קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השתתפות המדינה בשכר לימוד: מבוא: שתי תובענות כספיות, שאוחדו, האחת ע"ס 306,198 ₪ והשנייה ע"ס 420,198 ₪, שהתובעת, עמותה רשומה שעיסוקה בהפעלת גנים ביישוב מג'ד אל כרום, שלא למטרת רווח, הגישה נגד הנתבעים, מדינת ישראל ומשרד החינוך והתרבות וכן נגד הרשות המקומית מג'ד אל כרום כנתבעת מס' 2. עניינן של התביעות הוא שכר לימוד, אשר מדינת ישראל אמורה לשאת בו או להשתתף בחלק ממנו, עפ"י חוק לימוד חובה, התש"ט - 1949 ועפ"י חיקוקים נוספים, כאשר הן מתייחסות לשתי שנות הלימודים תשס"ו (המתחילה ביום 1/9/05 ומסתיימת ביום 31/8/06) ותשס"ז (המתחילה ביום 1/9/06 ומסתיימת ביום 31/8/07). התובענות מתייחסות לסה"כ 105 תלמידים אשר למדו, לפי הנטען, בגני הילדים של התובעת: 45 מהם בשנת תשס"ו ו- 60 תלמידים בשנת הלימודים תשס"ז. מסתבר כי התובעת החלה להפעיל גני ילדים ביישוב מג'ד אל כרום כבר בשנת 2003 וכי לשם כך הגישה בקשות במועד הקבוע לכך בתקנות לשם קבלת רישיון הפעלת גנים כנ"ל, כמתחייב מחוק הפיקוח על בתי הספר תשכ"ט -1969 (להלן: "חוק הפיקוח"), אם כי לעיתים ובפרט בשתי שנות הלימודים הנ"ל, רישיון הפעלת גנים עפ"י חוק ניתן לה די באיחור ולאחר חלוף כמעט כל שנת הלימודים, אם כי ברישיונות צויין כי התוקף שלהם הוא החל מתחילת שנת הלימודים הרלוונטית הינו החל מראשון לספטמבר של כל שנה. הרישיון לשנת הלימודים תשס"ו ניתן ביום 29/8/06, היינו יומיים לפני תום שנת הלימודים. כן צויין בו: תוקף רישיון זה מיום כ"ז באב התשס"ה (1/9/05) עד סוף שנת תשס"ו. הרישיון לשנת הלימודים תשס"ז ניתן ביום 14/5/07 וצויין בו כי הוא בתוקף החל מיום 1/9/06 ועד סוף שנת הלימודים תשס"ז. לציין כבר עכשיו כי התובעת הגישה את בקשותיה לקבלת הרישיונות הרלוונטיים, במועד הקבוע לכך בתקנות, בקשותיה נדחו ע"י הגורם המוסמך במשרד החינוך, כאשר היא מגישה ערר לוועדת העררים המוסמכת לפי סעיף 13 לחוק הפיקוח, עררים שבסופו של יום נמחקו לאור הסדר בין הצדדים עפי"ו יונפקו לתובעת הרישיונות המיוחלים וכפי שהונפקו בפועל לאחר מכן כפי שפורט כדלעיל. הנפקת הרישיונות, רטרואקטיבית, כנ"ל היא הקרקע "הפורייה" אשר עליה צמחו שתי התובענות שבפניי שאוחדו. אציין גם, לאחר מקרא כתבי בי-דין וסיכומים, כי לכל אחד מהצדדים טענות, מי יותר ומי פחות, מוצדקות מבחינתו על מנת להניע את ההכרעה לטובתו; התובעת, אשר טוענת כי הגישה את בקשתה לקבלת הרישיון במועד. משרד החינוך, כמו גם וועדת הערר שלצידו, התמהמהו במתן החלטותיהן, כהרגלו בקודש, כאשר בינתיים היא הכשירה מבנים, העסיקה עובדים, קלטה תלמידים והוציאה עליהם מיטב כספה, כאשר לבסוף משרד החינוך מעניק לה, באיחור, רישיון אשר הוא החל משנת הלימודים הרלוונטיים ולמה שלא תקבל כספים המגיעים לה עפ"י דין ! משרד החינוך המוסר שהוא פועל מכוח הדין והתקנות הרלוונטיות וכן עפ"י תקציב המאושר מראש וכאשר הוא משלם אך עפ"י דיווח כדין, כאשר בעניינו הוא שילם כשני שליש מהסכומים הנתבעים לרשות המקומית, עפ"י דיווח שלה המתחייב מהתקנות ואילו לגבי השליש הנותר הוא לא שילם עקב היעדר דיווח . אזי למה שישלם פעמיים בגין אותו תלמיד ולמה שישלם בגין תלמיד שלא דווח עליו בזמן אמת ולפיכך ספק באם למד ! הרשות המקומית, הטוענת שהיא מפעילה רשת ענפה של גנים, בתחומה, למעלה מ- 60 גנים וכאשר היא נערכת מבעוד מועד, ע"י תשתית וכוח אדם, לשם קליטת תלמידים שאין להם כל מסגרת אחרת מאושרת ולמה שהיא תחזיר כספים אף אם אותם תלמידים למדו בפועל אצל התובעת ! אלה הן הדילמות העומדות בפניי במסגרת פסק דין זה. התובענה וראיותיה: שנת הלימודים תשס"ו - 1/9/05 עד 31/8/06: התובעת ניהלה בשנת תשס"ו, כמו בשנים עברו, גני ילדים ביישוב מג'ד אל כרום כאשר אליבא הנטען על ידה המועד האחרון להגשת בקשות לקבלת רישיון לשם הפעלת גני ילדים הוא יום 31/3/05 כאשר היא הגישה את בקשתה לקבלת רישיון עוד ביום 24/3/05. התובעת טענה כי ככלל מתן רישיונות מתעכב אצל משרד החינוך עקב בעיות בירוקרטיות וככלל הרישיון ניתן לאחר התחלת שנת הלימודים. התובעת הוסיפה וטענה כי בשנת תשס"ו ניהלה 5 גנים ובהם 135 תלמידים כאשר עבור 45 תלמידים היא לא קיבלה כל תקציב או שכר, כך שמגיע לה מהנתבעים סכום של 306,940 ₪ עבור 45 תלמידים. התובעת הוסיפה וטענה כי משרד החינוך הודיע לה על דחיית בקשתה לקבלת רישיון רק ביום 16/11/05 כאשר ערר שהוגש בעקבות כך נקבע לדיון ליום 15/1/06 כאשר מספר ימים לפני המועד הקבוע פנתה ב"כ משרד החינוך וביקשה דחיית הדיון מתוך מגמה להגיע להסדר, כאשר המועד החדש שנקבע להמשך היה ליום 25/6/06 אשר בו התקיים דיון, הושמעו טיעונים והוחלט על הגשת סיכומים, כאשר סמוך לאחר מכן פנתה ב"כ משרד החינוך אל ב"כ התובעת והודיעה לו כי משרד החינוך ינפיק את הרישיון המיוחל וביקשה שהתובעת תמחק הערר וכך אכן נעשה. הרישיון המיוחל ניתן ביום 29/8/06 היינו שלושה ימים לפני תום שנת הלימודים (למעשה שנת הלימודים הסתיימה עוד קודם) וכן ברישיון צויין כי: "תוקף הרישיון זה מיום כ"ז באב התשס"ה - 1/9/05)". התובעת הוסיפה וטענה כי אין זו פעם ראשונה שהרישיון מתעכב מסיבות הקשורות במשרד החינוך וכי לאחר מכן מונפק רישיון רטרואקטיבי ולאורו משולמים גם תקציבים לגנים שהוכרו. כך היה בעניינה של התובעת בשנת הלימודים 2003/2004 וכך גם היה בעניין מוסדות חינוך לא רשמיים כגון עמותת אלהודא, אשר בכפר אבו סנאן בשנת תשס"ו. לפיכך ובעקבות קבלת הרישיון פנתה התובעת וביקשה לקבל התקציב המגיע לה עבור התלמידים אך מבוקשה נדחה ע"י עו"ד גורדון עפ"י מכתב מיום 4/6/06 בנימוק כי "מערכת התשלומים ושיבוץ התלמידים לשנת הלימודים תשס"ו הסתיימה בתאריך 31/5/06 ... הרישיון שהונפק לך הינו מתאריך 29/8/06 כאשר תוקפו פג ב- 1.9.06". שנת הלימודים תשס"ז - 19/9/06 ועד 31/8/07: טענות התובעת בעניין שנת הלימודים תשס"ז הינם כמעט בבחינת חזרה גנרלית על הטיעונים לגבי שנת הלימודים הקודמת - תשס"ו. גם בשנה זו הגישה התובעת את בקשתה להפעלת גנים במועד שנקבע לכך ע"י משרד החינוך (ביום 26/3/06). הטיפול בהנפקת הרישיון התעכב אצל משרד החינוך כאשר רק ביום 4/10/06 הודיע משרד החינוך על דחיית הבקשה למתן רישיון וגם הפעם בעקבות ערר שהוגש עפ"י סעיף 13 לחוק הפיקוח הסכים משרד החינוך להנפיק רישיון באיחור, ביום 14/5/07, אם כי צויין בו כי הינו בתוקף החל מתחילת שנת הלימודים תשס"ז - כאשר הרישיון נתקבל אצל התובעת ביום 15/6/07, היינו סמוך מאוד לפני תום שנת הלימודים תשס"ז. התובעת טענה כי בשנת הלימודים תשס"ז למדו אצלה בשני גנים 60 תלמידים וכי התקציב המגיע לה ממשרד החינוך עבורם הוא 420,198 ₪. גם הפעם משרד החינוך דחה את בקשתה לקבלת תקציב הנ"ל בטענה כי מערכת התשלומים והתקציב תמה עוד לפני כן. זה המקום לציין כי עבור שנת הלימודים תשס"ז, כמו גם לגבי שנת הלימודים תשס"ו, המציאה התובעת למשרד החינוך רשימת התלמידים אשר למדו בגניה, אשר עבורם נתבקש התקציב, תוך ציון פרטים מלאים לרבות מספר זיהוי, שמות הורים וגם חתימותיהם. לגבי שנת תשס"ז - 60 תלמידים על פי רשימה שהומצאה למשרד החינוך ביום 27/2/07. לגבי שנת הלימודים תשס"ו - 45 תלמידים. ראיות התובעת: מטעם התובעת הוגשו תצהירים כמפורט להלן: - - תצהיר מנהל התובעת מר חסן שיח' אשר בו חזר על הנטען בתובענות כנ"ל כאשר לתצהירו צורפו כל המסמכים הרלוונטיים שאוזכרו בכתב התביעה או בתצהירו. - תצהירי ההורים אשר ילדיהם למדו בגני התובעת בשנות הלימודים תשס"ו - תשס"ז אשר בהם מאשרים כי ילדיהם למדו בגני התובעת בכל שנת הלימודים הרלוונטית. - תצהירי הגננות שעבדו אצל התובעת ולימדו את התלמידים בגנים הרלוונטיים, כך גם תצהירי הסייעות כאשר לתצהיריהן צורפו מסמכים שונים, לרבות רישומי נוכחות בגנים, פעילויות שהיו וכן ציון העובדה כי במהלך שנות הלימודים ביקרו בגנים מפקחים ועובדים של משרד החינוך ונתנו להן את הוראותיהם והנחיותיהם. למעשה תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת, לרבות המסמכים שצורפו, מהווה מסת מסמכים המשתרעים על כשני קלסרים. תמצית טיעוני התובעת: היא פעלה כשורה ובתום לב עת הגישה את בקשתה לקבלת רישיון להפעלת גנים במועד הקבוע לכך על ידי משרד החינוך. העיכוב במתן הרישיונות נבע עקב בירוקרטיה, טעויות או אף רשלנות אצל משרד החינוך כאשר בסופו של יום הונפקו רישיונות, אמנם באיחור ולאחר התחלת שנת הלימודים, למעשה לקראת סיום שנת הלימודים הרלוונטית אך ברישיונות צוין כי התוקף שלהם היא החל משנת הלימודים. התובעת דיווחה למשרד החינוך והתרבות על הגנים שלה, לרבות התלמידים שלמדו אצלה בתחילת שנת הלימודים או במהלכה כאשר עובדי משרד החינוך ומפקחיו ביקרו בגנים ואף נתנו הנחיות לגננות ולמסייעות. התובעת הביאה ראיות מעל ומעבר כדי להראות כי אכן כל ה - 105 תלמידים למדו בגניה בשנות הלימודים הרלוונטיות וכי משרד החינוך חב לשלם לה את "תקצוב" כקבוע בכלליו מכוח חוק לימוד חובה או חיקוקים נוספים. בנוסף טענה התובעת כי הרשות המקומית חבה להחזיר לתובעת כל כספים או תקציב ששולם לרשות המקומית בשל תלמידים שלמדו אצל התובעת כאשר הרשות המקומית, בדרך לא כשרה, מצאה לרשום אותם תלמידים אצלה ולקבל בגינם תקציב חינוך. התובעת טענה כי הוכח כי משרד החינוך לא שילם כלל כל תקציב עבור 35 תלמידים רלוונטיים ואילו לגבי 70 תלמידים נוספים שילם משרד החינוך את התקציב לרשות המקומית עבור רישום כוזב ולא נכון וכאילו אותם תלמידים למדו בגנים של הרשות המקומית כאשר לאמיתו של דבר הם למדו בגני התובעת. הגנת הנתבעת מס' 1 - משרד החינוך וטיעוניו: הנתבעת מס' 1 טענה כי התובעת, המפעילה גני ילדים מוכרים שאינם רשמיים, כהגדרתם בחוק לימוד חובה, מחוייבת בקבלת רישיון מכוח חוק הפיקוח על בתי הספר - תשכ"ט 1969. כן טענה הנתבעת מס' 1 שיש חובת רישום תלמידים על פי תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום) תשי"ט 1959 (להלן: "תקנות הרישום") וכי "הרשם" של אותם תלמידים היא הרשות המקומית - לרבות אלה שלמדו בגנים מוכרים שאינם רשמיים. משרד החינוך והתרבות טען שהוא מתקצב תלמידים כנ"ל אך ורק על בסיס נתוני הרישום כנ"ל על ידי הרשות המקומית. משרד החינוך המשיך וטען כי אין ביכולתו לדעת היכן למד כל תלמיד ותלמיד וכי התשלומים מבוצעים אך על פי הדיווחים של הרשות המקומית וכאשר בדיווחים אלה של הרשות המקומית לא צויינו את התלמידים כמי שלמדו בגני התובעת כי אם בגני הרשות המקומית וכי באם יש לתובעת טענות עליה להעלותן כלפי הרשות המקומית בלבד. משרד החינוך המשיך וטען כי על פי חוק הוא אינו מחויב בתקצוב מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים כי אם הדבר הינו מתוקף שיקול דעתו ועל פי נוהלים שהוא קבע לעצמו. משרד החינוך הוסיף וטען כי התובעת לא הוכיחה את מספר התלמידים שלמדו בגניה וכי הסכומים שנטענו על ידה לרבות שיעור התקצוב, הינו מופרך וחסר יסוד. משרד החינוך סיכם את הגנתו כדלקמן: "הנתבעת תטען כי הגורמים מטעמה סירבו לתקציב התובעת מאחר שנמצא כי התלמידים אינם רשומים כלומדים בגני התובעת אלא בגנים אחרים וכי תלמידים תוקצבו אצל הגופים האחרים - לרבות בגנים אחרים של התובעת עצמה". ומכאן ביקש משרד החינוך לדחות את התביעה נגדו ולחייב את התובעת בהוצאות המשפט. ראיות משרד החינוך והתרבות: מטעם משרד החינוך הוגשה תעודת עובד ציבור של אבן חן - מרכז בכיר של גני תלמידים ותשלומים אצל משרד החינוך. מר חן סקר בתעודת עובד הציבור שלו מיום 18/6/09 את המסגרת הנורמטיבית על פיה מתוקצבים גני ילדים והפנה לחובת רישום תלמידים, מכוח תקנות הרישום, שנעשו באמצעות ודרך הרשות המקומית, לרבות לגבי תלמידים הנרשמים בגנים "פרטיים" מוכרים, וכאשר תשלומי משרד החינוך והתרבות נעשים אך ורק על פי נתוני רישום אלו. מר אבי חן ציין כי בדק את רשימת התלמידים שצויינו על ידי התובעת ומצא כדלקמן: לגבי שנת הלימודים תשס"ו: - משרד החינוך העביר תקציב לרשות המקומית עבור 37 תלמידים ואילו לגבי השמונה הנותרים לא הועברו תקציבים מסיבות שונות. לגבי שנת הלימודים תשס"ז: - משרד החינוך העביר תקציב לרשות המקומית עבור 33 תלמידים ואילו לגבי היתר, 27 במספר, לא הועברו תקציבים, כאשר לגבי חלקם עקב אי מתן זיהוי מלא או העדר פרטים ולגבי חלקם האחר עקב היעדר רישום כלל. המצהיר המשיך ומסר כי משרד החינוך מעביר תקציב אך על פי דיווח ובמועד וכי בהעדר רישום או דיווח במועדים הקבועים לכך לא ניתן להעביר כספים והתקציב לכך חוזר לאוצר המדינה. כן ציין המצהיר כי לא ידוע לו על מעשי זדון או תרמית שנעשו על ידי הרשות המקומית. לפיכך, סיכם ב"כ משרד החינוך והתרבות וטען כי פעולותיו של המשרד הן על פי חוק ועל פי התקנות כאשר תנאי לתקצוב גני ילדים מוכרים ולא רשמיים הוא קבלת רישיון להפעלת גן וכן רישום ודווח במועד שנעשה על ידי הרשות המקומית. המשרד העביר תקציב לרשות המקומית עבור מירב התלמידים שנטען כי למדו בגני התובעת (70 במספר) ואילו לגבי ה - 35 הנותרים לא הועברו כספים עקב העדר דיווח או רישום שגוי של פרטים. הגנת הרשות המקומית מג'ד אל כרום וטיעוניה: יש לציין ראשית כי מלכתחילה הנתבעת מס' 2 היתה עיריית אלשג'ור אך בעקבות תיקוני חקיקה והפרדת רשויות היא התחלפה ונהייתה למועצה מקומית מג'ד אל כרום, כאשר השינוי הנ"ל אינו רלוונטי לענייננו, כך שאין צורך להיכנס לפרטיו וכאשר אין חולקין כי כל הגנים הרלוונטיים התנהלו בישוב מג'ד אל כרום. הנתבעת מס' 2 - הרשות המקומית הכחישה את פרטי החיוב המיוחסים לה וטענה כי בקבלת התביעה יש משום הכשרת השרץ כאשר התובעת, המפעילה גני ילדים פרטיים פירטיים מבקשת לקבל תקציב עבור אותם גנים בניגוד לחוק וזאת מהרשות המקומית אשר אחד מתפקידה, על פי חוק, הוא הפעלת מערכת החינוך ביישוב לרבות גני ילדים. הרשות המקומית טענה כי היא האחראית על רישום תלמידים בגנים, לרבות בגנים פרטיים מוכרים וזאת מכוח תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום) התשס"ה - 2005 תקנות הרישום כאשר במסגרת התקנות הוגדרו מועדי הרישום (תקנה 5), הנוכחים במעמד הרישום (תקנה 10), הליך הזיהוי (תקנה 11), טופסי הרישום (תקנה 14) ונוהל הרישום (תקנה 16). לפיכך מנהלת הרשות המקומית רישום לגני הילדים מדי שנה תוך הזנת הרישומים למערכת הממוחשבת וכן דיווח עליה למשרד החינוך. הרשות המקומית טענה כי מועדי הרישום הם מספר חודשים לפני התחלת שנת הלימודים, מתוך מגמה לאפשר היערכות הרשות לכך לרבות בעניין מבנים וכוח אדם. הרשות המקומית הוסיפה וטענה כי ביצעה את רישום התלמידים על פי התקנות לרישום גנים וכי עומדת לה חזקת התקינות. הרשות המקומית הוסיפה וטענה כי לשנת התשס"ו - התובעת לא צירפה כל רשימה שמית של התלמידים שלמדו בגניה וכי ניסיון התובעת לקבל תקציב בגין קבלת רישיון רטרואקטיבי הינו למעשה שלילת זכויות וכספים ממנה, מהרשות המקומית, אך בגין עמידתה בהוראות החוק והתקנות. הרשות המקומית הוסיפה וטענה כי העובדה כי חלק מהתלמידים למדו בפועל בגני התובעת בטרם ניתן לה רישיון כדין, אין בה כדי להפחית מההשקעה שהיא השקיעה היא בגנים שלה. הרשות הוסיפה שיש לדחות את התביעה גם לאור הכלל כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה, זאת כאשר התובעת הפעילה את גניה לאורך כמעט כל שנות הלימודים ללא רישיון המתיר לה זאת. מכאן ביקשה הרשות המקומית לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות. ראיות הרשות המקומית: מטעם הרשות המקומית הוגש תצהיר עדות ראשית של מר עאטף מנסור - עובד מחלקת החינוך המטפל ברישום ילדים של היישוב לגני הילדים. המצהיר מטעם הרשות המקומית הפנה לחשיבות הרבה של רישום תלמידים במועד. העד ציין כי הרשות המקומית מפעילה כ - 62 גני ילדים בתחומה כאשר הדבר כרוך בהיערכות לוגיסטית לא פשוטה ומבעוד מועד. העד ציין כי מחובת ההורים לרשום את ילדיהם לגנים המבוקשים על ידם וכי בהעדר רישום כנ"ל וכברירת מחדל רושמת הרשות המקומית את התלמידים לגן הקרוב ביותר למקום המגורים, כאשר גם קיימת להורים זכות ערר לרבות בקשת העברה במהלך שנת הלימודים. בענייננו ציין העד כי נשלחו מכתבי התראה להורים אשר לא רשמו את ילדיהם וכי בהעדר תגובה מצד ההורים הוא רשמם, על פי תקנה 24 (ב) לתקנות הפיקוח לגן הקרוב יותר למקום המגורים. העד הוסיף ומסר כי חלק מהתלמידים הרלוונטיים, אף שלמדו בגני התובעת, לא נרשמו אצל הרשות המקומית לגני התובעת אשר אף לא היה לה רישיון כדין. יש לציין כי לתצהיר העד מטעם הרשות המקומית לא צורפו מסמכים כלשהם לגבי רישום תלמידים ומספריהם, בין שנרשמו לגנים של הרשות ובין לגנים פרטיים אחרים או כל מסמך אחר. ההסכמה והדרך הדיונית: ב"כ הצדדים הודיעו על הסכמה דיונית, על פי הודעה מחודש 7/11, לפיה: "הצדדים מוותרים על זכותם לחקור את המצהירים בתיק, מבלי שהדבר ייחשב כהודאה של מי מהם בנכונות הטענות הנטענות בתצהירים". וביקשו להגיש סיכומים בכתב וכך אכן היה. דיון והכרעות: עובדות רלוונטיות: הינני סבור כי החלק הכללי בעובדות הרלוונטיות אינו שנוי במחלוקת כאשר תמציתו הוא כי התובעת הפעילה גני ילדים ביישוב מג'ד אל כרום כבר החל משנת 2003, זאת לאחר מאבקים משפטיים ממושכים, לשם קבלת משימה זו. גם בשנת הלימודים תשס"ו - דרכה של התובעת לא היתה סוגה בשושנים לשם קבלת רישיון לשם הפעלת גני ילדים המתחייב מהוראות סעיף 3 לחוק הפיקוח על בתי הספר - התשכ"ט - 1969 הקובע: "לא יפתח אדם בית ספר ולא יקיימו אלא אם יש בידו רישיון לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו ולא יפרסם אדם פתיחת בית ספר אם אין עליו רישיון כאמור". להלן הרישיון. התובעת הגישה לשנת תשס"ו, ביום 24/3/05, בקשה לקבלת רישיון במועד הקבוע לכך (לא יאוחר מיום 31/3/05). בקשתה לא נענתה בהחלטה שניתנה בחלוף המועד הקבוע לכך כך שהיא הגישה ערר לוועדת הערר על פי סעיף 13 לחוק הפיקוח ולאחר דיונים שם הוסכם כי רישיון יינתן לה, כפי שביקשה מלכתחילה, אך הדבר נעשה כאשר שנת הלימודים הפורמאלית היתה על סף סיום ממש. הרישיון ניתן ביום 29/8/06 אך צויין בו כי הוא בתוקף החל מתחילת שנת הלימודים 1/9/05. אותו ריטואל כמעט ממש היה גם בשנת הלימודים תשס"ז אם כי הפעם הרישיון המיוחל ניתן לקראת חודש 5/07 - היינו לקראת סיום שנת הלימודים בפועל. אינני סבור שיכולה להיות מחלוקת כי אכן התלמידים הנטענים, 105 תלמידים לשתי שנות הלימודים, אכן לא נרשמו, על פי תקנות הרישום, כמי שמתעדים ללמוד אצל התובעת ובגניה, לא במועד ולא בכלל. חלקם נרשם, כברירת מחדל, על ידי הרשות המקומית כמי שאמורים ללמוד בגני הרשות המקומית וחלקם האחר כלל לא נרשם. מסת הראיות שהובאו על ידי התובעת יש בה כדי לקבוע כי 105 התלמידים, או רובם המכריע, למדו בכל שנת הלימודים בגנים של התובעת אשר הפעילה מערכת גנים משלה וכן במקביל ביצעה רישומים משלה לאותם תלמידים ועליהם דווח למשרד החינוך והתרבות במהלך שנת הלימודים. מסת הראיות הנ"ל נשענת בין היתר גם על תצהירי הורי התלמידים כפי שהוגשו לתיק ביהמ"ש, גם על רשימות התלמידים שנחתמו על ידי ההורים וכן על תצהירי הגננות והסייעות ומסמכים נוספים בדבר פעילויות שהיו באותם גנים. גם המצהיר מטעם הרשות המקומית יש בדבריו כדי לתמוך במסקנה הנ"ל כאשר אמר: "העובדה שהתובעת בחרה שלא כדין לקלוט לגניה את אותם תלמידים שלא היו רשומים אליהם, לא אמורה לזכותה בתקצוב בגין אותם תלמידים". לפיכך, וגם לאור האמור בתעודת עובד הציבור של משרד החינוך כפי שנסקרה כדלעיל ,יש לקבוע כי אכן רובם המכריע של התלמידים למדו בגני התובעת, אף כי חלקם נרשם על ידי הרשות המקומית כתלמידים בגנים שלה, תוך הפחתה, כאמור וגם לאור הספקות לגבי חלק מהתלמידים כפי שהדבר עולה מתעודת הציבור הנ"ל, של 10% מכמות התלמידים ולקובעם כדלקמן: - לשנת תשס"ו - 40 תלמידים = 10% - 45. - לשנת תשס"ז - 56 תלמידים = 10% - 60. כן יש לקבוע, על פי האמור בתעודת עובד הציבור של משרד החינוך, כי משרד החינוך תקצב 37 תלמידים, מתוך 40 כנ"ל, לרשות המקומית, על פי דיווח שלה בשנת תשס"ו וכן תקצב 33 תלמידים כנ"ל מתוך 56 תלמידים בשנת הלימודים תשס"ז. ואילו לגבי יתרת התלמידים לא היה כל תקצוב אף כי היו זכאים לכך לכאורה וזאת בגין אי רישום ודיווח עפ"י תקנות הפיקוח. לאור הפחתתי הקודמת בשיעור של 10% מסה"כ התלמידים שנטען כי למדו בגני התובעת, אינני מוצא לנכון לעשות הפחתה נוספת במספר התלמידים שלא תוקצבו, לאור הספקות שצויינו בתעודת הציבור הנ"ל בגין חוסר זיהוי, שגיאות וכו' לגבי מספר זעום של תלמידים. סיכום הדברים בעניין הזה הוא כדלקמן: שנת הלימודים תשס"ו: למדו אצל התובעת 40 תלמידים כאשר משרד החינוך תקצב את הרשות המקומית עבור 37 תלמידים ושלושה נשארו ללא תקצוב. שנת הלימודים תשס"ז: למדו אצל התובעת 54 תלמידים כאשר משרד החינוך תקצב את הרשות המקומית עבור 33 תלמידים ואילו 21 תלמידים נשארו ללא תקצוב. המסקנות המתחייבות: אינני סבור, בנסיבות העניין, כי העדר רישום על פי תקנות הרישום, יש בו כדי לשלול אפריורי את זכות התובעת לקבל תקצוב עבור התלמידים שלמדו אצלה. הינני סבור כי היעדר רישום תלמידים עפ"י התקנות נגרם עקב הליכי בירוקרטיה וכן עקב מעשים ו/או מחדלים שנעשו ע"י הנתבעים עצמם. משרד החינוך נמנע מלתת רישיון אף כי בדיעבד הסתבר כי לא היה יסוד לכך וכי התובעת היתה זכאית לקבל רישיון כבר מתחילת כל שנת לימודים רלוונטית. הרשות המקומית רשמה חלק מהתלמידים בגנים שלה, כברירת מחדל, ולא מצאה לנכון לברר ולבדוק מהי הסיבה אשר אותם הורים לא רשמו את ילדיהם כמתחייב מתקנות הרישום. כן היא לא עקבה אחר התראות שהיא שלחה להורים כנ"ל המתחייבות מתקנות הרישום. אוסיף כי לתצהיר מטעם הרשות המקומית לא צורף כל מסמך; לא טפסי רישום ולא התראות וכאשר עולה כי בין הרשות המקומית לבין התובעת התנהלה מערכה משפטית בדבר זכות התובעת לקיים גנים בתחום השיפוט של הרשות. אין להוציע מכלל אפשרות כי הרשות המקומית, לפחות עצמה עיניים ואילו היתה פוקחת אותם היא היתה יודעת כי אותם תלמידים לומדים בפועל בגנים של התובעת. גם אוסיף כי מתצהירי הגננות עולה כי משרד החינוך היה מודע היטב כי בפועל התובעת מנהלת את הגנים ובהם כמובן מלמדת תלמידים וזאת במקביל להליכי הערר שהיא נקטה ואף נציגיו שיתפו פעולה עם התובעת ע"י ביקור מפקחים ומתן הנחיות. אין מקום לקבל טענת משרד החינוך כי מימון מוסדות חינוך, כדוגמת אלו של התובעת, אינו בבחינת חובה עפ"י דין כי אם מתוקף שיקול דעת שלו ועפ"י כללים שהוא קובע. רשות ממלכתית אינה יכולה לנהוג שלא בשוויון עם אנשים שווים. עולה תמונה כי אכן משרד החינוך ממן מוסדות חינוך משהם עומדים בתנאים הנדרשים עפ"י הכללים שהוא קבע. כן עולה תמונה לפיה משרד החינוך אישר מימון רטרואקטיבי, כנראה עפ"י דיווח רטרואקטיבי, הן בעניינה של התובעת בשנת 2003 והן בעניינה של עמותה אחרת בשם "אלהודא" אבו סנאן בשנת תשס"ו, כאשר לשכת היועץ המשפטי של משרד החינוך כתבה ביום 30/10/06: "בהתאם להחלטת וועדת הערר בערר שבנדון, אשר החליטה לקבל את הערר ולחייב את המשרד לתת לעמותת אלהודא רישיון להפעלת גן ילדים באו סנאן עבור שנה"ל תשס"ו החל מיום 1/1/06 אבקשכם לתת לגן הילדים רישיון בהתאם להחלטה החל מיום 1/1/06 וכן לתקצבו כמקובל". מהאמור במכתב הנ"ל עולה כי משרד החינוך תקצב מוסד חינוכי ריטרואקטיבית החל ממועד תוקף הרישיון (כעשרה חודשים אחורה) ללא קשר לרישום עפ"י תקנות הרישום. אין מקום לקבל את הטענה כי בינתיים הכסף הלא מנוצל הוחזר לתקציב המדינה, כך שאין ממה לשלם. מן הסתם מדובר ב"כסף קטן" ויש להניח כי משרד החינוך ימצא מקור המימון מסעיפים רלוונטיים או מ"הקופה הקטנה" שקיימת בתקציבו. כן הינני מוצא מכשלה או אף טעם לפגם או אף אבסורד בכך שמשרד החינוך קבע מועדים להגשת בקשות לקבלת רישיון להפעלת גנים (עד ליום 31/3/) לפני שנת הלימודים הרלוונטית, כאשר מן הסתם הוא ידע כי הטיפול בהנפקת אותם רישיונות יתעכב אצלו זמן רב לאחר מכן כאשר מנגד, עפ"י תקנות הרישום, הוא חייב רישום תלמידים לגני הילדים, רישום ודווח שבלעדיו אין תקציב עפ"י עמדתו הוא, במועדים (חודשים 1, 2, 3 לפני שנת הלימודים), שהם לפני המועד האחרון להגשת הבקשה לקבלת רישיון ! לפיכך יש לקבוע ולחייב את משרד החינוך והתרבות לשלם לתובעת תקציב עבור התלמידים שלמדו אצל התובעת ואשר טרם תוקצבו. מה הדין לעניין כספים שכבר הועברו לידי הרשות המקומית עבור תלמידים שלמדו אצל התובעת? כאמור, תקציב מירב התלמידים בשנת התשס"ו וכמחצית התלמידים הרלוונטית לשנת התשס"ז, כבר הועבר התקציב לרשות המקומית עפ"י דיווחים שלה, אף שהתלמידים למדו בפועל אצל התובעת. אינני סבור שיש מקום לחייב משרד החינוך בתשלום כפול, הינו עוד פעם לחייבו להעביר תקציבים לתובעת אף שאלה כבר הועברו לרשות המקומית, זאת כאשר לא ניתן לקבוע כי אותו תשלום בוצע על ידו עקב רשלנות או טעות רבתי, אחרת תמצא שפגעת בקופה הציבורית, שלא על עוול בכפה. כן יש מקום לחייב את הרשות המקומית להחזיר את הכספים שהיא קיבלה עבור התלמידים, שלמדו בפועל אצל התובעת, הן מטעם של כללי יושר והוגנות או עפ"י הכללים המתחייבים ממינהל תקין או אף בעילה של רשלנות ו/או עשיית עושר ולא במשפט. ניתן לקבוע כי הכספים הנ"ל הועברו לרשות המקומית, שלא כדין, למצער מחמת טעות כך שיש לתקן אותה טעות ולהורות על החזרתם לידי התובעת. התובעת טענה לתקציב תלמיד אחד לחודש אחד בשנת 2006 סך של 682.09 ₪ ולחודש 6/07 סך של 700.33 ₪. בנדון צירפה התובעת מסמכים של משרד החינוך והתרבות המאשרים כי כך אכן שיעור התקציב לו זכאי תלמיד במוסד חינוך מוכר לא רשמי. משרד החינוך חלק על הסכומים הנ"ל וטען שהם מופרזים אך לא טען לכל סכום אחר ואף לא הניח כל תשתית לגבי שיעור אחר. לפיכך, יש לקבוע את שיעור התקציב עפ"י הסכומים להם טענה התובעת כנ"ל תוך מתן מרווח תשלום סביר. סיכום הדברים: בשנת הלימודים תשס"ו למדו אצל התובעת 40 תלמידים, כאשר שיעור התקצוב עבור כל תלמיד הוא 682.33 ₪ לחודש. משרד החינוך העביר התקצוב המגיע עבור 37 תלמידים לרשות המקומית ואילו לגבי שלושה תלמידים לא העביר כל תקצוב, לא לתובעת ולא לכל גורם אחר. לפיכך, יש לחייב את משרד החינוך לשלם לתובעת עבור שנת הלימודים תשס"ו את הסך של : 20,462 ₪ = 10 חודשים X 682.09 ש"ח X 3 תלמידים. נכון ליום 1/10/06. כן יש לחייב את הרשות המקומית מג'ד אל כרום להחזיר לידי התובעת עבור אותם 37 תלמידים שהיא קיבלה תקצוב עבורם ממשרד החינוך, אף שלמדו בגנים של התובעת, את הסכום כדלקמן: 252,373 ₪ = 10 חודשים X 682.09 ₪ X 37 תלמידים. נכון ליום 1/10/06. בשנת הלימודים תשס"ז למדו בגני התובעת 54 תלמידים שלא קיבלה עבורם תקציב. משרד החינוך לא שילם כל תקציב עבור 21 תלמידים ואילו לגי יתרתם, 33 תלמידים, הוא העביר אתה תקציב לרשות המקומית, במקום לתובעת. לפיכך יש לחייב את משרד החינוך לשלם לתובעת כדלקמן: 147,069 ₪ = 10X 700.33 ₪ X 21 תלמידים. נכון ליום 1/10/07. וכן יש לחייב את הרשות המקומית להחזיר לידי התובעת את הסכומים כדלקמן: 231,108 ₪ = 10 חודשים X 700.33 ₪ X 33 תלמידים. נכון ליום 1/10/07. התוצאה: הינני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת כדלקמן: א) את הנתבעת מס' 1 - מדינת ישראל : - סך של 20,462 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1/10/06. - סך של 147,069 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1/10/07. - את מחצית אגרות ביהמ"ש ששולמו, לפי ערך יום התשלום וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ נכון להיום. את הנתבעת מס' 2 - מועצה מקומית מג'ד אל כרום: - את הסך של 252,373 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1/10/06. - את הסך של 231,108 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1/10/07. - את מחצית אגרות ביהמ"ש ששולמו, לפי ערך יום התשלום וכן שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ נכון להיום. השכלה גבוההביטול קורס / החזר שכר לימודשכר לימוד