התכלית העומדת ביסודו של סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 הקובע: "(א) בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה" - היא לאפשר לצדדים להליך להגיע להכרעה מהירה בעניינם ולסיים את הסכסוך בדרך של פשרה שאינה בהכרח מבוססת על הוראות הדין אלא גם על שיקולים אחרים כגון שיקולי צדק. תכלית זו תומכת למעשה, בצמצום עילות ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. ההלכה היא כי בית המשפט יתערב בפסק הדין על דרך הפשרה במקרים חריגים. ראה רע"א 2587/98 י' מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ ואח' נ' מלכי ששון רע"א 3025/06 אומגה טיפולי טקסטיל תעשיינים (1978) בע"מ נ' קשת ניקוי יבש רע"א 1157/07 נאסר ווטר ישראל נ' שחורי. חובת ההנמקה אינה חלה על פסקי דין על דרך הפשרה, ובמקרים אלה יש להעדיף הנמקה קצרה ביותר, אולם משנומק פסק דין שניתן על דרך הפשרה אין בכך כדי להרחיב את עילות ההתערבות. התייחסה לכך כב' השופטת ע. ארבל בע"א 10838/05 שלמה זקס ואח' נ' רונית קלינגר, : "... לטעמי, גם אם הנמקת פסק דין מכח סעיף 79א לחוק אינה בהכרח רצויה ויש להעדיף הנמקה קצרה ביותר במידת הצורך, איני סבורה כי יש בהנמקה כדי להפחית ממשקלם של השיקולים שתוארו לעיל- ובפרט מן השיקול של חשיבות סופיות הפשרה- אשר מצדיקים את צמצום גדריה של זכות הערעור במקרים אלו" (ס' 7 לפסה"ד). כב' השופטת מ. נאור, אשר הצטרפה לדעת כב' השופטת ארבל, הוסיפה: "... פסק דין מנומק בפשרה איננו מנומק באותה דרגת הפירוט המאפיינת פסק דין שלא על דרך הפשרה. מכאן שאין ביכולתה של ערכאת הערעור לרדת לחקר דבר באמצעות הכלים ה"ערעורים" הרגילים, ואין לצפות מערכאת הערעור לעשות כן. אם תאמר שבמקרה של פסק דין מנומק עילות ההתערבות בערעור הן העילות "הרגילות" וכך נראה היה מהודעת הערעור שבפנינו- לא השיגו הצדדים דבר במנגנון הפשרה שקבעו. מרכז הכובד של ההתדיינות יעבור לערכאת הערעור, ולרשותה לא יעמדו, כאמור, הכלים המתאימים להכרעה" (שם). פסק דין בפשרה (סעיף 79א')