סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כך: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". הלכה פסוקה היא כי עובד המבקש להוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק צריך לעמוד בשלושה נטלים שונים: על פי הראשון, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו או "נסיבות אחרות" שבשלן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. בשני, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו. בשלישי, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון (דב"ע שן / 10-3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238 (1990). אשר לשאלה מה הן ה"נסיבות" המהוות עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, נמצאנו למדים מפי כב' השופט (בדימוס) צור בעניין ע"ע (ארצי) 1271/00 אמ"י מתו"ם-אדריכלים יועצים ומודדים בע"מ - חיים אברהם פד"ע ל"ט 587 (2004), כי: "לא ניתן להשיב על שאלה זו בנוסחה חדה וברורה והדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין. ככלל, ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין שמדובר בשינויים כלליים ובין שמדובר בכאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד; אי-קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים; פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים... אין צורך לומר כי "נסיבות אחרות" המצדיקות התפטרות לעניין סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, חייבות להיות משמעותיות ולא כל שינוי בסדרי עבודה מצדיק התפטרות לפי אותו סעיף...קיומן של "נסיבות" המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, הוא עניין לקביעה שיפוטית של בית-הדין לעבודה. בעניין זה אמת המידה לבחינת קיומן של "נסיבות" שכאלה, היא אמת מידה אובייקטיבית...". מבחינת המדיניות השיפוטית הרצויה הטעים כב' הנשיא (בדימוס) אדלר בעניין אמ"י מתום כי תכליתו של סעיף 11(א), היא ליתן לעובד אפשרות לעזוב את מקום עבודתו מבלי להינזק, כאשר מתרחש במקום העבודה דבר מה המצדיק באופן אובייקטיבי את עזיבתו. אשר על כן ראוי לאמץ פרשנות מרחיבה לסעיף 11(א) לחוק וכזו שתעניק לעובד חופש מרבי לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים: 1. מונחת בפנינו תביעת התובעים לתשלום פיצויי פיטורים. התביעה מעמידה סוגיה אחת להכרעה, והיא זו הנוגעת בנסיבות התפטרות התובעים מעבודתם אצל הנתבע. כפי שנראה, כרוכה בסוגיה זו שאלת יסוד בדבר זכותו הראשונית של עובד לסביבת עבודה העונה על רווחתו, בריאותו ובטיחותו, ומנגד חובת המעסיק לעצב את מקום העבודה כך שישמור על כבודו של העובד כאדם. התשתית העובדתית 2. העובדות הצריכות לעניין, שמרביתן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלה: [א] הנתבע (להלן: גם מר וייז) הוא בעליו של מפעל ועסק ותיקים לייצור תרמילים ותיקים. העסק הוקם בשנת 1979, וכיום משלב חנויות קמעונאיות ומתפרה עם המותג "תרמילי סטיב". [ב] התובעים, תופרים במקצועם, הועסקו על ידי הנתבע במתפרה שבמפעלו, הממוקם בגבעת שאול בירושלים, משך שנים ארוכות. התובעים עסקו בתפירת תיקים, ולשיטתם גם בעבודות כפיים נוספות. [ג] התובע מס' 1 (להלן: מר דוויק) הועסק אצל הנתבע משנת 1996; התובע מס' 2 (להלן: מר זעטרי) הועסק אצל הנתבע משנת 1998; התובע מס' 3 (להלן: מר קואסמה) הועסק אצל הנתבע משנת 2000. [ד] בחודש יוני 2007, בעודם מועסקים על ידי הנתבע, הגישו התובעים כנגדו, באמצעות נציג ההסתדרות הכללית החדשה, תביעות שכר שכללו דרישות לתשלום ימי חופשה, דמי הבראה ודמי ביגוד (דמ 5632/07, דמ 6633/07, דמ 5636/07). ההליכים אוחדו והתבררו בדרך של דיון מהיר בפני מותב זה (ללא נציגי הציבור). שניים מההליכים, זה שבעניינו של מר דוויק וזה שבעניינו של מר זעטרי, הסתיימו בפשרה, ואילו עניינו של מר קואסמה הסתיים בפסיקה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, לאחר שנשמעו עדויות הצדדים (פסק דין מיום 27.5.2010). [ה] ביום 2.6.2008 פנו התובעים, באמצעות בא כוחם, במכתב אל הנתבע בו נכתב, בין היתר, כך: "מזה תקופה ממושכת סובלים מרשיי ממך עקב התעללותך בהם...מרשיי פנו אליך מספר פעמים, בין ישירות ובין באופן מקיף (כך במקור - ר.ב.ה) באמצעות מנהל העבודה וביקשו כי תפסיק עם ההתעללות המתמשכת בהם אך לשווא...מצאת לנכון להצר צעדיהם בצורה מרחיקת לכת לרבות מעקב בדרכים שונות...מניעתם מלבצע צעדים מינמליים כגון שתיית קפה...איסור להפעיל מזגן, רדיפה אחריהם לשירותים...וכהנה וכהנה התנהגויות בלתי מקובלות...ההתנהגות הנ"ל גברה לאחר שמרשיי...הגישו נגדך תביעה...ניתנת לך בזאת הודעה על כך שמרשיי יסיימו את עבודתם עקב הרעה מוחשית של תנאי עבודתם וזאת לאחר חודש מיום קבלת מכתב זה...". [ו] ביום 23.6.2008 השיב הנתבע לבא כוח התובעים במכתב בו הכחיש את טענות התובעים, ובתוך כך את העובדה שטענותיהם הועלו בפניו בעבר. כן טען כי שוחח עם כל שלושת התובעים "בשיחות שתועדו היטב" בנוכחות מנהל העבודה והוסיף כי באותן שיחות לא עלו הטענות הנזכרות במכתב וכי "כל אחד מהם אמר שהסיבה שבגללה הוא מתפטר היא שהוא מחפש עבודה שתשלם לו משכורת יותר גבוהה". לשיטת הנתבע, כל התובעים אמרו שהם מרוצים ממקום העבודה, פרט לרמת השכר, וכי מתייחסים אליהם יפה. הנתבע הוסיף והבהיר כי ניסה באמצעות נציג ההסתדרות להציע לתובעים לקבל תוכנית שכר מבוססת על "פרמיות" אך הם דחו זאת על הסף ועל כן "בצער, אני מקבל את התפטרותם אחרי שכל הצעותיי לתיאום תכנית קידום שכר נדחו בצורה עיקשת". נטעים כי תמליל השיחות האמורות הוגש לבית הדין, ולאמור בו נדרש בפרוטרוט בהמשך. [ז] ההתכתבות בין הצדדים נמשכה עוד תקופה מסוימת ומכל מקום בתום תקופת ההודעה המוקדמת התפטרו התובעים מעבודתם. [ח] ביום 7.2.2010 הוגשה התביעה דנא, במסגרתה עותרים התובעים לתשלום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים). 3. בהליך נשמעו שתי ישיבות הוכחות, בימים 22.2.2012 ו - 12.6.2012. מטעם התובעים העידו הם עצמם, ואילו מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו. הצדדים סיכמו פרשותיהם בכתב. 4. השאלה היחידה הצריכה להכרעתנו היא האם התקיימו במקרה דנא מלוא התנאים הנדרשים לצורך יישומו של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. תמצית גרסאות הצדדים וטענותיהם 5. לטענת התובעים, משך כל תקופת עבודתם אצל הנתבע סבלו מפגיעה מתמשכת בזכויות המגיעות להם מכוח חוקי העבודה, כך שלא שולמו להם דמי הבראה, דמי ביגוד וימי חופשה. אולם חמור מכך, התובעים טוענים כי הנתבע, באמצעות פרובוקציות פוגעניות, יצר אווירה עכורה במקום העבודה, שהגיעה כדי הרעה מוחשית בתנאי העבודה שלא הותירה בידם ברירה אלא להתפטר וזאת בדין מפוטרים. בין היתר, טוענים התובעים כי נאלצו לעבוד בתנאים פיסיים קשים ובחדר שקירותיו עשויים עץ ואין בו פתח המכניס אוויר צח. על אף החום ששרר בו בקיץ, בשל העובדה שנעדר חלונות, הנתבע אסר עליהם להדליק את המזגן. כך, אסר עליהם הנתבע לשוחח איש עם רעהו במהלך העבודה, לשתות שתיה חמה במקומם וללכת להתפנות. את אלו יכלו התובעים לעשות רק בהפסקות שהנתבע קבע. כך, חשד בהם הנתבע שגנבו מרכושו ומוצריו ועל כן נהג לרדוף אחריהם לתחנת האוטובוס בתום יום העבודה ומדי פעם אף עקב אחריהם כשהלכו לשירותים. התובעים טוענים עוד כי הנתבע הגביר את לחץ העבודה כך שבסופו של מהלך שתוכנן מראש, נאלצו התובעים יחד עם עובדת נוספת, לבצע עבודה שנועדה להתבצע על ידי כעשרה עובדים. לטענת התובעים, תמליל השיחה אשר הקליט התובע סביב סיום יחסי העבודה אינו יכול להוות ראיה כשרה, משום שנפלו בו פגמים רבים. בין היתר, ההקלטה נקטעה בחלקים חשובים והתרגום היה שגוי ומגמתי. לכן, לטענת התובעים, גרסת הנתבע אינה נתמכת בראיות והעובדה שביכר לא להביא עדים מטעמו, צריכה לפעול לחובתו. 6. לטענת מר וייז, לא עלה בידי התובעים להוכיח כי בסמוך למועד התפטרותם חלה הרעה בתנאי עבודתם, כפי שטענו במכתב ההתפטרות ובפני בית הדין, לא כל שכן הרעה המצדיקה התפטרות בדין מפוטר. לשיטתו, טענות התובעים בדבר יחסו אליהם מהוות ניסיון להציג תנאי עבודה סבירים כמסכת התעללות וכהתנכלות אישית, אולם אין אלו פני הדברים. להתייחסות הנתבע לטענות התובעים, אחת לאחת, נחזור בהמשך הדברים אולם נציין כבר עתה כי לטענתו, כל אותן תלונות קשות מעולם לא הועלו בפניו טרם קבלת מכתב ההתפטרות, הגם שהיו לתובעים הזדמנויות שונות לעשות כן ובמיוחד, במהלך המשא ומתן לפשרה בתביעה שהגישו התובעים 2-1. לטענת מר וייז, הדעת נותנת שאם המניע להתפטרות התובעים היה התנכלותו אליהם, כטענתם, כי אז היה נציגם מההסתדרות מעלה זאת בפניו. זאת ועוד, באותה עת, ייצג ב"כ התובעים דהיום את תובע 3 בתביעתו בפני בית הדין, ואף הוא לא מצא לנכון להעלות את הטענות בדבר התנכלותו החמורה של הנתבע. לאור כל זאת, מסיק מר וייז כי גרסת התובעים נולדה לצורך הגשת התביעה דנא. לשיטת מר וייז, מבחינה ראייתית עדויות התובעים עומדות מול עדותו היחידה, אולם יש לבכר את גרסתו שלו. טעמיו לכך הם שבעוד שעדותו נתמכת בראיה אותנטית בדמות תמליל שיחותיו עם התובעים שהתקיימו והוקלטו בסמוך לקבלת מכתב ההתפטרות, עדויותיהם של שלושת התובעים מהוות למעשה עדות יחידה שלא עמדה במבחן החקירה הנגדית. מהתמליל עולה כי השיחה התנהלה באווירה ידידותית ונעימה ובמהלכה נתנה לתובעים הזדמנות אמתית לשטוח טענותיהם ולמנוע את התפטרותם. אולם התובעים לא טענו דבר לעניין יחסו של הנתבע אלא שבו על דרישתם היחידה: העלאת שכרם ל - 25 ₪ לשעה. הנתבע, שהיה נכון לבוא לקראתם הציע להם קידום שכר בשיטת הפרמיות, אולם התובעים דחו אותה בשתי ידיים. כללו של דבר, טוען מר וייז כי התמליל מפריך בעליל את טענת התובעים בדבר יחסו העוין ובדבר הרעה בתנאי העבודה. לשיטתו, טענות אלה לא הוכחו גם בתצהירי התובעים, שהיו זהים זה לזה עד כי ברור שהותאמו לצורך התביעה, ובחקירותיהם הנגדיות, מהן עלה כי לאורך השנים שררו בין הצדדים יחסים תקינים. לאמור, התובעים שעליהם מוטל נטל ההוכחה, לא הרימו אותו. 7. בטרם נכנס בעובי הקורה נסיר מעל דרכינו טענה נוספת של הנתבע המופיעה בפתח סיכומיו ולפיה, העובדה שלא היה מיוצג עד למועד הגשת סיכומיו פגעה בדרך כלשהי ביומו בבית הדין "ולו רק מחמת העובדה כי לא הבין את מהות ההליכים לאשורם", כלשונו. דינה של הטענה דחייה מניה וביה. ראשית, לא ברור מה מנע מאת הנתבע להיות מיוצג משך כל ההליך, מראשיתו ועד סופו, לו סבר שהוא חווה קושי כלשהו בניהולו, וזאת לא רק בעת הגשת הסיכומים. הדברים מפליאים במיוחד נוכח העובדה שבעדותו בפנינו הבהיר כי דווקא נועץ עם עורך דינו סביב סיום יחסי העבודה בינו לבין התובעים (עמ' 41, שורות 21 - 23). ללמדך, שמקום בו סבר הנתבע שדרוש לו יעוץ משפטי מקצועי הרי שידע להשיגו ומכאן שהצורך בייצוג משפטי מוכר לו ובפרט שהוא גם בעל עסק לא קטן. שנית, עיון חוזר בתיק ובגלגוליו, אליו מצטרפת גם התרשמותנו מהנתבע לאורך הדיונים ובמהלכם, מלמדת כי המדובר דווקא במי שבקיא בדרך ההתנהלות בבית הדין ובמי שהשתמש בקפידה במלוא זכויותיו הדיוניות לכל אורכו ורוחבו של ההליך. כך, השכיל הנתבע לעתור בבקשות ביניים שונות לרבות דרישה להטלת הוצאות על התובעים, שהובילה להליכים מצדו בלשכת ההוצאה לפועל; בקשה להפקדת ערבות להבטחת הוצאותיו אם ידחו תביעות התובעים, כמו גם דרישה להמצאת כתובות התובעים; בקשה מתוקנת להפקדת ערבות לאור ממצאים חדשים שלשיטתו התגלו לו, ערעור על החלטת רשמת בית הדין בעניינים אלה; שתי בקשות רשות ערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 22145-02-12 החלטת כב' השופטת גליקסמן מיום 13.2.2012; בר"ע 12437-03-12 החלטת כב' סגן הנשיאה פליטמן מיום 21.3.2012); בקשה להתיר לו להשמיע את עדותו ואת עדות עדיו מבלי שיקדימו תצהירי עדות ראשית. בקשה שבחלקה עמד עליה בתוקף ולמצער בנוגע לעד מטעמו (אף שבסופו של יום וויתר על העדתו); בקשה "לגילוי מסמכים ומידע"; שלל "תשובות לתגובות התובעים", בקשות להארכות מועד ועוד כהנא וכהנא בקשות, והכל עוד טרם תחילתו של הליך ההוכחות לגופו, שם חקר את התובעים באריכות ובקפידה. לבסוף וכמבואר בפרק העובדות, אין זו הפעם הראשונה בה מופיע הנתבע בפני בית הדין הן בעניינם של התובעים שבפנינו והן בתביעות אחרות. על כן הדעת נותנת כי הוא דווקא מצוי בהליכים בפניו (לעניין אחרון זה ראו גם: דמ (ירושלים) 5755/09 אזולאי שלום - סטיב וייס (10.4.2007); דמ' (ירושלים) 5616/08 אליהו מני - סטיב וייז (31.3.2009); בכל ההליכים ייצג הנתבע את עצמו). מכאן לגוף העניין. המסגרת הנורמטיבית 8. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כך: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". הלכה פסוקה היא כי עובד המבקש להוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק צריך לעמוד בשלושה נטלים שונים: על פי הראשון, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו או "נסיבות אחרות" שבשלן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. בשני, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו. בשלישי, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון (דב"ע שן / 10-3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238 (1990). 9. אשר לשאלה מה הן ה"נסיבות" המהוות עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, נמצאנו למדים מפי כב' השופט (בדימוס) צור בעניין ע"ע (ארצי) 1271/00 אמ"י מתו"ם-אדריכלים יועצים ומודדים בע"מ - חיים אברהם פד"ע ל"ט 587 (2004), כי: "לא ניתן להשיב על שאלה זו בנוסחה חדה וברורה והדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין. ככלל, ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין שמדובר בשינויים כלליים ובין שמדובר בכאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד; אי-קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים; פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים... אין צורך לומר כי "נסיבות אחרות" המצדיקות התפטרות לעניין סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, חייבות להיות משמעותיות ולא כל שינוי בסדרי עבודה מצדיק התפטרות לפי אותו סעיף...קיומן של "נסיבות" המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, הוא עניין לקביעה שיפוטית של בית-הדין לעבודה. בעניין זה אמת המידה לבחינת קיומן של "נסיבות" שכאלה, היא אמת מידה אובייקטיבית...". 10. מבחינת המדיניות השיפוטית הרצויה הטעים כב' הנשיא (בדימוס) אדלר בעניין אמ"י מתום כי תכליתו של סעיף 11(א), היא ליתן לעובד אפשרות לעזוב את מקום עבודתו מבלי להינזק, כאשר מתרחש במקום העבודה דבר מה המצדיק באופן אובייקטיבי את עזיבתו. אשר על כן ראוי לאמץ פרשנות מרחיבה לסעיף 11(א) לחוק וכזו שתעניק לעובד חופש מרבי לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו. מן הכלל אל הפרט "הרעה מוחשית" ו"נסיבות אחרות" 11. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי זו הוכחה בפנינו במלוא עצמתה. למרבה הצער, התמונה הראייתית שנפרשה בפנינו בהקשר זה הייתה עגומה ביותר. כל התובעים תארו בפנינו מסכת יחסים קשה, ובעיקר תנאי עבודה פוגעניים, שהביאו לכדי פגיעה בכבודם כבני אדם. בניגוד לתמונה שמצייר מר וייז הרי שעדויות התובעים בפנינו הותירו רושם אמין והיו עקביות במרבית הפרטים. דעתנו היא כי דווקא אותה עקביות, כלומר, העובדה ששלושת התובעים הצביעו כולם על אותה מסכת יחסים קשה ופוגענית, מחזקת את המסקנה כי יש ליתן אמון בגרסתם ולא להיפך. מה גם שהגרסה מצאה לא אחת חיזוק בעדות הנתבע עצמו, כפי שנפרט בהמשך, ובניגוד לטענת הנתבע עלתה בקנה אחד עם תמליל השיחות שערך עם התובעים טרם התפטרותם ובכך נפתח. הדברים זוכים למשנה תוקף מקום בו ביכר הנתבע שלא להביא עדים נוספים מטעמו או להפריך את טענות התובעים בדרכים אחרות, וגם לכך נשוב בהמשך דברינו. כאמור, התובעים טענו כי מה שהוביל בסופו של דבר להתפטרותם היו תנאי עבודתם הקשים ו"הפרובוקציות", כלשונם, שהלכו וגברו והפכו בלתי נסבלות. טענתו המרכזית של הנתבע היא כי לא רק שלא היו דברים מעולם, אלא שגרסה זו 'נתפרה' לצורך התביעה, ולראיה מובא אותו תמליל שיחה שערך הנתבע עם התובעים טרם כניסת התפטרותם לתוקף. נבחן את הדברים כסדרם. 12. התמליל - המדובר הוא בתמליל שיחה שערך הנתבע עם כל אחד מהתובעים, ביום 8.6.2008, קרי בסמוך לקבלת מכתב בא כוחם מיום 2.6.2008, בדבר כוונתם להתפטר מעבודתם אצלו בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתם. השיחות נערכו במשרדו בנוכחות מנהל העבודה במפעל ומנהלם של התובעים, מר מחמוד בקיראת. טרם נבחן את העולה מהתמליל נדגיש כי אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה המדובר בשיחה שהתנהלה באווירה ידידותית ונעימה ובמהלכה נתנה לתובעים הזדמנות אמתית לשטוח טענותיהם ולמנוע את התפטרותם. ההיפך הוא הנכון. התרשמותנו היא שהמדובר היה במהלך מגמתי, מתוכנן ומתוזמן מצד הנתבע שנועד למשוך את התובעים בלשונם על מנת להכין עבור מר וייז הגנה מפני תביעה שכבר הבין שעתידה להיות מוגשת כנגדו. וכך העיד מר וייז בפנינו: "אני הקלטתי כי היה פה משהו מסריח...אני קיבלתי באותו יום מכתב שהעלה טענות שלא הועלו כלל עד אותו יום...אני חשתי והתייעצתי עם עורך הדין שלי מה אני עושה עם מכתב כזה...הוא אמר לי שמשהו פה מסריח וכדאי לך לתעד את השיחות....הם אמרו אין מה לתקן הכל סבבה אנחנו רוצים עוד כסף" (עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 21 -23 ו - 29). כלומר, הנתבע מבין שיחסיו עם התובעים עומדים בפני סיום ועשויים גם להגיע לפתחו של בית הדין ועל כן הוא ממהר להכין לעצמו הגנה לשעת הצורך, וזו מטרת השיחה. מר זעטרי העיד בפנינו כי חשד שאין המדובר בשיחה תמימה שכן לפתע שינה הנתבע יחסו והחל מתעניין במשפחתו ובמצבו הכלכלי (עמ' 22, שורה 26 - 28) אלא שלא כל דבריו מופיעים בתמלול. בדומה העיד בפנינו מר קואסמה כי משנקרא למשרדו של הנתבע חשד שהמדובר בשיחה מוקלטת שנועדה להוציא דברים מהקשרם וכי ידע שכך נהג הנתבע גם עם עובדיו מן העבר (עמ' 16 שורות 1 - 6). מעניין לציין כי הנתבע עצמו, בתצהיר התומך בתמליל, ציין כי "יש לי נסיון בהקלטות" (פסקה שניה). 13. התובעים שבו וטענו כי נפלו אי דיוקים בתמלול השיחות אולם ביכרו שלא לתמלל את השיחות בעצמם, ועל כן נותרנו עם התמליל שהגיש הנתבע. מחקירתו הנגדית של הנתבע התברר שלמצער, בחלק מהתרגום אכן נפלו אי דיוקים מהותיים (עמ' 12 שורות 2 - 7, עמ' 44, שורות 3 - 7). כך למשל, תורגמה אמירתו של מר קואסמה לפיה הוא מבקש שהנתבע יחדל מהפרובוקציות שהוא נוקט בהן כ"אנחנו ביקשנו 25 ₪ ושיפסיק להרגיז אותי" (עמ' 7, שורה 2 לתמליל). תרגום ממנו יכול להשתמע כאילו השיחה עצמה מרגיזה את מר קואסמה ולא היא. הנתבע מצדו התקשה ליתן הסבר מניח את הדעת לפגמים ממין זה שנפלו בתרגום הדברים ואף שינה דעתו ביחס לתפקידו של מר בקיראת בשיחה. כך, מחד גיסא טען כי "הוא לא דומיננטי הוא השתתף ומידי פעם תרגם וסיכם" (עמ' 33, שורה 24) ומאידך גיסא הודה כי אינו דובר ערבית, השיחות התקיימו בערבית ומחמוד "הוא מתרגם בקיצור. הוא מסכם לי. המסר שהגיע אליי ממחמוד זה מה שכתוב פה" (עמ' 44, שורות 16 - 19). עיון בתמליל עצמו מלמד כי לאותו מר בקיראת תפקיד מרכזי ביותר בשיחה "כמוציא ומביא" של הנתבע ועניין זה ראוי לתשומת לב מיוחדת בבואנו לשקול את מידת הדיוק של הדברים שהובאו על ידו. כך, חלקים רבים מתשובות התובעים הובאו באופן חלקי או שהותרו כבלתי ברורות וכאלה שאינן ניתנות לתרגום, ודווקא כשמדובר בעניינים מהותיים ((ראו למשל: עמ' 3 שורה 14). משמע אכן יכול שבדברי התובעים נפלו אי דיוקים ולמצער יש להביא עובדה זו בעת מתן המשקל לאמור בתמליל. מכל מקום, עיון בתוכן הדברים מלמד, בניגוד לטענת מר וייז, כי לא הכל "סבבה" כלשונו, כלל ועיקר, וכי התובעים אינם מרוצים מתנאי עבודתם ולא רק בשל גובה שכרם ואומרים דברים שיחזרו על עצמם גם בעדויות בפנינו. כך ולדוגמא, מר קואסמה מבקש שיפסקו הפרובוקציות מצד הנתבע. מר זעטרי מדבר על צעקות במקום העבודה ועל הכבדה בעומס העבודה (עמ' 4, שורה 20 לתמליל), מר דוויק אומר כי יישאר לעבוד אם יהיה לו נוח מהבחינה הנפשית (עמ' 2 שורה 20 לתמליל). מנגד, מר וייז חוזר ומתמקד בעניין שכר התובעים, שכפי שהודה בפנינו לא השתנה משך כל שנות עבודת התובעים אצלו ועמד על שכר מינימום (עמ' 35, שורה 7). מר וייז מציע לתובעים אמירות דוגמת "כסף זה לא ברז בקיר, פותח, יוצא כסף" (עמ' 4 שורה 19 לתמליל). כללו של דבר, המדובר בתמלול שיחות שיזם הנתבע במגמה להכשיר את קו הגנתו ולכך נועדו. תמלול השיחות מותיר ספקות עמוקים לגבי מידת דיוקו ומכל מקום התובעים עומדים בשיחות אלה על הקשיים שיובילו להתפטרותם ויחזרו על אותם דברים בעדויות בפנינו. מר וייז מצדו מבכר להתמקד בעניין העלאת השכר הנטענת. מכאן לטענות הצדדים בדבר ביטויי הרעת התנאים, אחת לאחת. 14. הכבדת לחץ העבודה - התובעים טענו כי במהלך השנים הוכבד לחץ העבודה בשל צמצום כוח האדם במפעל כך שבעוד שבתחילת דרכם בו היו, לשיטתם, למעלה מ - 10 פועלים (עמ' 11 שורות 21 - 22, עמ' 18 שורה 25,עמ' 28, שורה 18 ), הרי שבמועד סיום יחסי העבודה נותרו שלושתם ופועלת אחת נוספת שנאלצו להתמודד עם כמות עבודה גדולה. מנגד טען מר וייז כי, טענה זו, הגם שנטענה לראשונה במהלך השלמת חקירה ראשית, הופרכה בחקירתו הנגדית של תובע 1 שהעיד כי במהלך שנים 2008-2003 לא חל שינוי במספר התופרים. משכך, התובעים לא הוכיחו עליה בעומס העבודה והנתבע מצדו העיד כי בתקופות מסוימות אף רכש סחורה מוכנה. לאור זאת, לא הוכח שינוי בעומס העבודה של התובעים עד כדי הרעה בתנאי עבודתם. אין בידינו לקבל טענות אלה. 15. לטעמנו, הכבדה ניכרת בעומס העבודה דווקא הוכחה. ראשית וכפי שהבאנו לעיל, מר זעטרי עמד על ההכבדה בעומס העבודה גם בתמליל השיחה ולא לראשונה בהשלמת חקירתו הראשית. שנית, ציטוט עדותו של מר דוויק ולפיה לא חל שינוי במספר התופרים משך שנים ארוכות הוצא מהקשרו שכן חזר והעיד כי "כי בכל שנה הוא (מר וייז - ר.ב.ה) היה מצמצם מס' עובדים או אחד או שניים, אני לא יכול להגדיר בדיוק כל שנה" (עמ' 28, שורה 22). משמע המועדים המדויקים בהם חל שינוי במצבת כוח האדם לא היו זכורים למר זעטרי בברור, אך הוא עמד על דעתו שמצבת כוח האדם השתנתה לרעה. כן העיד כי מר וייז בחר דווקא את התובעים לעבודה אצלו משך שנים ארוכות שכן הגיע לכדי מסקנה כי הם העובדים המסוגלים לספק את התפוקה הגבוהה ביותר לאדם (עמ' 29, שורות 7 -8). דברים ברוח דומה אך ציורית יותר העיד גם מר קואסמה "אתה רוצה שאשים את המנוע על הגב שלי כדי להוציא יותר תוצרת" (עמ' 13, שורה 18), דברים שאמר גם בתמליל השיחה. מר זעטרי העיד אף הוא כי "נהיה הרבה לחץ עלינו בעבודה..קיצץ קיצץ עד שנשארנו שלושה..ויש גם עוד תופרת אחת שנשארה" (עמ' 18 שורה 26, עמ' 19 שורות 16-17). 16. תימוכין לדברים מצאנו בעדות מר וייז עצמו אשר בחקירתו הנגדית נאלץ להודות כי אכן מלכתחילה היו שבע מכונות תפירה שנותרו על כנן במפעל, אולם רק ארבעה תופרים (עמ' 36 שורות 5 - 9). כלומר, אכן חל שינוי במצבת העובדים. משנשאל באופן ספציפי לגבי נתונים של ייצור הסחורה עם הקמת המפעל לעומת סוף תקופת העסקתם של התובעים ואף במהלכה, התחמק ממתן תשובה ברורה ולמעשה סירב להשיב גם לשאלה של "סדר גודל" (עמ' 34 שורות 19-24), שיכולה היתה להשליך על מצב הדברים לאשורו. זאת על אף התרשמותנו כי הנתונים ידועים לו היטב, נוכח הערותיו בדבר מדידות זמן מדויקות שערך לעניין זמני תפירת תיקים (עמ' 35, שורה 32). בדומה, לא השכיל לספק תשובה מניחה את הדעת לשאלה מדוע לא הפריך את טענות התובעים באמצעות ראיות אחרות, דוגמת אישורים מאת רואה החשבון המלווה את העסק בעניין מצבת העובדים בשנים הרלוונטיות (עמ' 36, שורה 14). כלל מושרש הוא בשיטתנו המשפטית כי: "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו..." (ראה למשל: ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)). 17. אשר לשלל "הפרובוקציות" כלשון התובעים, נבחן התקיימותן או אי התקיימותן אחת לאחת. [א] איסור על הליכה לשירותים - התובעים טוענים כי הליכתם לשירותים הוגבלה ולמצער נעשה נסיון להגבילה, תופעה שהחריפה לאחר שהגישו את תביעתם הראשונה. מר וייז טוען מצדו כי התובעים לא הוכיחו את טענתם לפיה עקב אחר מעשיהם בשירותים. אמנם הסכים כי תובע 3 טען שפעם אחת מנהל העבודה ביקש ממנו כי יקפיד ללכת לשירותים בזמן ההפסקות המיועדות לכך, אולם הוא הודה שהפר דרישה זו והדבר לא גרר סנקציה מצד הנתבע. זאת ועוד, מעדותו של תובע 1 עלה כי מעקבים אלו אירעו לכל אורך שנות העבודה ולאו דווקא בסמוך למועד ההתפטרות ועל כן, ככל שיש אמת בדבר אין זה בבחינת הרעה בתנאים. לעניין זה נקבע כך: בראש ובראשונה נזכיר כי על פי הוראות סעיף 20 א (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 "עובד זכאי במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר השרותים לשם צרכיו", ולעניין זה אף חייב המעסיק, ככלל, לוודא כי במקום העבודה מותקן חדר שירותים תקין (ראו גם: פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970). נקודת המוצא היא אפוא כי חל איסור על מעסיק להגביל עובדים מלערוך הפסקה לשם יציאה לשירותים, וזאת בכל עת וככל שיזקקו. מהצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 13) (הפסקה בעבודה - שימוש בחדר השרותים), תש"ע - 2009 (הצעות חוק הכנסת 281 עמ' 14 (20.10.2009)) נמצאנו למדים כי הוראה זו נחקקה נוכח תלונות שהתקבלו מעובדים ולפיהן נמנעת מהם האפשרות להתפנות חרף בקשותיהם. תכליתה של ההוראה להגן על בריאותו של העובד כמו גם על כבודו של העובד כאדם, ואין אלא להצטער כי דרושה היא בספר החוקים. כל שלושת התובעים העידו בפנינו בעקביות רבה ומתוך מר ליבם כי מר וייז מצא בעצמו, או באמצעות מנהל העבודה, להגביל את השימוש החופשי שלהם בחדר השירותים, ועדותם נאמנה עלינו. כך העיד מר דוויק "האם ייתכן שמישהו שאתה הולך לשירותים עוקב אחריך ובודק אם אתה מוריד את המים בשירותים. יותר מפעם אחת הוא היה צמוד אליי" (עמ' 31 שורות 28-29); מר קואסמה העיד "אסור שנלך לשירותים אם זה לא בהפסקה" (עמ' 16, שורות 27-28); מר זעטרי העיד "...התחיל להתגרות בנו יותר. כשהייתי הולך לשירותים לא היה מוצא חן בעיניו, היה אומר צריך בהפסקה. אני בן אדם מה אני צריך לעשות שצריך לשירותים?" (עמ' 19, שורה 10). נטעים כי מר וייז עצמו אינו מכחיש בכל פה ובכל דרך אפשרית את התכנות הדברים, כפי שניתן היה לצפות ממעסיק סביר, אלא שטוען הוא כי אם נעשו מהלך כל השנים הרי שאין בהם משום "הרעה מוחשית". אין לנו אלא להצטער כי נדרשים אנו לעניין שכזה וברור הוא כי הגבלה של עובד מללכת לשירותים על פי צרכיו לא רק שאסורה היא על פי חוק אלא שבאה היא בגדר העסקה פוגענית המצדיקה את התפטרותו, בין אם ארעה מיד בסמוך להתפטרותו ובין אם לאו, ובוודאי כן כאשר מצטרפות אליה פגיעות נוספות כבמקרה דנא. [ב] תנאי מקום העבודה והאיסור על הפעלת מזגן - ביחס לטענת התובעים לפיה התנכלות הנתבע באה לידי ביטוי, בין היתר, באיסור על הפעלת מיזוג האוויר, טוען מר וייז כי הטענה משוללת כל יסוד, באשר במתחם הכולל את המתפרה, המשרדים וחנות המפעל מותקן מיזוג מרכזי שלא ניתן להפעילו באופן סלקטיבי. מכאן כי אי הפעלתו פוגעת בכל העובדים ובוודאי אינה מהווה התנכלות אישית נגדם. התובעים גם לא הוכיחו כי האיסור על הפעלת המיזוג החל או החריף בסמוך למועד התפטרותם דווקא. אדרבא, לטענת מר וייז, התובעים הודו כי טענותיהם בנוגע למיזוג האוויר מתייחסות לאירועים ספורים שאירעו לאורח כל שנות עבודתם ועל כן בוודאי אינם מעידים על התעללות שיטתית שהחמירה בסמוך למועד התפטרותם. מה גם, שכפי שהודו התובעים, במפעל הותקנו מאווררים רבים שהשימוש בהם לא הוגבל. כל התובעים העידו בפנינו בעקביות רבה כי המקום בו ביצעו את עבודתם היה נטול חלונות, מוגף במוטות עץ (עמ' 32 שורה 8) וכפי שתיאר זאת מר זעטרי "אנו כמו בתאים קטנים של צינוק" (עמ' 19, שורה 2). כך, כולם חזרו לעניין תנאי החום והקור הקשים שסבלו מהם ובפרט לעובדה שמר וייז עצמו ישב בסמוך אך בתנאים משופרים. מר קואסמה העיד: "...חם שם. הטמפרטורה 30 מעלות...יש לך מזגן...למה אתה מגיע בבוקר ומכבה אותו? אנו בני אדם ולא חיות" ( עמ' 17 שורות 9 - 14) "...לך יש במשרד חלונות ויש לך אוויר נקי, אבל אנו סגור אצלנו" (עמ' 17 שורה 17). מר זעטרי הוסיף "כשמזג האוויר קר זה הופך את החדר לקר במיוחד...לא תמיד הפעיל חימום...לעצמו היה שם תנור בין הרגליים..." (עמ' עמ' 21 שורות 2 -3). מר וייז מצדו אינו מכחיש כי התובעים עבדו במפעלו במקום נטול חלונות ואוויר צח, בו דרושה למצער, מערכת מיזוג לקרור וחימום, אלא שלשיטתו קיימת רק מערכת מיזוג אחת מרכזית ואין זה הגיוני שיבקש לפגוע בכל עובדיו. בלשונו: "ומה עם צוות המשרד שיושבים גם במשרד שכולו מעץ, אתה חושב שהייתי מוכן לכבות את המזגן ושגם הם יסבלו" (עמ' 17, שורות 18-19). נוסח השאלה מרמז כי מר וייז דאג יותר לקושי של עובדי המשרד מאשר לקושי של התובעים. מכל מקום על אף שבנקל יכול היה להפריך את טענות התובעים בעניין זה ולהביא ראיות אובייקטיביות לעניין הסדרי האוורור והחימום במפעל כמו גם עובדים אחרים שיעידו אל תנאי העבודה, ביכר שלא לעשות כן וזוקפים אנו זאת לחובתו על פי הכלל הראייתי שהבאנו לעיל. נוסיף, כי אין בידינו לקבל את הטענה כי התובעים העידו שבמקום היו שלל מאווררים שפטרו את העניין. למעשה, ההיפך הוא הנכון. העובדים העידו כי נוכח מבנה המקום "...גם 10 מאווררים לא היו עוזרים" (עמ' 17, שורות 9-10) וכי "המקום מזג האוויר בו חם וכאשר המאוורר פועל הוא מוציא אוויר חם" (עמ' 32, שורה 33). מר זעטרי הציע לנו הסבר נוסף לעניין כיבוי המזגן, פרט למסע הפרובוקציות, ולפיו הכוונה היתה לחסוך בכסף. כך העיד כי מי שביקש לאכסן אוכל במקרר המפעל נדרש לשלם עבור ה'שירות' 2 שקלים (עמ' 22, שורות 14-15). כללו של דבר, שוכנענו כי מר וייז נהג לא לאפשר מיזוג נאות במקום העבודה, הן לקירור והן לחימום, וזאת באופן שיטתי. [ג] איסור על שתיית קפה - לטענת מר וייז במפעל אכן חל איסור לשתות קפה בסמוך למכונות התפירה, כנהוג במפעלי טקסטיל רבים, וזאת לשם מניעת תקלות ונזקים לחומרים. תחת זאת, במהלך היום קיבלו העובדים הפסקות בנות 15-10 דקות על מנת לשתות ולעשן. הנתבע שב והדגיש כי מדובר באיסור שנהג מימים ימימה, ולא באיסור חדש המהווה הרעה בתנאים. כמו כן, הותר לתובעים לשתות מים סמוך למכונות התפירה. נוכח המסכת הראייתית שנפרשה בפנינו מסקנתנו היא כי התובעים לא חלקו על הצורך להגן על הטקסטיל מפני נזקים שיכול קפה חם לגרום. אלא שטענתם, שהוכחה בפנינו כנכונה, היא שמבנה ההפסקות: 2 הפסקות בנות 10 דקות, הפסקה בת רבע שעה והפסקה לארוחת צהריים בת 25 דקות (עמ' 13 שורות 1 -2, עמ' 20, שורה 8) היה בלתי מתאים משמע "לא היה לנו מספיק זמן. עשר דקות, היינו ארבע חמש היה לוקח יותר מחמש דקות לעשות כוס קפה...." (עמ' 29, שורות 32 -33). וכן "לא היינו אפילו מספיקים לעשן סיגריה...אני לא יכול לשתות מיד (קפה חם - ר.ב.ה)" (עמ' 20 שורות 11 - 12). ועל כן נאלצו לשתות קפה במקום "...כמו בגניבה שלא בנוכחותו (של מר וייז - רב.ה.)" (עמ' 20, שורה 18). משלא טענו הצדדים לעניין חוקיות מבנה ההפסקות ולשאלה האם עומדות הן בתנאי סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה אם לאו, נוכל להשאיר עניין זה בצריך עיון, מכל מקום שוכנענו כי עניין זה תרם גם הוא את תרומתו לקושי שחוו התובעים במפעל וכי העניין החריף לאחר שהגישו תביעתם הראשונה. [ד] מעקבים, צילומים וגסות רוח לרבות מילולית - התובעים טענו כי מר וייז נהג לעקוב אחריהם באמצעות מצלמות ומכשירי ציתות, לעקוב אחריהם לתחנת האוטובוס וכן לנהוג באופן משפיל ובתוך כך בגסות. מר וייז מודה כי במקום העבודה מותקנות מספר מצלמות אבטחה, כמו בכל החנויות שבבעלותו. אלא שמצלמות אלו לא הותקנו בסמוך למועד התפטרות התובעים וכי טענתם לפיה המצלמות כוונו דווקא אליהם, אינה נכונה ואף לא סבירה, בהינתן שמדובר בשלושה עובדים בלבד. הנתבע מכחיש קיומה של מערכת ציתות ומכל מקום טוען כי אם טענת התובעים היא כי מצלמות האבטחה שימשו את הנתבע לשם מעקב אחר התובעים והתנכלות להם, היה עליהם לדרוש כי יציג את סרטי ההקלטה. מר וייז מכחיש כי עקב אחר התובעים לתחנת האוטובוס וטוען כי מדובר בתחושה סובייקטיבית שלהם ומפרשנותם לעובדה שהם ראו את הנתבע יוצא בסמוך לשעת יציאתם מהעבודה. לטענת הנתבע, התובעים העידו כי הוא עקב אחריהם 4-3 פעמים, מבלי שנלוו לכך פעולות שונות המעידות על כך שחשד בהם כי גנבו, מה שמחזק את טענתו לפיה מדובר בפרשנות סובייקטיבית שלהם לסיטואציה. מבלי לגרוע מהכחשתו, טוען מר וייז כי מעסיק רשאי לפעול על מנת לברר אם העובדים שלו גונבים ציוד מהמפעל. מכל מקום, לא הוכח כי המעקבים הם שהובילו להתפטרות התובעים. אשר לטענות התובעים בדבר צעקות, השפלות וגסות מילולית אלו נטענו בעלמא ולא הוכחו. אדרבא, אלו הופרכו, לטענת הנתבע, בתמליל השיחה ממנה עולה יחסו המכבד של הנתבע וכן מהתנהלותו השקטה והנעימה בפני בית הדין. אשר לדעתנו. מרבית טענות התובעים כוונו אל היחס הכללי לו זכו מאת מר וייז שכלל התעלמות משפילה ובמפגין מהם, שגברה לאחר שהגישו את תביעתם הראשונה, ובלשונם: "..אני נכנס מבקש ממנו משהו, והוא יושב על כסא...והוא מסתובב, מפנה לך את הגב ולא אומר מילה אחת וקם ויוצא משם" (עמ' 31 שורות 1 -3). דברים ברוח זו חזרו על עצמם בכל העדויות (ראו למשל: עמ' 19, שורות 8 - 9). כן הלינו התובעים על המעקב אחריהם לתחנת האוטובוס שגרם להם להרגיש כך: "אנחנו לא גנבים, אנחנו עובדים" (עמ' 19, שורה 11). מכלל העדויות ובפרט מהתרשמותנו ממר וייז דעתנו היא כי למצער למן הגשת התביעות הראשונות אכן חל נתק ביחסים בין הצדדים שהלך וגבר. אין בידינו לקבוע אם אכן כוונו מצלמות אל עבר התובעים וטענת הציתות לדבריהם נראית בעניינו מופרזת, משלא נתמכה ולו בראשית ראייה. אשר למעקב אחר העובדים אל תחנת האוטובוס - הנתבע אינו מכחיש אותה אלא שבסיכומיו מצא לה 'הסבר', לפיו העובדים ראו אותו יוצא את מקום העבודה בסמוך לצאתם הם את המפעל. הסבר זה נראה בעינינו דחוק ואינו מתיישב עם יתר המסכת הראייתית. כך נותנים אנו אמון בעדויות התובעים העקביות בהקשר זה. זאת ועוד. דעתנו היא כי אכן רשאי מעסיק לעשות להגנה על רכושו אך לא בדרך המשפילה בה בחר מר וייז ומבלי שהיה לדבר בסיס עובדתי לכאורי. 18. כללו של דבר, על יסוד עדויות התובעים שעשו רושם משכנע, הן משום שבאופן כללי עדותם היתה אמינה יותר משל הנתבע, והן משום שכללה התייחסות ממוקדת יותר המעידה אף היא על אמינות. זאת בניגוד לנתבע שהציג גרסה גורפת, התחמק ממתן תשובות והסברים משכנעים ולא תמך גרסתו בעדות או ראיה כלשהי, פרט לתמליל שיחה שנראה למצער מגמתי, ועל אף שבנקל יכול היה לעשות כן. בעוד עדויות התובעים נתמכו לא אחת בעדות הנתבע עצמו ואף עלו בקנה אחד עם התמליל שהוצג על אף הפגמים שנפלו בעריכתו. כל אלה הובילונו למסקנה כי במהלך השנים הוכבדה באופן ניכר כמות העבודה שנאלצו התובעים לבצע בעוד מצבת כוח האדם במפעל מצטמצמת. לאחר שהגישו תביעותיהם הראשונות החל מר וייז, באופן שהלך וגבר, לנהוג בתובעים באופן פוגעני עד כדי פגיעה בכבודם כבני אדם. בתוך כך, מנע הפסקות לשם הליכה לחדר השירותים בהתאם לצורך; לא דאג ואף מנע מיזוג וחימום מתאים למקום העבודה שהיה נטול חלונות ואויר צח; קבע הפסקות קצרות ובלתי מתאימות, שלא אפשרו מנוחה והחלפת כוחות סבירה כמו גם די זמן לשתיית שתייה חמה; הפגין יחס משפיל ועקב אחר התובעים בסוף יום העבודה בצאתם את המפעל אל עבר תחנת האוטובוס. 19. שמירה על רווחת העובד וכבודו: חובת המעסיק - כאן המקום לציין ולהדגיש את חובת המעסיק לדאוג לסביבת עבודה הולמת ולרווחת העובדים. חובה זו זכתה להתייחסות מקיפה הן בחקיקה שבפקודת הבטיחות בעבודה ובפרט בפרק ד' לפקודה שעניינו רווחה לעובדים, והן בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. בפסיקה נקבע כי זכויות רווחה בסיסיות של העובד, כגון הפסקה לשם הליכה לשירותים, נמנות על אבני היסוד של הזכויות המוקנות לאדם העובד באשר הוא, והן מהוות חלק מהזכות הראשונית לסביבת עבודה העונה על רווחתו של העובד, בריאותו ובטיחותו. ובלשונה של כב' נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד: "...לאור ההכרה בזכויות החברתיות לבריאות ולרווחה כנגזרות מן הערכים החוקתיים של כבוד האדם ושמירה על חייו וגופו; ולאור המודעות החברתית, ההולכת וגוברת, לצרכי העובד בכלל הענפים במשק...נוכח כל אלה, קמה החובה שבחוק לעצב את מקום העבודה וסביבת העבודה של העובד, באופן שתהלום את כבוד האדם של העובד, ותתאים לצרכי הרווחה המינימלאיים שלו..." (ע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ - יעקב זואילי (16.11.2011)). הנה כי כן, מקום בו מעסיק אינו מקיים אחר אמות מידה בסיסיות אלה כבענייננו, אך ברור הוא שמהווה הדבר משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה ואף נסיבות אחרות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. קשר סיבתי 20. הנתבע עשה כל שלאל ידו כדי לשכנענו כי סיבת עזיבתם של התובעים את מקום עבודתם אצלו הייתה אי שביעות רצונם מרמת השתכרותם. הא ותו לא. אלא שטענה זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. בראש יאמר כי גרסת הנתבע ידעה התפתחות מסוימת. בעוד שמלכתחילה טען בכתב הגנתו כי התובעים הודיעו לו כי חיפשו ומצאו מקום שישלם להם שכר יותר גבוה, הרי שבתצהיר עדותו הראשית הוסיף וטען כי כל מטרת מכתבו של בא כוח התובעים הייתה להשיג לתובעים העלאה בשכר וכי הם עצמם אמרו לו שהם מרוצים ממקום העבודה ומעוניינים להמשיך לעבוד בו. אלא שבחקירתו הנגדית לא יכול היה להצביע על אמירה מפורשת של התובעים כי הם מרוצים ממקום עבודתם ואף נאלץ להודות כי בתמליל השיחות שהציג בפני בית הדין אין אמירה של מי מהתובעים לפיה הוא מצא מקום עבודה חלופי שישלם לו שכר גבוה יותר, או כי מטרת מכתב בא כוחם היא העלאה בשכר (עמ' 42 שורות שורות 1 -3 12 - 14). או אז ולפתע שינה מר וייז מקו הגנתו וטען לראשונה, כי היו שיחות אחרות כאלה שבהן הדברים נאמרו אך הן לא הוקלטו (עמ' 41, שורה 32 -33). התובעים מצדם שבו והעידו בפנינו, איש איש על פי דרכו, כי על אף שנכון היה שהשתכרות ברמת שכר מינימום משך שנים ארוכות ללא כל שינוי לא גרמה להם נחת רבה, הרי שהסיבה בגינה התפטרו הייתה תנאי העבודה שהפכו בלתי אפשריים וכבודם שנרמס (ראו למשל: עמ' 15, שורות 12 - 13, עמ' 16 שורה 20, עמ' 31 שורה 27 ). נותנים אנו אמון מלא בדברים. כך העידו חלק מהתובעים על הקשיים שחוו ועודם חווים בהשתלבות חוזרת בשוק העבודה (ראו למשל: עמ' 24, שורות 4 -5). ללמדך, שלא מקום עבודה בו משתכרים יותר הוא שהמתין לתובעים מעבר למפתן דלתו של הנתבע. 21. נוסיף בהקשר זה כי מה שתרם לתחושת האמינות בעדויות התובעים היא עדות דוגמת עדותו של מר דוויק שהתייחסה בהקשר זה דווקא לאזכור של מקרה חריג, במידה מסוימת, לגרסה הכללית של התובעים. כך העיד מר דוויק כי התובעים פנו למר וייז בבקשה כי יעניק להם מתנות לחג כמקובל. מר וייז דווקא נענה לבקשה של התובעים אלא שחלף מתנות אליהן התכוונו "הביא לנו שוקולד שפג תוקפו...הוא הביא לנו סוכריות של ילדים קטנים" (עמ' 31, שורות 24 - 25). 22. סמיכות הזמנים בין האירועים הנטענים להתפטרות - מר וייז חזר וטען בפנינו כי גם אם חלק מ'אירועי הפרובוקציה' אירעו, הרי שלא היה זה בסמוך להתפטרות התובעים אלא לאורך כל שנות עבודתם ועל כן אין המדובר בעניינים המצדיקים התפטרות בדין מפוטר. אין בידינו לקבל עמדה זו, בראש ובראשונה, בשל היותה טענה עובדתית חלופית שיש לדחותה ושדי בה כדי לגרוע מהאמון שיש ליתן בגרסתו. שנית, כמבואר לעיל, קביעתנו העובדתית היא כי מהלכי ההכבדה והפרובוקציה מצדו של הנתבע כלפי התובעים הלכו וגברו לאחר הגשת תביעתם הראשונה, לאמור בטווח של שנה עד מועד ההתפטרות. כפי שהבהרנו בחלק הנורמטיבי, התפטרות שתצדיק לראותה ככזו המזכה בפיצויי פיטורים היא רק התפטרות הבאה בעקבות נסיבות משמעותיות ואין להוציא מכלל אפשרות, כפי שאירע בפועל במקרה זה, שנסיבות אלו ילכו ו'יתפחו' לאורך זמן, עד אשר יהפכו כאלה המצדיקות התפטרות. נזכיר כי מהלך של התפטרות קשה הוא ועל כן בוודאי שאין לבוא חשבון עם התובעים שהמתינו בטרם עזבו. שלישית, יש מקום לסברה לפיה במקרים של תנאי העסקה פוגעניים, דוגמת אלה שתוארו לעיל, בית הדין לא ידקדק בבחינת סמיכות הזמנים בין ההחמרה בתנאי העבודה למועד ההתפטרות, במיוחד עת מדובר בעובדים מוחלשים, המשתכרים שכר מינימום, והמתקשים למצוא מקום עבודה חלופי ובשל כך נאלצים להמשיך לעבוד חרף התנאים הקשים. אמנם, בענייננו הוכח כי מהלכי הפרובוקציה החמירו במהלך השנה שקדמה להתפטרות התובעים, ועל כן איננו נדרשים להכריע בדבר, אולם נסיון החיים מלמד שישנם עובדים מוחלשים שאפשרויות התעסוקה שלהם מצומצמות עד כי הם מעדיפים להמשיך לעבוד במקום שרומס את כבודם, ובלבד שיוכלו להתפרנס. לאלה, צריכה לעמוד האפשרות להתפטר בדין מפוטר גם אם יתברר כי השתהו בטרם התפטרו. שאם לא כן ימצא בית הדין לעבודה מסכין עם תנאי עבודה פוגעניים. כללו של דבר, התובעים התפטרו מעבודתם אצל הנתבע בשל תנאי העבודה הקשים ויחסו הפוגעני ולא מטעמים אחרים. התראה 23. לטענת הנתבע התובעים לא נתנו לו הזדמנות נאותה לתקן מחדליו, ככל שהיו כאלה, משביכרו להודיע באופן מיידי על התפטרותם ומשקודם למכתב התפטרותם לא העלו טענה מהטענות הנטענות בהליך זה. לטעמו, טענת התובעים לפיה הנתבע סרב להיפגש עמם הופרכה בעדות מר זעטרי בה הוברר כי הצדדים נדברו ביניהם בערך חמש פעמים. לשיטת הנתבע וכאמור, בכל הפעמים הנושא היחיד שעמד לדיון היה גובה שכר התובעים והוא כאמור העומד בבסיס התפטרותם. דין טענות הנתבע דחייה. בראש יאמר, כי במהלך ישיבתו המקדמית של בית הדין בהליכים הקודמים בין הצדדים, המליץ מותב זה לצדדים להשתמש בהם כמנוף לשיפור מרקם יחסי העבודה, לאחר שהתובעים העלו קשיים מקשיים שונים בדבר תנאי עבודתם אצל הנתבע. כך עיון בכתבי בי דין בהליך דמ 5633/07 (עניינו של מר קואסמה) מלמד כי תיק בית הדין כולל התייחסויות רבות ושונות לתלונות התובעים, אף כי נכון הוא שחלקן מאוחרות למועד ההתפטרות. לא למותר להוסיף כי תצהירו של מר קואסמה בהליך הדיון המהיר מוקדש, רובו ככולו, לכל אותן הרעות מוחשיות ופרובוקציות שטענו להן הוא והתובעים הנוספים בהליך זה. לכך מצטרפת עדותו של מר קואסמה בהליך זה בו העיד בפנינו חד משמעית כי הביא לידיעת נציג ההסתדרות את הקשיים הנוספים אותם חווים התובעים במקום העבודה והוא הבטיח לשוחח עם מר וייז אך דבר לא השתנה (עמ' 18, שורות 10 - 14). מר זעטרי העיד אף הוא בפנינו כי נציג ההסתדרות הציע לטפל בדברים 'אחד אחד'. קרי, קודם לסיים את העניינים שהובאו בדיון המהיר ואחר כך לטפל ביתר הבעיות (עמ' 23 שורות 18-21). צא ולמד, כבר במועד ברור ההליכים הקודמים ובעוד התובעים מועסקים אצל הנתבע היו הדברים ידועים למר וייז היטב. אלא שכפי שהעיד בעצמו לא מיהר לטפל בהם וטרח להיפגש עם נציג ההסתדרות לראשונה במועד הדיון בבית הדין (עמ' 37, שורה 28), קרי, רק משלא נותרה עוד ברירה אלא לטפל בדברים. 24. התובעים מצדם שבו וטענו בפנינו, וטענותיהם לא נסתרו, כי זכו להתעלמות מופגנת מצד מר וייז בכל פעם שביקשו לעשות לתיקון המצב וקיוו שהמכתב ששלח בא כוחם יוביל סוף סוף לשינוי המיוחל (עמ' 33, שורה 7). אשר לנוסח מכתב ההתראה מיום 2.6.2008, אכן נכון הוא שטוב היה לו נוסח בצורה מדויקת יותר בכל הנוגע לאפשרות תיקון המצב, אלא שנחה דעתנו כי הכוונה הייתה ברורה לנתבע ועצם הזדרזותו לקבל את התפטרות התובעים אומרת אף היא דרשני לעניין האפשרות שהיה נכון להביא שינוי אמיתי במצב. מעבר לצריך נוסיף לעניין שיטת הפרמיות לה טען הנתבע ושהיתה נסיונו לתיקון המצב, כי נוכח קביעותינו לעניין סיבות התפטרות התובעים ברור הוא שלא היה בדבר כדי לתקן את הדרוש תיקון. ומכל מקום הנתבע עצמו התקשה להסביר לנו את תוכנה והיותה ממשית ואמיתית (עמ' 43 שורות 11 -12). 25. כללו של דבר, התמלאו מלוא התנאים הנדרשים לצורך יישומו של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ועל כן זכאי כל אחד מהתובעים לפיצויי פיטורים בשיעור התואם את הוראות החוק ותקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים). נטעים כי ההבדלים בין החישוב פיצויי הפיטורים שלהלן לבין חישובי הנתבע מקורם, ככל הנראה, בשיעור השכר הקובע לחישוב הפיצויים שהנתבע לא כלל בו, ככל הנראה, רכיבים דוגמת ימי חג וחופשה. [א] לתובע מר עומר דוויק - 3,732 ₪ * 12 שנים = 44,784 ₪. על פי הכלל שאין פוסקים לתובע יותר מאשר נתבע על ידו יעמדו פיצויי הפיטורים על סך 42,144 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.2.2009 ועד למועד התשלום המלא בפועל. זאת בהיקש להלכה הפסוקה לפיה במקרים בהם נפסקות בדיעבד זכויות שלא שולמו, הפרשי ההצמדה והריבית יתווספו ממחצית התקופה הרלוונטית (ע"ע 14274-10-10 גלעד גולדברג - אורטל שירותי כוח אדם בע"מ, מיום 14.11.2011; ע"ע 543/08 יעקב גולדזק - מפעלי מתכת קדמני בע"מ, מיום 2.9.2010; ע"ע 1454/01 משה אבו דרהם - מבטחים בע"מ, מיום 12.12.2002). [ב] לתובע מוחמד וחיד זעטרי - 3330 * 9 שנים ו - 11 חודשים = 33,022 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כמבואר לעיל, מיום 7.2.2009 ועד למועד התשלום המלא בפועל. [ג] לתובע עבד אל חלים קואסמה - 3749 * 8 שנים ו - 4 חודשים = 31,241 ₪. על פי הכלל שאין פוסקים לתובע יותר מאשר נתבע על ידו יעמדו פיצויי הפיטורים על סך 29,517 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.2.2009 ועד למועד התשלום המלא בפועל. 26. סוף דבר - על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעים, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק דין זה, את הסכומים הבאים: [א] לתובע מר עומר דוויק - פיצויי פיטורים בסך 42,144 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.2.2009 ועד למועד התשלום המלא בפועל. [ב] לתובע מר מוחמד וחיד זעטרי - פיצויי פיטורים בסך 33,022 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.2.2009 ועד למועד התשלום המלא בפועל. [ג] לתובע עבד אל חלים קואסמה - פיצויי הפיטורים בסך 29,517 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.2.2009 ועד למועד התשלום המלא בפועל. [ד] הוצאות ושכר טרחת בא כוח התובעים בסכום כולל של 7,500 ₪ לכל אחד מהתובעים. בפסיקת שיעור ההוצאות הבאנו בכלל חשבון את אופן ניהול ההליך על ידי הנתבע, שהיה בו כדי לגרום להסתעפותו שלא לצורך פעם אחר פעם כמו גם את מורת רוחנו מאשר נגלה לנו. טרם חתימה מוצאים אנו להדרש פעם נוסף להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לפיו כל אדם ובכלל זה כל עובד זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו. מילים אלה נשתכחו מהנתבע שבחר להקשות לבו, לנהוג בעובדיו בדרך פוגענית ועל אף שהמדובר בזכויות בסיסיות. אין לנו אלא לקוות שלא ישנו מקרים מעין אלה. 27. זכות ערעור: הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לצדדים.פיצוייםהרעת תנאיםפיטורים