ביום התאונה נבדק התובע בחדר המיון של בית החולים תל-השומר, שם התלונן כי נפגע בברכו השמאלית ובידיו לאחר נפילה מהאופנוע. בבדיקתו נמצא, כי הוא סובל מכאבים בעמוד שדרה מותני, וכן נמצאו שפשופים באגן, בברך שמאל ובמרפק שמאל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכות יבשות בתאונת אופנוע: 1. הצדדים, העובדות והמחלוקת התובע יליד 4/5/1973 ועובד בבנק הפועלים כפקיד (להלן: "התובע"). יום 14/5/1995 נהג התובע באופנוע מ.ר.01 - 699 - 52, אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעות, ובמהלך נהיגתו נפגע בתאונה ונגרמו לו נזקי-גוף (להלן: "התאונה"). הנסיעה היתה ככל הנראה בנסיבות פרטיות, כפי שהצהיר התובע בתצהירו מיום 2/3/1997 ובתצהירו מיום 2/1/2001, ואין בסיכומי הנתבעות כדי לסתור זאת. הנתבעות הודו בקיומה של התאונה ובכיסוי הביטוחי (עמ' 5 לפרוטוקול), ולפיכך נותרה להכרעתי אך שאלת גובה נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה. הצדדים הסכימו, כי ינתן פסק-דין של פשרה לפי סעיף 4 (ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפיצויים"), ולשם כך הגישו סיכומים בכתב, והתובע צרף לסיכומיו אף תצהיר שנערך על ידו. 2. מהות הפגיעה ביום התאונה נבדק התובע בחדר המיון של בית החולים תל-השומר, שם התלונן כי נפגע בברכו השמאלית ובידיו לאחר נפילה מהאופנוע. בבדיקתו נמצא, כי הוא סובל מכאבים בעמוד שדרה מותני, וכן נמצאו שפשופים באגן, בברך שמאל ובמרפק שמאל. בהמשך טופל התובע על ידי ד"ר טל וד"ר סיגל, לאחר שהמשיך להתלונן על כאבים בברכו השמאלית. האורטופד פרופ' נחום הלפרין מונה כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט, לשם הערכת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה. בחוות דעתו מיום 12/1/1998 ציין המומחה, כי בבדיקה הגופנית שערך לתובע נמצא כי טווחי התנועה מלאים וכי לא נמצאו סימנים לחוסר יציבות בברך. בבדיקת MRI נמצא חשד לקרע הוריזונטלי או ניווני של המניסקוס המדיאלי (ולא קרע, כטענת התובע. א.ד.), אך לא נמצאו בבדיקה ממצאים קליניים, התומכים בכך שהכאבים בברך שמאל נובעים מממצא זה.לפיכך קבע פרופ' הלפרין, כי לא נותרה לתובע נכות בגין התאונה, וכן קבע כי אם תהיה החמרה מבחינת הכאבים או מבחינת הממצאים הקליניים, יהיה מקום לבדיקה קלינית חוזרת. התובע ביקש לחקור את פרופ' הלפרין על חוות דעתו, ואולם ערב הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה תחת הבדיקה יפנה התובע שאלות הבהרה אל המומחה. בתשובות ההבהרה הסכים פרופ' הלפרין, כי התובע נחבל בברכיו במהלך התאונה, וכי התלונן על כאבים בברכיו וטופל בגינם באופן רציף. המומחה הסביר שוב, כי הממצאים שנמצאו בבדיקת ה- MRI הינם חסרי משמעות, כל עוד אין להם ביטוי קליני, ועל כן הממצאים כשלעצמם אינם גורמים לכל הגבלה שהיא. המומחה חזר והבהיר, כי אין כל מקום לקבוע אחוזי נכות לתובע על פי הממצאים שהוצגו בפניו עד כה, אם כי אישר כי קיים חשש להחמרה ולטיפול אינטנסיבי יותר בעתיד. יצוין כי התובע טען בתצהירו, אשר צורף לסיכומיו, כי רופאו המטפל הבהיר לו לאחרונה, שמצבו סופי, וכי ניתוח ארטרוסקופיה עלול להחמיר את מצבו, ואולם משמדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים, לא נוכל לקבל עדות שמיעה מסוג זה, אף כאשר בפסק דין של פשרה עסקינן. למותר עוד לציין, כי לסיכומי התובע צורפו מסמכים רפואיים עד לשנת 1996 בלבד ומסמך אחר נוסף מיום 14/5/1999, הא ותו לא. לסיכום סוגיה זו יובהר, כי על פי חוות דעתו ותשובותיו של פרופ' הלפרין, מפיו אנו חיים, ניתן לקבוע, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה, אם כי חשש תאורטי להחמרה קיים, הגם שהסיכויים שהחמרה שכזו אכן תתרחש בפועל בעתיד, נותרו עלומים, וכן לא הובהר מתי צפויה אותה החמרה להתרחש, אם בכלל. 3. נזקיו של התובע א. נזק שאינו נזק ממון (כאב וסבל) המומחה אישר את טענתו של התובע, לפיה הוא מתלונן ומטופל בגין כאבים בברכיו באופן רציף, אם כי טענה זו לא גובתה במסמכים רפואיים מלאים, כאמור לעיל. בנסיבות העניין, ולאור הצפיות כי עלולה לחול החמרה במצב הכאבים, אני רואה לנכון לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה את הסכום של 11,500 ₪, המשקף (במעוגל) פסיקה לפי נכות בשיעור 7%. ב. הפסדי שכר בעבר התובע הציג אישורי אי כושר עד ליום 9/6/1995, דהיינו למשך כשלושה שבועות וחצי. מהשוואת אישורי השכר לחודשים מרץ - יוני 1995 עולה, כי אכן לא קיבל התובע שכר בתקופת אי הכושר ולכן יש לפצותו בגין הפסד זה. בחודשים מרץ - אפריל 1995 (בהם עבד התובע בחברת אלכס אורגינל בע"מ בהיקף מלא) השתכר התובע בממוצע (ברוטו בניכוי מס הכנסה) סך של 3,276.28 ₪ ונכון ליום כתיבת פסק הדין - הסך של 4,602 ₪. לפיכך יפסק לתובע בגין הפסדי שכר בעבר הסך של 4,000 ₪ נכון ליום זה, כאשר סכום זה כולל פיצוי מסוים גם בגין ריבית, אם כי לא בחישוב מלא, שכן הדיונים בתיק זה נתארכו יתר על המידה ונדחו שוב ושוב על מנת שהתובע יברר את מצבו הרפואי, ואולם לא הוצג כל בירור שכזה. ג. הפסד כושר השתכרות בעתיד התובע לא טען בסיכומיו בכתב לכל הפסד שכר מאז שתמה תקופת אי הכושר הקצרה ועד היום, וזאת במשך חמש שנים וחצי! גם בכך יש תמיכה נוספת לקביעותיו של פרופ' הלפרין, לפיהן לא נותרה לתובע כל הגבלה של ממש. כאמור לעיל, גם טענותיו של התובע בדבר תלונות וטיפול רפואי רציף מאז התאונה ועד היום בגין הכאבים מהם הוא סובל, כביכול, לא זכו לאישוש בכל מסמך רפואי שהוא. לפיכך לא הונחה כל תשתית ראייתית, ולו ראשיתה של תשתית שכזו, לפסיקת פיצוי בכל סכום שהוא בראש נזק זה. ד. עזרת צד ג' התובע טוען בסיכומיו בכתב, כי נעזר בבני משפחתו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, ואולם לא נטען (וממילא לא הוכח), כי מי מבני משפחתו סבל נזק של ממון עקב כך, או שמא מדובר בעזרה שהיא מעבר לעזרה רגילה של בני משפחה [וראה: ד' קציר "פיצויים בשל נזק גוף" (הוצאת כרמל - מהדורה רביעית, תשנ"ח) בעמ' 561 - 565]. לאור אופי הפגיעה ומשכה של תקופת אי הכושר ולאור האמור לעיל, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה. 4. סיכום אשר על כן אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה כדלהלן:- א. בגין נזק שאינו נזק ממון - 11,500 ₪ ב. בגין הפסדי שכר בעבר - 4,000 ₪ סה"כ 15,500 ₪ כן ישאו הנתבעות בהוצאות המשפט בסכום של 4,000 ₪ (הכוללים את אגרת המשפט, צילום חומר רפואי והשתתפות בתשלום שכר המומחה) ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. כל הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. אופנועתאונת דרכיםמכות יבשותתאונת אופנוע