באשר להגבלת זכותו של עובד לשעבר לעבור לעבוד אצל חברה מתחרה - בדב"ע (ארצי) נג/17-3 הוגבלה זכותו של עובד לשעבר לעסוק בעיסוק בו עסק קודם תוך ניצול סודות עסקיים של מעבידו, אף כשלא הביע התחייבות מפורשת לכך, וזאת מכח חובת תום הלב ומכח חובת הנאמנות של עובד למעבידו: "על עובד מוטלת חובה, הנגזרת מיחסי האמון שבינו לבין מעבידו, והמעוגנת בחוזה עם מעבידו ובצורך לבצע חוזה זה בתום לב, לשמור על סודות עסקיים של המעביד, לא לנצלם לצרכיו הוא או לצרכי זולתו ולא לגלותם אלא ברשות המעביד. חובה זו מוטלת על העובד במשך קיומם של יחסי העבודה ואף לאחר סיומם, והיא באה לסיומה רק כאשר הסוד העסקי חדל להיות סוד שלא מיוזמת העובד. קיומה של חובה זו אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה". ובפסק הדין בעניין צ'ק פויינט קבע בית הדין הארצי כי: "יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם..." יחד עם זאת, נקבע עוד בפסיקה, כי הוכחת קיומו של "סוד מסחרי" אינה מובילה בהכרח להגבלת עיסוקו של העובד: "עובד שמצוי בידו 'סוד מסחרי' אינו מנוע בכל מקרה מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. בבוא בית הדין להגביל את עיסוקו של עובד, יש ליתן ל'סוד המסחרי' שבידו משקל משמעותי, רק אם קיימת הסתברות סבירה, כי העובד יעשה בו שימוש והדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם." ( ראו עניין צ'ק פוינט, בעמוד 328). מעבר לכך נקבע בפסק הדין בעניין צ'ק פוינט (ע"ע (ארצי) 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ' רדגארד, פד"ע לד 294 (1999)), כי הגבלת העיסוק אינה מוגבלת רק למקרה של צורך בשמירה על סוד מסחרי אלא גם למקרה של הפרת חובת תום-הלב וחובת האמון, המשתרעים הן על תקופת העבודה והן לאחריה. חופש העיסוקהגבלת חופש העיסוק