שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לתאונה שנגרמה אגב נהיגה בשכרות מערבת שיקולים של מדיניות משפטית ראויה בהתייחס לתופעת השכרות, וכפועל יוצא גם נהיגה בשכרות. לא בכדי נחלקו בה שופטים בערכאות הדיוניות לכאן ולכאן. ברי שאין מקום להכריע בה על-פי עמדה אישית כלפי תופעת השכרות; שיקולי מדיניות משפטית יש להפעיל בדלת אמותיו של הדין הקיים מבלי לפרוץ אגב כך את גבולותיו. ככל שהנושא טעון חשיבה מחדש ראוי שיינתן לכל ביטוי בחקיקה תוך הכנסת התאמות נדרשות בתקנות ובפוליסה התקנית שחלה מכוחן [ראו גם עניין טרפיק ליס, פסקות 27-26]. לא בכדי נקבע שלחברת ביטוח תפקיד של סוכנת חברתית, ממנו נגזרת גם היכולת להקטין מראש את סיכויי התרחשות הנזק באמצעות ניסוח בהיר ומפורש של תחומי חלות הפוליסה, באופן שירתיע מבוטחים לחרוג מגבולותיו של חוזה הביטוח ולהסתכן בחסרון כיס בשל כך. אם נוסחה הפוליסה מלכתחילה באופן שלא הרתיע מפני ההתנהגות הפסולה שהולידה את מקרה הביטוח לא יוכל המבטח להשתחרר מחבותו הכספית בדיעבד, בהצביעו על כך שעניין לנו בהתנהגות פסולה שיש ליצור הרתעה מפניה [דנ"א 4979/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' רוזנצוויג (לא פורסם, 3.6.2003)]. כל עוד עומד הדין הקיים בעינו יפים דברים שנאמרו בעניין פוגריבצקי: "מדיניות משפטית נאותה, יכולה להביא להחמרה בעונשם של נהגים שיכורים, לעיכוב בחידוש רישיון למי שנתפס כשהינו נוהג במצב שכרות, וכיו"ב. ספק בעינינו אם מדיניות משפטית נאותה יכולה לחדור לתחום של חוזה שנערך בין שני צדדים פרטיים [...]. לצד הצורך שלא לתת למי שהכניס עצמו למצב שאינו שולט על פעולותיו, כהגדרת בית משפט קמא, ליהנות מפרי התנהגותו, קיים גם הצורך לשמור על חופש החוזים, ועל יציבות בפרשנות חוזים באופן כזה, שאם לא מצוי בפוליסה סעיף מפורש המונע פיצויים במקרה של שכרות, לא יוכנס סעיף לפוליסה בעקיפין [...]". לא-זו-אף-זו, אפילו יש תחולה לדוקטרינת האשם התורם בחוזה ביטוח ובציר היחסים שבין מבוטח למבטח, אין די בהתרשלות גרידא של מבוטח כדי לגרום ליישומה ולהוביל להפחתת תגמולי הביטוח. "הטעם לכך הוא, שהסיכון לפיו יתרחש מקרה הביטוח עקב רשלנותו של המבוטח, הוא ממין הסיכונים הצפויים, והוא מגולם בפרמיות המשולמות לחברת הביטוח" [ראו ע"א (מח' חי') 1307/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פי.וי.בי הדבקות בע"מ, פסקה 25 (לא פורסם, 26.9.2006); להלן עניין פי.וי.בי]. רק התרשלות רבתי של המבוטח הוכרה כעילה לפטור מבטח מאחריות; התרשלות רבתי כזו טעונה הוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, כי המבוטח סטה סטייה ניכרת מרמת הזהירות הנדרשת, והשני - כי המבוטח התנהג מתוך מצב נפשי של פזיזות או אי-אכפתיות [עניין פי.וי.בי, שם].פוליסהמשפט תעבורהשכרותכיסוי ביטוחי