בערעור נטען כי לא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות מכיוון שאין זה מקרה להרמת מסך, והן מכיוון שהמערער לא היה חתום על הסכם שכירות שהיה בין הצדדים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת מסך הסכם שכירות: א. מהות הערעור זה ערעור על פסק דין של בימ"ש קמא (הש' ח. שרון) אשר קיבל חלק מתביעת הנתבעת בגין תשלום דמי שכירות ונזקים שנגרמו לה עקב שריפה שהיתה בשטח שהיה בחזקת המערערים. כמו-כן דחה בימ"ש קמא תביעה שכנגד שהגישו המערערים וענינו נזקים שנגרמו להם בתקופות שונות בגין אי השגת רשיון עסק. ב. נימוקי הערעור נימוקי הערעור היו: - שלא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המערער 2בחיובי מי מהמערערים 1ו-3, הן מכיוון שאין זה מקרה להרמת מסך, והן מכיוון שהוא לא היה חתום על הסכם שכירות שהיה בין הצדדים. - שלא היה מקום לחייב בדמי שכירות מעבר ל- 28חודש. - שלא היה מקום לחייב בנזקי שריפה הן מכיוון שהמערערים לא היו במקום בעת השריפה, והן מכיוון שלא היתה כל התרשלות מצידם בפרוץ האש. - עוד נטען לענין השריפה, שביהמ"ש לא היה רשאי להסתמך על מוצג ת/17, אשר על כן יש צורך לקזז מסך כל הנזקים, את הסכום של 000, 15ש"ח. - לענין התביעה שכנגד - למרות שבימ"ש קמא קבע שהטענות יפות עד ליום 31.12.91, לא פסק פיצויים בהתאם. - כמו כן נטען שהיתה הסכמה וויתור על כל תביעות שהן לגבי שהות המערערים במקום לאחר התקופה החוזית, נושא שאמור היה לעלות בחקירה נגדית של מנהל התובעת - המשיבה. ברם, זה לא התייצב לחקירה. ג. דיון בנושא הרמת המסך: המערער מס' 2, הוא זה שהיה 'הרוח החיה' במערערת מס' 1(שנמחקה) מפנקס החברות, ובמערערת מס' 3שהוקמה עקב הליכי גירושין של המערער מס' 2מרעיתו. איננו בטוחים שבימ"ש קמא ביצע הרמת מסך 'קלסית'. מה שכן, קיימת קביעה עובדתית שהמערער מס' 2עירבל את ההוכחות ואת העדויות בצורה כזו, כך שהמצב בשטח היה מעורפל, כשברור הוא שהוא בין המחזיקים בין באופן אישי ובין באמצעות חברות, הכל לפי נוחיותו הוא. לכן אין גם משמעות לעובדה שהמערער מס' 2לא היה חתום על הסכם שכירות בכתב שהיה בין הצדדים. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור בענין זה. לענין משך החיוב בדמי השכירות: עו"ד גרוס הסכים במהלך הדיון שהיה מקום לחייב בדמי שכירות לתקופה של 28 חודש כפי שמצוין מפורשות בכתב התביעה המתוקן. אשר על כן אנו מקבלים את הערעור בנקודה זו, והחישוב של בימ"ש קמא יתוקן, כך שתקופת החיוב תהיה לגבי 28חודש בלבד, לפי אותם נתונים שנעשה התחשיב. היתרה, במידה ושולמה, תוחזר למשיבה. לענין חיוב בנזקי השריפה: מומחה המערערים עצמו הן בחוות דעתו והן בעדותו גרס שבמקום היתה שריפה, שהשריפה היתה יזומה. השימוש במילה 'יזומה' כפי שהוא העיד לא מעיד דווקא על הצתה בזדון, אלא על שימוש רצוני שגרם לשריפה. מכאן שטענת המערערים ליישום ע"א 4473/93יער זאב בע"מ ואח' נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"פ (פ"ד נ(1)866), לא ישימה לעניננו. מעבר לאמור, נציין כי לא ניתן ללמוד את שטען ב"כ המערערים מפסק הדין שצוטט. נושא השריפה עלה לאור הטענה שעצים שהיו בשטח שהושכר למערערים גרמו לשריפה וזו גרמה נזקים למשיבה. בנושא זה טען ב"כ המערערים שהוסכם בין הצדדים שתאריך הפינוי מהשטח יהיה 30.4.93ואילו השריפה פרצה ב- 5.5.93מכאן טענתו שאין חולק שהמערערים לא היו בשטח ממנו פרצה האש. בעת הטיעון בפנינו, בתשובה לשאלת ביהמ"ש, השיב ב"כ המערערים כי עצים של מערערת מס' 1, היו בשטח. לאור הצהרה זו מסתבר שיש חולק, אפילו ב"כ המערערים. אם נוסיף לכך את הקביעה העובדתית של בימ"ש קמא שלמרות ההסכמה, העצים של כל המערערים היו בפועל בשטח המושכר, והאש פרצה משם, ונטל הראיה לפי פקודת הנזיקין מוטל עליהם להוכחת העדר רשלנות, והנטל לא הורם על ידם, - כי אז התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא בדין היתה. בהקשר זה יש להתייחס למוצג ת/ .17ת/ 17מייצג חלק מנזקי השריפה, בגובה של 000, 15ש"ח. ב"כ המערערים התנגד בזמנו להגשת מסמך זה, והחלטת בימ"ש קמא היתה שהמסמך יתקבל בכפוף להעדת עושה המסמך. מכיון שעושה המסמך לא הובא לעדות על ידי המשיבה, טען ב"כ המערערים בפנינו שאין להתייחס למסמך זה. התוצאה הפרקטית מטיעון זה, שיש לקזז 000, 15ש"ח מנזקי השריפה. טענה זו מקובלת עלינו. משעיינו גם אנו בפרוטוקול הדיון, מצאנו כי בד בבד עם הגשת ת/17, העיד מר מאיר אפרים (עמ' 6לפרוטוקול הדיון), שכתוצאה מהשריפה נגרמו לו בין היתר נזקים בגין עלות טרקטור בגובה של 000, 10ש"ח. הקבלות שהיו אמורות להעיד על נזקים אלה, הן ת/16, ת/.17 לגבי ת/17, קיימת החלטת בימ"ש קמא, כפי שציינו לעיל, ואשר עליה לא היה כל ערעור, שיש לזמן את עורך המסמך לחקירה וכי רק בכפוף לכך המסמך יתקבל. עיון בפרוטוקול גם מלמד אותנו שעדות העד דלעיל נשמעה באופן מקוטע, כשגם על דרך שמיעה זו אין כל ערעור אופרטיבי. לאור האמור לעיל נראה לנו שאכן יש לקזז מסך כל הנימוקים את הסכום ת/17 בגובה של 000, 15ש"ח. הסכום ישוערך נכון ליום ביצוע הקיזוז. בהקשר זה ברצוננו להתייחס לטענה נוספת שנטענה בעיקרי הטיעון לפיה יש לחייב בנזקי השריפה מיום התשלום ולא מיום השריפה, כפי שקבע בימ"ש קמא. בנקודה זו אכן צודק ב"כ המערערים ונזקי השריפה יחושבו ליום התשלום. לאותו יום יבוצע גם הקיזוז. לענין הסכמה וויתור: הדבר לא הוכח בבימ"ש קמא. לענין התביעה שכנגד: בתביעה שכנגד טענו המערערים שעל המשיבה לפצות אותם בגין החזר הוצאות וקנסות שכרוכות בניהול עסק ללא רישיון, באשר היה על המשיבה להשיג בשבילם את הרישיון. בימ"ש קמא התייחס לסעיף 26לחוזה ת/ 2שבין הצדדים שם נקבע שהשגת הרישיונות תהיה בטיפולה של המשיבה. אשר על כן דחה את התביעה למשך כל התקופה החוזית. אשר לתקופה הפוסט-חוזית גם אליה התייחס בימ"ש קמא (עמ' 5לפסה"ד) ושם קבע שאם המערערים החזיקו במקרקעין ללא חוזה שכירות ובניגוד לרצון הבעלים, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד. לגבי התקופה הטרום-חוזית העיד המערער מס' 2, שהוא זה שטיפל בפועל בהוצאת רישיונות, וכי הוא היה מסתדר עם הפקחים (עמ' 18לפרוטוקול). אם זו היתה הגישה, מהיכן צמחה התלונה?! לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור גם לנקודה זו. לענין פסילת עדותו של אפרים מאיר: העד העיד למקוטעין. על דרך העדות ומהותה ניתן ללמוד מהפרוטוקול. בשלב מסוים, (עמ' 26- 27לפרוט') הגיע העד באיחור של למעלה משעה לביהמ"ש. בינתים התחילו להישמע עדי הגנה. בימ"ש קמא בהחלטתו ציין שאיננו מוכן להמתין לעד, וכן ציין כי לאור התנגדותו של ב"כ המערער, אין להתיר המשך שמיעת עדותו אחרי שמיעת עדי ההגנה. אם ב"כ המערערים לא היה מתנגד, יתכן והעד היה נשמע. לגופו של ענין, החלטת בימ"ש קמא, עליה לא הוגש ערעור, עומדת בעינה, והתוצאה היא שלגבי אותם נושאים עליהם נחקר העד בחקירה נגדית ניתן להסתמך, ולגבי נושאים אחרים שלא נחקר כתוצאה מהמאמור לעיל, אין בפנינו עדות. אשר על כן אנו דוחים את הערעור גם בראש פרק זה. בהתחשב בתוצאות הערעור ישלמו המערערים למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 8ש"ח + מע"מ. ניתן לגבות את התשלום מהפקדון. חוזה שכירותחוזההרמת מסךשכירות