ירידה בשמיעה אצל ילד לאחר תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידה בשמיעה אצל ילד לאחר תאונת דרכים: מבוא 1. לפניי תביעת התובע 1 (להלן:"התובע") יליד 8.12.2002 בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה שארעה ביום 11.1.06 (להלן:"התאונה"). 2. התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1976. אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא בשאלת שיעור הנזק בלבד. 3. בהיותו כבן 3 שנים, נסע התובע עם משפחתו ברכב מסוג טנדר "איסוזו" במסגרת טיול משפחתי בצפון הארץ. אביו של התובע נהג ברכב. התובע ישב במושב האחורי בכיסא ילדים לצד אחיו. בהגיעם לצומת כוח בקרית שמונה מכונית שהגיחה ממולם התנגשה בחוזקה עם חזיתה בדלת שמאל של הרכב. כתוצאה מהתאונה התהפך הרכב והושבת לחלוטין. 4. כתוצאה מהתאונה נפגעו, בין היתר, אימו של התובע אשר נפצעה ונחבלה קשות, ואביו של התובע שאיבד את הכרתו. כל בני המשפחה, לרבות התובע, הועברו באמבולנסים לבית החולים זיו בצפת. התובע נבדק בחדר מיון בבית החולים ולאחר בדיקה וטיפול שוחרר לביתו. 5. לבקשת התובע, מונה מומחה רפואי בתחום א.א.ג, ד"ר מיכאל בייזר, אשר קבע בחוות דעתו מיום 13.8.10 כי נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי ס' 72(1) (א) (11) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן:"התקנות"), בגין פגיעה בשמיעה באוזן שמאל. המומחה הגיע למסקנה זו בהסתמך על בדיקת שמיעה שבוצעה לתובע ביום 19.2.08 ושהצביעה על "... ירידת שמיעה מעורבת- הולכתית ותחושתית עצבית כאחד, בדרגה חמורה עם סף שמיעה לדיבור של 60-55 דציבל." (עמ' 2 לחוות הדעת). בדיקת BERA שבוצעה חזקה קיום נזק זה באוזן שמאל. המומחה הפנה את התובע לבדיקה נוספת במהלכה נמצא כי אינו יכול לחזור על מילים שהוקראו לו באוזן שמאל. המומחה הגיע למסקנה כי המדובר בבעיה תחושתית עצבית באוזן שמאל וכי הירידה המסוימת בשמיעה באוזן ימין אינה קשורה לתאונה. לדעת המומחה, התלונה על ירידה בשמיעה התעכבה שנתיים ימים, שכן עסקינן בילד בן שלוש השומע באופן חד צדדי וקשה, לדעתו, לצפות לאיתורה מהילד או הסובבים אותו. כפי שיוברר בהמשך, התלונה נרשמה לראשונה עוד 7 חודשים לאחר התאונה ולא כשנתיים לאחריה כפי שסבר המומחה. 6. הנתבעת חלקה על קביעת המומחה בדבר הקשר שבין התאונה לנכות, (ששיעורה אינו שנוי במחלוקת), ועל כן הצדדים הגישו ראיותיהם ושמיעתן התקיימה ביחד עם חקירת המומחה. 7. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת. דיון האם הוכח קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לאוזן שמאל לבין התאונה? מבוא 8. אקדים ואומר, כי במהלך חקירתו הנגדית של המומחה סברתי כי קיים קושי לאמץ את קביעתו בדבר הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין נכותו של התובע כפי שנקבעה. משכך, אף נעתרתי לבקשת הנתבעת, בתום חקירתו, להמציא לבית המשפט ספרות רפואית התומכת בטענתו בדבר סיכון נמוך ללקות בשמיעה בגין מחלות ויראליות. בתום חקירתו של המומחה, אף הבעתי בפני ב"כ בעלי הדין את ספקותיי במחלוקת זו. 9. ברם, במהלך סיכומי ב"כ התובע הוברר כי ב"כ בעלי הדין הגישו תיעוד רפואי, במסגרת תיקי מוצגיהם, שלדבריהם, לא נתנו דעתם לו במהלך חקירתו הנגדית של המומחה. אין לי אלא להצר על כך ובמיוחד הנני מצר על כי לא נתתי דעתי מיוזמתי לתיעוד זה, במהלך חקירתו הנגדית של המומחה. בתום סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין הבהרתי כי מיד בסמוך לאחר הדיון בכוונתי לשוב ולבחון את כל הראיות וחקירתו הנגדית של המומחה ולשקול האם אכן יש מקום להמתין להמצאת הספרות הרפואית בטרם יינתן פסק הדין. לאחר שבחנתי את כל הראיות וטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי אין בספרות כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי, כפי שתפורט בהמשך, וכי לו הייתי נותן דעתי, במהלך חקירת המומחה לתיעוד הנוסף - לא הייתי מורה למומחה להמציאה. הכרעה 10. בבדיקת השמיעה שבוצעה לתובע בטיפת חלב ביום 17.7.03, בהיותו כבן 7 חודשים נמצא "...בן 7 ח' מפותח לגילו, בשמיעה בצד ימין לא הגיב. נחזור על כך ... מוזמן לבדיקת שמיעה חוזרת". (מסמך 10 למוצגי הנתבעת). התובע הוזמן לבדיקת שמיעה חוזרת ל-28.8.03, 17.9.03, 23.11.03, 28.12.03 ו- 4.1.04, אולם לא התייצב לאף אחת מהן. רק לאחר 6 ביקורים אליהם זומן, הובא התובע לטיפת חלב ביום 11.1.04. בביקור זה נרשם כי הינו "...מפותח לגילו...המשך במעקב א.א.ג אצל ד"ר אלפרט (רופא הילדים של התובע בקופ"ח-ה.י.)" (מסמך 10 למוצגי הנתבעת). יצוין כי לא הוצג כל מסמך נוסף ממועד זה ועד לתאונה המעיד על מעקב, או תוצאות בדיקה נוספות לאוזן ימין. יוזכר כי על פי הנטען, כתוצאה מהתאונה נפגעה שמיעתו של התובע באוזן שמאל. 11. כפי שעולה מכתב התביעה המקורי שהוגש בתיק זה ע"י הורי התובע, התובע ושני אחיו - ארבעת בני המשפחה נפגעו בתאונה. (אביו של התובע הגיש מלכתחילה תביעה נפרדת אשר הדיון בה טרם הסתיים). בהמשך, נמחקו תביעותיהם של שאר בני המשפחה ונותרה לדיון בתיק זה תביעת התובע בלבד. עיון בכתב התביעה מלמד כי אחת מאחיותיו של התובע שהיתה בת 12 ביום התאונה אושפזה בבית החולים למשך 3 ימים, אחיו, בן 11 במועד התאונה, נבדק בחדר מיון ושוחרר לאחר בדיקה וטיפול, לאם התובע נגרם שבר בכתף שמאל והיא נחבלה קשה בראשה ובגבה, אושפזה 3 ימים בביה"ח ולא היתה כשירה לעבודה למשך 10 חודשים. באשר לאביו של התובע, כפי שנמסר במהלך ישיבת יום 20.6.12 איבד את הכרתו, אושפז בבית החולים ולא עבד במשך כ- 10 חודשים. 12. התובע, בהיותו כבן 3, נבדק בחדר המיון, שלא בנוכחות הוריו. בגיליון חדר המיון נכתב כי התובע "...ישב בכיסא ילדים אחורה. ללא סיפור של חבלת ראש, איבוד הכרה או הקאות. בבדיקה: הילד ערני, בהכרה, אישונים שווים ומגיבים טוב... ללא סימני חבלה חיצונית פרט לאודם ... (?) ...ב.חזה ללא... סימני חבלה חיצונית, ללא רגישות ומישוש... " למעקב הרופא המטפל... אורטופד: גב, צוואר, אגן, אין סימני חבלה. מזיז גפיים חופשי . עומד על רגליים. הולך. כרגע לא נראה בעיה אורטופדית חריפה...". בוצע צילום חזה שלא העלה ממצא של ממש והומלץ על מעקב רופא מטפל וחופשה ל- 3 ימים. 13. במהלך חקירתו הנגדית אישר המומחה כי עובר לבדיקת השמיעה שבוצעה לתובע ביום 19.2.08 לא מצא כל תלונה ממועד התאונה ועד למועד זה בכל הנוגע לירידה בשמיעה. המומחה אף אישר כי לא ראה הפניה לבדיקה, אולם עמד על דעתו כי בדיקה שכזו שבוצעה במכון הדים לא היתה מתבצעת בלא הפניה. (בדיעבד הוברר כאמור אחרת). 14. במהלך חקירתו הנגדית של המומחה עמדה לנגד עיניו ועיני בית המשפט בדיקת השמיעה מיום 19.2.08 ועל כן, לכאורה, לא נמצא ביסוס לטענת הורי התובע בתצהירם לפגיעה בשמיעתו שאובחנה עוד קודם לכן. בתצהירם טענו ההורים כי התובע: "...נחבל קלות בחלקי גוף שונים. ציפינו שזה יחלוף מהר ו... יחזור לשגרתו. לצערנו לא כך היה. שמנו לב... כי חלה התדרדרות בתפקודו של הילד והאטה משמעותית בהתפתחותו... שמנו לב שהתקשורת ... עמנו ועם הסובבים אותו היתה ירודה. התגובות שלו היו איטיות יותר. האמנו שהמצב זמני. ככל הנראה טראומתי מהתאונה ויחלוף בהקדם. נוח הוא זה שלחץ לקחת אותו לבדיקות אבל (האם-ה.י.) התנגדה וסברה בהתעקשות 'הילד בסדר... הכל יהיה בסדר'. עם חלוף הזמן , חל שיפור אולם בכל זאת , בעיקר לנוח, היתה התחושה שהילד לא כמו כל הילדים. (לאם-ה.י.) היה קשה להפנים או לקבל זאת. בחלוף הזמן התחילה גם (האם-ה.י) להבחין שתגובותיו של (התובע- ה.י.) התקשורת עמו והתפתחותו הן הרגשית והן השפתית לוקים בחסר ובעיכוב ביחס לשאר הילדים לרבות ובהשוואה לידי הגן, ילדי השכונה, ילדי השכנים והזיכרון מאחיו בגיל זה. גם הורים לילדים שרואים את (התובע- ה.י) מפנים לכך את תשומת ליבנו לא אחת. בחלוף הזמן, השתכנענו, בעיקר ,)האם-ה.י) לקחת את הילד לבדיקות אצל רופא הילדים. זה היה לאחר שהגננת בגן החובה הפנתה את תשומת ליבנו לכך ש(התובע- ה.י) אינו משתתף בפעילויות חברתיות, אינו מגיב וסגור עם עצמו. אז, לאחר שבדק אותו רופא הילדים הוא המליץ לנו להעביר את הילד בדיקת שמיעה. לקחנו אותו לבדיקת שמיעה. משם הפנו אותנו להמשך בירור עקב חשד לליקויים בשמיעה. אמרו לנו שיש בעיה לא פשוטה באוזניים - ליקוי חמור בשמיעה. אני זוכרת (האם- ה.י) שהרופא אמר לי שנפגע לו העצב כתוצאה מטראומה". (ס' 3.1-3.7 לתצהיר ההורים). 15. בחקירתו הנגדית עמד המומחה על דעתו בדבר הקשר שבין התאונה לבין ליקוי השמיעה באוזן שמאל. "ש. כמו שאמרת, אין לך ידיעה או סברה מדוע היתה תלונה על ירידה בשמיעה ? ת. יש לי סברה שמאז התאונה ועד שמישהו שם לב, או שנתנו לילד טלפון לאוזן השמאלית והוא אמר- אני לא שומע. הילד התבגר בשנתיים וחודש וזה עלה לשטח. זו דוגמה מהחיים. ש. הסברה שלך יכול להיות שאקבל אותה לו ראיתי תיק רפואי חלק מינואר 06 עד פברואר 08. אין אפילו רמיזה לדבר דומה ופתאום זה צץ לו. ת. אילו בלי להעליב, אילו היית עוסק בענייני שמיעה אז אספר לך מקרה שתלמידה בבית ספר לאחיות באה אלי ואמרה- משהו לא בסדר באוזן שלי, בחורה בת 19 האוזן שלה היתה תקינה לחלוטין, שלחתי אותה לבדיקת שמיעה והיא לא שמעה באוזן אחת. זה לא שונה מילדים קטנים. בטוטל הוא שומע אבל לא באוזן אחת. ש. בחוות דעתך בעמוד 3 - הפעוט חווה טראומה של ממש בתאונה. על סמך מה אתה מבסס את הטענה הזו, על החדר מיון שראית שהכל תקין ? ת. על סמך הטוטאל לוס של המכונית. ש. כמה חוות דעך נתת בחייך ? ת. עשרות רבות ש. כמה מקרים היו של טוטאל לוס שראית ? ת. כמה עשרות, במקרה דנן ישב ברכב אביו של הילד והוא נפגע באופן חמור מאוד, הוא ישב 2 מטר לפניו. זה לא מישהו שעצר ועפו. זה היתה תאונה מסיבית. ש. ההורים שלו נפגעו בצורה כזו או אחרת, זה אומר שכולם נפגעו בצורה קשה ? ת. יכול להיות. ש. האם במסמכים שעמדו בפניך ראית עדות מסוג של פגיעה קשה כגון שברים או איבוד הכרה, יש דבר כזה ? ת. לא. אבל מה שאנו קוראים זעזוע של הלבירין לא צריך לא שבר, זה האוזן הפנימית ש בה נמצא השבלול, יש אלפי אלפים של מקרים של זעזוע ללא שבר. ... ש. שאלת ב.ה.- תעיין בתעודת חדר המיון על פיה כיצד ניתן לבסס את האפשרות לפגיעה באוזן הפנימית ? ת. אי אפשר. ז"א אם יש תאונה חמורה , בבדיקה רפואית אי אפשר לדעת אלא אם כן היו עושים לו אמ- אר - אי או בדיקת שמיעה על המקום שלא נעשתה. ש. שאלת ב.ה.- איך ניתן לקשור בין הירידה באוזן שמאל לבין האירוע בהתאם לגיליון חדר מיון או מידע כזה או אחר שנמסר לך במהלך הבדיקה ? הרי לא די בכך אלא צריך לקבוע את הקשר בינה לבין התאונה. על בסיס מה אדוני קובע ואני מבקש להסתכל בתעודת חדר המיון וישיב לי. ת. מה שאני רואה כאן, שהילד ישב מאחורי האבא, אין סיפור של חבלת ראש או איבוד הכרה או הקאות, מאידך גיסא ילד שבגיל 6-7 חודשים עבר בדיקת שמיעה ואוזן שמאל שלו היתה תקינה יש את חומר הבדיקה ולא סתם כיתוב, ומספר שנים אחרי זה יש ירידת שמיעה. יש לב"כ הנתבעת רישומים של כל ביקוריו בקופת חולים ואין שום אירוע גם לא בניירות שכנראה לא קבלתי, שום אירוע שיכול להסביר למה בגיל 8 חודשים אוזן שמאל היתה תקינה ובגיל 4.5 או 5 יש לו ירידה נוראה באוזן בלי מחלה או טיפול אונקולוגי או אנטיביוטיקה. ש. שאלת ב.ה.- אני חוזר לתאונה עצמה, האם המנגנון או כל דבר שאדוני יודע או שמע, מה אם בכלל מעבר לענין של אין משהו אחר, מבסס את הקביעה של אדוני בדבר הקשר ? ת. תאונת דרכים חמורה ללא פצע או שבר גורמת לזעזוע של תחולת האוזן הפנימית. מנגנון שמוכר היטב כצליפת שוט, ואני קושר זאת באופן למעלה מכל ספק, שתאונה שהיתה חמורה יכולה בהחלט לגרום לנזק עצבי באוזן השמאלית. ש. איפה רשום צליפת שוט בתעודת חדר מיון ? ת. לא רשום. ש. אז אתה עושה אלימינציה, אין לי בעיה עם הנכות. אבל צריך לקשור את זה ואתה אומר לי- תאונה כזו גורמת לחבלה. איפה החבלה הזו ? ת. אתה יודע מה זה צליפת שוט? תראה לי חבלה בצליפת שוט- אין. אבא שלו היה ללא הכרה ואימו היתה ליד האבא. ש. כל הבדיקה התקינה כולה הכל תקין אבל אתה מסיק שנגרמה חבלה לגולגולת ? ת. אין לי ספק בזה. יותר מזה אם היו עושים לו אמ אר איי בדיקת שמיעה בחדר מיון אז היית רואה את זה. ש. כמו שאמרת קודם, שהפגיעה באוזן ימין לא קרתה בגלל טראומה או חבלה, אמרת שזה מסיבה טבעית. ? ת. כן אין ספק. ש. יש סבירות דומה שהפגיעה באוזן שמאל יכולה לקרות ללא צורך בטראומה כזו או אחרת ? ת. באוזן ימין היו לו נוזלים. יש לזה גיבוי בבדיקת טיפנומטריה. זו בודק אם יש או אין נוזלים מאחורי קרום התוף. הבדיקה של אוזן שמאל היתה תקינה, ירידת שמיעה כ"כ גדולה לא נגרמת ע"י נוזלים. ש. יש מחלות ויראליות שיכולות לגרום לירידה בשמיעה לרבות חצבת ? ת. כן יכול. ש. ואותה מחלה ויראלית יכולה לחלוף בטיפול כזה או אחר אבל אותו ליקוי ישאר ? ת. יש עדות שהיתה לו כזה באיזה מקום? ... ש. הראיתי לך שיש למעלה מ 15 פניות על שיעול ונזלת וחום למעלה משנתיים. מחלות ויראליות על ימין ועל שמאל האם יש קשר סיבתי בין המחלות האלו ולאו דווקא לחבלה, בהתחשב בכך שלאחר שנתיים הוא התלונן לראשונה על ירידה בשמיעה? ת. במשך שנתיים עושה 15 ביקורים על נזלת? ילדים קטנים עם 15 ביקורים בקופת חולים... ש. אני מתמקד על הבדיקות בשנתיים האלו שהוא סבל ממחלות ויראליות. אפילו האמא אמרה שהילד כל הזמן חולה. האם נכון שיכול להיות קשר שאותו ליקוי עצבי נגרם בשל המחלות הויראליות ולא בגלל התאונה ? ת. הסיכוי הוא 1 חלקי מ י ליארד ש. יש ספרות רפואית שאתה מכיר בענין שיכולה לתמוך הטענה שלך ? ת. כן. ש. תוכל להציג באופן כללי ? ת. חזרת יכולה לגרום לזה. ש. אמרת שגם מחלות ויראליות יכולות לגרום. הראיתי לך תיעוד של שיעול או נזלת חום במשך שנתיים, זה לא מחלה ויראלית ? ת. מחלה ויראלית ודאי. ש. תוכל להציג ספרות שתראה שהסיכוי הוא אחד למיליארד ? ת. הסיכוי הוא אחד לעשרות אלפים. אם כבודו חושב שאוטו שמתהפך ואבא שמתרסק... ש. התביעה היא של הבן לא של האבא . ת. הילד לא היה יצוק בגבס... ש. לו היה חשש מסוים שמשהו לא היה תקין היה מופנה לבדיקות עזר ? ת. לא היה חשש. אם היתה לך השכלה רפואית היית יודע שלאחר חבלה מהסוג הזה יש שטף דם במוח שנגמר בתוצאות פטאליות. אלה דברים אלמנטאריים". (עמ' 10-14 לפרוטוקול ישיבת יום 20.6.12). 16. במהלך סיכומי ב"כ התובע הוברר כאמור, כי עוד ביום 9.1.07, כ-7 חודשים לאחר התאונה, פנה התובע לבדיקה אצל רופא הילדים כאשר סיבת הביקור סווגה כ"תאונת דרכים". סיבת הפניה כפי שנכתבה הינה כדלקמן: "מאז התאונה חרדת נטישה. מרטיב בלילה. מסרב להישאר בבית לבד. מפחד לסוע ברכב ישן עם הוריו. ממצאים: בדיקה גופנית תקינה. ערני, אין סימני גירוי מנינגיאליים... " . בפרק האבחנות נרשם, בין היתר, "INJURY TRAUMATIC " . בפרק ההפניות נכתב כי נתנה הפניה, בין היתר, לבדיקת שמיעה. (נספח "ת2" למוצגי התובע). 17. משמע, כי 7 חודשים לאחר התאונה מצא רופא הילדים לנכון להפנות את התובע, בין היתר, לבדיקת שמיעה, על אף שלא נרשם כל ממצא באשר לירידה בשמיעה. חזקה כי לא בכדי הופנה לבדיקת השמיעה. חיזוק לכך מצאתי בעובדה כי ממועד זה ועד לבדיקה שבוצעה שנה לאחר מכן אין תיעוד נוסף בדבר תלונות על ירידה בשמיעה, על כן נראה כי באותו ביקור התלוננו על ירידה בשמיעה, אך זו לא נרשמה ונמסרה הפניה בלבד לבדיקתה. יאמר כי מסמך זה הינו ההפניה לבדיקה אשר לא נתתי דעתי לקיומה במהלך חקירתו הנגדית של המומחה בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעת. כן יצוין כי גם ב"כ התובע לא היה מודע, במהלך החקירה הנגדית, למסמך זה והוא נתן דעתו למסמך, בתום שמיעת הראיות ולאחר שהאב עמד על דעתו כי פנו בתלונה על ירידה בשמיעה, כשנה או בסמוך לכך לאחר התאונה ולא לראשונה רק שנתיים לאחר התאונה. עוד הוברר לראשונה, במהלך סיכומי התובע, כי עוד ביום 20.1.06, תשעה ימים לאחר התאונה, פנה לבדיקה בקופ"ח. סיבת הפניה: "היה מעורב בתאונה כנוסע בתוך רכב. נבדק בזיו בצפת, לא נמצאה בעיה. אין כאבים אך זרוק ופחות שמח". האבחנה היתה "INJURY TRAUMATIC". מסתבר כי הממצאים בבדיקה זהים לחלוטין לממצאי הבדיקה מיום 9.1.07, (כשנה לאחר מכן), ויש בהם כדי ללמד על טיב הבדיקה ולחזק דעתי כי הרישום בפרק הממצאים בביקור מיום 20.1.07 לוקה בחסר. (יאמר כי עסקינן בכרטיס הרפואי של רופא הילדים). 18. בתצהירם, טענו כאמור ההורים כי, בין היתר, הגננת והסובבים אותם הפנו את תשומת לבם למצבו של התובע, אולם הם, ובעיקר האם, לא היו נכונים להשלים עם כך ועל כן לא מהרו להפנות את התובע לבדיקות, בין אם בשל הטראומה שנגרמה לו עקב התאונה, בין אם עקב פציעתם של שאר בני המשפחה ובמיוחד הוריו, ובין אם עקב הטראומה שיכול ואחזה בו בשל עצם מעורבותו שלו בתאונה. 19. ואכן, גם כאשר רופא הילדים מצא מקום להפנותו לבדיקת שמיעה, ועל אף שהפניה זו נעשתה בהקשר של תאונת הדרכים נשוא תביעה זו, חלפה שנה תמימה עד אשר התובע הופנה ע"י הוריו לביצוע הבדיקה. בדיקת השמיעה שבוצעה לתובע ביום 19.2.08, כשנה ו-8 חודשים לאחר התאונה, העלתה ירידה הולכתית קלה בתדרים נמוכים בלבד באוזן ימין "...לעומת זאת באוזן שמאל קיימת ירידה שמיעה מעורבת - הולכתית ותחושתית עצבית כאחד, בדרגה חמורה עם סעיף שמיעה לדיבור של 60-55 דציבל ... " (עמ' 2 לחוו"ד המומחה). 20. בעקבות זאת נשלח התובע להמשך בדיקות לרבות בדיקת BERA אשר העלו כי הפגיעה באוזן ימין, כפי הנראה אינה קשורה לתאונה, ובדיקת ה-BERA חיזקה את דבר קיומו של הנזק השמיעתי באוזן שמאל. (עמ' 2-3 לחוו"ד המומחה). 21. במהלך חקירותיהם הנגדיות של הורי התובע, לרבות בתשובה לשאלות בית המשפט, הוברר כי הוריו מודעים לזכות העומדת לתובע לקבלת שיעורי עזר ללא תשלום, לאחר שעות הלימודים, במשך כל שנות לימודיו וללא כל תשלום. ההורים לא בקשו לקבל סיוע זה ולדבריהם שניהם, ובמיוחד האב, מסייעים רבות לתובע במהלך לימודיו וכי הינו נחשב תלמיד טוב מאוד. בתשובה לשאלת בית המשפט מדוע לא פנו לקבלת סיוע מעמותת "שמע", השיבה האם: "לא יודעת, לא ראינו לנכון לפנות אליהם כרגע, בגלל שאנו עוזרים לו בבית. יכול להיות שיש הדחקה שלי שלא לתת לו להרגיש ילד חריג". (עמ' 20 לפרוטוקול). 22. תשובת האם מתיישבת עם תצהירי ההורים באשר להתיחסותם להתנהגות התובע ולעיכוב בהתפתחותו, כפי שהסובבים להם טענו לו, כדבריהם. מסקנתי הינה כי ההורים, בין אם מסיבות של הדחקה ובין אם מסיבות אחרות, לא פעלו למיצוי האבחון הנדרש, גם כאשר פנו והתלוננו על ירידה בשמיעה, (שאם לא כן חזקה כי לא היו מופנים לבדיקתה), והמתינו שנה תמימה, מגיל 3 וחצי עד לגיל 4 וחצי עד אשר פנו לביצוע הבדיקה. יתרה מכך, התנהלות ההורים בטיפת חלב, עת הועלה לראשונה החשד לירידה בשמיעה באוזן ימין, מלמדת על אי פניה למעקב רפואי כנדרש ובמועד ואי התיצבותם בטיפת חלב, חרף 5 זימונים, מדברת בעד עצמה ומתיישבת עם התנהלותם גם לאחר התאונה. 23. בחקירתו, עמד המומחה על דעתו בדבר הקשר שבין התאונה לבין הירידה בשמיעה באוזן שמאל. המומחה עמד על דעתו זו, על אף שבמהלך חקירתו הנגדית לא נתן דעתו לעובדה כי 7 חודשים לאחר התאונה הופנה התובע לבדיקת השמיעה. בתחילת חקירתו הנגדית של המומחה נשאל: "ש. לא טפלת בילדים בחייך בתוך רופא א.א.ג, אני רואה לפי הרקע שלך? ת. אם יורשה לי, אני היועץ של אגודת מיח"א, אגודה לילדים חרשים". (עמוד 5 לפרוטוקול). 24. לו התובע, אשר היה במועד התאונה כבן 3 שנים, היה מלווה לבדיקה בחדר מיון ע"י מי מהוריו, יכול בהחלט כי היו מבקשים לבצע לו בדיקות מעמיקות יותר. כתוצאה מעוצמת התאונה שגרמה לאובדן מוחלט של רכב התובעים, (ויוזכר כי עסקינן בטנדר), התהפך הרכב. התאונה ארעה כתוצאה מפגיעה בצידו השמאלי של הרכב. הדעת נותנת כי עקב כך, גופו ובמיוחד ראשו של התובע טולטלו על אף שהיה חגור לכסאו, (ולא נטען אחרת). טלטול שכזה יכול, לדעת המומחה, לפגוע באוזן התיכונה ולהביא לפגיעה בשמיעה כפי שנגרמה לתובע. הנני סבור כי דעתו של המומחה סבירה בהחלט בנסיבות הענין, על אף שאין בתעודת חדר המיון סימוכין לכך. יש לזכור כי לאחר התאונה התובע היה נתון לטראומה גם בהמשך, כפי שעולה מהתיעוד שהוגש, וזו השפיעה על התנהגותו לאחריה. במצב דברים זה סביר להניח כי התובע נמנע מלהתלונן על הפגיעה בשמיעה באוזן אחת שכן לא היה מודע לה, ונראה כי בני משפחתו, ובעיקר הוריו, היו טרודים בעיקר בפגיעותיהם שלהם בתאונה, שעה שנראה היה לכאורה כי פגיעתו היתה קלה ובת חלוף. לו הורי התובע היו מבקשים להאדיר את הפיצוי שישולם לבנם, יכלו "לטפח" את הטראומה הנפשית לה נקלע ולא היו מתעלמים ממנה לחלוטין. (יאמר כי זו אף לא אוזכרה בכתב התביעה מה גם שלא התבקש מינוי מומחה בתחום הנפשי). 25. כזכור, שלל המומחה את הקשר שבין מחלה ויראלית לבין ליקוי השמיעה באוזן שמאל. בעת שהוריתי למומחה להמציא את הספרות הרפואית עליה נסמך לא הייתי מודע לתיעוד הנוסף שהועמד לפניי. לאחר שתיעוד זה הובא לידיעתי, ולאחר ששבתי ובחנתי את אותן "מחלות ויראליות" בהן לקה התובע, כפי שעולה מתיקו הרפואי, מצאתי כי אין מקום להמציאה. לא הובאה כל ראיה כי אותן נזלות ושיעולים בגינם טופל התובע, חורגים מהסביר והמקובל בילדים בני 3-5 שנים. בנסיבות אלו מצאתי כי אין מקום לעכב את מתן פסק הדין, שעה שהנתבעת לא הביאה כל ראיה בדבר טיב אותן מחלות ילדות ושעה שאין חולק כי התובע לא לקה במחלת החצבת. 26. חיזוק למסקנתי זו מצאתי בדברי המומחה כי בגיל 8 חודשים אובחנה ירידה בשמיעה באוזן ימין בלבד. בסופו של יום עולה כי באוזן ימין הירידה הינה בתחום הנורמה, אם כי על הצד "הנמוך". 27. לסיכום: שוכנעתי כי קיים קשר ישיר בין התאונה לבין הפגיעה בשמיעה. הנכות הרפואית והתפקודית 28. אין מחלוקת בין הצדדים כי נכותו של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 10% עקב הירידה בשמיעה באוזן שמאל. עסקינן בקטין, כבן 3 במועד התאונה, וכבן 9 נכון למועד פסק הדין. 29. בהתאם להלכה הפסוקה, ככל שעסקינן בקטינים יש לחשב את הפסד כושר ההשתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק ובהתאם לנכות הרפואית. ככל שיש מקום לסטות מדרך זו- יש לעשות כן במקרים חריגים בלבד. 30. בחקירתה הנגדית של האם הוברר לראשונה כי התובע החל את לימודיו בבית הספר בהיותו בן 7 ו-9 חודשים. לדבריה, הגננת סברה כי טרם התפתח במידה מספקת ועל כן המליצה כי לא יחל את לימודיו בבית הספר. לא הובאה ראיה בענין זה, אולם מנגד, לא הובאה ראיה כי היתה מניעה אחרת לכך, או כי הדבר נעשה מיוזמת ההורים ובלא כל קשר למצבו של התובע. יובהר ויודגש כי עובדה זו התבררה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית של האם. 31. סבורני כי במקרה דנן אין לסטות מההלכה. עסקינן באיבר אחד מתוך שניים שניזוק. שמיעתו של התובע באוזן ימין הינה בגבולות הנורמה על הצד הנמוך והמומחה העריך בדוחק כי יכול ויש לקבוע לתובע נכות בשיעור של 5% בגין ליקוי השמיעה באוזן ימין. אין חולק כי נכות זו, ככל שקיימת, אינה קשורה לתאונה. 32. בע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ ואח' נ' חנניה גוזלן (12.9.10) נדונה השאלה כיצד יש לשום את נכותו התפקודית של נפגע שהתעוור בעין אחת. נקבע כדלקמן: "ברוח הפסיקה דלעיל, אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטיה למעלה או למטה. זאת, לא בשל המגבלות בפועל בגין אבדן העין, אלא בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה (כפי שאכן אירע במקרה דנן בתאונה השנייה אם כי פגיעה זו לא גרמה, חלילה, לאובדן הראיה בעין השניה). חשש זה עלול להשפיע על הנפגע בדרך של הימנעות מעבודות מסוימות או הימנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת-מימדית, וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו. (ס' 16 לפסק הדין). 33. מתוצאות הבדיקה ומחקירתו של המומחה עולה כי ליקוי השמיעה באוזן שמאל הינו בעיקר תחושתי-עצבי. אין רבותא כי מסיבה כזו או אחרת במהלך חייו של התובע לא תחול החמרה בשמיעתו באוזן ימין. בנסיבות אלו ומשקיים ליקוי של ממש בשמיעה באוזן שמאל, יכול בהחלט והתובע יתקשה עד מאוד לשמוע. 34. מעדות האם עלה כי התובע החל את לימודיו בבית הספר בהיותו בן 7 שנים ו-9 חודשים. ברי, כי עסקינן בדחייה של שנה. מהתיעוד שהוגש עולה כי עובר לתאונה היה התובע מפותח בהתאם לגילו ויכול בהחלט שיש לזקוף את האיחור לתוצאות התאונה. ברם, משהמומחה לא התבקש להתייחס לכך לא אביא זאת בחשבון בעת הערכת הנכות התפקודית. 35. התובע אינו עושה שימוש במכשיר שמיעה. לדברי האם נאמר להם כי בשל גילו לא ניתן להתקין לו מכשיר וכן כי בשל חומרת הפגיעה, מכשיר שמיעה לא יוכל להקל על שמיעתו. לא הובאה בפני כל ראיה בענין זה, למעט אמירה זו. 36. הורי התובע משקיעים זמן רב ומאמצים לסייע בידי התובע, בין היתר, באמצעות תמיכה בלימודיו בעיקר ע"י אביו. ההורים, ככל הנראה על מנת שלא להפוך את התובע לילד חריג, נמנעים מלהעזר באגודת "שמע" המושיטה עזרה בלימודים לליקויי שמיעה. יש לכבד רצונם זה של ההורים ולהעדיפו אל מול חובת הקטנת הנזק, שעה שהתמיכה והעזרה שהינם מעניקים לו מניבה תוצאות של ממש בלימודיו. 37. מרבית סוגי העבודות העומדות בפני התובע, למעט חריגים, מחייבות שמיעה תקינה ויש להניח כי התובע מנוע יהיה מלעבוד בסביבה רועשת העלולה לגרום להחמרה בשמיעתו. משכך, מגוון המקצועות שהתובע יוכל לעסוק בהם הינו מצומצם ביחס לזה העומד בפני כל אדם אחר בן גילו. מנגד, יש להעריך כי ברבות הזמן יוכל להתאים את עצמו ככל שניתן, למקצועות שיתאימו למגבלותיו. 38. לאור כל האמור לעיל וגם לאחר שהבאתי בחשבון את האפשרות כי מכשיר שמיעה יוכל להקל על התובע- יש לחשב את אובדן כושר ההשתכרות בהתאם לשיעור הנכות הרפואית. שיעור הנזק נזק לא ממוני 39. בגין 10% נכות יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 17,151 ₪. אובדן כושר השתכרות לעתיד 40. השכר הממוצע נטו נכון למועד פסק הדין הינו 7,840 ₪ התובע זכאי לפיצוי בסכום של 784 ש"ח לחודש מגיל 21 ועד לגיל 67 ובהיוון כפול הינו 166,544 ₪. אובדן תנאים סוציאלים והפרשות לפנסיה 41. התובע זכאי לפיצוי בשיעור של 10% מהנזק בגין אובדן הפרשות לפנסיה ותנאים סוציאליים וזאת בסכום של 16,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 42. שוכנעתי כי הורי התובע נדרשו לסייע לו במהלך השנים על מנת להתגבר על הקשיים בעקבות ליקוי השמיעה. עזרה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בעזרה בלימודים שיש להניח כי הינה מוגברת ביחס לתלמידים אחרים בני גילו. על דרך של אומדנה הנני פוסק בגין עזרה זו לעבר ולעתיד סך כולל של 15,000 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי לעבר ולעתיד 43. התובעים הגישו קבלות על סך כולל של 113 ₪ בלבד, אולם לטענתם הוצאותיהם היו בסכומים גבוהים יותר, בין היתר, בגין ביקורים אצל רופא פרטי. על דרך של אומדנה הנני פוסק לתובע סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי לעבר ולעתיד. סיכום 44. להלן סיכום הפיצוי: נזק לא ממוני - 17,151 ₪ אובדן כושר השתכרות לעתיד- 166,544 ₪ אובדן תנאים סוציאליים- 16,654 ₪ עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד- 15,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה- 5,000 ₪ סה"כ 220,349 ₪ סוף דבר 45. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובע את הסך של 220,349 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%, אגרה והוצאות משפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, למעט ההוצאות והאגרה שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום ותשלום. 46. התובעים יגישו לביהמ"ש משפחה תוכנית להשקעת כספי הקטין וזאת לאחר ניכוי ההוצאות ועזרת צד שלישי, שכר טרחה והוצאות משפט. תאונת דרכיםשמיעהקטינים