גמלת ניידות לאחר גיל פרישה

האם ניתן לקבל גמלת ניידות לאחר גיל פרישה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלוואה עומדת לניידות לאחר גיל פרישה: התובע יליד אוגוסט 1935פנה למשרדי המוסד לביטוח לאומי כחודש ימים לפני שמלאו לו 65שנה, על מנת שיוכר כזכאי ל"הלוואה עומדת" ולגמלת ניידות על-פי הסכם הניידות. התובע נדרש לעמוד לפני ועדה רפואית, וזו דנה בעניינו ביום 19.7.1990, והחליטה כי מוגבלותו אינה ניתנת ליישום ברשימת הליקויים שבהסכם הניידות. על קביעתה זו השיג התובע לפני ועדה רפואית לעררים, וזו האחרונה קיבלה את הערר, וקבעה לתובע ביום 23.12.1990, % 50נכות. בינואר 91פנה התובע בבקשה להלוואה עומדת, למימוש זכאותו לסיוע בניידות. בקשתו נדחתה מהטעם שכבר באוגוסט 1990הוא עבר את גיל 65, שהוא הגיל הקובע לעניין מימוש הזכויות לפי ההסכם. על החלטה זו משיג התובע בבית-הדין. לטענתו, טעותה של הוועדה הרפואית מדרג ראשון, טעות אשר תוקנה בוועדה לעררים, אינה צריכה לגרום לפגיעה בזכויותיו. הנתבע מצידו הדגיש לפני בית-הדין כי הזכויות שבהסכם הניידות הן "חוזיות", ובית-הדין יפרש את החוזה לפי כוונת הצדדים, ולא תוך הפעלת מבחן של "סבירות". אכן בדב"ע לז/653,576- 01[1], בע' 174נפסק: " ... לו בחוק הוסדר העניין, ולו בחקיקת המשנה היה מדובר, ודאי שבית-הדין היה מעביר את הרשימה תחת שבט הביקורת של 'סבירות' בהקשר ל'תיאום' פרטים. משאין מדובר בחוק ובחקיקת משנה, אין בית-הדין רשאי לפעול כאמור, וחייב הוא לפעול כמתחייב מיחסים חוזיים ומזכויות שמקורן בחוזה. החוזה שבו מדובר הוא חוזה שבין הממשלה לבין המוסד לביטוח לאומי, ובמידה שבאים לעמוד על כוונת הצדדים לחוזה - יש לעמוד על כוונתם של השניים לא על כוונת 'צד שלישי' שהוא 'נהנה' ...". ובדב"ע לט/3- 0[2] בע' 371, דן בית-הדין הארצי בסבירות ההוראה להענקת זכויות על-פי ההסכם רק למי שטרם מלאו לו 65שנה, וקבע: העולה מן המקובץ הוא, כי הסכם הניידות צריך להיות מפורש על-פי כוונת הצדדים החתומים עליו, תוך שימת לב שאין פסול בהעדפת מי שטרם הגיע לגיל הפנסיה על פני נזקקים שכבר עברו את גיל .65 ברם , במקרה דנן פנה התובע לנתבע לראשונה לפני הגיעו לגיל 65, ואף עמד לפני ועדה רפואית מתאימה באותו המועד. יש להניח כי ההוראה המגבילה את גיל הזכאות ל- 65נועדה להעדיף את מי שטרם פרש לגמלאות, ולא להפלות לרעה את מי שהוועדה הרפואית מן הדרג הראשון טעתה לגביו בעת קביעת אחוזי נכותו. התובע ביקש לממש את זכאותו לפני הגיעו לגיל פרישה מהעבודה - ורק בשל טעות הוועדה מדרג ראשון עוכבה פנייתו בבקשה ל"הלוואה עומדת". יש לראותו לפיכך, כמי שביקש לממש את זכויותיו לפני הגיעו לגיל 65, ולא כמי שכבש את רצונו לממש את זכויותיו. הסכם הניידות בא לבטל את זכאותו של מי שהחליט מתוך בחירה חופשית שלא למצות את זכויותיו עד לגיל הפרישה. ההסכם לא התכוון לשלול זכויות ממי שאתרע מזלו, והוועדה הרפואית הגיעה למסקנה סופית לגביו, רק לאחר פרישתו ממעגל העבודה. בנסיבות המיוחדות של המקרה, מן הדין לקבל את התביעה, ולהצהיר כי יש לראות את התובע כמי שביקש לממש את זכויותיו על-פי הסכם הניידות ביום 19.7.1990, הוא יום מתן החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. הנתבע ישלם, לתובע סך של 500ש"ח בצירוף מע"מ כשכר טרחת הוצאות משפט זה.ניידותפרישהגיל פרישה