סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון, הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות". בית הדין הארצי פרש את הוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים בעניין אפלבוים - הולצמן, פד"ע לט 459 (2003), באופן הבא: "סעיף 9 (א) מורכב משני חלקים שהם בבחינת כלל וסייג לכלל, החלק הראשון והוא הכלל, קובע שאין לפטר עובדת שהיא בהריון, ללא היתר מאת השר הנוגע בדבר. החלק השני - קובע סייג לתחולתו של הכלל. הסייג הוא שהאיסור אינו חל על עובדת, בין קבועה ובין זמנית, שעבדה אצל המעסיק פחות מששה חודשים רצופים". (לאמור, עובדת שעבדה אצל מעסיקה במשך שישה חודשים, אינה באה בגדר הסייג, אלא בגדר הכלל). על משמעותם של פיטורים בניגוד לסעיף 9 (א) לחוק עבודת נישם והפיצוי המגיע על הפרת הוראת הסעיף נאמר, בדב"ע מח/8-3 אבנר קופל- עדי וייס ארלוביץ, פד"ע כ 57, בעמ' 59: "פיטורים בניגוד לחוק מגן, בטלים מעיקרם. לכן היתה העובדת זכאית להמשיך בעבודתה, ומשחדל המעביד להעסיקה, זכאית היא לפיצוי בגובה השכר שהיתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת, כלומר, עד יום הלידה". כמו כן, בעניין עפרון - המועצה המקומית אריאל, פד"ע יז 209 (1986), אליו הפנה ב"כ הנתבע ואשר בו נדונה הוראת סעיף 9(א) (בנוסחה הקודם), נקבע כי "אין החוק מדבר על קיום יחסי עובד-מעביד במשך ששה חודשים וכו'... אלא בלשון 'עבדה', משמע שהתכוון לעבודה בפועל. השווה לאבחנה שבסעיף 3 (ב) (ג) לחוק חופשה שנתית בין קיום קשר משפטי בין העובד והמעביד מזה ומספר הימים בהם 'עבד' העובד, מזה". מכאן, שהדרישה בהוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים משמעה עבודה בפועל במשך ששה חודשים, אף אם אינם רצופים. הריוןותק בעבודהפיטורים בהריוןפיטורים