לטענת הנתבע ועל יסוד הקבוע בסעיף 3(א) רישא להוראות הבנקאות (שרות ללקוח) (מועדי חיוב וזיכוי בצ'קים) התשנ"ב - 1992 משחלפו שלשה ימי עסקים, מיום הפקדת הצ'ק בחשבונו ומשנתנה התובעת הודעה בדבר אישור הצ'ק וחשבונו זוכה באופן סופי, לא היה מקום לחייב את חשבונו בגין החזרת הצ'ק, זאת לנוכח "הזיכוי הסופי" הקבוע שם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת צ'ק לאחר אישורו / החזרת צ'ק לאחר אישור הבנק: כללי עניינו של פסק הדין בתביעת השבת תשלום, ששולם בטעות על ידי התובעת, על יסוד צ'ק שהופקד בחשבון הנתבע, לגבייה וחולל. על העובדות, הטענות וההליכים 1. ביום 14.3.00 הופקד לחשבון הנתבע, שהתנהל אצל התובעת, צ'ק על סך 34,750 ₪ (להלן: הצ'ק). ביום 19.3.00 משך הנתבע מחשבונו סך של 33,000 ₪ במזומן ועל יסוד הצ'ק שהופקד. ביום 24.3.00 חזר הצ'ק בציון הודעת חילול ולאחריו חייבה התובעת את חשבון הנתבע בסכום הצ'ק שחזר. 2. משלא סולקה יתרת החובה בחשבון הנתבע, שנוצרה כולה מחיוב החשבון בשל הצ'ק שחזר, הוגשה התובענה בסדר דין מקוצר ועל סך של 34,300 ₪. 3. לטענת הנתבע ועל יסוד הקבוע בסעיף 3(א) רישא להוראות הבנקאות (שרות ללקוח) (מועדי חיוב וזיכוי בצ'קים) בתשנ"בשחזר - 1992 (להלן: הוראות הבנקאות), משחלפו שלשה ימי עסקים, מיום הפקדת הצ'ק בחשבונו ומשנתנה התובעת הודעה בדבר אישור הצ'ק וחשבונו זוכה באופן סופי, לא היה מקום לחייב את חשבונו בגין החזרת הצ'ק, זאת לנוכח "הזיכוי הסופי" הקבוע שם. 4. לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן, בטענת "הזיכוי הסופי", הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה, הפלוגתא היחידה בתובענה הינה משפטית ובשאלה, האם עומדת לנתבע הגנה כנגד התביעה, על יסוד סעיף 3 להוראות הבנקאות, משהוסכם כי אין חולק בדבר מועד "הזיכוי הסופי" של הצ'ק, כמו גם לענין אי כיבודו. המסגרת הנורמטיבית 5. סעיף 3 להוראות הבנקאות, שעניינו זיכוי על צ'ק, קובע, לענייננו: "... בנק גובה יזכה את לקוחו ביום הסליקה בשל צ'ק שהופקד באותו יום. זיכוי כאמור ייחשב כזיכוי ארעי ויהפוך סופי בתום שלשה ימי עסקים נוספים מיום הסליקה.." מה הדין מקום בו הופקד צ'ק בחשבון לקוח, שלאחר הצגתו לגבייה, חולל, אך הודעת החילול ניתנה לאחר שחלפו יותר משלשה ימי עסקים, מיום הסליקה והזיכוי בגין הצ'ק הפך לסופי. האם רשאי הבנק לחזור ללקוח ולחייב את חשבונו בסכום הצ'ק שחולל, או שמא עומדת ללקוח הגנה כנגד חייוב חשבונו, לנוכח הזיכוי הסופי. זו השאלה העומדת ביסוד פסק הדין. 6. לשון אחר, האם מהווה סעיף 3 להוראות הבנקאות "הסדר שלילי" לענין תחולת הדין הכללי בנסיבות של זיכוי מתוך טעות? האם הודעת הזיכוי הסופי מהווה, כשלעצמה, "נסיבה אחרת העושה את ההשבה בלתי צודקת?" 7. סעיף 6 להוראות הבנקאות קובע כי "...אין בקביעת מועדי חיוב וזיכוי כדי לקבוע, לענין עילות אחרות שבדין, את זכויות... הבנק הגובה.... אם הוברר בדיעבד כי הבנק הנמשך היה מנוע מסיבה אחרת מלחייב את חשבון הלקוח..." מהאמור עולה כי מקום בו הבנק הנמשך היה מנוע מלכבד צ'ק של לקוחו, בין היתר בשל היעדר יתרה מספקת בחשבונו ובשל כך נמסרה הודעת חילול בגינו, כבענייננו, אין בקביעת מועדי הזיכוי (בענייננו, הזיכוי הסופי) כדי לקבוע, לענין עילות אחרות שבדין (בענייננו, דיני עשיית עושר), את זכויות הבנק הגובה. 8. בע"א 2374/97 יעל ווזאנה נ' רשות הדואר פ"ד נה(1) 843, המתאים בנסיבותיו לענייננו, נקבע כי "...הרשות (רשות הדואר- ולענייננו, הבנק הגובה - מ.ב.) סברה מתוך טעות שהבנק הנמשך פרע את הצ'ק ועל יסוד טעות זו זיכתה את חשבונה של וזאנה המערערת (הנתבע, בענייננו - מ.ב.). לפנינו תשלום כסף מתוך טעות בעובדה. על פי הדין הכללי עומדת לרשות הדואר (התובעת בענייננו - מ.ב.) הזכות לקבל השבת הכספים ששולמו מתוך טעות (סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט) דין כללי זה חל גם לענין תשלום מתוך טעות על ידי בנק גובה..." ובהמשך ..."לענין טעותו של בנק גובה חלים הדינים הרגילים של עשית עושר ולא במשפט ולא מוכר בהם חריג בתחום דיני השטרות" (ראה שם, עמ' 858). מן הכלל אל הפרט 9. בעניננו, אין חולק כי הצ'ק, אשר הופקד בחשבון הנתבע והוצג לגביה ע"י התובעת חולל ומשכך, והגם שחלפו יותר משלשה ימי עסקים ממועד הפקדתו, בטרם נתנה הודעת החילול והזיכוי בחשבון הנתבע הפך לכאורה לסופי, עדיין, רשאית היתה התובעת לחזור לנתבע ולחייב את חשבונו בסכום הצ'ק שחולל, מכח דיני עשיית עושר ואין בהודעת הזיכוי ומשיכת הכספים מחשבונו כדי למנוע ממנה לעשות כן, שכן מקום בו הנתבע קיבל זכיה ללא זכות שבדין מאת התובעת, שפעלה כשלוחו לענין גביית הצ'ק, אין בהודעת הזיכוי -שניתנה מתוך טעות בעובדה- כדי להוות הגנה ואין בה -כשלעצמה, משום נסיבה אחרת העושה את ההשבה בלתי צודקת. ודוק, התובעת מעולם לא התכוונה לפרוע את חובו של מושך הצ'ק. זכוי חשבון הנתבע ומשיכת הכספים בעקבותיו בוצעה מתוך טעות של השלוח -התובעת, בדבר התגבשות חיובו כלפי השולח, הנתבע. "...כלומר, השלוח סבר בטעות כי כספי הצ'ק, שאת גבייתם מן הבנק הנמשך קיבל על עצמו, כבר נתקבלו על ידו בפועל" (ראה שם, עמו' 856). 10. בסיכומיו, טען ב"כ הנתבע, לחילופין, כי יש לפתור את הנתבע מהשבת הכספים שכן, זה פעל בתום לב ובתמורה. בע"א 2374/97, בענין וזאנה, אכן נקבע כי בנסיבות של תשלום בטעות מצד בנק נמשך לאוחז בצ'ק, הכירה ההלכה הפסוקה בהגנה מיוחדת למקבל התשלום ולפיה, אין לבנק זכות השבה כלפיו אם הלה קיבלו בתמורה ובתום לב. אולם, בעניינו, אין הנדון דומה לראיה. כמו שם, כמו גם כאן, אין מדובר "ביחס משולש" רגיל, של מושך, בנק נמשך ונפרע. התובעת לא היתה הבנק הנמשך כי אם הבנק שהציג את הצ'ק לגבייה מן הבנק הנמשך ולפיכך אין תחולה להגנה מיוחדת זו בענייננו וחלים, כאמור, הדינים הרגילים של עשיית עושר ולא במשפט (ראה שם בענין וזאנה בעמ' 859). 11. לא זו אף זו "...העובדה שהנפרע (הנתבע, בענייננו - מ.ב.) סבר שהצ'ק נפרע על ידי הבנק הנמשך איננה מספיקה כדי להפעיל את הדינים המיוחדים המונעים השבה". ובעיקר, משלא נטען וממילא לא הוכח, כי הנפרע שינה את מצבו לרעה בשל טעות הבנק וסברתו שהצ'ק נפרע כשורה, אין מקום לקבל את טענתו בדבר "הזיכוי הסופי" הקבוע בסעיף 3 להוראות הבנקאות, אשר ייתכן ועשויה לשמש מקור לטענת הגנה, מקום בו הטוען לה הסתמך בתום לב על הזיכוי ושינה את מצבו לרעה. סוף דבר 12. התובעת סברה מתוך טעות כי הבנק הנמשך פרע את הצ'ק ועל יסוד טעות זו זיכתה את חשבון התובע. לאחר שחלפו יותר משלשה ימי עסקים זיכוי החשבון הפך לסופי. ואולם, משחולל הצ'ק, רשאית היתה התובעת, על אף מועד הזיכוי, לחזור ולחייב את חשבון הנתבע בסכום הצ'ק ולדרוש את השבת הכספים שנמשכו מחשבונו על יסוד הודעת הזיכוי. לפיכך ומכל האמור, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 34,300₪ בצירוף ריבית מצטברת לקרן החוב וכמפורט בכתב התביעה. כמו כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזישיקים