סעיף 80(ב) לחוק ההוצל"פ תשכ"ז- 1967(להלן: "החוק") קובע כי צווים והחלטות של ראש ההוצל"פ ניתנים לערעור ברשות ראש ההוצל"פ או של שופט בבית משפט מחוזי למעט, החלטות כמו בגין טענת "פרעתי" או בדבר חיוב נאמן, או צד שלישי בתשלום החוב באופן אישי, או בגדר אחריות כונס נכסים (סע' 19, 25, 48ו- 58לחוק) על אלה, ועל אלה בלבד הערעור יהא בזכות. ב"כ המערער בחרה להגיש "הודעת ערעור" ולא "בקשת רשות ערעור" ובניגוד לסעיף 80(ב) לחוק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל: 1א. ביום 25.3.97 התקיים דיון בפני כב' הרשם כיו"ר ההוצל"פ, בפתח הדיון טען שם ב"כ המבקש, עו"ד סרג'י (ב"כ המשיב כאן) באשר לטעות בתשלום על סך 000, 15ש"ח במעמד ב"כ המשיב, עו"ד אטד (ב"כ המערער כאן). לאחר עיון בחישובים תוך שהרשם כיו"ר הוצל"פ מציין כי הינו משווה החישובים עם החלטתו מיום 4.7.96, ניתנה החלטתו ולפיה תוקנה הטעות. (מסתבר למעשה, בהסכמה). ב. בהמשך הדיון, עמ' 2לפרוטוקול שם, נרשם מפי ב"כ שני הצדדים כי הינם מבקשים לסכם בכתב לענין טענותיהם ההדדיות והמנוגדות בדבר הריבית, האם מדובר בריבית רגילה או שמא כזו המצורפת לקרן. על פי החלטת ראש ההוצל"פ, נקבע כי הצדדים יערכו את חישוביהם ויודגש מיום מתן פסק הדין המקורי 18.10.83ועד ליום 13.4.89, מועד אשר הימנו ואילך אין ולא היתה מחלוקת בין הצדדים. יו"ר ההוצל"פ קבע מועדים להגשת טיעונים בכתב, הטיעונים הוגשו וביום 10.11.97ניתנה החלטת יו"ר ההוצל"פ, לפיה קבע כי נפלה טעות - לא אחרת בחישוב הריבית, פירט חישוב מתקן מיום מתן פסק הדין וקבע בסופו של דבר כי על הזוכה להשיב תשלומי יתר לחייב. (מכאן הינך למד, כי לענין הסך של 000, 15ש"ח אשר תוקן, היתה הסכמה, לענין החישוב, הצדדים היו חלוקים והגישו טיעוניהם בכתב). ג. החלטת יו"ר ההוצל"פ הינה נשוא "הודעת ערעור" אשר בפני. 2א. ראש וראשון, הטענה המקדמית מפי ב"כ המשיב, נטענה בדין. סעיף 80(ב) לחוק ההוצל"פ תשכ"ז- 1967(להלן: "החוק") קובע כי צווים והחלטות של ראש ההוצל"פ ניתנים לערעור ברשות ראש ההוצל"פ או של שופט בבית משפט מחוזי למעט, החלטות כמו בגין טענת "פרעתי" או בדבר חיוב נאמן, או צד שלישי בתשלום החוב באופן אישי, או בגדר אחריות כונס נכסים (סע' 19, 25, 48ו- 58לחוק) על אלה, ועל אלה בלבד הערעור יהא בזכות. ב"כ המערער בחרה להגיש "הודעת ערעור" ולא "בקשת רשות ערעור" ובניגוד לסעיף 80(ב) לחוק. טוענת ב"כ המערער בפני, כי עסקינן ב"החלטה מסיימת", בלשונה מדובר בפסק דין (לא פחות) ולכן לא היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור. טעות בידי ב"כ המערער. ב"כ המערער היתה צריכה לעתור בבקשה לרשות ערעור. ב. בקשת רשות ערעור, יש להגיש על פי תקנה 119(ה) לתקנות ההוצל"פ תש"מ 1979לבית המשפט המחוזי, תוך 7ימים מיום מתן ההחלטה או הצו ומיום שיתקבלו כמו במקרה דנן, לידי ב"כ המערער (ההחלטה כאן ניתנה בהעדר). החלטת הרשם עליה הוגשה הודעת הערעור הומצאה לידי עו"ד אטד, ב"כ המערער, ביום 10.11.97, הודעת הערעור הוגשה לבית המשפט ביום .27.11.97 67 גם אם מנסה הייתי לראות בהודעת הערעור, בקשת רשות ערעור, הרי גם לענין זה חלף המועד החוקי הקבוע בתקנות, שכן על פי מצוות המחוקק, תקנה 120(ב), המועד להגשת הודעת ערעור הינו 15יום, אם הערעור היה ערעור בזכות. במקרה בפני, לא רק שהיה צורך להגיש בקשת רשות ערעור תוך 7ימים ולא הודעת ערעור, אלא שגם הודעת הערעור כפי שהוגשה, הוגשה בחלוף המועד החוקי הקבוע בחוק. מטעם זה בלבד, דין הערעור להדחות. ג. בית המשפט העליון נתן דעתו בסוגיה דומה וקבע כי מקום בו היה צורך לבקש רשות ערעור ולא הוגשה בקשה כזו, דין הערעור כפי שהוגש להדחות - ראה כב' השופט אור, רע"א 2773/95, דינים עליון, כרך מ"א, 13, עמ' 2(לא פורסם). 3א. אני רואה לציין עוד, גם לגופו של ענין ולמען לא יצא המערער ומקצת תאוותו בידו, כי החלטת כב' הרשם ניתנה - ושלא כפי שניסתה עו"ד אטד לטעון בפני - לאחר הסכמת הצדדים בדיון בפני הרשם ביום 25.3.97לפיה שני הצדדים ביקשו לסכם בכתב לענין טענותיהם ההדדיות והמנוגדות בדבר הריבית. הודעת הערעור השגויה כפי שהוגשה, הינה על החלטת הרשם כיו"ר ההוצל"פ, לאחר הגשת סיכומים על החישוב ולאחר הסכמת שני הצדדים כפי שביארתי לעיל. נכון כי לכאורה נראה, כי כב' הרשם כיו"ר הוצל"פ חזר בו מהחלטה קודמת, אך כב' הרשם כיו"ר ההוצל"פ היה רשאי על פי תקנה 126א' לתקן טעות כלשון התקנה: "ראש ההוצל"פ, רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק... ככל שיראה לו צודק". ב. גם הטענה לפיה בפנינו "מעשה בי-דין" לאור העובדה שבהליך קודם בית המשפט המחוזי כאן (בר"ע 138/96) ובית המשפט העליון (רע"א 6638/96) דחו את ערעור המשיב כאן, פנים לה לכאן ולכאן. בית המשפט המחוזי בהחלטתו, לא קבע עובדות לגופו של ענין ודחה את הערעור תוך קביעה שאין כלל מקום להשיב (למעט תשלום הסך של 000, 15ש"ח, שבה על תיקונו ועל כך אין חולק היום) ובית המשפט העליון, אף הוא בהחלטתו, קובע כי אין להרשות ערעור ובקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון נדחתה. יצויין כי במקרה דנן, מעבר להוראת תקנה 126א' המקנה לראש ההוצל"פ לתקן טעות למען יעשה צדק, מדובר בהחלטה שניתנה לאור הסכמת ב"כ המערער ובנסיבות אלה, גם דין טענה זו להדחות. ג. אני רואה לציין, כי אל לנו לשכוח את עקרון הסופיות הנדרש בכל מקרה ואין ליצור מצב של המשך דיונים משפטיים ללא סוף, ללא קץ וללא תכלית. בל נשכח, מדובר בפסק דין שניתן במקורו ביום 18.10.83והחלטת יו"ר ההוצל"פ נדונה כבר בבית משפט זה, בבית המשפט העליון, פעם נוספת בפני יו"ר ההוצל"פ ופעם נוספת, בבית משפט זה. סמכות יו"ר הוצל"פ הינה, כמבואר, לתקן כל פגם או טעות בכל עת, על פי תקנה 126א' ולכאורה יש בכך מניעת סופיות בבחינת קיום "מניעות". אלא שכאן, החלטת יו"ר ההוצל"פ ניתנה בהסכמה כעולה מפרוטוקול הדיון בפני יו"ר ההוצל"פ ולאחר הגשת סיכומים ולא יעלה על הדעת שכאשר התוצאה אינה נושאת חן מלפני צד, יתעלם כמו שנעשה כאן מהסכמתו ויטען כפי שנטען בפני. מעבר לכך, הקביעות הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון כפי שבואר, היו בבקשת רשות ערעור, שנדחו למעשה על הסף וקביעה מעין זו, אינה בגדר "השתק" או "מניעות". לא נעלם מעיני, כי שעה שבעל דין מנוע לתקוף קביעה כלשהיא בבית משפט קמא במסגרת ערעור בזכות, אין בכוחה של הקביעה להשתיקו כ"השתק פלוגתא" (ראה למשל ע"א 140/56, פד"י י"א (2), 1242וראה עוד, ע"א 529/74, פד"י כ"ט (1), עמ' 572). במקרה דנן, רואה אני לקבוע כי שעה שיו"ר ההוצל"פ רשאי על פי תקנה 126א' לתקן טעות בכל עת קל וחומר שעה שהחלטת יו"ר ההוצל"פ ניתנה לאחר הסכמה, אין בהחלטה הקודמת שתוקנה משום "מעשה בי-דין". לא למותר להדגיש כאן, כי טענת "השתק" הינה טענה שבסדר דין, כלל, שבעלי הדין בהסכמה רשאים למנוע חלותו. כאן בפנינו, הסכמת ב"כ המערער כפי העולה מהסכמת עו"ד אטד בפני יו"ר ההוצל"פ, וב"כ המערער למעשה מנועה מלהעלות טענת מעשה בי-דין ככזה בפני (ראה למשל, ע"א 49/63, פד"י י"ח (1), עמ' 337, שם, בעמ' 353). אינני מקבל הטענה בפני, כי הדיון בפני יו"ר ההוצל"פ היה לענין דרך חישוב מתמטית ולא משפטית בלשון ב"כ המערער וכי יו"ר ההוצל"פ ישב כביכול בערעור על עצמו. אין לקבל טענה זו. הצדדים טענו לענין חישוב כפי סמכות יו"ר ההוצל"פ אשר בהחלטתו ובנימוקיו נשוא הערעור בפני, ראה לקבוע את שקבע ושלא כפי החלטתו הקודמת בנשוא החישוב בין הצדדים. .4סוף דבר, המערער לא עבר את הסף בהליך בפני, לא עמד במועדים ודין הערעור להדחות שעה שאני מקבל את הטענה המקדמית. כפי שפרטתי לעיל, גם לגופו של ענין, לא היה מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם ולפיכך, אני דוחה את הערעור. אני מחייב את המערער בהוצאות המשיב כדי סך 500, 2ש"ח (כולל). ניתן היום 23.03..98 בבית המשפט המחוזי בנצרת ת. ערעור אזרחי: 469/97 בפני: כב' השופט יצחק כהן 8 המערער/ת: טהא אחמד מוחמד נגד המשיב/ה: וליד בראנסה תמצית ההלכה א (1) החל טת רשם כיו"ר הוצל"פ באשר לחישובי ריבית נתונה לערעור ברשות. בקשת רשות ערעור יש להגיש על פי תקנה 119(ה) תוך 7ימים מיום מתן ההחלטה או הצו. גם כאשר עסקינן בהחלטת יו"ר הוצל"פ אשר אחריה אין דבר, עדיין מדובר בהחלטה הצריכה רשות ערעור. (2) מקום בו היה צורך לבקש רשות ערעור ולא הוגשה בקשה - דין הערעור להדחות. ב (1) יו"ר הוצל"פ רשאי בכל עת לתקן פגם או טעות בכל הליך לפי החוק, ככל שיראה לו צודק כעולה מתקנה 126א' לתקנות ההוצל"פ ובכלל זה לתקן החלטה קודמת שלו בה נפלה טעות אם בדרך החישוב ואם בהצמדה ואם בריבית. (במקרה דנן, היתה הסכמה לטעון בפני יו"ר ההוצל"פ לענין זה ודי בכך כדי לדחות את טענת המערער לענין זה). (2) החלטת ערכאת ערעור בה התבקשה ערכאת הערעור ליתן רשות ערעור, והבקשה נדחתה על הסף, אינה מהווה "מעשה בי-דין". אין בהחלטות מעין אלה משום "השתק" או "מניעות". ג. בעל דין רשאי לוותר על טענה שבסדר דין ושעה שוויתר, הינו מנוע מלהעלות טענה זו בערכאת הערעור. במקרה דנן, בכל מקרה מהווה הסכמת ב"כ המערער וויתור על טענת ה"השתק". ד. בעל דין המנוע מלתקוף קביעה כלשהיא בבית משפט קמא במסגרת ערעור בזכות, קביעה זו לא יכולה להוות "השתק". (היה ובעל הדין ביקש רשות ערעור, ובקשתו התקבלה וענינו נדון, תהווה ההחלטה בערכאת הערעור "השתק").הוצאה לפועל