קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כניסה לארץ בפעם השניה לאחר שהייה שלא כדין (בפעם הראשונה). זו עתירה משותפת לעותרת אזרחית פולין (להלן: "אווה") ולעותרת רינה אזרחית ישראל (להלן: "רינה") שתכליתה לגרום להתרת כניסתה של אווה לישראל בתנאי שהות שיאפשרו לה לסעוד את רינה בחוליה. משרד הפנים סומך את סירובו להתיר את כניסת אווה לישראל על חשש שהתהווה שהיא תבקש להשתקע כאן ולא תצא את ישראל במועד שייקבע לצאתה. מקור החשש הוא בניסיון העבר עם אווה ובפעולות הערמה שנקטה בהן. הנסיבות אווה שהתה בישראל משך כ-6 שנים עד שיצאה את הארץ, בעצמה (היינו בלי שהורחקה) ביום 12.12.03. היא הגיעה לישראל כתיירת ושהתה פה משך שנים שלא כדין, למטרת עבודה, בלי היתר עבודה. כשמונה חודשים לאחר שיצאה את ישראל, שבה ונחתה בנתב"ג (28.8.04) כשבדרכונה מוחתמת אשרת שהות ועבודה (בתחום הסיעוד אצל רינה). תשאול שערכו עמה אנשי ביקורת הגבולות גילה את דבר שהותה הקודמת בישראל (לרבות העובדה כי עבדה בעת שהותה שלא כדין) וכן הובהר מפיה שבארצה החליפה את שם משפחתה כדי לקבל אשרת עבודה. נוכח גילוי זה החליט הגורם המוסמך במשרד הפנים לאסור את כניסתה לישראל. משערכה אווה עתירה והגישה אותה לבית משפט זה, ביצע בא כוח המשיבים בדיקות אחדות שהניבו את הפרטים הבאים: אווה החליפה את שם משפחתה (מ-זיידאנק ל-גולנסקה) וכן "חידשה" את דרכונה, עובר לפנייתה אל הקונסוליה הישראלית בוורשה לשם הנפקת אשרה. החלפת השם נומקה בכך שאווה ביקשה לחזור לשם נעוריה משום שהסתבר לה שיש לה שורשים יהודיים כלשהם. אווה נשאלה בקונסוליה אם שהתה בעבר בישראל והשיבה על כך בשלילה. טופס שאלון (בפולנית ובאנגלית) שמולא בידה כלל גם שאלה על שהות קודמת בישראל. לשאלה זו לא נרשמה תשובה. הקונסוליה הישראלית בפולין העבירה את בקשת אווה (ובכלל זה את המידע בדבר שינוי השם) למשרד הפנים . במערכת הממוחשבת של משרד הפנים לא אותרה העובדה שאווה שהתה בעבר בישראל. היכרות בין רינה לאווה נוצרה בפרק השהות הקודם של אווה בישראל. רינה היא אישה ידועת חולי. מחלתה קשה ואין ספק שהיא זקוקה לעזרה סיעודית. מערכת הקשרים שלה עם אווה, רקעה וטיבה אינם לגמרי ברורים אך אין מקום לפקפק בכנות הצהרתה שהיא סומכת יהבה על אווה ורוצה מאד בשירותיה. עם זה ייאמר שלפחות בעשרת החודשים האחרונים רינה מסתייעת בעזרה סיעודית של גורם אחר. אך מובן הוא שיש לאחל לה בריאות והחלמה. אך אין לומר שהדבר תלוי באשרת הכניסה של אווה. טענות ומענות בא כוחה של אווה טוען שחששו של משרד הפנים אינו מבוסס דיו. אכן לאווה רקע של שהות בלתי חוקית, ארוכה למדי, בישראל. אולם חרף השהות הארוכה, אווה עזבה את ישראל מרצונה ובעצמה. לפרקליטה המלומד אין ספק שהשהות הקודמת כשלעצמה אינה, בעיני משרד הפנים, טעם המצדיק את סירוב הכניסה. הסירוב מושתת, הלכה למעשה, על אי חשיפת השהות הקודמת מפי אווה בעת שביקשה שתינתן לה אשרת הכניסה החדשה. בכך רואה המשרד מעין מעשה רמייה ורב חששו שמי שהעז פניו לרמות בעודו בחו"ל, לא יהסס לשוב ולנקוט דרכי תרמית גם בשהותו בישראל. בא כוחה של אווה השיב אמרים לעצמו בטענתו שאין ראיות מספיקות למעשה הרמייה הנטען. בא כוח המשיב מבסס את טענת התרמית על "תמליל" של שיחה בין הפקידה המתשאלת בקונסוליה בוורשה לבין אווה ועל טופס השאלון שבו לא נכללו פרטים על השהות הקודמת. אלא שברור לכל שה"תמליל" איננו מקורי; זה שחזור, בדיעבד של עיקרי השיחה. שחזור כזה עשוי להיות בלתי מדויק ודי בסטייה "כחוט השערה" מן האמרות שהושמעו במקור או ממשמעותן כדי ליצור מראית עיין שלילית לשיחה. לא ניתן, לסברת בא כוח העותרות, לסמוך על ראייה משנית (בהבדל מראיית מקור) כדי לבסס עליה החלטה כל כך חשובה וגורלית. כיוצא בזה גם השאלון אינו מהווה ראייה חותכת. העובדה שפרט מסוים בו לא מולא עשוי להיות פרי שגגה, חוסר הבנה או חוסר תשומת לב הנעדרים כוונה להונות. נוכח אלה, בא כוח העותרות גורס כי אין להעמיד את אווה בחזקת מי שכוונותיה אינן כשרות. מכל מקום הוא הציע שכניסתה תותר תוך הטלת ערבויות כבדות (עד כדי 100,000 ₪) שיבטיחו את יציאתה במועד שייקבע. תשובת בא כוח המשיבים היא שקרוב לוודאי שכניסת אווה הייתה נמנעת גם אילו נמסרו למשרד הפנים עובדות לאשורן. אין זה דבר קל ערך שאדם שוהה בישראל שלא כדין משך שנים ארוכות. הרי אין לאווה זכות קנויה להיכנס לישראל. אם כך, מדוע יימנע משר הפנים או הגורמים המוסמכים הפועלים תחתיו לאסור את כניסתה כבר מן הטעם שבעבר הפרה את מגבלות שהותה בישראל? על זה נוסף, כמובן, מעשה התרמית בוורשה. אין לומר שהתרמית אינה מוכחת כדבעי. החלטת הסירוב היא החלטה של רשות מנהלית והיא מבוססת על אמות המידה הראייתיות בעניינים מנהליים. על פי אמות מידה אלה ניתן ליתן משקל גם לראיות שאינן מקוריות. בענייננו עוצמת הראיות אינה מבוטלת כל עיקר שכן הצהרת עובדת הקונסוליה מצטרפת לשאלון ומתיישבת עמו. אין כל מקום להניח הנחות של "שמא" ו"ספק". המאזן הראייתי שהיה לפני הרשות (הכולל גם את התשאול בנתב"ג) נוטה בבירור נגד התרת הכניסה. הכרעה בעתירה אין יסוד להתערבות בית המשפט בהחלטת הרשות המנהלית. בית המשפט אינו אדון על מדיניות התרת הכניסה לישראל לזרים שזכות הכניסה אינה מוקנית להם בדין. התערבות בית המשפט נעשית כאשר החלטת הרשות נעדרת סבירות או לוקה באחד מליקויי הפסלות המנהלית או כאשר תשתיתה העובדתית רעועה. אף אחד מאלה אינו מסתבר בענייננו. אין טוען כי החלטת משרד הפנים ניתנה מטעם פסול כלשהו (שיקול זר, הפלייה, משוא פנים, אי חוקיות). אין מקום לטענה שהחלטת המשרד נעדרת סבירות. החלטה זו אכן יוצאת מן החשש שאם כניסתה של אווה תורשה, היא תנצל זאת כדי "להיעלם" ו"להיטמע" בקרב האוכלוסייה הישראלית מבלי שניתן יהיה לפקח על יציאתה את הארץ למועד. איזה "חוסר סבירות" יש בחשש הזה כשהוא מתבסס על העובדה (שאינה במחלוקת) שאווה הצליחה לשהות פה שנים ארוכות בלי היתר כדין (עובדה זו משקפת, כשלעצמה, מעשה הונאה). על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר מצטרפים לעובדה הנ"ל מעשי תרמית או הסתרה אחרים (החלפת השם בתואנה שאין לה, בינתיים שמץ של אישוש ולהיפך בתשאול בישראל היא מסרה שהחליפה את שמה כדי לזכות באשרת הכניסה; הימנעות מאזכור שהותה הקודמת בישראל ואפילו, קרוב לוודאי, מסירת מענה שקרי בעניין זה). אפילו סברתי שאובדנם הפוטנציאלי של סכומי ערובה גבוהים עשוי להרתיע ולהבטיח את יציאתה של אווה במועד, לא הייתי רשאי לכוף את סברתי הר כגיגית על משרד הפנים שטעמיו עמו. אשר לצד הראייתי, נראה לי שהחלטת הרשות המנהלית מעוגנת בראיות העונות על אמות המידה של ראיות מנהליות ורב מכך. מאזן ההסתברויות הנובע מצירוף תוכן התשאול (בחו"ל ובנתב"ג) לתוכנו של השאלון, תומך בבירור את החלטת הרשות. לבי לבי לעותרת רינה. דבריה לפני יצאו מן הלב וחדרו אל הלב. אולם אני משוכנע שיימצא לה (ובודאי כבר נמצא) סועד ובמיוחד שיימצא מזור לחוליה. נוכח מה שאמרתי למעלה,לא אוכל לשעות לעתירתה המבקשת, בעצם, היענות לעתירתה של אווה. התוצאה היא שהעתירה נדחית. בהחלטה מיום 28.8.04 (שעה 22:30) קבעה כב' השופטת גדות כי על אווה להפקיד סך 4000 ₪ לכיסוי הוצאות הטיסה (בחזרה לפולין). כידוע אילו מומשה החלטת הסירוב ואילו הוטסה אווה לארצה בטיסה חזרה של המטוס שעמו הגיעה, לא היו נכרכים בכך הוצאות טיסה. כעת, מסתמא ייגרמו הוצאות כאלה. לכן אני פוסק כי בא כוח המשיבים יציג, בפניה לבית המשפט את אישור העלות של הטיסה והסכום יחולט מתוך הסכום המופקד (היתרה תוחזר למפקידה). פרט לכך אני נמנע מפסיקת הוצאות.אשרה (ויזה)משרד הפניםאשרת כניסהכניסה לישראל