קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקוי פוסט פסיכוטי - משרד הביטחון: א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 12.9.01 שקבעה למערער נכות בשיעור 70% לפי פרט 33ו בגין מצב פוסט פסיכוטי ממושך (סכיזופרניה). ב. העובדות העיקריות לעניננו הן כדלהלן: המערער יליד 1957 הגיש ביום 15.12.76 תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים בגין פגיעה נפשית, ונקבעה לו נכות בשיעור 0% לפי פרט 34(א), ותיאור הפגימה צויין כ"אישיות דלה סכיזואידית שעבר אפיזודה פסיכוטית (מותאם)" בחודש נובמבר 1998 פנה המערער בבקשה להחמרה, אולם התברר כי המערער מוכר כנכה על פי חוק הביטוח הלאומי, ומקבל קיצבה על פי חוק זה, ולפיכך, לא יוכל לזכות בזכויות על פי חוק הנכים. המערער הגיש ערעור בפני וועדת ערעורים על החלטה זו. הערעור התקבל בהסכמה, לאחר שגם המומחה מטעם המערער וגם המומחה מטעם המשיב, היו בדעה כי כושר שיפוטו של המערער היה לקוי בעת שעמדה בפניו הבחירה בין קבלת זכויות על פי חוק הנכים, לבין קבלת זכויות מהמוסד לביטוח לאומי. וועדה רפואית מיום 21.2.01 קבעה למערער נכות בשיעור 70% על פי פרט 33ו בגין מצב פוסט פסיכוטי ממושך. על החלטה זו של הוועדה הרפואית הגיש המערער ערעור בפני הוועדה הרפואית העליונה אשר ביום 12.9.01 בדקה את המערער, עיינה במסמכים הרפואיים, שמעה את דברי המערער ואחיו, והותירה על כנה את קביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. על החלטה זו של הוועדה הרפואית העליונה הערעור שבפני. ג. שתי טענות עיקריות בפי המערער - טענתו האחת של המערער מכוונת לאחוזי הנכות שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית העליונה. לטענת המערער, לא סביר כי שיעור נכותו של המערער, יקבע כ- 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי, ואילו על ידי הוועדה הרפואית יקבעו למערער 70% נכות בלבד, וזאת ללא הסבר או נימוק. קביעת המוסד לביטוח לאומי היא, לטענת המערער, קביעת גוף רפואי אובייקטיבי, אשר הוועדה הרפואית איננה יכולה, בשום פנים, להתעלם ממנו. כן טוען המערער, כי הועדה התעלמה ממלוא טענותיו ותלונותיו. טענה נוספת שבפי המערער עניינה מועד קביעת הזכאות לנכות. לטענת המערער, לא שנוי היום במחלוקת כי מצבו הקשה של המערער נגרם עקב שירותו בצה"ל. כתוצאה ממצבו הקשה לא מיצה המערער במשך שנים רבות את זכויותיו. המערער מפנה להוראת סעיף 18(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] שזו לשונו: "18 (א) תגמולים המגיעים לנכה ישולמו מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי, שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו - אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו: בכל מקרה אחר - מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הוועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר" לטענת המערער, הגיש את תביעתו להכרה בנכותו תוך שנה מיום שחרורו. התביעה הוכרה עקרונית, אך נקבע כי שיעור הנכות עומד על 0%. לטענת המערער, קביעת נכות זו היתה מוטעית. נכותו של המערער מקורה בשירותו בצה"ל, כפי שאומנם הוכרה הנכות ביום 29.2.01, זאת בגין מצבו הפוסט פסיכוטי הממושך, שנגרם תוך כדי ועקב השירות. מנכות זו סובל המערער עד עצם היום הזה. עוד טוען המערער, כי לא שנוי עוד במחלוקת כי המערער לא היה כשיר למצות את זכויותיו, ומשכך, משנקבעה נכותו של המערער ביום 26.2.01, זכאי המערער לקביעתה, רטרואקטיבית, לטענתו, מאז הקביעה המקורית, ביום 18.7.77, בתוספת ריבית והצמדה. המשיב מתנגד לשתי עתירותיו של המערער. לטענת המשיב, נקבעה נכותו של המערער על יסוד בדיקה מקיפה של הועדה הרפואית העליונה, ואין להתערב בקביעה זו. עוד לטענת המשיב, אין לקבל טענה מטענות המערער שעניינה הרטרואקטיביות של קביעת הנכות. ד. סבורה אני כי דין הערעור להדחות. באשר לטענות המערער כנגד קביעת אחוזי הנכות - הוועדה הרפואית העליונה, בדקה את המערער בדיקה מקיפה וקבעה כדלהלן: "בבדיקה: מוזנח בהופעתו החיצונית התמצאות תקינה קיימות הפרעות בחשיבה בתוכן ישנה הפרעה בפרצפציה - שומע קולות ישנם הפרעות ניכרות בתחום האישי, הבין אישי, התעסוקתי מסוגר בבית ופוחד לצאת כי חושב שאנשים רוצים להזיק לו... מדובר בחולה סיכזופרני כרוני עם ליקויים בכל תחומי האישיות, עם פורגנוזה לא טובה לשיפור משמעותי..." אינני סבורה כי הוועדה נתפסה לכלל טעות בבדיקתה ובקביעתה. הוועדה קבעה למערער 70% נכות על פי פרט 33 ו הקובע: "הפרעה נפשית המלווה בהפרעה קשה בקיום יחסים בין אישיים בבחינת המציאות והשיפוט, בצירוף סימנים אובייקטיבים קשים של ירידה בסף הגירוי, בריכוז, בחשיבה, באפקט בכוח ההתמדה וברציה המגבילות את הכושר התפקודי בצורה קשה ביותר" נראה כי על פי בדיקת הוועדה וממצאיה משקף פרט 33 ו את מצבו של המערער ותפקודו, שהוא כאמור בפרט 33 ו, תפקוד מוגבל בצורה קשה ביותר. ה. באשר לטענת המערער לענין הקביעה הרטרואקטיבית - אין בידי לקבל את טענות המערער. כאמור, ביום 18.7.77 קבעה וועדה רפואית למערער נכות בשיעור 0%. נכות זו היתה בתוקף עד יום 21.2.01, מועד בו קבעה הוועדה הרפואית למערער נכות בשיעור 70%. על קביעה זו של הוועדה ערער המערער בפני הוועדה הרפואית העליונה. הועדה הרפואית העליונה מוסמכת לקבוע למערער נכות, באופן רטרואקטיבי, מהמועד שבו נקבעה נכותו על ידי הוועדה מדרג ראשון, שבערעור עליה דנה אותה וועדה רפואית עליונה. אינני סבורה כי הוועדה הרפואית העליונה רשאית לקבוע למערער נכות רטרואקטיבית, מעבר למועד שבו קבעה הועדה מדרג ראשון את דרגת נכותו של המערער. וכך, אינני סבורה כי הוועדה הרפואית העליונה מוסמכת היתה לקבוע למערער דרגת נכות רטרואקטיבית מאז שנת 1977. זאת ועוד - תקנה 12 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל - 1969 קובעת לאמור: "12. (א) נקבעה לנכה דרגת נכות, תקבע הוועדה הרפואית - (1) את תאריך תחילתה של דרגת הנכות; (2) אם דרגת הנכות קבועה או זמנית; (3) אם דרגת הנכות שנקבעה היא זמנית - מועד לבדיקת הנכה לשם קביעת דרגת נכותו מחדש. (ב) הוועדה רשאית לקבוע לנכה דרגות נכות שונות לגבי התקופה שלמן תחילת הנכות עד ליום שבו קבעה הוועדה את דרגת הנכות" הוועדה רשאית, איפוא, לקבוע לנכה דרגות נכות מיום תחילת הנכות ועד המועד שבו נקבעה הנכות על ידי הוועדה. לא נראה כי החוק מאפשר לוועדה לשנות רטרואקטיבית קביעות נכות חלוטות, שנקבעו על ידי וועדה רפואית. וכך, הוועדה הרפואית העליונה איננה רשאית לשנות החלטה חלוטה של ועדה רפואית מיום 18.7.77. הוועדה הרפואית העליונה, שהתכנסה, כאמור, ביום 18.9.01, מוסמכת היתה להחליט רק לענין קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 26.2.01. ו. יתרה מזו, סבורה אני כי אומנם נקבע, בהסכמה, שבחירת המערער בקבלת זכויות מהמל"ל ולא על פי חוק הנכים, נעשתה בעת שכושר השיפוט של המערער היה לקוי. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי במהלך השנים, קיבל המערער זכויות מהמוסד לביטוח לאומי. אינני סבורה כי יהא זה נכון, הגון וצודק לאפשר למערער לקבל היום זכויות נכה, רטרואקטיבית, מיום הגשת תביעתו המקורית ביום 15.12.76. באותו מועד, כאמור, נקבעה דרגת נכותו ל- 0%, ואין זה סביר כלל ועיקר כי וועדה רפואית עליונה, מקץ 25 שנים, תהא מוסמכת לקבוע את דרגת הנכות רטרואקטיבית, בלא שתוכל להתיחס, אל נכון, למצבו הנפשי של המערער, כפי שנמצא על ידי הועדה מדרג ראשון, בגינו נקבעו למערער 0% נכות. אמנם יתכן, כי חל שינוי במצבו הנפשי של המערער במהלך השנים, ומשכך אין קביעת נכות בשיעור 0% משקפת היום את רמת הפגימה. אולם זו היתה קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון לפני 25 שנה, וקביעה זו, חלוטה היא משלא הוגש ערעור. לא ברור כלל ועיקר, כי קביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון היתה שגויה, ואף אם היתה שגויה אינני סבורה כי הוועדה הרפואית העליונה, מקץ 25 שנים, יכולה לקבוע רטרואקטיבית דרגת נכות שונה, ומשעל החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, לא הוגש, כאמור, ערעור. אמת נכון הדבר, כי כל פרשנות צריכה להעשות כאשר טובת הנכה היא המשליכה על אופיה של הפרשנות. יחד עם זאת, בעניננו, אינני מוכנה לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי המערער, לפיה מוסמכת הועדה הרפואית העליונה לקבוע, רטרואקטיבית, נכות אשר לדעת המערער צריכה היתה להקבע על ידי וועדה רפואית מדרג ראשון 25 שנים קודם לכן. פרשנות זו איננה נכונה משפטית ואיננה צודקת. ז. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.התחום הנפשיצבאפסיכוזהמשרד הביטחון