התפטרות מכוח הסכם קואליציוני

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת התפטרות מכוח הסכם קואליציוני: .1המבקש והמשיב הם חברים במליאת המועצה המקומית מג'אר, ונבחרו למועצה המקומית מג'אר בבחירות שנערו ביום .10.11.98המשיב מכהן כסגן ראש המועצה בשכר, והמבקש טוען כי יש לאכוף עליו התפטרות מכהונה זו, מכוח הסכם קואליציוני שהוא צד לו, אשר נקשר ביום 11.11.98בין חברי המועצה וסיעותיה. המשיב מסרב להתפטר מתפקידו כסגן ראש המועצה בשכר, ומכאן העתירה. .2הבחירות למועצה נערכו על פי הוראות חוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה- 1965(להלן - חוק הבחירות). הבחירה לכהונת סגן ראש המועצה נעשה מכוח הוראות חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) תשל"ה - 1975(להלן - החוק). המועצה היא הבוחרת בסגנים (ס' 14ו - 15לחוק), ומי שנבחר כאמור חדל מלכהן בתפקידו באחד מחמישה מקרים, ככתוב בס' 25לחוק: חדל להיות חבר מועצה; התפטר במתן הודעה בכתב למועצה; הועבר מכהונתו על פי החלטת המועצה או באישורה, או אם הורשע בעבירה שיש עמה קלון. החוק אינו מאפשר בחירת סגן לתקופה קצובה או חלקית. הבחירה היא לכל תקופת הכהונה. החוק גם אינו מכיר באפשרות להצמיד לבחירה תנאים מכוח הסכם. הבחירה, תנאיה, וההטבות הכספיות להם זכאי הנבחר, אם נבחר לכהן כסגן ראש מועצה בשכר, קבועים בחוק ובחיקוקים נוספים, או על פיהם או מכוחם. .3אם כך, המשיב מכהן בתפקידו כסגן ראש מועצה בשכר, ונהנה מן השכר אותו הוא זכאי לקבל, כדין. כך הוא על אף ההסכם הקואליציוני הקיים במקרה דנן, שאין חולק כי נחתם ביום .11.1.99ההסכם הונח על שולחן המועצה, ככל הראה גם דווח עליו למשרד הפנים, והוא דן בנושאים שונים, במטרה לגרום לכך ש"ניהול המועצה יהיה בשותפות מלאה של כל סיעות הקואליציה וכלם מחוייבים", על פיו, "במינהל תקין על פי אמות-מידה וקריטריונים חוקיים... ". (ס' 3להסכם). ההסכם מאזכר וועדה שניהלה את המשא והמתן בין הצדדים לו, וקובע כי "במקרה של מחלוקת כלשהיא, תכונס הועדה העליונה שתורכב מנציגי כל הסיעות השותפות בקואליציה לפסוק ולהכריע במחלוקת." (ס' 2). סעיף 12של ההסכם דן בחלוקת התפקידים במועצה. ראש המועצה יהיה מר אסעד עראידה, הוא "ראש המועצה הנבחר לקדנציה מלאה". באשר לסגנים, קובע סעיף 12(ג) להסכם, כדלקמן: "סגן ראש המועצה (בשכר) - התפקיד יחולק ברוטציה כדלקמן: נציג רשימת "אלוופאק" מר קאסם אבו זידאן לתקופה של 30חודשים מיום היבחרו כסגן. עם פרישתו בתום 30חודשים זכותו לבחור באחת משתי אופציות: פנסיה או מענק פרישה. נציג רשימת "אלעדל- ואלמוסאווה" מר פוזי סלאמה או מר חוסין ח'ראנבה כפי שיוחלט ביניהם. לאחר התפטרותו של נציג אלוופאק ועד תום הקדנציה עם פרישת סגן זה יהיה זכאי למענק פרישה בלבד. סגן כבוד (ללא שכר) התפקיד יחולק בהסכמה בין רשימות "אלתעאוון ו"אלתד'אמון." סעיף 14של ההסכם, שנערך לאחר קבלת ייעוץ משפטי, קובע כי "הסכם זה ידווח למליאת המועצה כמתחייב מכח-החוק ויובא לידיעת משרד הפנים בהתאם לנוהלים, כך שסעיפי הרוטציה ברורים וידועים מראש." בכך, כיוונו עורכי ההסכם לקיים את הוראות הדין בכל הקשור להסכם, ובמיוחד הוראת ס' 35ב לפקודת המעצות המקומיות. בעת שנחתם ההסכם, לא היתה מניעה חוקית לכך שהמשיב יזכה בסיום כהונתו לאחר 30חודשים, כאשר יתפטר כמתחייב מן ההסכם, בפנסיה על פי הוראות חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), תשל"ז- .1977מניעה כזו נוצרה מאוחר יותר, בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999), התשנ"ט-1999,מיום 15.2.99, סעיף .8 .4המשיב טוען נגד כשרותו ותקפותו של ההסכם, כאילו הוא נוגד את תקנת הציבור. ההסכם נראה לי, במקרה דנן, חוקי ותקין; מטרתו היתה להסדיר שיתוף פעולה בין חברי המועצה, תוך חלוקת תפקידים וקביעת מטרות. מדובר אמנם בהסכם פוליטי, אך התקשרות זו היא חוקית, כל עוד היא עומדת בתנאי החוק, הן לפני הבחירות (ר' ס' 45וס' 45א לחוק הבחירות) והן לאחר מכן. איני סבור שיש בהסכם דנן פסול, בסייג זה שאין ביכולתו להעניק למשיב זכות כספית כלשהי, שאין הוא זכאי לה מכוח הדין, ממילא, ועל כן יש לראות הוראות כאלה הכלולות בו, כבטלות. על אף טענותיו של המשיב נגד ההסכם, טענות שנטענו בלשון רפה, הוא מוכן לקיים את ההסכם, ולהתפטר בכל רגע, ובלבד שיזכה לקבל את הפנסיה המובטחת לו בהסכם. ההסכם קובע, לשיטתו וככתוב בו, זכות "לבחור באחת משתי אופציות: פנסיה או מענק פרישה"; הוא בוחר באופציה של הפנסיה; משאין הוא יכול לקבל פנסיה, אין הוא חייב בהתפטרות. טענה זו, כך נראה לי, אין לקבל; ההסכם, לפי לשונו, אינו מתנה את חובת ההתפטרות בקבלת הפנסיה. גם אין בכוחו של ההסכם הזה להעניק לסגן בשכר הטבות או שכר שאין הוא זכאי להם כדין. כך באשר למשכורת, ר' ס' 115לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, וכך גם לגבי הגימלאות. וכן: כאשר הסכם מעניק זכות בחירה בין שתי אפשרויות הוגנות שמקורן בחוק, ובא החוק ומונע אחת מן האפשרויות, חייב הזכאי להן להסתפק במה שהחוק מאפשר לו, ואין לראות בחוק שנחקק עילה המצדיקה את אי קיום ההסכם מצידו. איני רואה הצדקה להכיר במקרה דנן בזכות להשתחרר מן החוזה, אף אם זכות ההשתחררות רחבה יותר כאשר מדובר בהסכם פוליטי. ר' בג"צ 1635/90 יוסף ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה ואח’, פד"י מה(1), 749בעמ' 807, ובעמ' .845ההטבה בענין הפנסיה, גם במקרה דנן, "אינה אמורה להיות בגדר מטרה בפני עצמה, אלא תוצאה נגררת", כלשונו של כב' השופט זמיר בבג"צ 2285/93 אוסי נחום נ' גיורא לב, פד"י מח(5) 630, בעמ' .637השינוי החוקי בקשר לכך אינו משנה איפוא את בסיס ההסכם דנן, אלא מתיחס לתוצאה צדדית בלבד. השפעה זו של החוק על ההסכם אינה מצדיקה שחרורו של המשיב מהתחיבויותיו. אני קובע, איפוא, כי לפי ההסכם אכן חייב היה המשיב להתפטר מכהונתו כסגן ראש המועצה המקומית מג'אר בשכר, כעבור 30חודשים מתחילת כהונתו (היינו, ביום 11.7.01) תוך זכאות לאותם תשלומים או הטבות, כמתחייב מן הדין. אי זכאותו לפנסיה אין בה כדי להצדיק את הימנעותו מלהתפטר. עוד יש לקבוע, לחובת המשיב, כי הסיבה האמיתית לאי התפטרותו, היא רצונו לזכות בפנסיה שאינה מגיעה לו. המשיב הוא בגדר "מפר הסכם" ואין ההפרה ראויה לאיש ציבור ונציג ציבור. ההימנעות מלהתפטר היא במקרה דנן בלתי מוצדקת, ויש בה משום "הפרה" של ההתחיבות אתה נטל על עצמו המשיב, כלפי חבריו במועצה, וכלפי הסיעות החתומות על ההסכם. .5השאלה בעניננו היא האם על בית המשפט להתערב בהימנעות המשיב להתפטר, על ידי מתן הסעד המבוקש, שהוא סעד קיצוני במקרה דנן: אכיפת ההתפטרות על ידי צו עשה, או מתן פסק דין הצהרתי, המכריז כי כהונתו של המשיב כסגן ראש המועצה בשכר, פקעה או באה לסיומה ודינו כדין מי שהתפטר. לענין זה יש פנים לכאן ולכאן. הדעת אינה נוחה (בלשון המעטה), מן המצב בו מפר המשיב את ההסכם, ואת האמון שנתנו בו הצדדים להסכם, וממשיך לדבוק בכהונתו, ומתנה את התפטרותו בדרישה כספית (לפנסיה), לה הוא אינו זכאי מכח קביעת הדין. מצד שני, יש נימוקים בעלי משקל העשויים להצדיק הימנעות מהתערבות. להסכם דנן צדדים רבים, ומתוכם רק המבקש מעונין בהתפטרות המשיב. השאר מצדדים בהמשך כהונתו. קביעת החוק היא כי הכהונה תימשך עד להיווצר עילה הגורמת לפקיעתה, ככתוב בס' 25לחוק. החוק מורה כי הכהונה תסתיים אם הסגן חדל להיות חבר מועצה, אם הועבר מכהונתו על ידי המועצה או באישורה, אם עבר עבירה שיש עמה קלון, או אם "התפטר במתן הודעה בכתב למועצה". ס' 116(א) לצו המועצות המקומיות (א) אומר כי כהונת הסגן תפקע אם הוא: "חדל להיות חבר המועצה... התפטר..." או "הועבר מכהונתו על ידי המועצה". אפשר שראוי כי המועצה תעביר את המשיב מכהונתו, ובסמכותה לעשות כן, והיא תוכל לעשות זאת אם תכונס כדין לשם כך. לא נראה בית המשפט צריך לעשות זאת במקומה. ובאשר להתפטרות: כאשר דן בית המשפט העליון בהתפטרות חבר מועצה, על פי נוסחו הקודם של ס' 108לצו המועצות המקומיות (א), הוסבר כי "מי שנבחר על-ידי הציבור לכהונה פלונית, ימלא (ומכל מקום זכאי למלא) את מכסת כהונתו עד תום", ונדרש כי "מעשה התפטרות גופו ישקף החלטה שקולה וסופית להתפטר." (בג"צ 3883/91 עיזאת יונס נ' תאופק ח'טיב ואח’, פד"י מו(4) 203). בבג"צ 221/56 יוסף מלאחי נ' ראש המועצה המקומית ראש העין, פד"י יא 925בעמ' 929הבהיר כב' הנשיא לנדוי כי "התפטרותו של אדם מכהונה ציבורית יש לה תוקף רק אם היא נעשית בהתאם לחוק, ללא תנאי שהחוק אינו מתירו או מכיר בו, וכאשר יש באמת ובתמים בדעתו של אותו אדם להתפטר מכהונתו מרצונו החפשי". בע"א 4841/00 אברהם ביטון נ' דני זק ואח’, תקדין עליון 2000(4) עמ' 496דן כב' הנשיא ברק ארוכות במהותו של מוסד ההתפטרות. נפסק כי "זוהי פעולה משפטית חד-צדדית, שכן שכלולה אינו מחייב הסכמת הזולת... רצונו של בעל הפעולה צריך להיות רצון אמיתי. " מדובר, איפוא, בפעולה אישית של המתפטר, המבוססת על רצונו והחלטתו, הצריכה לקבל ביטוי חיצוני במכתב התפטרות החתום על ידו. ההתפטרות עשויה להיכפות לעיתים על ידי הציבור, על ידי דעת הקהל, בהשפעת התקשורת, ובשאר הדרכים בהם הציבור יכול להביע דעתו נגד המשך כהונתו של נבחר ציבור. אך עדיין מדובר בפעולה אישית-רצונית, ואיני בטוח שבפנינו מקרה כה קיצוני עד כי בית המשפט יורה לאכוף פעולה כזו, ככל שאכיפה כזו אולי אפשרית, במקרים חריגים ומיוחדים. זאת, בהבדל ממצב בו אדם פסול לכהונה או להמשך כהונה, שאז יכול בית המשפט להכריז ולאשר את המצב החוקי באשר לכהונה ופקיעתה. פסלות כזו, מכוח החוק, אין בעניננו. בפרשה שנתבררה בע"א 6490/97 איאד אחמד אלחג' ואח' נ' סמיר אבו עקל ואח’, פד"י נג(2) עמ' 49, התבקש בית המשפט המחוזי ליתן הצהרה כי החלטת מפלגה בדבר רוטציה היא "הסכם תקף ומחייב ויצווה על המשיבים להתפטר מחברותם במועצה המקומית (בכפר יאסיף) בהתאם להחלטת הרוטציה". כב' השופטת וסרקרוג קבעה כי "החלטת הרוטציה יצרה הסכם משפטי"; אך פסקה כי הסעד הראוי איננו של אכיפה, אלא הצהרה בלבד על תקפות הסכם הרוטציה. בבית המשפט העליון דן כב' השופט זמיר במהותו של הסכם פוליטי כהסכם משפטי; הוא סבר כי יש לדמותו להסכם מינהלי, ואמר (בעמ' 56): "יש הסכמים פוליטיים שבהם ברור כי הצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחסים משפטיים, אך יש גם הסכמים פוליטיים שבהם ברור כי הצדדים לא התכוונו ליצור ביניהם יחסים משפטיים. בהסכמים כאלה, גם אם הצדדים ערכו את ההסכם בכובד-ראש ובתום לב, והם מבקשים לקיים את ההסכם, אין הם רואים עצמם מחויבים מבחינה משפטית, אין הם מתכוונים לחשוף עצמם לתביעות משפטיות ואין הם מעלים על הדעת שבית המשפט יחייב אותם, ולו רק בהצהרה, לקיים את ההסכם... האם רצוי איפוא, מן הבחינה של מדיניות ציבורית, לתת להסכמי רוטציה תוקף של הסכם משפטי, שבית המשפט יאכוף אותו, ולו רק באמצעות סעד הצהרתי? לכל הפחות, מן הראוי להקפיד על כך שהתובע יוכיח לבית-המשפט, באופן ברור, כי הצדדים התכוונו לערוך ביניהם הסכם משפטי. החזקה שהצדדים לא התכוונו לערוך הסכם כזה תורמת לתכלית זאת. ... בית-המשפט אמור להתרחק מנקיטת עמדה בשאלות פוליטיות המפלגות את הציבור, ולשמור על תדמיתו כגוף שאינו מעורב בחיי הפוליטיקה, שעל-פי טיבם אינם הולמים את חיי המשפט. אם כך, ראוי לבית המשפט, מן הבחינה של מדיניות שיפוטית, למשוך ידו, ככל שניתן, מסכסוכים פוליטיים, אפילו במחיר הסכנה של פגיעה בתדמית הראויה לבית המשפט. אולם, עד שבית-המשפט יקבל על עצמו להכריע בסכסוך פוליטי הנובע מהסכם פוליטי, אפשר וראוי שבית-המשפט ידרוש מן התובע שימציא הוכחה ברורה לכך שהצדדים להסכם אכן התכוונו לערוך הסכם משפטי." נפנה גם לדיונו של כב' השופט דר בהסכם רוטציה, בעת"מ 430/01 מיכאל מעיקי נ' ראש עירית מעלות תרשיחא, מיום .16.7.01הוא דחה את העתירה שהיתה מונחת בפניו, תוך שציין כי "בדחית העתירה... (הוא) נמנע מהתערבות שיפוטית במהלכים פוליטיים, הדבר עולה בקנה אחד עם מגמתו של בית המשפט למשוך ידו מסכסוכים פוליטיים, מטעמי הפרדת רשויות, כפי שעולה מדברי השופט זמיר בע"א 6490/97 הנ"ל." בעניננו, לא הומצאה הוכחה משכנעת כי מדובר אכן בהסכם משפטי, או כי הצדדים התכוונו ליצור באמצעותו זכויות משפטיות בנות אכיפה. יש בהסכם הוראה המשמיעה לנו ההיפך מזה. כנזכר לעיל, מפנה ההסכם ל"וועדה עליונה" אשר תדון ותכריע במחלוקות לגבי ההסכם, וככתוב בו "במקרה של מחלוקת כלשהיא, תכונס הועדה העליונה שתורכב מנציגי כל הסיעות השותפות בקואליציה לפסוק ולהכריע במחלוקת". הוראה זו מלמדת כי כוונת הצדדים היא, במקרה דנן, כי המחלוקות בין הצדדים להסכם תוכרענה על ידי גוף ששיקוליו יכללו גם שיקולים פוליטיים, ולא על ידי בית המשפט, שאיננו כזה. .6בשוקלי שיקולים אלה של בעד ונגד, מסקנתי היא כי לא יהיה זה מתאים, במקרה דנן, ליתן צו עשה או צו הצהרתי, אשר יכפה על המשיב התפטרות מלכהן כסגן ראש המועצה המקומית מג'אר, אף כי, כאמור לעיל, יש בהמשך כהונתו פגם של ממש, שענינו הפרת ההסכם מצידו, ללא הצדקה. אני מחליט לדחות את העתירה, ולאור השיקולים הנ"ל, איני מטיל על המבקש הוצאות. חוזההתפטרות