הכללת דמי חופשה בשכר

הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובעת כי אין לכלול בשכר תשלום בגין שעות נוספות או דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה (למעט מי שחוק שעות עבודה ומנוחה , תשי"א-1951 לא חל לגביו), משום שמטרת חוק חופשה שנתית היא להבטיח כי העובד יזכה בחופשה בפועל. כך קבע בית הדין הארצי בנוגע לחוזה עבודה שהעניק לעובד שכר הכולל דמי חופשה כי : "חוזה העבודה במקרה דנן, נוגד את מטרת החוק שהיא למנוע תשלום חלק יחסי של החופשה השנתית כל חודש במקום לתת לעובד חופשה בפועל. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי העובד זכאי לפדיון חופשה על פי השכר הכולל". (דב"ע שנ/3-160 ראובן מימון נ' מתכת סדום בע"מ, מיום 20/5/91). גם בפסק הדין עע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים בע"מ (ניתן ביום 27.3.06) נפסק כי: "תכליתו של חוק חופשה שנתית היא לתת לעובד חופשה בפועל, מנוחה, על מנת שיאגור כוח לעתיד. אף סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 אוסר מתן שכר הכולל בתוכו, מראש, תשלום בעבור דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית. ודוק, כל האמור ביחס לפדיון חופשה מתייחס לזכאות מכוח החוק בלבד בסיום יחסי עובד-מעסיק. פדיון חופשה הוא מושג שהחוק הולידו, ואין הוא בא אלה בהקשר לחופשה שנתית שהחוק מזכה בה. מכיוון שאין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל לה הוא זכאי מכוח חוק חופשה שנתית, אין מקום לקזז את הסכומים ששולמו למערערת, ודין הערעור בעניין זה להתקבל." דמי חופשה שנתית