העברת כסף מזומן מרוסיה לישראל - הודאה והדחה

בית המשפט פסק כי גרסת הנתבע, אשר אינו מכחיש קבלת סך של 1,500$ ומסירת סכום של 700$ בלבד, מקימה את הסיטואציה של הודאה והדחה, "המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילות התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה" (רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב, פ"ד נה 8) 193, 194-195: הפן המהותי של טענה זו הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע, והמשמעות היא כי אם כפות המאזניים ישארו בסופו של המשפט מעויינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל מרכיביה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת כסף מזומן מרוסיה לישראל: בפני תביעה של התובעת, עולה מרוסיה, אשר בקשה מהנתבע להעביר עבורה סך של 1,500$ מרוסיה לישראל. הנתבע נעתר לבקשתה, אולם טען כי נאלץ להשאיר סך של 800$ אצל עובדי המכס ברוסיה, לדרישתם, ולפיכך כששב לארץ מסר לתובעת סך של 700$ בלבד. בתביעה זו דורשת התובעת את ההפרש בסך 800$ וכן פיצוי עבור עוגמות והוצאות. גרסת התובעת התובעת טוענת כי ביום 18.6.01 מכרה נכס שהיה ברשותה ברוסיה וקבלה עבורו סך של כ-12,845$. באותה עת ניתן היה להוציא רק סכום של 10,000$ מרוסיה ולפיכך נשארה יתרה בסך 12,845$ בידי ידיד בשם יפימוב אלכסנדר (להלן: "יפימוב"). בחודש דצמבר 2001 נסע מכר משותף לתובעת וליסימוב, הוא הנתבע, לרוסיה. הנתבע קיבל לידיו סך של 1,500$ לצורך העברתו לישראל, לתובעת. הנתבע חתם על מסמך המאשר את קבלת הכספים. עם חזרתו לארץ טען הנתבע בפני התובעת כי סך של 800$ נלקח על ידי עובדי המכס ברוסיה במעבר הגבול, ללא כל מסמך. התובעת טענה בכתב התביעה כי הסיטואציה של לקיחת כספים במעברי הגבול אמנם מוכרת לה, אולם במקרה כזה ניתן אישור על ידי עובדי המכס וניתן לקבל את הכסף עם חזרה לרוסיה. התובעת צרפה לכתב האישום מסמך המאשר כי כספים אם נלקחו על ידי המכס במקרה אחר, וניתן על כך אישור. לפיכך, ובהעדר ראיה כי הכסף אכן נלקח במעברי הגבול, דורשת התובעת את החזרת הסך של 800$ מהנתבע בתוספת פיצוי עבור עוגמת נפש והוצאות שנגרמו לה בפרשה זו. טענת הנתבע הנתבע מודה כי קבל לידיו סך של 1,500$ וטוען כי התובעת בקשה להעביר את הכסף דרכו, על מנת לחסוך בעמלה. הנתבע טוען כי ביום הטיסה אחר להגיע לשדה התעופה וכאשר הגיע לשדה זומן על ידי אנשי המכס לביצוע הליך של חיפוש. הנתבע מציין כי ברשותו היה מסמך הצהרה ("דקלרציה") על סך 1,500$, אולם ברשותו היה סכום של 1,830$. איש המכס החל לאיים על הנתבע כי אם הוא לא ישאיר ברשותו סך של 800$ הוא לא יוכל לטוס וכי הוא יואשם בהברחת כספים. הנתבע טוען כי כשהציג בפני איש המכס את הדקלרציה, זה האחרון קרע את המסמך ולא נתן בידו כל אסמכתא לכך שאכן הסכום של 800$ נלקח על ידו. הנתבע טוען כי למעשה לא הייתה בידו כל ברירה והוא הותיר סך של 800$ בידי איש המכס. עם חזרתו לארץ טוען הנתבע כי ספר לתובעת את קורותיו, והיא אמרה שידוע לה שמצבים כאלה קורים. הנתבע טוען כי פנה לשגרירות רוסיה במכתב מיום 18.2.02 אולם לא זכה לכל תשובה. דיונים והוכחות בתיק זה התקיימו שני דיונים לגופו של עניין, כאשר הדיון הראשון התנהל באווירה עויינת ביותר. בתום הדיונים התברר כי הנתבע מודה שקבל 1,500$ עבור התובעת והשיב לה רק 700$, לטענתו ההפרש נלקח על ידי אנשי המכס, אולם ללא אישור. מחלוקת נוספת שהתבררה במהלך העדויות נוגעת לשאלה האם ידעה התובעת שהנתבע מביא עמו כספים נוספים מעבר ל1,500$ השייכים לה והרשומים בדקלרציה; בעוד שהתובעת טענה במפורש כי שאלה את הנתבע האם יש לו כספים נוספים להעברה ונענתה בשלילה, אזי הנתבע טוען כי התובעת ידעה שברשותו כספים נוספים. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים אשר הוצגו בפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל. גרסת הנתבע, אשר אינו מכחיש קבלת סך של 1,500$ ומסירת סכום של 700$ בלבד, מקימה את הסיטואציה של הודאה והדחה, "המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילות התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה" (רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב, פ"ד נה 8) 193, 194-195: הפן המהותי של טענה זו הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע, והמשמעות היא כי אם כפות המאזניים ישארו בסופו של המשפט מעויינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל מרכיביה. הנתבע לא הצליח להרים אתל נטל השכנוע המוטל עליו: הנתבע לא הביא כל ראיה לכך שהכסף אכן נלקח על ידי אנשי המכס. לעומת זאת, התובעת הציגה מסמך ממנו ניתן ללמוד כי במקרים דומים נותנים אנשי המכס אסמכתא ללקיחת הכספים. זאת ועוד, הנתבע לא הוכיח מהם הצעדים בהם נקט על מנת להשיב את הגזילה - המכתב אשר צירף לכתב ההגנה הינו עותק שנשלח בפקס, לא מצורפת עמדת השגרירות ולא ברור מה הניבה פנייה זו לשגרירות. הנתבע לא הביא עמו לעדות אנשים שהיו עמו בטיסה ו/או בשדה התעופה על מנת שיעידו על נסיבות המקרה, ובנסיבות העניין, כשקיימת גרסה מול גרסה והנטל הוא על הנתבע, והוא לא הרים נטל זה, דין התביעה להתקבל. בנוסף, וגם אם אקבל את טענתו של הנתבע כי הכסף נלקח במעבר הגבול, אזי סוברת אני כי הנתבע אחראי לנזק שארע בשל התנהגותו הרשלנית - ומכאן שדין התביעה להתקבל גם מן הטעם הזה. בנסיבות העניין ניתן לראות בנתבע "שומר חינם", אשר התבקש להעביר כסף של התובעת ללא שכר. על פי סעיף 2(א) לחוק השומרים, שומר חינם לא יהיה אחראי לנזק שארע לנכס, אלא אם הנזק נוצר כתוצאה ממעשה רשלני שלו ראה ע"א 46/75 מדינת ישראל נ שמואל לבנשטיין ואח' פד ל(1) 76. ההתנהגות הרשלנית של הנתבע מתבטאת בכך כי לקח עמו סכומים נוספים מעבר לסך של 1,500$ השייכים לתובעת, לגביהם מולאה הדקלרציה: לעניין המחלוקת אם ידעה או לא ידעה התובעת על הכספים הנוספים, מעדיפה אני את גרסת התובעת. בגרסת הנתבע התגלו סתירות במהלך העדות: כך טען במסמך לשגרירות כי היה ברשותו סכום של 1,830$; אשת הנתבע טענה כי התובעת בקשה להעביר תחילה סך של 3,000$ והם סרבו - אולם התובעת ציינה מהם הסכומים שנותרו בידה כתוצאה ממכירת הדירה, ואלה נמוכים מ-3,000$; התובעת ציינה במפורש כי ניתן היה לקחת פחות מ-1500 דולר, אם הייתה יודעת שיש ברשות הנתבע כספים נוספים, ולפיכך לא ברורה גרסת הנתבע אשר קבלתה מחייבת את המסקנה שהתובעת סיכנה ביודעין את כספה. לאחר שהעדפתי את גרסת התובעת בקשר לאי ידיעתה את דבר העברת הכספים הנוספים, אזי יש לקבוע כי הנתבע, שידע שבידיו דלקרציה על סך 1500 דולר בלבד, התרשל, אם לא למעלה מכך, כאשר העביר סכומים נוספים מעבר לאלה שהוצהר לגביהם. מעשה רשלני זה הוא שיצר את הנזק, ולפיכך עליו להשיב לתובעת את כל הסכומים שנלקחו כתוצאה מאותו מעשה רשלני. לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל. הנתבע ישלם לתובעת סך של 800 דולר, נכון לערכם ביום מתן פסק הדין, דהיינו 3,600 ₪, ובתוספת הוצאות משפט בסך 750 ₪, וכל זאת תוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.הודאה והדחה