ועדה רפואית חוזרת משרד הביטחון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדה רפואית חוזרת משרד הביטחון: .1המערער נפצע קשות בשנת 1969והוכר כנכה בהתאם. ועדות רפואיות קבעו לו דרגות נכות שהאחרונה בהן קבעה % 39בשנת .1978 מאז לא היתה שום פעילות בפני הועדות הרפואיות. ב- 2.1.97ביקש המערער ועדה חוזרת לפי ס' 37 שבחוק הנכים בטענה שמצבו הוחמר. ועדה רפואית שדנה בענינו ואחריה ועדה רפואית עליונה אכן העלו את דרגות הנכות בצורה משמעותית, אולם נותרו 3סוגיות שהן נושא הערעור הנוכחי: א. זמניותה של דרגת הנכות על היצרות השופכה. ב. דרגת הנכות לגבי הליקויים בתפקוד המיני. ג. מועד תחילתן של דרגות הנכות דלעיל, ודרגת הנכות אודות הצלקות (אין משאלה לרטרואקטיביות לגבי דרגות הנכות הנוירולוגיות והאורטופדיות). אדון בכל ענין בנפרד. היצרות השופכה .2אין חילוקי דעות שכתוצאה מהפציעות נפגעה השופכה, וכתוצאה מניתוח היא הוצרה. הועדה הרפואית אישרה % 20לפי פרט 23(3)א, בתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל - 1969, אולם רק כדרגת נכות זמנית. טענת המערער שדרגת הנכות היתה אמורה להיות צמיתה ולא זמנית, משום שמדובר במצב שנמשך שנים רבות. פרופ' לינדנר שחיווה דעתו בשנת 1996אמנם המליץ על דרגת נכות זמנית לשנה כדי לעקוב אחר הטיפול הרפואי, אולם הועדה הראשונה החליטה בשנת 1997לאחר שחלפה השנה, ולא היה מקום להמשיך את אותה זמניות שפרופ' לינדנר המליץ לשנה אחת בלבד. אציין כי חילוקי הדעות לא היו לגבי סעיף הליקוי. סעיף הליקוי 23(3)א iiקובע % 20על מצב של היצרות השופכה "המצריכה הרחבות כל 3- 2חודשים". צורך בהרחבות לעיתים רחוקות יותר מקטין את דרגת הנכות ל- %.10 .3מאחר ובדעתי להחזיר את התיק בגלל סוגיית הרטרואקטיביות, אותיר גם את שאלת הזמניות כפתוחה לשם דיון מחודש בדיון החוזר. תפקוד מיני .4פרופ' לינדנר המליץ לקבוע % 30לפי פרט 24(5), שהוראותו איבוד חלקי של הפנים. אין חילוקי דעות שלא חסר שום חלק בפנים והבעיה היא בתפקוד המיני שבו עוסק פרט 24(8). בנדון זה קיבלה הועדה, את דברי המערער אשר מסוגל לקיים יחסי מין רק לעיתים ועם חדירה חלקית, ולפיכך המבחן ההולם הוא לפי פרט 24(8)ב %.10 .5אני סבור שהחלטת הועדה בנדון זה תואמת את תלונות המערער ואין מקום להתערב ולייחס למערער הפרעות מעבר לאלה שהוא טוען להן. רטרואקטיביות .6כאמור, עבר המערער ועדה רפואית אחרונה בשנת 78' ופציעתו היתה בשנת 69'. מאז ועד היום לא נתכנסה שום ועדה רפואית בענין המערער. .7סוגיית מעשה בית דין אשר היא סוגייה משפטית ורווחת בתורת המשפט, אולם היא קיימת גם בתחום המשפט המנהלי ובנדון זה הכרעה של ועדה רפואית יוצרת מעשה בית דין מנהלי. התוצאה היא כי בשנת 1978, כאשר ועדה רפואית דנה בענין והחליטה כפי שהחליטה, נוצר מעשה בית דין מנהלי, ומשלא הוגש שום ערעור על אותה החלטה, אי אפשר לדעתי לחזור לתקופה הקודמת לשנת 1978, למרות שההחלטה מ- 1978מוטעית בעליל, ולו משום שחסרה בה התייחסות לדרגת נכות עבור צלקות, שאושרו כקיימות. במילים אחרות, לו היה מוגש ערעור על החלטה משנת 1978סביר להניח שהמערער היה זוכה, ולו בסעיף הצלקות, אולם משלא הגיש ערעור, נראה לי כי לא ניתן לתקן משגה זה לתקופה הקודמת לשנת . 1978 .8איני סבור כי נכון לומר שמאחר והועדה בשנת 1978לא החליטה בנושא הצלקות, הרי שהנושא נשאר פתוח ולכן ניתן לחזור למעשה עד שנת .1969כפי שלא ניתן לערער ללא הגבלת זמן על פס"ד שניתן בביהמ"ש והוא שגוי, בין משום שחסרה בו הכרעה או שיש בו טעות אחרת, כך לדעתי אי אפשר לטעון לגבי ועדות רפואיות אשר נמנעו מלתת סעד שהמערער היה זכאי לו בזמן שהן פעלו, ובמיוחד בהליך של דיון בפני ועדה חוזרת עקב החמרה, לפי ס' 37בחוק הנכים. .9אולם לדעתי השאלה עומדת פתוחה מאז 1978, משום שאין הסדר בחוק או בתקנות המונע מועדה רפואית קביעת דרגת נכות לתקופה הקודמת למועד התכנסות הועדה, או למועד הקודם להגשת הבקשה לדיון החוזר. סעיף 18בחוק הנכים עוסק בתקופה שבה נכה זכאי לקבל תגמולים, אולם אין בכך מאומה המשליך על תקופה שלה ראוי לקבוע דרגת נכות. סביר שאין טעם לקבוע דרגת נכות לתקופה שקודם תחילת הנכות המוכרת, אולם כאמור, הנכות המוכרת במקרה הנוכחי היא משנת 1969ולא מבוקשת דרגת נכות לתקופה הקודמת לה. המקרה גם לא נשלט עפ"י ס' 53ב, העוסק בדיון חוזר אצל קצין התגמולים עקב ראיות חדשות. בסעיף זה יש הוראה על תחילת תוקפה של הנכות שתוכר כתוצאה מדיון חוזר, אולם סעיף זה עוסק בהכרת נכות ולא בקביעת דרגות נכות. סעיף 37שבחוק הנכים, שמכוחו מתכנסות ועדות חוזרות, לא קובע שום הוראה לגבי תחילת תוקף דרגת הנכות שתקבע בדיון החוזר ואין גם שום הוראה בתקנות בנדון זה. יתכן שיכולה להתעורר שאלה של התיישנות למקרה ותקבע דרגת נכות לתקופה העולה על 7שנים, וקצין התגמולים יסרב לשלם תגמולים לתקופה של מעבר ל- 7שנים, אולם ענין זה אינו לדיון בביהמ"ש במסגרת ס' 12א, בחוק הנכים, משום שבערעור שכזה עוסקים רק בדרגות הנכות ולא בזכאות לקבלת תגמולים. אם קצין התגמולים לא ישלם תגמולים לתקופה שלה תקבע דרגת הנכות, תקום זכות ערעור על החלטת קצין התגמולים לפי ס' 33בחוק וממנה לביהמ"ש לפי ס' 34אולם, כאמור, הענין אינו בתחום ועדה רפואית אלא בתחום קצין התגמולים, והענין אינו טעון הכרעה בשלב הנוכחי. .10לכן לדעתי הפרשנות הנכונה היא, כי לועדה סמכות לקבוע דרגת נכות לגבי כל תקופה שאחרי שועדה קודמת קבעה דרגת נכות וחלפה חצי שנה מתאריך אותה החלטה (לפי התנאי בסעיף 37בחוק הנכים המתיר פניות חוזרות אחת לחצי שנה). .11השאלה כמובן מה הראיות שיהיו בפני הועדה הרפואית החוזרת כדי לאפשר לה לפסוק דרגות נכות כתוצאה מהחמרה. הסמכות לפסוק קיימת, האפשרות לקבוע דרגות נכות שונות לתקופות נכות שונות גם היא מעוגנת בתקנות הנכים, בתקנה .12לכן, השאלה היא שאלה של ראיות ולא שאלה של סמכות. בנדון זה אני חולק בכל הכבוד על פסיקת ביהמ"ש המחוזי בירושלים בע"א 49/94, דניאל ירמיהו נ' קצין התגמולים, אשר לומד גרסה שווה מסעיף 13ו- 35ב על סעיף .37 .12נכון ששאלת הרטרואקטיביות לא עלתה כיאות בפני הועדות הרפואיות החוזרות ולכן אין לי טענות לועדות שלא התייחסו לענין, אולם הטענה היא טענה רצינית ולא ראוי לקפח את הנכה לגבי טענה שיש לו כנראה סיכוי לזכות בה בהקף זה או אחר: פרופ' לינדנר שמטפל במערער בנושא האורולוגי-מיני מציין החמרה מזה 7- 5שנים מיום מתן חווה"ד ב- 30.12.96משמע, מחוו"ד זו אפשר להגיע עד בערך .1990 יש יסוד להניח כי המערער נזקק לטיפול רפואי משך כל השנים לרגל הצורך בהרחבת השופכה, ולכן ניתן למצוא תיעוד רפואי מתאים בין במסגרת כרטיס רפואי של קופ"ח או בתיק הרפואי של לשכת הנכים, ואולי בבית החולים אסף הרופא, שם מסר המערער שהוא מצוי בטיפול. קיצורו של דבר, ישנן דרכים כדי לבדוק את המצב הרפואי גם בתקופה קודמת למועד בדיקת הועדה. .13אשר לשאלה מי ימציא את הראיות, הנכה אמנם יכול לנסות להמציא ראיות, אולם הזמנת כרטיס רפואי מקופ"ח או הזמנת התיק הרפואי מלשכת הנכים, הוא ענין שבד"כ מתבצע ע"י מינהל הועדות הרפואיות ולכן לא הייתי רואה טרחה יתרה אם הועדה הרפואית היתה מזמינה תעוד שכזה, לאחר שהמערער יודיע לה היכן היה מטופל ומהיכן ראוי להזמין את התעוד הרפואי. .14בנושא הצלקות, לכאורה לא קיים שום קושי לקבוע את הרטרואקטיביות משום שאם הועדה מצאה לנכון בשנת 1998לקבוע %20, קשה להאמין שהמצב היה טוב יותר מאז 1978, כך שבנדון זה אפשר להפעיל גם הגיון או אם תרצה "הגיון רפואי". סיכום .15התוצאה היא שיש להחזיר את הענין לועדה הרפואית, אולם ראוי לועדה רפואית בדרגה ראשונה ולא היישר לועדה העליונה וזאת מן הטעם שענין הרטרואקטיביות הוא הנושא העיקרי לדיון, בעוד שהנושא האורולוגי די משני ומתרכז בעיקר בזמניות של דרגת הנכות (אם כי בדיעבד יתכן ואפשר לקבוע כבר דרגות נכות שונות לתקופות שונות ולהגיע לדרגת נכות סופית). .16אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הערעור מתקבל והענין מוחזר לועדה רפואית בדרגה ראשונה, כדי לשקול תחילת דרגות הנכות ואת דרגות הנכות השונות בתקופות השונות מאז 1978ואילך לגבי כל הפריטים נשוא הדיון. ב. באותה הזדמנות יהיה דיון חוזר בענין זמניות דרגת הנכות בנושא האורולוגי. ג. אני מציין שהמערער אינו מערער על דרגת הנכות בסעיפים הנוירולוגים והאורטופדים והוא שבע רצון לגבי מה שנקבע כיום, משמע בענינים אלו אין צורך לבדקו פעם נוספת. ד. המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור, לרבות התשלום ששילם לפרופ' לינדנר על חוות דעתו בתוספת הצמדה על הסכומים מיום ששילם עד שיקבל את התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 000, 4ש"ח + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה על הסכום עד התשלום למעשה.צבארפואהמשרד הביטחוןועדה רפואית