העברת בעלות רכב על שם האמא - הבטחת הכנסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת בעלות רכב על שם האמא - הבטחת הכנסה - ביטוח לאומי: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ביום 2/8/99. תביעתו נדחתה משני נימוקים: הראשון - בת זוגו של התובע לא פנתה לקבל עבודה בחודש 8/99. השני - בבעלותו ו/או בשימוש של התובע רכב מנועי אשר הועבר על שם אמו למראית עין בלבד, וכי התובע לא הוכיח שיש הצדקה לאחזקת הרכב למטרות רפואיות. 2. בדיון שנערך בבית הדין טען התובע כדלקמן: "אני חוזר ומדגיש שמדובר ברכב שהיה בבעלותי, אך העברתי אותו על שם אמי לצורך קבלת תו נכה". " אימי גרה אצלי כבר 11 שנה כי אין איפה שתהיה ואין מי שיטפל בה, היא חולה ועוורת ומצבה מחמיד גם בשל הזקנה ואני נאלץ פעם בשבוע או בשבועיים להסיע אותה לבדיקות רפואיות וגם לבקר את בנה הנכה שמאושפז בבי"ח שער מנשה". "אני חוזר ומדגיש שלא נעשה ברכב כל שימוש שהוא למעט לצרכים של האמא". "הבעיות של אימי הן, לחץ דם גבוה, עוורון, וסוכר גבוה והיא צריכה להתייצב בקביעות לבדיקות בקופ"ח, אמא בת 65. אימי לא אושפזה בטיפול נמרץ אף פעם, היא גם לא אושפזה לאחרונה בבי"ח". 3. הנתבע הגיש בהסכמת התובע שורה של מסכמים מהם עולה כדלקמן: התובע הגיש תביעתו הראשונה ב- 12/11/98 וזו נדחתה בגלל בעלותו על רכב מס' 03819402. ב- 4/2/99 הגיש תביעתו השניה ובה טען כי הרכב משמש את המשפחה לצורכי הבן הרפואיים. תביעה זו נדחתה לאחר שהוחלט שאין הצדקה לרכב רפואי. ב- 2/8/99 התובע הגיש תביעתו השלישית ובה טען כי הרכב נמכר לפני שבועיים תמורת 22,000 ₪ לאימו גב' רבקה שטינברג. מדובר באישה זקנה עוורת 11 שנה לפני הגשת התביעה, מתגוררת עם בנה התובע ומתפרנסת מקצבת זקנה. 4. מהנתונים שפורטו לעיל וכן מדברי התובע עצמו, עולה שהרכב, הלכה למעשה, לא ממש נמכר לאימו אלא הועבר על שמה על מנת לקבל תו נכה. אשר לצרכיה של האם - לדברי התובע עצמו מדובר בצרכים שאינם רפואיים מובהקים, אלא בעלי אופי משתנה, ביקורות רפואיות, סידורים, וגם למטרות משפחתיות וחברתיות. צודק הנתבע בהפנותו לכך שההלכה הפסוקה בנושא היא כי שימוש ברכב באופן קבוע שולל תשלום גמלת הבטחת הכנסה, מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה "טובת הנאה" והוא מוציא על החזקתו של הרכב סכום הקרוב לסכום הגמלה. "מדיניות המוסד הינה כי מי שברשותו רכב וכן מי שעושה ברכב שימוש שאינו אקראי - אף אם הרכב אינו בבעלותו, יש לראות כמי שמפיק "טובת הנאה" מהרכב, ולפיכך אינו זכאי לגמלה לפי הוראות סעיף 9 לחוק. כחריג לכלל האמור יכיר המוסד במקרים חריגים בתביעתו של מי שהשתמש ברכב נדרש לו לצרכים רפואיים. בהקשר זה תוכר התביעה רק אם הוכיח התובע כי השימוש שהוא עושה ברכב, בתקופה מסוימת, הינו לצורך נסיעה לטיפולים רפואיים הניתנים לו, או לבן משפחתו מדרגה ראשונה, במרפאה או בבית חולים וכאשר בעקבות מצבו הבריאותי ונסיבות העניין - השימוש בתחבורה הציבורית מהווה הכבדה שאינה סבירה. במקרים אלה על התובע להמציא למוסד ראיות המעידות על מצבו הרפואי, על תכיפות הטיפול הרפואי ועל מיקומו, ביחס למקום מגוריו". (ראה דב"ע 98 / 6-04 מרזוק נ. המל"ל פד"ע ל"ג 385). בעניננו - לא נראה מהחומר שהומצא כמו גם מדברי התובע עצמו, שמצבה של האם מצדיק ראיית הרכב כ"משמש למטרות רפואיות", ונראה שהרכב משמש למכלול מטרות, ביניהן גם מטרות ושימושים של יתר בני הבית. 5. אשר על כן, ובכל ההבנה לנסיבות האישיות הלא קלות של אימו של התובע, וכן ההערכה על שהתובע אינו נוהג כפי שחלק הארי של הציבור עושה, ולא נוטש את אימו לעת זקנתה, ומטפל בה במסירות, הרי שדין תביעה זו להדחות. בנסיבות העניין אין צוו להוצאות. 6. התנצלותו של ביה"ד שלוחה לצדדים אשר לעיכוב במתן פסק דין זה, שנבע מעומס העבודה הכבד המוטל על שכמו. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.העברת בעלותהבטחת הכנסהבעלותבעלות רכברכב