עיקר טיעונו של ב"כ המערער (ביטוח לאומי) היה, כי פסיקת בית הדין האזורי לעבודה לגבי קביעת מוגבלותו של המשיב בניידות, משמעה - צירוף אריתמטי ולא משוקלל של דרגת הנכות בגין כל פרק הירך, וזאת בניגוד לסעיף 2 לתוספת השניה להסכם הניידות, ולפיכך אין מקום להחזרת ענינו של המשיב לוועדה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת ניידות - נכות משוקללת: השופט י' פליטמן 1. פתח דבר: לפנינו ערעור ברשות (דב"ע 98/99-18) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 97/10/12 (תב"ע נו/01-12; סגנית השופט הראשי גבריאלי, כדן יחיד), לפיו הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים לענין גמלת הניידות, על מנת שתקבע את דרגת נכותו של המשיב לגבי כל פרק ירך בנפרד על פי סעיף ה(2) לרשימת הליקויים, ו"לא תשקלל את אחוזי הנכות". 2. החלטת הוועדה לעררים: הוועדה לעררים עפ"י הסכם הניידות (להלן: "הוועדה"), שהחלטתה מיום 14.8.95 היתה נשוא הערעור לבית הדין האזורי, קבעה, כי למשיב: "מצב לאחר ניתוח על שם גירדלסטון מימין עם הגבלה קשה בתנועות פרק הירך, ומצב לאחר החלפה שלמה של פרק ירך שמאל עם הגבלה קשה בתנועות פרק הירך וסימנים רנטגניים המעידים על התרופפות הפרוטזה. בשני מפרקי הירכיים אין כוויצה כיפופית. המימצאים הנ"ל ניתנים ליישום במסגרת סעיף ה(2) דו צדדי 75%". 3. הפסק האיזורי: בפסק הדין של בית הדין האזורי נקבע, כי סעיף הליקוי שיש ליישם הינו סעיף ה(2) כפי שקבעה הוועדה, אולם לגבי דרך חישוב המוגבלות בניידות עפ"י אותו סעיף - על הוועדה לקבוע למערער אחוזי נכות בגין כל פרק ירך בנפרד ולא לשקלל את אחוזי הנכות בגין שני הירכיים כאחד. 4. הטיעון: עיקר טיעונה של ב"כ המערער היה, כי פסיקת בית הדין האזורי לגבי קביעת מוגבלותו של המשיב בניידות, משמעה - צירוף אריתמטי ולא משוקלל של דרגת הנכות בגין כל פרק הירך, וזאת בניגוד לסעיף 2 לתוספת השניה להסכם הניידות, ולפיכך אין מקום להחזרת ענינו של המשיב לוועדה. ב"כ המשיב טען, כי דין הערעור להידחות מטעמי פסק הדין האזורי. 5. אשר לדעתנו: א. עפ"י סעיף 8(ב) לתוספת השניה להסכם הניידות, המוגבלות בניידות אכן מחושבת עפ"י דרך החישוב המשוקללת ולא על דרך הצירוף האריתמטי של אחוזי המוגבלות בניידות בגין הליקויים השונים. בדיוק באותה שיטת חישוב נקבעת דרגת הנכות הרפואית בנפגעי עבודה ובנכות כללית. ב. בפסק דינו של בית הדין האזורי לא נקבעה דרך חישוב אחרת לחישוב מוגבלותו בניידות של המשיב. כל שנאמר באותו פסק דין הינו, שבהסתמך על סעיף הליקוי שיושם, ה(2), שעניינו פרק ירך מדומה ברגל אחת - טעתה הוועדה בכך שקבעה נכות כוללת בגין שני הירכיים כאחד, במקום לקבוע נכות נפרדת לכל אחד פרקי הירכיים ולצרף הנכויות. אילו משמעות פסק הדין היתה, שצירוף אחוזי המוגבלות בניידות בגין כל ירך צריך להעשות על דרך החיבור האריתמטי במקום בדרך החישוב המשוקלל - היתה בכך משום טעות שהיתה מחייבת תיקונה על ידינו לאור הוראת סעיף 8(ב) לתוספת השניה להסכם הניידות. ג. מסקנת האמור לעיל הינה, כי ערעור המערער לגבי אופן חישוב מוגבלותו בניידות של המשיב צריך להתקבל; אולם אין באותה מסקנה כדי למנוע החזרת עניינו של המשיב לוועדה בכל זאת, כפי שיבואר להלן: עפ"י מימצאי הוועדה כמפורט לעיל, לוקה המערער בהגבלות קשות בתנועות פרקי שני הירכיים ללא כוויצה כיפופית. לאור הממימצא האמור הליקוי הרלוונטי ברשימת הליקויים המתייחס להגבלת תנועת הירך ולכוויצה כיפופית הינו סעיף ו(1) וסעיף ו(2). בסעיף ו(1) נקבע בגין "הגבלה בכושר תנועת פרק הירך מלווה בכוויצה כיפופית - 50%", בסעיף ו(2) נקבע "סעיף 1 דו צדדי - 80%". חייב להיות תיאום בהחלטת הוועדה בין מימצאה לבין סעיף הליקוי שיושם בגין אותו מימצא, אחרת בהעדר תיאום בין המימצא לסעיף שיושם יש לקבוע שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה החזרת הענין אליה לבחינה מחודשת. בנסיבות המקרה שלפנינו, מימצאה של הוועדה מחייב לכאורה שקילת יישום סעיף ו(2) לרשימת הליקויים, ודומה שיישומה את פריט ה(2), שעניינו "פרק מדומה באזור צוואר הירך" - אינו רלוונטי בהעדר כל מימצא לענין זה. משאלה הם פני הדברים יש להחזיר עניינו של המשיב לוועדה על מנת שתשקול יישום סעיף ו(2) לרשימת הליקויים במקום או בנוסף לסעיף ה(2). ד. תשומת לב הוועדה מופנית לכך, כי בבואה לשקול יישום פריט ו(2) כאמור, היא רשאית לקבוע דרגת נכות מתואמת אף בהעדר מימצא של כוויצה כיפופית כפי שדומה שעשתה בקובעה למשיב דרגת מוגבלות של 75% במקום 80% המוקנים עפ"י סעיף ו(2) לרשימת הליקויים. 6. סוף דבר: א. עניינו של המשיב מוחזר בזאת לוועדה לעררים שתשקול יישום פריט ו(2) לאור המפורט בסעיף 5(ג-ד) לעיל במקום או בנוסף לסעיף ה(2) שיושם על ידה. ב. אין צו להוצאות.ניידותאחוזי נכותנכות