קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רכב בבעלות משותפת - הבטחת הכנסה - ביטוח לאומי: סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 3.2.1998 (תב"ע נז/04-95; השופטת פוגל כדן יחיד), בו נדחתה תביעת המערער לקבלת גימלה להבטחת הכנסה, מן הטעם שבבעלותו רכב, בשותפות עם אביו. 2. תביעתו של המערער לגימלה להבטחת הכנסה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי במכתבו מיום 6.11.1996, כדלקמן: "הננו מצטערים להודיעך כי אינך זכאי לגימלה להבטחת הכנסה מתקופות: 92/12 - 8-93, 93/12, 94/2 ועד היום, וזאת מהנימוקים הבאים: ב19.2.90- רכשתם אתה ואביך X יוסף ת.ז. X רכב מסוג מיצובישי שמספרו 15-238-02 מאחר והרכב הוא בבעלותך כשותף עם אביך לא היית זכאי לגימלה להבטחת הכנסה מיום הרכישה לפי תקנה 10(ג) לתקנות מס' 2 של הבטחת הכנסה. יתר על כן, הינך משתמש באופן קבוע ברכב סובארו שנת 82 שמספרו 17-230-52 הרשום על שם אמך שלה אין רשיון נהיגה, והוא בשימושך הבלעדי. לידיעתך, כ'משתמש ברכב' יראה מי שהרכב (שאינו רשום על שמו) נמצא ברשותו מרבית הזמן ומשמשו לצרכיו, ולבעליו הרשום אין רשיון נהיגה, או יש רכב אחר... לפיכך תובע שהוכח שהוא משתמש באופן קבוע ברכב שאינו רשום על שמו - אינו זכאי לגימלה." על כך הגיש המערער תובענה בבית הדין האזורי. 3. לאחר שמיעת עדויות מטעם הצדדים, קבע בית הדין בפסק דינו כי אין לתת אמון בגירסת המערער ועדיו. בית הדין לא קיבל את טענת המערער כי לא ידע שמכונית המיצובישי נרשמה גם על שמו, וקבע כי המערער "ידע איפוא כי הוא רשום כבעלים של הרכב". בית הדין האזורי פירט את חומר הראיות והגיע גם למסקנה כי המערער "משתמש דרך קבע במכונית הסובארו". לאור זאת, פסק בית הדין האזורי כדלקמן: "16.על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי התובע הינו בעלים משותפים של מכונית המיצובישי, ובנוסף לכך - הוא מפיק טובת הנאה מרכב הסובארו, ולפיכך אינו זכאי לגימלה על פי סעיף 9(ג) לחוק, ות' 10(ג) לתקנות. התביעה - נדחית. רק משום שהנתבע לא ביקש לפסוק הוצאות משפט - איני פוסקת הוצאות." על כך הוגש הערעור שלפנינו. 4. בהודעת הערעור המפורטת הסביר המערער את טענותיו לעניין רישום הבעלות על מכונית המיצובישי, רכישתה ורישום הבעלות עליה. אף לעניין מכונית הסובארו פירט המערער את טענותיו והשימוש שהיה מיועד לרכב הסובאארו בעד סבתו של המערער. ב"כ המוסד לביטוח לאומי טען כי אין להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי והמסקנות שאליהן הוא הגיע. 5. בית הדין האזורי שמע את עדויותיהם של המערער, אביו של המערער (מר יוסף ביטן), אחותו של המערער (גב' עליזה תורג'מן), אמו של המערער (גב' נינט ביטן) וכן החוקר של המוסד לביטוח לאומי (מר זאב מימון). כמו כן הוגשו לבית הדין האזורי מסמכים שונים, דו"חות חקירה מטעם המוסד ותצלומים של מכונית הסובארו במקום החניה שלה בבנין בו גר המערער. 6. ההלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בדרך כלל בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדויותיהם. כמו כן, ככלל, אין ערכאת הערעור מקבלת ראיות אשר לא הוגשו לערכאה הדיונית. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות שהוגש לבית הדין האזורי, הגענו למסקנה שאין מקום להתערבותנו בקביעות העובדתיות שקבע בית הדין האזורי ובמסקנות אשר הסיק מהן. נדגיש את דברי בית הדין האזורי כי "לאחר ששמעתי את התובע ואת עדיו, אני קובעת כי אין לתת אמון בגירסתם". 7. לאור זאת, התוצאה היא כי יש לדחות את הערעור מטעמו של בית הדין האזורי. 8. אין צו להוצאות. הבטחת הכנסהבעלותרכב