וצבע. המשיבה עצמה השתמשה בשירותים אלה של המוסך לתיקון רכבי העירייה לרבות תיקונים של פחחות וצבע. ט. לטענת העותרים ערכו הכלכלי של נכס מורכב הן מערך הקרקע עליו הוא ממוקם והן ממוניטין העסק. כל הפעולות בהן נקטה המשיבה כנגד העותרים מכוונות אך כדי לחסוך ממנה את הפיצוי הכספי שעליה לשלם לעותרים על מנת לפנות את עסקם הפעיל ממקום מושבו הקבוע מזה עשרות בשנים, ולהפקיע מהם את השטח ללא תמורה בטענה שמדובר בעסק בלתי פעיל הפועל במקום ללא רישיון. י. לטענת העותרים, מטרת התכנית, כפי שעולה מסעיף 8 לתקנון, היא הרחבת הייעוד הקודם של השטחים עליהם היא חלה מ "תעשייה, מסחר, מגורים ואזור מיוחד לתעסוקה" לייעודים נוספים ואולם אין בכך כדי לשלול המשך קיומם של מוסכים בתחומה ולראיה, מוסכים רבים ממשיכים להתקיים גם בחלוף 7 השנים שנקבעו בסעיף 25 לתוכנית(נספח ה' לעתירה). ממילא אם יימצא שעל-פי התוכנית החדשה השימוש בנכס למוסך הוא אסור, והתוכנית משנה ייעוד שהתקיים לפחות משנת 1947, הרי שעל המשיבה לפעול בהתאם להוראות פרק ז' לחוק התכנון והבנייה ולבחון את הנזק שייגרם לעותרים כתוצאה משינוי הייעוד שנכפה עליהם ולפצותם בהתאם. טענות המשיבה-עיריית בני ברק א. בפתח תשובתן מעלות המשיבות מספר טענות מקדמיות. א.1- שיהוי- לאור הטענות שמעלים העותרים כנגד התכנית, הרי שהעתירה מוגשת בשיהוי ניכר. התכנית הופקדה בשנת 1999 ופורסמה בשנת 2001. גם אם תתקבל טענת העותרים לפיה רק בשנת 2004 נודע להם על שינוי התב"ע, הרי שבמועד זה היה עליהם להגיש את העתירה. גם טענת העותרים כנגד המשיבה בעניין אי מתן רישוי לעסק מוגשת בשיהוי ניכר לאור העובדה שעוד בשנת 2001 סורבה בקשת העותר 4 למתן רישיון עסק ורק בחלוף כעשור הוגשה העתירה. א.2-אי צירוף צדדים רלוונטיים- העתירה נעדרת צדדים רלוונטיים שלא צורפו-הועדה המחוזית לתכנון בניה מחוז תל אביב כמי שאחראית על אישורה של התכנית לרבות הוראותיה בדבר העסקים הפועלים בשימוש חורג ו/או בניגוד לתכנית וכן הועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק. כמו כן נעדרים מהעתירה כמשיבים מי שמאז אישורה של התוכנית פועלים על פיה לרבות הוצאת היתרי בנייה למספר בנייני משרדים. א.3-מניעות- כנגד העותר 3 קיים פסק דין חלוט (ת.פ. 3246/07) לפיו היה עליו לסגור את המוסך זה מכבר בהתאם לעסקת הטיעון עליה חתם. ביום 4.6.2008 קיבלה עסקת טיעון זו תוקף בגזר דינו של כב' השופט אטדגי שם נקבע כי צו הסגירה נכנס לתוקפו בדצמבר 2008 (נספח א' לתשובה לעתירה). לפיכך מצוי העותר 3 במצב של השתק פלוגתא והוא מושתק מלטעון כנגד אי מתן רשיון העסק. ב. לגופה של העתירה טוענת המשיבה כי התכנית פורסמה למתן תוקף בהתאם להוראת סעיף 89 לחוק התכנון והבניה שהיתה בתוקף בעת פרסום התוכנית. העותרים מבססים את טענותיהם לעניין הפרסום שלא התבצע כדין על פי סעיף 89א' לחוק שנכנס לתוקף בשנת 2002 והרחיב את חובת הפרסום. למרות שעל פי הוראות סעיף 89 לחוק חלה חובת פרסום בעיתון ובמשרדי הרשויות המקומיות, הרי שהמשיבה הרחיבה את הפרסום מעבר לנדרש ופרסמה הן בילקוט הפרסומים 4764 ביום 8.6.94, הן ב-3 עיתונים ביום 15.3.99 והן על גבי לוחות המודעות בתחום התכנית. ולראיה, לתוכנית הוגשו כ-18 התנגדויות, לרבות על ידי בעלי חלקות הסמוכים לזו של העותרים. ג. לעותרים לא ניתן מעולם רישיון עסק לצמיתות כי אם רישיון עסק רגיל המותנה בתנאים. ברישיון נקבע, בין היתר, כי : "1. תוקפו הוא בהתאם להוראות סעיף 7(א) ובהתאם לתקנות שר הפנים לפי סעיף 7(א) ח לחוק רישוי עסקים, התשכ"ה-1968. 2. כפוף לתנאים המצורפים או שיתווספו אליהם. 3. אינו ניתן להעברה. 4. אינו בר תוקף, אם בעליו יעביר עסקו למקום אחר או אם שונו תנאי המקום שבו מתנהל העסק (ע"י בניה או באופן אחר) וכן אם חל שינוי בעיסוק. 5. אינו בר תוקף עם העברת הבעלות או השליטה בעסק." (נספח ג'1 לעתירה). מאחר וממילא מרבית התנאים המנויים ברישיון לא קוימו על ידי העותרים הרי שהרישיון בטל ומבוטל. העותרים השכירו את העסק לצד שלישי וחדלו לעבוד בו ומהות העסק השתנתה מ"מוסך לתיקוני רכב" ל"מוסך פחחות וצבע". לאור כל אלה לא ניתן לטעון כי הרישיון היה בתוקף בעת שפנה העותר 4 למשיבה בשנת 2001, כ-15 שנים לאחר הוצאת הרישיון המקורי ב-1986. לפיכך, משנדרש רישיון עסק חדש, על המבקש לקבל את אישור כל הגופים לרבות כבאות, משטרה, איכות הסביבה וכיוצ"ב. זאת ועוד, גם תנאי המקום שבו מתנהל העסק השתנו לרבות הוספת מבנה חדש, ללא היתר בנייה, ובתוכו תנור צבע גדול. על פי סעיף 8 לחוק רישוי עסקים עולה כי הואיל והעסק טעון רישוי על פי חוק אחר- ובענייננו חוק התכנון ובנייה, הרי שכל עוד אין לעסק היתר בנייה כדין- לא יינתן רישיון עסק. ד. עוד טוענת המשיבה, כי ככל שהיה לעסק רישיון בתוקף, הרי שהתוכנית החלה קבעה בסעיף 25 לתכנית הוראות הפסקת שימוש החל משנת 2008, בחלוף 7 שנים מפרסומה. לפיכך, ככל שהיה לעסק רישיון הרי שבעת הגשת העתירה הוא כבר היה בטל מעיקרו ולכל המאוחר היה על העותרים לפנות את המוסך עד ליום 24.5.2008. לא בכדי נקבע בתוכנית אורכה בת שבע שנים לפינוי העסקים הפועלים בניגוד להוראותיה וזאת על מנת לאזן בין מכלול האינטרסים וליתן לבעלים שהות מספקת להתארגנות והסתגלות למצב התכנוני החדש, לרבות למציאת חלופות. זאת ועוד, אין ספק כי התכנית החדשה משביחה את זכויותיהם של כל בעלי המגרשים בתחום התוכנית לרבות העותרים. ה. לעניין טענת העותרים בדבר היעדר זכות השימוע הרי שמהלך השנים נפגשו העותרים עם גורמי התכנון והרישוי אצל המשיבה ושטחו את טענותיהם, בעל פה ובכתב, ולפיכך השימו התקיים הלכה למעשה. ו. לעניין השימוש החורג טוענת המשיבה כי שימוש החורג במהותו נועד לשמש כפתרון זמני לחריגה מתכנית ולא להסדיר מצב ארוך טווח. סעיף 180 לחוק התכנון והבנייה קובע כי יש לקבוע תקופה קצובה לקיום ההיתר לשימוש החורג בהתאם למבחנים הקבועים בו. התכנית נכנסה לתוקף בשנת 2001 וקבעה כי השימוש החורג יותר למשך 7 שנים עד לשנת 2008. מדובר בקביעה סבירה ומידתית. למרות האמור, המוסך עודנו קיים ופועל ללא רישיון. ז. עוד טוענת המשיבה, כי העותרים מגיעים לבית המשפט באי ניקיון כפיים, כאשר הם מפרים גזר דין של בית המשפט. יתרה מכך, כנגד העותרים 1,2 ו-4 הוגש כתב אישום (ת.פ 1639/10) בגין עבודות בנייה לא היתר ובסטייה מהתכנית החלה (נספח ד' לתשובה לעתירה). 4. המסגרת נורמטיבית סעיף 4 ל חוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 קובע:  "4. לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון או היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו; עסק שאיננו נייד, לא יעסוק בו אדם, אלא אם כן ברישיון או בהיתר הזמני או בהיתר המזורז שבידו מתוארים החצרים שבהם הוא עוסק". סעיף 7(א) לחוק קובע תנאי רשיון כי: 7" (א) רשות הרישוי או נותן אישור רשאים להתנות את מתן הרישיון, ההיתר הזמני, ההיתר המזורז או האישור, לפי העניין, בתנאים שיש לקיימם לפני שיינתן הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז (בחוק זה - תנאי מוקדם), או להתנות את הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז (בחוק זה - תנאי ברישיון), ורשאים הם להוסיף תנאים לרישיון, להיתר זמני או להיתר מזורז שניתן (בחוק זה - תנאי נוסף ברישיון), והכל כדי לקדם את מטרות הרישוי ובכפוף להוראות לפי סעיפים 7ג1 ו-7ג3." סעיף 7א. לחוק קובע לעניין תוקפו של רשיון: 7א. (א) רשיון יינתן לתקופה של 15 שנים;" -ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי שר הפנים) (1) לקבוע תקופת תוקף קצרה יותר לרשיון של סוג עסקים פלוני, דרך כלל או בנסיבות שיפרט, ובלבד שהתקופה לא תפחת משנה; (2) לקבוע סוגי עסקים שבהעברת הבעלות או השליטה בהם לא יהיו טעונים רשיון חדש לפי חוק זה. ...." בסעיפים 30-32 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000 (להלן: "תקנות רישוי עסקים") נקבע: "30.(א) עסק בעל רישיון מן המפורטים בצו, טעון רישיון חדש עם שינוי של הבעלות; בתקנת משנה זו- "שינוי בעלות" - כל שינוי בזהות הבעלים הרשומים ברישיון העסק, לרבות הוספת בעל או גריעתו וכן העברת שליטה בתאגיד כמשמעותה בחוק ניירות ערך, התשכ"ח- 1968 ... 31. היה בעסק שינוי בעלות, יהיה בעל העסק החדש פטור מהגשת המסמכים המפורטים בתקנה 4(א) אם יצרף את אלה: (1) העתק הרישיון הקודם (2) הצהרה בחתימת ידו שלפיה א) לא חלו בעסק שינויים מאז הוצא הרישיון הקודם, מן הרשום ברישיון הקודם והמסמכים המצורפים לו, לרבות בסוג העסק, במבניו, בשטחו ובמיקומו ב) בעסק מתקיימים תנאי הרישיון הקודם. 32.א) הגיש בעל העסק החדש בקשה לרישיון או להיתר זמני לעסק הטעון רישיון על פי אותו מספר סידורי בצו שעליו ניתן הרישיון הקודם, יראו אותו, כל עוד לא ניתנה החלטת רשות הרישוי לפי תקנה 8, כבעל היתר זמני לתקופה שלא תעלה על 90 ימים מיום שינוי הבעלות.." צו לרישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה -1995 מגדיר "מוסך" כך: "8.9 מוסך - מקום לתיקון ואחזקת כלי רכב וחלקיו לרבות מוסך של עסק שאינו טעון רישוי. א. מכונאות כללית. ב. חשמלאות. ג. פחחות וצביעה. ד. תיקון תקרים. ה.זגגות. ו.טיפול אחר ברכב. ז.טיפולים ברכבים ממונעים בגז". פרק ז' לחוק התכנון תכנון ובנייה, תשכ"ה- 1965 הדן בשימוש חורג, קובע בסעיף 180 מבחנים לקביעת תקופת המקסימום לחריגה בבניינים: "180. לכל בנין חורג לפי סעיף 178 תקבע תקופת המכסימום, בשים לב לכל הנסיבות ובין השאר - (1) התקופה המשוערת להמשך קיומו של הבנין, למעשה, בשים לב לשנות קיומו שחלפו ולמצבו אותה שעה; (2) התקופה המשוערת להמשך קיומו היעיל של הבנין מבחינה כלכלית וכמקור הכנסה; (3) מידתה ואפיה של החריגה; (4) אפיו הציבורי של הבנין". 5. דיון בפתח העתירה מעלים העותרים טענות כנגד חוקיותה של תוכנית מתאר מפורטת מס' בב/566 אשר פורסמה למתן תוקף ביום 11.6.01, בין היתר בשל כשלים באופן פרסומה ובשל אי הבאתה לידיעת בעלי העסקים שהינם בעלי עניין שהתכנית חלה עליהם, לרבות העותרים. בכך נמנעה מהעותרים לטענתם היכולת להגיש התנגדותם לתכנית במועד. לטענת העותרים נודע להם לראשונה דבר התוכנית אך בשנת 2004 במהלך התנהלותם מול המשיבה בעניין רשיון העסק מושא עתירה זו. אין עוררין שהתכנית אושרה כדין ונכנסה לתוקף עם פרסומה והיא מהווה דבר חיקוק לכל דבר ועניין. על הוראות תכנית זו הסתמכו הרשויות וצדדים שלישיים משך שנים ופעלו בהתאם. מבלי להיכנס לגוף הטענות, העלאת טענות כנגד התכנית בעת הזו, בחלוף שנים ארוכות גם מהמועד בו לשיטת העותרים נודע להם על קיומה, לוקה בשיהוי ניכר, אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד ולפיכך אין מקום להידרש לטענות אלה והן נידחות על הסף. לגופה של העתירה- בעתירה זו מבקשים העותרים מבית המשפט להתערב בהליך מתן רשיון עסק על ידי המשיבה לניהול מוסך בנכס שבבעלותם בחכירה, ולקבוע כי המשיבה לא פעלה כדין עת סירבה להאריך את רשיון העסק שהיה בידי העותרים מאז שנת 1972 ועד שנת 2001. אין מחלוקת בין הצדדים כי "מוסך" הינו עסק אשר הפעלתו טעונה רישוי כקבוע בסעיף 4 לחוק רישוי עסקים ובסעיף 8.9 לצו רישוי עסקים. אין גם מחלוקת בין הצדדים לעניין היות רשות הרישוי אצל המשיבה הרשות המנהלית המוסמכת להעניק רשיונות עסק לעסקים בתחום שיפוטה בהתאם לסעיפים 5 ו-6 לחוק רישוי עסקים. מכאן שהחלטה האם ליתן לעסק רשיון עסק להפעלתו אם לאו הינה הפעלת סמכות שבדין של העירייה, כאשר אופן הפעלתה נתונה לשיקול דעת הרשות. שיקול הדעת מתבטא ביכולת לבחור בין מגוון פתרונות ואפשרויות ולהתאימם למצבים משתנים ולתנאים הספציפיים של העסק טעון הרישוי. על כך נאמר מפי כב' השופט זוסמן: "שיקול-דעת ניתן לרשות מינהלית-אני מתעלם בשלב זה משם התואר "מוחלט"-כדי שבמילוי תפקידיה הרב גוניים שנסיבותיו שונות ומשתנות מדי פעם לפעם, ואין הן ניתנות לקביעה מדוייקת מראש, יהא לה חופש פעולה. חופש זה מאפשר לרשות לשקול בדעתה את נסיבות כל ענין וענין כשהוא בא לפניה, ולמצוא לו את הפתרון המתאים. לשון אחר: שיקול-דעת פירושו, חופש הבחירה בין פתרונות אפשריים שונים, או ברירה שניתנה בידי הרשות המינהלית, והואיל והרשות הוסמכה לבחור ולבור לה את הפתרון המתאים לפי דעתה, לא יתערב בית המשפט בדבר על שום כך בלבד שהוא היה בחור בפתרון אחר. התערבות כזאת כמוה כשלילת שיקול-הדעת מהרשות המינהלית והעברתו לבית המשפט" (ד"נ 16/61 רשם החברות נ' מנצור תופיק כרדוש, פ"ד טז , 1209,1215 (1962)). מכאן שבית המשפט אינו בא להחליף את שיקול דעת הרשות בעת הפעלת סמכותה. תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בעת שהוא נדרש לביקורת שיפוטית על החלטת רשות, הנו לבחון את חוקיות ותקינות המעשה המנהלי, קרי, האם הוא נופל בגדרי סמכות הרשות המנהלית והאם לא נפל בהחלטה פגם כגון משוא פנים, הפלייה, ניגוד עניינים, חוסר תום לב, שיקולים זרים ובעיקר האם ההחלטה מצויה במתחם הסבירות. בהיעדר פגם מהותי בהחלטה, לא יתערב בית המשפט ויותיר בידי הרשות מרחב פעולה לפעול בהחלטותיה המנהליות בהתאם למיטב שיקול דעתה ומקצועיותה ולא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעת ביהמ"ש (בג"צ 289/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור,פ"ד לה(1)422,421 (1980); בג"צ משה אודם נ' ראש עיריית תל-אביב יפו ואח', פ"ד לה(2)118, 118 (1980);בג"צ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד מה(3)678 ,688 (1991)). כך לעניין הפעלת שיקול דעת הרשות במרבית התחומים אשר בסמכותה ובאחריותה. ואולם, ספציפית בעניין הפעלת שיקול דעת של הרשות בתחום רישוי עסקים, תחום המגביל חופש עיסוקו של אדם, קבע כב' השופט לנדוי (כתוארו דאז):"הכלל הוא שכל אדם זכאי לעסוק בעסק כרצונו, בגבולות שהחוק מציב לו, ועל רשות המסרבת לתת לו רשיון לניהול עסק, מקום שדרוש רשיון כזה, להצדיק את סירובה על יסוד הוראה המפורשת בדין או המשתמעת ממנו"(בג"צ 236/70 שאול חממה נ' ראש העירייה,פ"ד כה (1),115,113 (1971)). מכאן שרשות המסרבת ליתן רישיון עסק צריכה לפרט ולנמק החלטתה בנסיבות המקרה הספציפי. בהקשר זה ציינה כב' השופטת מ' נאור:" אני סבורה שייטיבו המשיבים (ומשיבים פוטנציאליים אחרים בעתירות בענייני רישוי עסקים) אם יגבשו לעצמם נהלים מפורטים למתן הנמקה במקרה של סירוב לבקשה לרישיון עסק...הסירוב צריך להתבסס על עובדות קונקרטיות ולא על נוסחאות שבלוניות..." (עת"מ 697/02 משחקי מילניום בע"מ נ' עיריית ירושלים, החטיבה לרישוי ופיקוח (30.9.2002)). ועוד נקבע בהקשר זה: "בענייננו חשובה המידה, בה מותר לרשות להפעיל סמכות על-מנת להגביל את התעסקותו של אדם בעסקו או במשלח ידו, כאשר אלה טעונים היתר או רישיון על-פי החוק. 'חופש העיסוק' הוא שיקול דומינאנטי בהקשר זה" בבג"צ 237/81 יחזקאל דעבול נ' עיריית פתח תקוה רשות הרישוי פ"ד לו (3) 365 ,365 (1982). לאור האמור יש לבחון את סבירות התנהלות הרשות במקרה שלפנינו והאם פעלה הרשות תוך איזון סביר וראוי בין האינטרסים של העותרים לבין אלה שעמדו מנגד. אקדים ואומר שלאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי בעיון את כתבי הטענות על צרופותיהם, מצאתי כי מדובר בהתנהגות בלתי סבירה באופן מהותי של רשות, כזו שלא רק מצדיקה אלא אף מחייבת את התערבותו של בית המשפט. אין מחלוקת בין הצדדים כי החל משנת 1972 הופעל בנכס העותרים "מוסך" כהגדרתו בסעיף 8.9 לצו רישוי עסקים, והמשיבה העניקה לעסק רישיון עסק על שם העותרים 1 ו-2. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי משהושכר המוסך למר יצחקוב שלמה ולמר שקלר יצחק בשנת 1986, העניקה המשיבה ביום 25.2.86 רישיון עסק למוסך על שם השוכרים. תוקף הרשיון נקבע מיום 8.6.86 ואילך, וזאת מבלי לציין מועד פקיעתו. לפיכך טוענים העותרים כי מדובר ברשיון עסק לצמיתות שתוקפו, בהתאם להוראות סעיף 7(א)א לחוק רישוי עסקים, הוא מן המועד שנקבע בו וכל עוד לא בוטל. בהסתמך על רישיון עסק זה, השכירו העותרים 1 ו-2 ביום 7.6.01 את הנכס לעותר 4 להמשך הפעלתו כמוסך. מנגד טוענת המשיבה כי מרגע שלא מתקיים תנאי מתנאי הרישיון, כפי שנקבעו בו בהתאם לסעיף 7(א) לחוק רישוי עסקים, הרי שהרשיון פוקע. לטענת המשיבה העותרים הפרו את תנאים 4 ו-5 לרישיון ומכאן שכהגיע השוכר החדש, קרי העותר 4, בשנת 2001 למשרדי מדור הרישוי אצל המשיבה, רישיון העסק שהיה למוסך עד למועד זה פקע ולפיכך נדרש העותר 4 להתחיל הליך של הוצאת רישיון עסק מחדש. תנאים 4 ו-5 כפי שנקבעו ברשיון לניהול עסק קובעים לעניין הרשיון כדלקמן: 4. אינו בר תוקף, אם בעליו יעביר עסקו למקום אחר או אם שונו תנאי המקום שבו מתנהל העסק (ע"י בניה או באופן אחר) וכן אם חל שינוי בעיסוק. 5. אינו בר תוקף עם העברת הבעלות או השליטה בעסק." (נספח ג'1 לעתירה). לעניין סעיף 4 טוענים העותרים כי לא נעשה שום שינוי בעסק ו/או בעיסוק. מנגד טוענת המשיבה, טענה שהועלתה על ידה לראשונה ביום 3.11.04, למעלה מ-3 שנים לאחר שהחלו העותרים 3 ו-4 לפעול מול המשיבה לקבלת רישיון עסק על שמם כשוכרים, כי במקום הוחל בביצוע עבודות צבע למכוניות ובהתאם הוסף תנור צבע המשנה את תנאי המקום שבו מתנהל העסק וכן דורש היתר בנייה שלא ניתן. עוד טוענת המשיבה כי בניגוד לאמור בתנאי הרשיון בסעיף 5, הועברה הבעלות או השליטה בעסק לידי העותר 4. אינני מקבלת טענות אלה של המשיבה. ככלל, "רישיון עסק נועד, בדרך-כלל, לשמש את בעל הרישיון תקופה ממושכת. בעל הרישיון משקיע מהונו ומאונו להקמת העסק, אחר כך הוא עמל לבסס אותו ולהקנות לו מוניטין, והוא מסתמך על העסק שייתן לו פרנסה לאורך זמן. ההשקעה וההסתמכות מחייבות יציבות וביטחון. הן מונחות ביסוד החוק כאחת התכליות של החוק: שבדרך- כלל אדם יוכל לסמוך על הרישיון שיישאר בידו, אלא אם יבוטל בידי הרשות על יסוד שיקולים חזקים ובדרך ראויה. לפיכך כלל רחב הוא, לפי חוק רישוי עסקים, שרישיון עסק ניתן לצמיתות, ורק במקרים מיוחדים יש מקום, לפי החוק והתקנות, לתת רישיון תקופתי או רישיון זמני" (ע"פ 2388/97 מאיר כהן נ' מדינת ישראל, נב (1) 822, 831 (1998) (להלן: "פרשת כהן")). במצב הדברים הנתון בענייננו, בשנת 2001 עת הגיעו העותרים 3 ו-4 למשרדי המשיבה במטרה ליידע אותה לעניין החלפת השוכרים במטרה להעביר את רשיון ניהול העסק על שמם, היה לעסק רשיון עסק בר תוקף, לרבות כל האישורים הנדרשים כמו תוכנית סניטרית, אישור כיבוי-אש ואישור משרד התחבורה, אשר שימש אותם שנים ברציפות מאז שנת 1972. כל שהיה על המשיבה לעשות, כפי שעשתה בעבר בשנת 1986 עת שכרו השוכרים הקודמים את העסק, הוא להעביר את רשיון העסק על שם השוכר החדש של העסק , העותר 4, בהתאם לקבוע בסעיפים 30-32 לתקנות רישוי עסקים. בהקשר זה פסק בית המשפט העליון כי ישנן שלוש דרכים שבגינן יכול רישיון לבוא לידי גמר: 1. כשבעל הרשיון מוותר על הרשיון. 2. פקיעת הרשיון משחלפה התקופה לה ניתן ו/או משהתקיים תנאי המבטל את הרשיון וכיוצ"ב. 3. כשהרשות שהוסמכה ליתן את הרשיון מבטלת אותו וזאת אך כאשר ישנן עילות מוצדקות לכך ורק לאחר שהוקדם שימוע לביטול. (פרשת כהן לעיל, עמ' 827-8). במקרה שלפני לא ויתרו העותרים על הרשיון והוא לא פקע מעצמו. מכאן שהרשות קרי המשיבה היא זו שביטלה את הרשיון. מקום בו התבקש אך שינוי בזהות הבעלים הרשומים ברישיון מהשוכרים הקודמים לשוכר חדש, ניצלה המשיבה את ההזדמנות וביטלה את רישיון העסק הקיים, וזאת מבלי ליידע את העותרים לעניין עצם הביטול ועילתו, ומבלי לאפשר להם להתגונן כנגד החלטה הרת גורל זו עבורם. העיקרון המנחה את הרשות בבואה לבטל רישיונות לסוגיהם נקבע על-ידי כב' השופט ברק (כתוארו דאז) בבג"צ 80 / 799 פנחס שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, תש"ט 1949, מינהל נפת פתח תקווה משרד הפנים פ"ד לו (1) 317, 327-328(1981): "הלכה פסוקה היא, כי לא הרי אי-מתן רישיון כהרי אי-חידושו של רישיון, ולא הרי שני אלה כהרי ביטולו של רישיון. הבחנות אלה חשובות הן לצרכים שונים...החשוב שבהם הוא לעניין קשת השיקולים, אשר חייבים להדריך את הרשות המינהלית, שעה שהיא באה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, או שעה שהיא מבקשת לבטל רישיון קיים. נקודת המוצא המשותפת בכל המצבים האמורים היא, כי סמכות פורמאלית נתונה בידי הרשות המינהלית. הכוח בידה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, והכוח בידה לבטל רישיון. אך השאלה היא, מהם השיקולים הענייניים, המצדיקים ביטול זה... הבחנה זו בשיקוליה של הרשות המוסמכת בין מתן רישיון חדש לבין ביטולו של רישיון קיים אינה כתובה במפורש בספר החוקים. היא מהווה חלק מהמשפט המקובל נוסח ישראל... אכן, אין להניח, כי המחוקק, אשר הסמיך רשות ציבורית לבטל רישיון קיים, העניק לה כוח זה, כדי שייעשה בו שימוש על יסוד חשד גרידא. הטעם לכך הוא, שמי שקיבל רישיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרישיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המינהלית תפגע באינטרס זה שלו, בלא שיתרחש אירוע חדש, שיש בו לפגוע בהנחות היסוד, אשר שימשו למתן הרישיון...משניתן הרישיון, רק אירוע היוצר סיכון מיוחד מצדיק ביטול הרישיון, וזאת רק כאשר התרחשותו של אירוע זה מוכחת באופן משכנע, בלא להותיר ספיקות סבירים. אם תנאים אלה אינם מתקיימים, אין הביטול תופס, ובית-משפט זה יבטל את הביטול" (ההדגשות אינן במקור-מ.ר). לאור החשיבות הרבה שהעניקו, הן המחוקק והן בית המשפט, לאקט הדרסטי של ביטול רשיון עסק בצורה הפוגעת בחופש העיסוק, בהתאם לפרשנות המרחיבה הניתנת לזכות לאורם של חוקי היסוד, נדרש ביטול זה לעמוד הן בהצדקות מנומקות כדבעי והן במתן הזדמנות נאותה למי שרשיון העסק שלו נשלל, להתגונן ולטעון כנגד ההחלטה. ועל כך נאמר: "ביטול רישיון, להבדיל, הוא מעשה ידיה של הרשות המוסמכת, ולפיכך הדין קובע תנאים וסייגים לביטול רישיון. בין היתר, הרשות אינה רשאית לבטל רישיון אלא לאחר שנתנה לבעל הרישיון הזדמנות נאותה לטעון בפניה נגד הכוונה לבטל את הרישיון על יסוד תשתית עובדתית ראויה, לפי שיקולים ענייניים ובהתאם למבחני הסבירות והמידתיות" (ע"פ 2388/97 מאיר כהן נ' מדינת ישראל נב (1) 822, 834 (1998) (להלן:"פרשת כהן"). זאת ועוד, כאשר אדם מבקש לקבל רישיון, עליו נטל ההוכחה להוכיח כי הוא עומד בתנאים הנדרשים לקבלת הרישיון. להבדיל, משמבקשת הרשות לבטל רישיון שניתן, נטל ההוכחה לשכנע בנחיצות ביטול הרישיון, לפתחה מונח. "הדבר נובע מכך שמי לזכותו החלטה מינהלית (כגון : מי שיש בידו כבר רישיון..), יש לראותו כמי שיש לו מעין זכות מוקנית או לפחות ציפייה לגיטימית כי המצב יימשך. כאשר הרשות רוצה לשנות מצב קיים , עול הראיה מתהפך, והשיקולים משתנים" (ע"א 9095/06 רחמים לוי נ' קצין התגמולים [לא פורסם] (11.6.2006)). המשיבה בענייננו ביטלה את רשיון העסק של העותרים והחליטה שלא להאריך את ההיתר לשימוש חורג וזאת מבלי ליידע אותם על כך ומבלי להודות בכך מפורשות. גם בסעיפים 71-72 לכתב התשובה מנסה המשיבה לטעון כי לא בביטול רישיון עסקינן כי אם ב"הוצאת מספר אישורים חדשים" ו/או שינוי ברישיון העסק ה"מחייב בדיקה נוספת ואישור של כל אותם גורמים". בסעיף 73 לתגובה טוענת המשיבה בריש גלי כי " לא דרשה מהעותרים הוצאת רשיון חדש, אלא רענון חלק מהתנאים בלבד". בפועל דרשה המשיבה מהשוכרים החדשים כי ימלאו טופס "בקשה לחוות דעת לרישיון עסק" וימציאו לפניה מההתחלה את כל האישורים הנדרשים לרישויו לראשונה של עסק חדש לרבות חוות דעת הרשויות השונות האם יש ליתן לעסק רשיון אם לאו. כך, משנת 2001 ועד לעת הזו, סירבה המשיבה, באמתלות שונות, לאפשר לעותרים להמשיך ולנהל את עסקם בהתאם לרשיון העסק שניתן לצמיתות. לכל היותר, יכלה המשיבה לדרוש מהעותרים היתר בניה לתנור הצביעה שהרי תנור זה אינו מעלה ואינו מוריד מהגדרת העסק כ"מוסך" כקבוע בסעיף 8.9 לצו רישוי עסקים. היעדר היתר בנייה לתנור הצבע בעסק אינה חריגת בנייה מהסוג המצדיק ביטולו של רשיון עסק הנתון לעסק מזה עשרות בשנים (לעניין זה ראה עע"ם 8481/04 חברת חלקה 172 בגוש 6355 בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה פתח-תקוה, [לא פורסם] (9.3.2006)) לאור העובדה שרשיונם של העותרים בוטל, חובה היה על המשיבה ליתן להם הזדמנות לטעון להגנתם לפני שהחליטה לא להקנות להם את רישיונם או לחילופין לא להאריך להם את ההיתר לשימוש חורג. מפגשים שהתקיימו בין העותרים לבין נציגי המשיבה במטרה לקדם ולזרז את הוצאתו של רשיון העסק, אינם בגדר שימוע טרם מעשה. בנוסף, לא השתכנעתי כי נימוקי המשיבה לעניין ביטול הרשיון עומדים באותה חובת הנמקה כבדת משקל הנדרשת מרשות בבואה לבטל רשיון עסק קיים. לא מצאתי כי התכנית, לרבות סעיף 25, חייבו את ביטול רשיון העסק של העותרים ו/או את הפסקת השימוש החורג, בוודאי לא לפני שנת 2008 בחלוף 7 השנים הנקובות בסעיף. גם לאחר שנת 2008 יש לבחון כל מקרה לגופו ונסיבותיו, כאמור בסעיף 180 שבפרק ז' לחוק התכנון תכנון והבנייה. ככל שפינויו של מוסך העותרים נדרש על מנת להוציא את תכנית מס' בב/566 מן הכח אל הפועל, כפי שיידרשו פינויים של מוסכים, בתי מלאכה ומפעלים אחרים בתחום התכנית ובהתאם לסעיף 25 לתכנית, הרי כי אז יש לפעול לפינויו של נכס העותרים ולהתייחס אליו כעסק הפועל ברשיון. אין בתכנית בניין עיר חדשה לכשעצמה כדי לבטל רשיון עסק תקף. סוף דבר לאור כל האמור אני קובעת כי העתירה מתקבלת באופן שביטול רשיון העסק של העותרים, כפי שנעשה בפועל על ידי המשיבה בשנת 2001 ואילך, וזאת גם מבלי לקרוא לביטול בשמו, הוא ביטול שנעשה שלא כדין משיקולים לא ענייניים ובחוסר תום לב, ולפיכך הוא בטל. ביטול רשיון העסק כפי שנעשה המהווה התנהגות בלתי סבירה ובלתי מידתית של המשיבה. בבסיס הביטול לא עמדו הצדקות נאותות ודבר הביטול לא הובא לידיעתם במועד וכך נמנעה מהם זכות השימוע כנגר סגירת העסק המהווה מטה לחמם. ככל שנדרש פינויו של העסק והפסקת השימוש החורג בו בהתאם לדרישות התכנית, תפעל המשיבה אל מול העותרים כנדרש על פי חוק וכפי שהיא פועלת לפינויים של עסקים פעילים אחרים המצויים בתחום התכנית ושיש צורך בפינויים. המשיבה תישא בהוצאות העותרים ובשכ"ט עו"ד בסכום של 40,000 ₪ שיתחלקו באופן שווה בין העותרים. סכום זה יהיה צמוד מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. רישיון עסק