קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ידועה בציבור של עובד הסתדרות: 1. התובעת הגישה בקשה למתן פסק דין הצהרתי המופנה כלפי קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן:"קג"מ"), להכיר בה בתור הידועה בציבור כאשתו של המנוח שנפטר ביום 13.5.03 (להלן: "המנוח"). 2. הבקשה נתמכה מלכתחילה בתצהירה של התובעת, תעודת פטירה של המנוח (המנוח נפטר בקמדן, אנגליה) ותמונות בני הזוג בשמחה משפחתית ובטיול. 3. על פי האמור בתצהירה של התובעת, היא והמנוח, שניהם עוורים, הכירו כשהיו שכנים בשנת 1957, כשהתגוררו בצריפים במעברת פתח-תקווה. באותה תקופה עבדו יחד בבית אריזה "פרדס" משך 7 שנים. בחודש פברואר 1965 החל המנוח לעבוד בביה"ח בילינסון ובחודש אוגוסט אותה שנה החלה גם התובעת לעבוד יחד עימו בביה"ח, עד יציאתם לגמלאות. לאחר פרישתם עבדו יחד במפעל לעוורים בראש העין. לפני כ-20 שנה החליטו השניים לחיות חיי משפחה ולנהל משק בית משותף. המנוח עבר לגור יחד עם התובעת בדירתה שברח' צלח שלום 41, עמישב, פ"ת. התובעת מפרטת בתצהירה כי מאז היתה מערכת היחסים כבני זוג לכל דבר. הם חיו חיי משפחה, חיי אישות, מגורים משותפים ומשק בית משותף. הם סעדו יחד, יצאו לאירועים, טיולים ולחו"ל ביחד. התובעת מפרטת כי יחסי בני הזוג היו יחסי חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות. גורלם היה קשור זה בזה, הם היו יחד משך 24 ביום ולא נפרדו כל תקופת חייהם המשותפים. לעדותה, המנוח דאג לה, עשה את כל קניות הבית יחד עימה ועזר לה בתשלומי מיסי הבית. כל השכנים, נהגו באוטובוסים ובעלי החנויות בשוק פתח תקווה הכירו אותם כבני זוג. התובעת העידה עוד כי בחודש אפריל 2003 נסע המנוח ללונדון לחודש ימים, לפי הזמנת אחיו הגר בלונדון, אך לצערה הוא נפטר שם סמוך למועד שהיה מיועד לחזרתו ארצה. 4. קג"מ התנגדה תחילה לבקשה. במעמד הדיון שקויים העלתה ב"כ קג"מ, לאחר שקיבלה תצהירים ומסמכים נוספים התומכים בבקשה, את הסתייגותיותיה ועיקרן-כי התובעת לא הביא די ראיות שהיתה סמוכה לשולחנו של המנוח וכי הוא תמך בה לכלכלתה, שהוא התנאי לתשלום פנסיית שאירים על פי תקנון הפנסיה של קג"מ ("הלכות הגמלאות"). למרות זאת הותירה באת כח קג"מ את ההחלטה לשיקול דעת בית הדין. ב"כ הקרן הצביעה במיוחד על כך שאין בידי הקרן מסמכים המעידים על רכוש משותף, השקעות משותפים, נכסים משותפים, מסמכים המעידים על כך שהמנוח התחלק עם התובעת בהוצאות המשותפות של הדירה וכי לבני הזוג היו חשבונות בנק נפרדים. כן ציינה כי התובעת רכשה לדירתה במהלך עשר השנים האחרונות מכונת כביסה, מקרר וטלביזיה ובכל המקרים היא שילמה מכספה והמנוח לא השתתף בהוצאות. כן נטען כי כ-7 חודשים טרם פטירתו רכש המנוח מכונת כביסה לדירתו ולטענת אחיו של המנוח-המנוח כיבס פעם בשבוע שם את בגדיו. 5. בעקבות הדיון שקויים הגישה התובעת תצהיר משלים מטעמה (בהתאם להחלטה מ-10.5.04). 6. לאחר ששבתי ועיינתי בכל חומר הראיות שהוגש, שוכנעתי כי יש מקום להעתר לבקשה, מהטעמים שיפורטו להלן. 7. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר נעים ששה, אחיו של המנוח, מר מני וינשטיין, בן אחותו של המנוח ומר שוקר ניסים, שכן ומכר ותיק. כל המצהירים העידו כי בני הזוג התגוררו יחד וחיו חיי בעל ואשה לכל דבר. עוד הוצגה מעטפה מביה"ח רבין המופנה אל המנוח על פי הכתובת המשותפת: רח' סאלח שלום 41 עמישב, פתח תקווה. גם מסמך מטעם אגודת העיוורים הישראלית תומך בבקשה, אישור מחב' הנסיעות "לפיד" בצירוף חשבונית ופירוט מסלולי נסיעה (מנסיעות שונות) המופנים אל בני הזוג. 8. בתצהירה המשלים התייחסה התובעת לנקודות הקושי אותן עוררה ב"כ קג"מ בדיון. התובעת פירטה כי אילולא החיים המשותפים שהיו לה עם המנוח וניהול משק בית משותף היא היתה חיה בדוחק רב, לאור הכנסותיה הזעומות מהפנסיה שהיא מקבלת מהקרן ומהביטוח. היא לא היתה יכולה להרשות לעצמה בשום פנים ואופן לנסוע ביחד עם המנוח לחו"ל ולהשתתף ביחד עם המנוח בטיולים השונים של אגודת העיוורים, אשר עלותם החלקית שולמה על ידם וכן גם מדי פעם ליהנות ביחד מארוחה חגיגית. התובעת פירטה כי החיים המשותפים עם המנוח וניהול בית משותף אפשרו להם מרחב מחיה כאמור וכן גם לחסוך סכומים קטנים שהיו מוצאים לצרכיהם האישיים ולקנות שתי מכונות כביסה, אחת בשבילם והשנייה בשביל אחיו של המנוח, חיים שאשא. התובעת הוסיפה כי חייה המשותפים עם המנוח לא הובילו לניתוק יחסיו של המנוח עם בני משפחתו. המנוח דאג לשמור על קשר מתמיד ורציף עם בני משפחתו וטבעי הדבר שיבלה חלק מהחגים עם בני משפחתו. קשריו של המנוח עם בני משפחתו היו כה הדוקים שהמנוח לא היסס, למרות הכנסותיו הזעומות, להעמיד את דירתו לרשות אחיו חיים שאשא, זה למעלה מ-7 שנים ואף לאחרונה קנו לו מכונת כביסה שהגיעה למקום מגוריו של האח בדירתו של המנוח. התובעת העידה כי מכונת כביסה זו לא היתה מיועדת בשום פנים ואופן לצרכיו של המנוח, כי המנוח השתמש במכונת הכביסה שבדירתה, שבני הזוג החליפו אותה לאחרונה כאמור לעיל. 9. בנסיבות המיוחדות של המקרה שוכנעתי כי די בראיות שהובאו כדי לקבוע כי התובעת היתה הידועה בציבור כאשתו של המנוח וכי היא זכאית לפנסיית שאירים מקג"מ, על פי הלכות הגמלאות. בעניין זה נסמכתי גם על פסק דינה של כב' סגנית הנשיא, השופטת ברק בדעת הרוב בעניין עב"ל 1169/01 אורה אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10.5.04). באותה פרשה (בה המנוח אף היה נשוי לאורך כל תקופת הקשר בין בני הזוג), עמדה השופטת ברק על מוסד הידוע והידוע בציבור כפי שהוא מוכר בציבוריות הישראלית, בדברי חקיקה ומחוץ להסדרים חקיקתיים פורמלים. השופטת ברק עמדה על המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הגדרת אשה כידועה בציבור ובהקשר לעניין הספציפי שנדון בפניה - קצבת שאירים על פי חוק הביטוח הלאומי, גמלה שנועדה לשמר את רמת חייה של האלמנה פחות או יותר כפי שהיו לפני פטירת בן הזוג. (כך גם תכליתה של קצבת השאירים על פי הלכות הגמלאות, בעניינה של התובעת שבפני). השופטת ברק עמדה על שני התנאים הנדרשים: חיים משותפים ותלות כלכלית ומפרטת כי עם שינוי העיתים והגישה החברתית למוסד הידועה בציבור חל גם שינוי בגישה השיפוטית: כך הוכרו מקרים בהם לא היתה בלעדיות ביחסים, המנוח היה נשוי ולן לרוב בבית רעייתו החוקית. באשר לחיים משותפים מביאה השופטת ברק מדבריו של כב' השופטת אליאסוף (בדב"ע נו/0255 מימי עטר נ' המוסד לביטוח לאומי,פד"ע לב 385) והדברים יפים גם לעניינה של התובעת שבפני: "התנאי של מגורים משותפים של בני הזוג יכול וינתנו לו ביטויים שונים בגילאים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים". עוד הוסיפה וקובעת השופטת ברק, לעניין תלות כלכלית: "בני זוג רבים מנהלים חשבונות בנק נפרדים... בני הזוג נהגו לבלות ביחד. בתקופתנו, כאשר גם האשה עובדת, משתנה קנה המידה לתלות כלכלית. היה ביניהם שיתוף מסויים באופן שבחלק מהתשלומים נשאה המערערת ובחלק המנוח". והדברים יפים כמובן גם בעניינה של התובעת, שחרף המגבלה הרפואית בעוורונה עבדה במשך כל חייה הבוגרים עד לפרישתה ואף לאחריה. 10. משכך קובעת אני כי התובעת היתה ידועה בציבור כאשתו של המנוח משך כ-20 שנה ועד לפטירתו וכי היא זכאית לפנסיית שאירים מקג"מ, על פי הלכות הגמלאות. 11. הואיל וקג"מ השאירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית הדין, אין צו להוצאות.ידועים בציבור