דיני זכויות יוצרים נועדו להגן על יצירות מסוגים שונים תוך איזון בין הצורך להעניק זכויות כלכליות ביצירות לבין הצורך לאפשר לציבור להשתמש ביצירות לשם קידום התרבות והידע. ב עא 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ פ"ד מ(3) 349 נקבעו הקריטריונים להכרה ביצירה כלשהי כיצירה מוגנת וחוסה תחת חוק זכות יוצרים בגילגוליו השונים: "אכן, טקסט שבפרסומת יכול להיחשב כיצירה ספרותית, אם הוא יצירה הראויה להגנה, בעוד שהחלק הציורי או הגראפי של אותה פרסומת יכול להיחשב כיצירה אמנותית. כך המצב לגבי הדפסות ותוויות, כך לגבי מפות (ראה נימר, בעמ' 76-2, 114-2, 116-2, 118-2), וכך, כדוגמה שמביא באכוח המשיבות בסיכומיו, לגבי סיפורים מצוירים (cartoons), המכילים תמונה וטקסט. אך כדי שהיצירה תהיה ראויה להגנה כ"יצירה ספרותית", צריכה היא לתת ביטוי בכתב לרעיון כלשהו, דל ככל שיהיה, וצריכה היא למקוריות ולמידת מה של מאמץ וכישרון. כל אלה, כפי שקבעה השופטת המלומדת בצדק, חסרים בטקסט שבשלט. האותיות אינן יצירתו של המערער. השם עצמו הוא נתון קיים ומוכר. אין לא מקוריות, לא יצירתיות ולא ביטוי לרעיון כלשהו בטקסט כחומר כתוב. הוא מהווה חלק מהעיצוב גראפי, אך אין לו כל תפקיד עצמאי כחומר כתוב". פרסומתזכויות יוצרים (הפרת)