בע"א 2230/92 מסכם כבוד השופט לוין את ההלכה בנושא של הטעיית המבטח ואומר "בע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, [פ"ד מו(2) 339], נדונה הפרשנות הראויה שיש ליתן לסעיפים 6 ו- 7 לחוק הנ"ל, ושם הבעתי את עמדתי כי חובת הגילוי אינה מצטמצמת ומסתכמת במענה לשאלות, והיא מחייבת לא פעם נקיטת יוזמה מצד המבוטח לקום ולחשוף לפני המבטח הפוטנציאלי נתונים שהם חיוניים, כדי שהמבטח יוכל לשקול אם ובאילו תנאים הוא יהא מוכן לבטח את המבוטח הפוטנציאלי הניצב לפניו. כמו כן הבעתי את עמדתי כי אם מבוטח לא קיים חובה זו - עומד למבטח הפטור מתשלום תגמולי הביטוח, כאמור בסעיף 7(ג)(2) לחוק, וזאת אף במקרה שלא הוכחה כוונת מרמה מצד המבוטח [ראה שם, בעמ' 352-350]. עמדה זו נותרה בדעת מיעוט, שכן דעת הרוב בפסק הדין הנ"ל היתה כי במקרה שבו לא גילה מבוטח, מיוזמתו, ענין מהותי למבטח, מן ההכרח שתתלווה לכך כוונת מרמה מצדו, על מנת שתחולנה הוראות סעיף 7(ג) לחוק ביחס לפטור מתשלום תגמולי הביטוח. ברם, גם לגישת הרוב, כאשר עסקינן באי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה בכתב, שנשאל המבוטח על ידי המבטח, אין הכרח כי תתלווה לכך כוונת מרמה מצד המבוטח, על מנת שלמבטח יעמוד הפטור מתשלום תגמולי הביטוח לפי סעיף 7(ג)(2) לחוק [ראה שם, בעמ' 361-360]" (ע"א 2230/92 שמואל צמח נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 256). ראה גם ע"א 678/86 חסן חניפס נגד "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטעיית המבטח: 1. תביעה זו היא על סך של -.7,500 ש"ח כנגד : סוכנות שירביט חברה לביטוח סניף אשדוד וכן שירביט חברה לביטוח. עילת התביעה היא הפרש בין התשלום ששולם לתובע בגין תאונת דרכים שגרמה לנזקים שהוגדרו כ"טוטל לוסט" לרכב לבין מה שהתובע סבור שמגיע לו, וכן מחמת האיחור בתשלום. 2. בפירוט שצורף לכתב התביעה הסטנדרטי טוען התובע כי לא שולמו לו הרכיבים לפי החישוב הנכון כדלקמן: א. המחיר של הרכב לצורך חישוב חושב לפי סך של -.29,760 ש"ח במקום -.30,600 ש"ח; ב. הורד סכום של -.2,976 ש"ח על עבר ביטוחי שלא כדין. ג. הורדו -.200 ש"ח הפרשי פרמיה. זאת מפני שבעת הביטוח של הרכב טעתה הפקידה בזיהוי סוג הרכב והתובע שילם על סוג יותר זול. התובע טוען כי על הנתבעת לספוג את הטעות של הפקידה. ד. מאחר והתשלום בוצע באיחור - 61 יום לאחר ההודעה על התאונה ולא 30 יום, וגם שולמו לו -.601 ש"ח פחות מדי זכאי התובע ל- 4,600 ש"ח או לחלופין -.31,500 ש"ח. ה. כמו כן הוא תובע ריבית של 16% והפרשי הצמדה מיום 7.10.02 ועד ליום התשלום בפועל . ו. כמו כן מבקש התובע לפסוק לו -.500 ש"ח בגין עגמת נפש. 3. בדיון חזר נציג הנתבעות על כתב ההגנה והתרכז בנושא של עבר ביטוחי. דיון 4.1 הנתבעת מס' 2 בשם הנתבעות טוענת כי קבעה את ערך הרכב לפי מה שנקבע בחוות הדעת של השמאי של התובע. לכתב ההגנה צורף העתק של חוות דעת שמאי לשווי הפיצוי לתשלום. הוא קבע כי שווי הרכב לפי המחירון הוא 31,000 ש"ח ויש להפחית מסכום זה 4% ( 1,240 ש"ח) לאור הקילומטרג' הגבוה של 180,000 ק"מ. לפיכך הוא העמיד את הסכום של שווי הרכב על סך של -.29,760 ש"ח (עמוד 4 לחוות הדעת של עמוס כחלון בע"מ נספח ג' לכתב ההגנה). 4.2 התובע טוען כי יש לקחת בחישוב הרכב את היות הרכב יד ראשונה. הוא לא הביא אסמכתא כי הרכב היה יד ראשונה. יש להניח כי השמאי ראה את רשיון הרכב לנגד עיניו ופריט זה אם נשמט מעיניו הוא באחריותו. שווי התוספת לפי כתב התביעה הוא: -.500 ש"ח. בדיון הסביר נציג הנתבעת כי התובע קנה מהם את הפוליסה בשנה הראשונה, ביולי 2001 בטלפון. איזו יד המכונית הוא לא סיפק כמידע וגם המידע הזה לא נדרש ככל הנראה. אמנם התובע הכחיש מלכתחילה כי רכש את הביטוח בשנה הראשונה בטלפון אך בדיון הושמעה לו הקלטה של רכישה זו. 4.3 השתכנעתי כי חברת הביטוח לא התעלמה מדעת מנתון שלא הוכח על ידי התובע. 4.4 יוסף כי בכתב התביעה חישב התובע את ההפחתה של מספר קילומטרים לפי 160,000 ק"מ. חישוב זה סותר את חוות הדעת של השמאי שלו שבדק את מד האוץ וקבע כי לרכב עוד 20,000 ק"מ על מד האוץ. 5.1 רכיב שני שמלין עליו התובע הוא הורדה בגין עבר ביטוחי. לטענת הנתבעת רכיב זה רלבנטי בעת רכישת הפוליסה כי היא מגדירה מלכתחילה כמה ישלם הרוכש על הפוליסה שלו. התובע מסתמך על התכתבותו עם משרד האוצר, על החוק ועל הפוליסה. 5.2 התובע נשאל האם בעת שרכש את הפוליסה הוא מסר מידע לא נכון לגבי עבר ביטוחי. הוא הכחיש כי השיב בשלילה לשאלה האם היו לו תביעות לחברת ביטוח בשלוש שנים אחרונות קודם לרכישת הפוליסה מהנתבעת מס' 2 (עמוד 2 לפרוטוקול מול שורות 19- 23 בהמשך הדיון הושמעה לו קלטת של הקלטת רכישת הפוליסה ועלה כי התשובה הזו לא תאמה את העובדות. התובע אפוא הודה בכך ( עמ' 3 לפרוטוקול שורות 25-26 ). 5.3 התובע טוען כי מאחר והתאונה קרתה לאחר חידוש הפוליסה, דהיינו בשנה השניה, אין רלבנטיות לתשובות שהשיב בעת שרכש את הפוליסה מלכתחילה. 5.4 הנתבעת צירפה לכתב ההגנה אישור של ביטוח אישי ישיר מיום 23/05/01 לפיו בגין ביטוח על פי פוליסה מיום 01/06/00 ועד 31/05/01 הוא הגיש תביעה אחת בגין תאונה מיום 19/03/01. באישור מדובר על רכב אחר. התובע לא הכחיש מסמך זה. 5.5 עיינתי במסמכים שצירף התובע לכתב התביעה. התובע נתלה בהוראות המפקחת על הביטוח משנת 2000 לחברות הביטוח ובתשובה שקיבל מלשכת הדוברות וההסברה במשרד האוצר , שאינה חתומה. מבלי להביע עמדה לתוכן מסמכים אלה , בית משפט זה אינו מחויב בהם. 6. הוכח שהתובע רכש את הביטוח מלכתחילה באמצעות הטלפון. לא הוכח כי בשנה השניה נעשתה פעולה כל שהיא לבירור עובדות מטעם מי מהנתבעות והפוליסה חודשה כפי שהיא לשנה בו קרתה התאונה. הוכח כי התובע נשאל בעת רכישת הפוליסה ביולי 2001 שאלה ישירה על תאונות בכלל בשלוש השנים האחרונות והוא השיב תשובה לא נכונה. 7. הוראות החוק הרלבנטיות הן סעיפים 6 ו- 8 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 הקובעות כדלקמן: "6. (א)הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם,אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. 7. (א) ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה. (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח. 8. המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה: 1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה;(2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו,על חבות המבטח או על היקפה." 8. בע"א 2230/92 מסכם כבוד השופט לוין את ההלכה בנושא של הטעיית המבטח ואומר "בע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, [פ"ד מו(2) 339], נדונה הפרשנות הראויה שיש ליתן לסעיפים 6 ו- 7 לחוק הנ"ל, ושם הבעתי את עמדתי כי חובת הגילוי אינה מצטמצמת ומסתכמת במענה לשאלות, והיא מחייבת לא פעם נקיטת יוזמה מצד המבוטח לקום ולחשוף לפני המבטח הפוטנציאלי נתונים שהם חיוניים, כדי שהמבטח יוכל לשקול אם ובאילו תנאים הוא יהא מוכן לבטח את המבוטח הפוטנציאלי הניצב לפניו. כמו כן הבעתי את עמדתי כי אם מבוטח לא קיים חובה זו - עומד למבטח הפטור מתשלום תגמולי הביטוח, כאמור בסעיף 7(ג)(2) לחוק, וזאת אף במקרה שלא הוכחה כוונת מרמה מצד המבוטח [ראה שם, בעמ' 352-350]. עמדה זו נותרה בדעת מיעוט, שכן דעת הרוב בפסק הדין הנ"ל היתה כי במקרה שבו לא גילה מבוטח, מיוזמתו, ענין מהותי למבטח, מן ההכרח שתתלווה לכך כוונת מרמה מצדו, על מנת שתחולנה הוראות סעיף 7(ג) לחוק ביחס לפטור מתשלום תגמולי הביטוח. ברם, גם לגישת הרוב, כאשר עסקינן באי מתן תשובה מלאה וכנה לשאלה בכתב, שנשאל המבוטח על ידי המבטח, אין הכרח כי תתלווה לכך כוונת מרמה מצד המבוטח, על מנת שלמבטח יעמוד הפטור מתשלום תגמולי הביטוח לפי סעיף 7(ג)(2) לחוק [ראה שם, בעמ' 361-360]" (ע"א 2230/92 שמואל צמח נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 256). ראה גם ע"א 678/86 חסן חניפס נגד "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177. 9. בהנחה שניתן לפרש את הרישא לסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח ככוללת גם שאלה שנשאלת בהתקשרות טלפונית כמהווה " הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה...." על פי הרישא של סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, אז עלי לבחון את הורדת הסכום של -.2,976 ש"ח מהפיצוי ששולם. התרופה העומדת למבטח במקום שאינו מבטל את הביטוח לשלם:"... בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים". הנתבעת לא ביטלה את הביטוח ושילמה לתובע תגמולים מופחתים. על פי כתב ההגנה זה ההפרש הנכון בין דמי הביטוח המוסכמים לאלו שהיו משתלמים כמקובל אצלה לפי המצב לאמיתו (סעיף 8. לכתב ההגנה). בדיון שאל התובע את נציג הנתבעות כיצד חושב ההפרש. התשובה שניתנה הייתה 10% מסכום התביעה במקום 15% (עמוד 4 לפרוטוקול מול שורות 15-16). התובע המשיך ושאל אם יש טבלה של חישוב ההורדה וקיבל תשובה כי יש נגזרות מדורגות. לדוגמא על תביעה אחת אז יש ייקור של הפוליסה של כ-15% (עמ' 4-5 לפרוטוקול). הנתבעת צירפה לכתב ההגנה העתק מהפוליסה של שנת 2002 - 2003. הנתבעות לא צירפו את הטבלה שאליה התייחס נציגם. כל ניסיון שלי ללמוד מהמסמכים שהוצגו בפני מה הטבלה וכיצד חושבה ההקטנה לא צלח. התובע, כצרכן אינו צריך לחיות בערפול לגבי מידע זה והנתבעות כנותני שירות אינן יכולות להסתתר מאחורי מלל כללי בעניין שבמחלוקת על פי כתבי הטענות. 10. הנתבעות טוענות כי התובע אינו זכאי למלוא הנזק מהטעם שהטעה את הנתבעת מס' 2 בעניין מהותי. אלא שהקושי הראשון הוא שסעיף 6 מתייחס לתשובה בכתב. הפסיקה מדגישה את הצורך להשתכנע כי לא נשאר מרווח של חוסר הבנה של המבוטח את השאלה וכוונתה. אכן התובע השיב תשובה לא נכונה כאשר נשאל ע"י המוקדנית שאלות כאשר הזמין את הפוליסה ביולי 2001. אך צודק התובע כי אף ממסמכי הנתבעת מס' 2 שהומצאו לו עולה כי ניתן להבין את תכלית השאלה לפי מסמכי הנתבעת עצמה כמכוונים לתאונות נזקי גוף (ראה מוצג ת/1). מסמך זה נוסח על ידי הנתבעת מס' 2 לצורך בניית פורפיל ביטוחי. 11. השילוב של העדר ראיה שניתן לבדוק ממנה את מבנה חישוב דמי הביטוח שהיו משלומים אלו הנתבעת מס' 2 ידעה שיש לתובע עבר ביטוחי והמסמך של הנתבעת מס' 2 שממנו עולה כי לכאורה הפרופיל הביטוחי נבנה בהתחשב בתאונות של נזקי גוף, מהווים במצטבר טעם לקבוע שהנתבעת לא שכנעה אותי מדוע היה צריך להפחית לתובע את הסכום שהופחת בגין עבר ביטוחי. שוכנעתי שידיה הארוכות של הנתבעת מס' 2 , כגון המוקדנית וסוכנות הביטוח תרמו לאי הבהירות של מטרת השאלה של עבר ביטוחי. השתכנעתי כאמור לאחר ששמעתי באולם את הקלטת של הדו-שיח של המוקדנית עם התובע, ומדברי התובע שבעת חידוש הפוליסה נשלח לו מוצג ת/1 ( עמוד 2 לפרוטוקול מול שורות 21-22). אם שאלת עבר ביטוחי של פגיעות פח להבדיל מנזקי גוף כל כך רלבנטית מדוע שאלה זו לא מופיעה במוצג ת/1? 12. טעות נוספת של המוקדנית הוא הגדרת המודל הנכון של התובע. לפיכך קוזז הסכום שהיה התובע צריך לשלם על המודל הראשון. אילו סברתי שיש מקום לקזז את הסכום שקוזז מחמת עבר ביטוחי הייתי מתערבת בסכום זה. שכן הנתבעת מס' 2 אינה יכולה בעת ובעונה אחת לתקן את הפוליסה בדיעבד וגם לקבוע כי התובע אינו זכאי למלוא דמי הביטוח מחמת תשובה לא נכונה. כי התיקון של ההפרש מעיד שהנתבעת מוכנה לקיים את העסקה כפי שהיא נכרתה עם התובע. לא התובע נתן מידע שגוי לעניין המודל. אלא זו טעות של הצד השני. אך משבחרתי לקבוע כי לא שוכנעתי שיש מקום לזיכוי בדמי ביטוח מוקטנים מחמת עבר ביטוחי דהיינו שיש לכבד את העסקה המקורית התובע אינו יכול להתעשר מחמת טעות של הצד השני שלכאורה הייתה טעות בתום לב. 13. תשלום באיחור - הנתבעת מס' 2 לא התייחסה לכך בכתב ההגנה. התובע זכאי על הפיגור להפרשי הצמדה וריבית . 14. עגמת נפש. לא ברור לי במה סבל התובע מראש נזק זה יותר מאשר הפסד כספי שעליו הוא יפוצה. 15. העולה מהמקובץ הוא שהתביעה לתיקון שווי הרכב לצורך חישוב הפיצוי נדחית כי לא הוכחה. התביעה להשבת הקיזוז של עבר ביטוחי מתקבלת. התביעה להשבת הקיזוז של 200 ש"ח נדחית. התביעה לפיצוי האיחור בתשלום מתקבלת בכפוף לחישוב להלן. התביעה לעגמת נפש נדחית. 16.(א) הנתבעות תשלמנה לתובע, ביחד ולחוד את הסך של -.2,976 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/09/02 ועד ליום התשלום בפועל; (ב) הנתבעות תשלמנה לתובע, ביחד ולחוד, הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/09/02 ועד ליום התשלום בפועל על הסך של -.25,599 ש"ח. (ג) מאחר וכמחצית התביעה נדחתה והרכיב הגדול ביותר התקבל בעיקר מחמת כישלונות של הנתבעת מס' 2 להגדיר בדייקנות מה מבוקש מהמבוטח - אין צו להוצאות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. הטעיהאי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)