הכנסות הגרוש לצורך מזונות

בית המשפט קמא קבע כי המחלוקת העיקרית שבין הצדדים עניינה יכולתו של המערער. בית המשפט קמא פסק כדלהלן: "בעוד שהתובעת טוענת כי הכנסתו של הנתבע מגיעה לעשרות אלפי ש"ח בחודש, טוען הוא שעוד לפני הגשת התביעה עמדה הכנסתו על סך של בין 5000 - 6,000 ₪ לחודש. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסות הגרוש לצורך מזונות: א. ערעור על פסק דינו מיום 19.11.01 של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט נ' נחמני) אשר חייב את המערער לשלם למזונות המשיבים, אישה ושלושה ילדים, סך של 6,100 ₪ לחודש, בתוספת דמי מדור, בסכום שלא יעלה על 600 דולר לחודש ובתוספת חיוב חד פעמי בסך 6,342 ₪, בגין הוצאות ראשונית ששילמה המשיבה 1 לאחר הולדת צעיר הילדים, א'. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער והמשיבה 1 נישאו זל"ז 27.8.87 והתגרשו ביום 13.3.03. מנישואיהם נולדו למערער ולמשיבה 1 שלושה ילדים ל' ילידת 28.2.88, ד' ילידת 26.12.91 וא' יליד 4.2.97. במהלך נישואיהם ידעו יחסיהם של המערער והמשיבה 1 עליות ומורדות. בשנת 1990 הגישה המשיבה 1 תביעה למזונות כנגד המערער, ומחקה אותה בשנת 1991 לאחר שבני הזוג שבו לחיות יחד. הניסיון להמשך החיים המשותפים לא צלח. המשיבים, באמצעות המשיבה 1, הגישו תביעות כנגד המערער, בבית המשפט לענייני משפחה, וכאמור ביום 13.3.03, במהלך הדיונים בערעור, התגרשו הצדדים. ג. המשיבים הגישו, כאמור, תביעה למזונות כנגד המערער. בתצהיר עדות ראשית של המשיבה, שתמך בתביעת המזונות, פירטה המשיבה כי צורכי המשיבים מגיעים לסך של 19,890 ₪, מתוכם סך של 2,200 ₪ צורכי המשיבה 1, 11,660 ₪, צרכים כלליים, לרבות משכנתא וסך של 6,030 ₪ צורכי הקטינים. בית המשפט קמא קבע כי סכום המזונות שנתבע הוא סכום גבוה, וכולל גם רכיבים שלא היו רלוונטים עוד בעת מתן פסק הדין למזונות, כמו המשכנתא שהפסיקו את תשלומה, ובשל כך, לציין, נמכרה הדירה שהיתה בבעלותם המשותפת של המערער והמשיבה 1. בית המשפט קמא קבע כי המחלוקת העיקרית שבין הצדדים עניינה יכולתו של המערער. בית המשפט קמא פסק כדלהלן: "בעוד שהתובעת טוענת כי הכנסתו של הנתבע מגיעה לעשרות אלפי ש"ח בחודש, טוען הוא שעוד לפני הגשת התביעה עמדה הכנסתו על סך של בין 5000 - 6,000 ₪ לחודש. קיימת מחלוקת בין הצדדים אם התובעת עבדה בעסק המשפחתי ואם עבדה, מה התקופה שעבדה, אולם אין מחלוקת שסמוך להגשת התביעה, לא עבדה התובעת..." (עמ' 2 לפסק הדין) בית המשפט קמא לא קיבל את טענות המערער ככל שהם מתייחסות להכנסותיו, ודחה את הטענה כי הכנסת המערער מגיעה לסכום של 5,500 ₪ לחודש. בית המשפט קמא קבע כי "חקירתו של הנתבע העלתה כי הנתבע מתפתל במתן תשובותיו...הנתבע למעשה חי גם היום ברמת חיים גבוהה. הוא מתגורר בדירה יוקרתית אלא שטוען שהיא של אחותו, נוהג ברכב יוקרתי אלא שטוען כי הרכב שייך לאחרים. הנתבע שחי ברמת חיים גבוהה אותה לטענתו מקבל מאחרים, מחוייב לדאוג שגם משפחתו תחייה ברמת חיים שאינה פחותה מרמת החיים בה הוא חי...". (עמ' 3 לפסק הדין) בסיכום חייב בית המשפט קמא את המערער לשלם למזונות אשתו ושלושת ילדיו סך של 6,100 ₪, בתוספת מדור עד סכום של 600 דולר, ובתוספת סכום חד פעמי בגין הוצאות שהוציאה המשיבה 1 עם לידת הקטין א', המשיב 4, סך של 6,342 ₪. על פסק דינו זה של בית המשפט קמא הערעור שבפני. ד. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא בקביעותיו. המערער והמשיבה 1 חיו רוב שנותיהם ברמת חיים בינונית ומטה, רוב שנות הנישואין עברו עליהם בדירות שכורות, רק בשנת 1991, רכשו דירת מגורים בת 4 חדרים בסביבת מגורים בינונית. לטענת המערער, נאלץ לעזוב את דירת הצדדים בשל התנהגות המשיבה 1, והוא מתגורר בדירה סטנדרטית ורגילה, בעלות חודשית של 500 דולר. בנוסף, המערער שקוע בחובות ונתון בקשיים כלכלים. בשל העובדה שהמערער, הוכרז "כלקוח מוגבל" הפסיק את פעילותו העצמאית במפעל עדיטקס לייצור סוככים, ועבר לעבוד כשכיר בחברת "ח' כ' בדים וסוככים בע"מ", חברה שהמערער, יחד עם אדם נוסף, הם בעליה. החברה נקלעה לקשיים ובעל המבנה בו פעלה החברה דרש את פינוי המבנה. משהחברה נקלעה לחובות כבדים הפסיקה את פעילותה ואת מקומה תפסה חברת "א' סוככים", בבעלות שותפו של המערער בחברת "ח' כ' סוככים בע"מ", א' י'. בחברה זו מועסק עתה המערער, לטענתו, כאחד משלושה שכירים. לטענת המערער מהשתלשלות העניינים אין ללמוד כלל ועיקר כי הוא בעליה של החברה החדשה, החברה, כאמור, היא בבעלות י', בלבד. לטענת המערער, בעת ניהול ההליכים בבית משפט קמא, הגיע שכרו נטו לסך של 4,500 ₪. כיום, בחברת "א' סוככים" מסתכם שכרו של המערער בסך של 4,000 ₪. עוד מציין המערער כי מכונית הפאר, אשר נטען שהוא נוהג בה, היא מכונית שהוחזקה בתנאי ליסינג על ידי אחיו של המערער, אשר אפשר למערער להשתמש בה, לצורכי עבודתו. לטענת המערער, המשיבה 1 לא הציגה ראיות להוכחת הכנסתו של המערער, מאידך המערער הציג תלושי שכר, ממקום עבודתו בחברת "א' סוככים בע"מ", המאשרים את טענתו כי משתכר עתה סך של 4000 ₪ לחודש ואילו בעבר עמדה הכנסתו על סך של 5,500 ₪ לחודש. לטענת המערער, טעה בית המשפט קמא, אשר בהעדר נתונים לקבוע את שיעור הכנסתו של המערער, קבע את סכום המזונות על פי רמת החיים של המערער. רמת החיים של המשפחה, לטענת המערער, היתה רמת חיים לא גבוהה, ומכל מקום איננה מגיעה לסכום של 12,000 ₪ לחודש, שהוא סכום המזונות, הכולל, שבו חוייב המערער (בסכום זה נכלל סכום המזונות, תשלום לגן הילדים ושכר דירה). מזונות אלה מתאימים, לטענת המערער, להכנסה בשיעור של 20,000 ₪ לפחות, ובית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי המשיבה 1 לא הצליחה להוכיח את טענתה, לפיה המערער משתכר סך של 20,000 ₪ לחודש. לטענת המערער, המשפחה התגוררה בדירה רגילה, ויש לקבל את הצעתו לתשלום דמי מדור בשיעור שלא יעלה על 500 דולר לחודש. בנוסף טוען המערער, כי המשיבה 1 לא הביאה כל ראיות באשר לצורכי הילדים, ובהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של המערער, השקוע בחובות והכנסתו שהיא בשיעור מינמלי, על בית המשפט לקבוע את שיעור המזונות הכולל בסך של 2,800 ₪ לחודש, בתוספת מדור. כן טוען המערער כי המשיבה 1 מקבלת לידיה מדי חודש את קצבת הילדים מן המל"ל ויש לקזז את דמי הקצבה מסכום המזונות שנפסק על ידי בית המשפט קמא. בנוסף, על בית המשפט להתחשב בקצבת נכות בסכום של 440 ₪ שמקבלת המשיבה 1 ממשרד הביטחון. לטענת המשיבים, אין כל ממש בערעור והסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא, הוא סכום מזונות מינמאלי . ה. הלכה פסוקה היא ומקדמת דנא כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. ההתערבות תעשה אך ורק במקרים חריגים המצדיקים זאת. (ר' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית עמ' 524). בענייננו, בית המשפט קמא שמע את הצדדים, התרשם מהם והגיע למסקנה כי המערער "התפתל בתשובותיו" ולא גילה את אוזנו של בית המשפט קמא מהן הכנסותיו האמיתיות והנכונות. בית המשפט קמא, כפי שגם נכתב בפסק הדין, התרשם כי המערער חי חיי רווחה, ברמת חיים גבוהה, אלא שטוען כי אחיו הם שמספקים את מחסורו - הוא מתגורר בדירת אחותו נוהג במכונית ששוכר אחיו וכיוצא בזה. בית המשפט קמא, וסבורה אני כי בדין כך, לא יכול היה לקבל את הסברי המערער ותשובותיו. משכך, נותר לבית המשפט לקבוע את המזונות, בהתייחס לצורכי המשיבים, ובלא מידע מפורט ומהימן על הכנסות המשיב. בית המשפט קמא פסק לאישה ולשלושה ילדים, סך הכל ארבע נפשות, מזונות בסך 6,100 ₪ בתוספת מדור בסכום של 600 דולר. סכומים אלה אינם מוגזמים, וסבורה אני כי נפסקו על דרך הצניעות והצמצום. לא זו אף זו. כיום התגרשו הצדדים והמערער איננו חייב עוד במזונות המשיבה 1. אכן מן הראוי להפחית את המזונות שנפסקו על ידי בית המשפט קמא, הפחתה שתשקף את העובדה שאין המערער חייב עוד במזונות אישה. בנסיבות הענין, סבורה אני כי ראוי, להעמיד את סכום המזונות, עבור שלושת הילדים, על שיעור 60% מהמזונות שנפסקו על ידי בית המשפט קמא. וכך, נראה לי שיש לחייב את המערער, מיום סידור הגט, במזונות הילדים בסך של 3,660 ₪ בתוספת מדור בסכום של 500 דולר. נראה לי, כי סכומי מזונות אלה, הם סכומים צנועים, אם לא נמוכים. הלכה היא מלפנינו, שאין בית המשפט של ערעור ממיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, והתערבות בית המשפט לערעורים מוגבלת לאותם מקרים בהם מסקנת בית המשפט קמא איננה יכולה לתקון, משהיא מבוססת על שיקולים מופרכים והתעלמות משיקולים עליהם היה על בית המשפט קמא לתת את הדעת. (ע"א 469/84 הדרי נ' שני פד"י לט(3) 197, 200 ע"א 573/81 כסיף נ' כסיף פד"י לו(2) 294 ע"א 192/82 סדן נ' סדן פד"י לו(4) 169). בענייננו, נראה לי, כי בית המשפט קמא, פסק מזונות לקטינים בגבול "צרכיהם ההכרחיים". כאמור, בית המשפט לא קיבל את גרסת המערער, בדבר היקף הכנסתו ולאור מסקנתו זו של בית המשפט קמא, המתבקשת מנסיבות הענין, וכן לאור התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא, שהיא פסיקת מזונות צנועים לאישה ולשלושה קטינים, אינני סבורה כלל ועיקר, כי יש מקום להתערבות ערכאת הערעור. אם אומנם חל שינוי במצבו של המערער, ושמעתי במהלך הדיון כי נולדה למערער בת נוספת, כמובן, שפתוחה הדלת למערער לפנות בכל הליך שנראה לו נכון וראוי לפסיקת מזונות בשל שינוי נסיבות, אם אכן חל אצל המערער שינוי נסיבות כזה, המצדיק התערבות בפסיקת המזונות. ו. בנסיבות הענין, אינני רואה כל עילה שבדין, להתערב בפסיקת המזונות שנקבעה על ידי בית המשפט קמא, מעבר לאמור בפסק הדין. פסק דינו של בית המשפט קמא יעמוד בתוקפו עד מועד סידור הגט. מיום גירושיי הצדדים ישלם המערער למזונות הקטינים סך של 3,660 ₪ לחודש בתוספת מדור עד סכום של 500 דולר לחודש. יתר רכיבי פסק דינו של בית המשפט קמא - ישארו על כנם. לאור התוצאה אליה הגעתי, ומשאומנם הופחתו המזונות בשל גירושי הצדדים, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.מזונות