האם מותר לשופט להביע עמדה ? עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם ע"י שופט, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך, בהליכי ביניים ובבקשות לסעדים זמניים (ראו: ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם)). כך, מקום בו נדונה שאלה משפטית דומה (ראו: ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד מב( 4) 177, 182). כך גם, מקום בו מוחזר תיק לדיון בפני שופט, לאחר התערבותה של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מח( 3) 573, 605). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת (אם בבקשה לסעד זמני; בערעור; בהליך קודם באותו עניין וכיוצא בזה). אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין. אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה. כל מקרה לגופו. כל אירוע ונסיבותיו (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שיווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). ה קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם מותר לשופט להביע עמדה: מותר לשופט להביע עמדה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' ברקלי), שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 9591/98. נ 1. המנוח ז"ל, שעזבונו הוא המשיב (להלן: המנוח) הגיש בבית משפט השלום בירושלים תביעה כנגד המערער בעילה של הפרת חובות חוזיות וניהול מו"מ בחוסר תום לב. עניינה של התביעה הוא בהתקשרות בין הצדדים, במסגרתה הציג עצמו המערער בפני המנוח כמי שהצליח להשיג כליה להשתלה באמצעות חברה צ'כית, וכמי שיש בידו לסייע למשיב בהשתלת כליה בחו"ל. לצורך האמור מסר המשיב למערער סכום של 40,000$, לשם העברתה כמקדמה לחברה הצ'כית. כעבור כשנתיים הודיע המנוח למערער כי אינו מעוניין בשירותי החברה, וביקש את כספו בחזרה. משסרב המערער לבקשת המנוח, הגיש המנוח תביעה, בה טען כי המערער התחייב כי ניתוח השתלת הכליה יבוצע תוך שבועיים מיום תשלום המקדמה, אך המערער לא מילא אחר התחייבותו. לפיכך תבע את השבת הסכום ששילם וכן פיצויים בגין הוצאותיו והנזקים שנגרמו לו. בפסק דינו מיום 10.9.01, חייב בית משפט השלום את המערער להשיב למנוח את הסכום אותו שילם המנוח וכן חייבו בתשלום פיצויים למנוח בגין הוצאותיו של המשיב במסגרת ההתקשרות. בית המשפט ביסס את חבותו על המערער על הקביעה כי המערער הפר את חובת תום הלב בניהול מו"מ, משלא יידע את המנוח כי הוא בעל מניות בחברה הצ'כית ונשוי לעובדת החברה, ולכן יש לו עניין בהתקשרות. בית המשפט ציין כי הרושם שהותיר עליו המערער הוא "של אדם המנצל את התמימות ואת הלחץ שבו נתונים חולים הממתינים להשתלת כליה כדי לגרוף רווחים נאים לקופתו". 2. המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, בו טען כי בית המשפט השלום קיבל את התביעה על סמך עילה שלא נטענה על ידי המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, בקובעו כי עילת תביעתו של המנוח התבססה על הפרת התחייבות המערער להסדיר את ניתוח ההשתלה עצמו, וכי לא הועלתה טענה לעניין תום לבו של המערער בגין אי גילוי קשריו עם החברה הצ'כית. עוד נקבע, כי בית משפט השלום לא דן בשאלות אשר עמדו ביסוד המחלוקת בין הצדדים על-פי כתבי הטענות ולא קבע לגביהן ממצאים עובדתיים כלשהם, ובהן: האם המנוח התקשר עם החברה או המערער; האם המערער שילם את סכום הכסף לחברה בעבור איתור תורם, האם בוצע תהליך האיתור והאם המנוח אחראי להפסקת תהליך ההשתלה. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת התיק לבית משפט השלום על מנת שידון במחלוקת שהועמדה לפניו על ידי הצדדים. יצוין, כי המנוח נפטר במהלך הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי. 3. לאחר שניתן פסק הדין בערעור, הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב התביעה, בה ביקשו לתקן את עילת תביעתם. עוד בטרם ניתנה החלטת בית המשפט בבקשת התיקון, הגיש המערער בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשתו טען המערער כי קיים חשש ממשי למשוא פנים, נוכח התבטאויותיו החמורות של בית משפט השלום כנגד המערער בפסק דינו, ובפרט הואיל והדברים נאמרו ללא בסיס עובדתי ולא היה צורך באמירתם על מנת להגיע לתוצאה הסופית. כן טען המערער, כי נכונותו של בית המשפט לסייע בידי המנוח וליתן פסק דין על סמך עובדות ועילות שלא נטענו במסגרת התביעה, מעידה על רצון לפגוע בזכויותיו של המערער למשפט הוגן. עוד טען המערער, כי פסילתו של בית המשפט מתחייבת בעיקר מאחר שהמשיבים מתכוונים לתקן את תביעתם ולהתאימה לאמור בפסק דינו של בית המשפט, כך שעם אישור כתב התביעה המתוקן, יינתן פסק הדין הקודם בשנית. ב 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי ערכאת הערעור קיבלה את ערעורו של המערער אך בשל העובדה שפסק הדין ניתן על יסוד עילה שלא נטענה, ולא ביטלה את הקביעות העובדתיות בפסק הדין. יתרה מכך, ערכאת הערעור לא סטתה מהדרך הרגילה והורתה שהתיק יוחזר אליו. בית המשפט ציין כי הוא מסכים כי מקרה זה אינו מן המקרים החריגים בהם יש להורות על העברת התיק למותב אחר, במיוחד בהתחשב בעובדה שהתובע - העד העיקרי - הלך לעולמו, ולכן מותב אחר לא יוכל להתרשם ממנו. ו 5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען כי ערכאת הערעור לא הורתה על החזרת התיק לבית המשפט, אלא הורתה כי התיק יוחזר לשמיעה בפני בית משפט שלום, מבלי לציין שופט מסוים. כן טוען המערער, כי ערכאת הערעור לא צפתה אפשרות שהמשיבים יתקנו את תביעתם ויתאימו אותה לפסק הדין שבוטל. המערער מוסיף וטוען כי בנסיבות שנוצרו לא נראה כי קיים סיכוי אמיתי למשפט הוגן, שכן בית המשפט כבר חרץ את הדין, והדבר משתמע אף מהחלטתו בבקשת הפסילה, בה ציין כי ערכאת הערעור לא ביטלה את קביעותיו העובדתיות בפסק הדין שבוטל. לבסוף טוען המערער, כי לעובדה שהמנוח נפטר אין כל משקל, שכן ממילא במסגרת כתב התביעה המתוקן לא נדרשת הכרעה בעניינים שהובאו בגינם ראיות על ידי המנוח. נהמשיבים מתנגדים לערעור. ראשית, מציינים המשיבים כי בית המשפט טרם נתן החלטתו בבקשה לתיקון כתב התביעה שהוגשה על ידם, וכי בית המשפט עיכב את מתן החלטתו עד להכרעה בערעור שבפני. כן טוענים המשיבים, כי העובדות שבגינן ביקשו המערערים לתקן את כתב תביעתם נוצרו אחרי מתן פסק דינו של בית משפט השלום ופטירתו של המנוח. עוד טוענים המשיבים, כי הקביעות העובדתיות עליהן מלין המערער בערעורו מבוססות על הודאות בעל דין של המערער עצמו ועל עדויות שלא נסתרו. 6. ביום 3.12.02 ביקשתי, מכוח סמכותי על-פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, כי תתקבלנה הערות השופט לאמור בהודעת הערעור. בתגובתו ציין השופט, כי ברור שכאשר שופט עומד לדון מחדש בתיק שהוחזר אליו על ידי ערכאת הערעור, יש לו כבר דעה על המתרחש בתיק, שהרי כבר ביטא את עמדתו. עם זאת אין עוררין על כך שעליו לבדוק את עמדתו מחדש ולפעול על-פי ההוראות שקיבל מערכאת הערעור. כן ציין השופט, כי על-פי הנסיון אין זה נדיר שערכאה הדנה מחדש בעניין מגיעה לתוצאה שונה מהקודמת, הכל לפי מיטב ההכרה המקצועית המחייבת את העושים מלאכתם נאמנה. במענה לחששו של המערער כי אם תינתן רשות לתקן את כתב התביעה יתאימו התובעים את כתב התביעה המתוקן לפסק הדין שניתן על ידו, השיב השופט כי אם יתיר את תיקון כתב התביעה, ממילא יוגש כתב הגנה מתוקן, יישמעו ראיות נוספות, ובפסק דינו יתייחס למצב החדש שנוצר בתיק. בית המשפט הוסיף וציין כי בנסיבותיו המיוחדות של התיק, נוכח מות התובע, יש לו "יתרון" על כל שופט אחר שיישב בדין, הואיל ושמע את עדותו של המנוח. ב 7. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק, כי עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך, בהליכי ביניים ובבקשות לסעדים זמניים (ראו: ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם)). כך, מקום בו נדונה שאלה משפטית דומה (ראו: ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד מב( 4) 177, 182). כך גם, מקום בו מוחזר תיק לדיון בפני שופט, לאחר התערבותה של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מח( 3) 573, 605). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת (אם בבקשה לסעד זמני; בערעור; בהליך קודם באותו עניין וכיוצא בזה). אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין. אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה. כל מקרה לגופו. כל אירוע ונסיבותיו (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שיווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). 8. בענייננו, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המערער הואיל ופסק דינו של בית משפט השלום ניתן על יסוד עילה שלא נטענה בכתב התביעה, והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום על מנת שידון ויכריע בשאלות אשר עמדו ביסוד המחלוקת בין הצדדים על-פי כתבי הטענות, שאלות אשר לא נדונו ולא הוכרעו על ידי בית משפט השלום בפסק דינו, ואשר בית משפט השלום לא קבע לגביהן ממצאים עובדתיים כלשהם. בית משפט השלום השתית את פסק דינו על הפרת חובות חובת תום לבו של המערער אשר לא חשף בפני המנוח את קשריו עם החברה הצ'כית, בעוד שכעת נדרש בית המשפט להכריע בשאלות שונות ובהן שאלות הנוגעות לעצם התקשרותו של המנוח עם המערער ומילוי התחייבויותיו של המערער כלפי המנוח. בשאלות אלו כאמור לא קבע בית משפט השלום ממצאים עובדתיים או משפטיים כלשהם בפסק דינו, ולפיכך אין יסוד לטענה כי בית המשפט גיבש את דעתו בשאלות הנתונות להכרעה בפניו, באופן המעיד כי דעתו של בית המשפט "ננעלה". כך גם אין בעובדה כי בית משפט השלום ציין בפסק דינו כי הרושם שהותיר עליו המערער הוא של אדם המנצל את התמימות והלחץ בו נתונים חולים הממתינים להשתלת כליה, כדי להעיד על כי בית המשפט גיבש דעה נחרצת בעניינו של המערער. דבריו של בית המשפט נאמרו בהקשר לשאלת הפרת חובת תום הלב על ידי המערער ואין בהם לכאורה כדי להשליך על השאלות הנוגעות לעצם ההתקשרות בין המערער למנוח ולמילוי התחייבויותיו של המערער על-פי התקשרות זו. בנסיבות אלו, אני סבור כי לא הוכח קיומו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט. 9. כך גם אין בעובדה כי המשיבים הגישו בקשה לתיקון כתב תביעתם, כך שכתב התביעה - לפי טענת המערער - יותאם לפסק דינו של בית המשפט שבוטל, כדי להביא לפסילתו של בית המשפט. ראשית, בית המשפט טרם דן והכריע בבקשה לתיקון כתב התביעה, כך שהנחת המערער כי בית משפט השלום ישיב על כנו את פסק הדין שבוטל, אין לה בהכרח על מה שתסמוך. שנית, בית המשפט ציין בתגובתו כי גם אם ייעתר לבקשת התיקון, הרי המערער יוכל להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמו וכי תתקבלנה ראיות נוספות, כך שלמעשה הדיון בתביעה ייפתח מחדש. משכך הוא, אני סבור כי בנסיבות העניין אין מקום לומר כי דעתו של בית המשפט "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור". ו לפיכך, אני מורה על דחיית הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.שופטיםפסלות שופטשאלות משפטיות