קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סרבן עבודה: השופט חיים ארמון הערעור שבפנינו הוא על החלטתה של ועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בכפר כנא, אשר החליטה, ביום 26/8/1998, לדחות את עררו של המערער בעניין ההחלטה לראות בו "סרבן" עקב אי-קבלתו לעבודה כנגר בחברת "קורינה (ישראל) בע"מ", עבודה אליה הופנה על ידי לשכת התעסוקה ביום 4/6/1998. בהחלטה מיום 29/10/1998 ניתנה לצדדים האפשרות לבקש לטעון בעל-פה בבית-הדין או להשלים את טענותיהם בכתב. שני הצדדים לא ניצלו הזדמנות זו, ופסק-דיננו זה ניתן על יסוד החובר שבתיק (הערר, פרוטוקול ועדת הערר, טופס ההפניה הרלוונטי, כתב הערעור ומסמכים נוספים שהוגשו על ידי המשיב). לטענת המערער, הוא הופנה ביום 4/6/1998 לשני מקומות עבודה, בשניהם לא קיבלו אותו לעבודה מחמת אי-התאמה, ולמרות זאת ראה אותו לשכת התעסוקה כ"סרבן", אף שהמערער לא סירב לעבודה. למערער אין ניסיון בהתקנות אלומיניום, אך לא בנגרות ולהחלטת ועדת הערר אשר דחתה את עררו - אין אחיזה במציאות. טענת המשיב (כפי שניתן להסיק) הא שהמערער התאים לעבודה אליה הופנה, וכי הוא היה זה שגרם לכך שחברת "קורינה" לא תקבל את המערער לעבודה אצלה. בהחלטת ועדת הערר נאמר כי המערער הינו נגר בעל ותק וכי הוא היה זה שגרם לכך שלא יקבלו אותו לעבודה כנגר בחברה העוסקת בהתקנת מטבחים, בטרם ניסה כלל את העבודה. לפיכך, נדחה עררו של המערער. עיון בטופס "קורות חיים" שהוגש על ידי המשיב, מעלה כי המערער רשום בלשכת התעסוקה כבל המקצועות הבאים: "פועל בנין" ו"מבנאי אלומיניום". עיון בתמצית ההתייצבות של המערער, כפי שהוגש על ידי המשיב, מעלה כי מקצועו הראשי של המערער הינו "פועל בנין" וכי טרם יום 4/6/1998 הופנה על ידי לשכת התעסוקה לעבודות שונות במפעלים ובבנין. בנוסף, הופנה המערער טרם יום 4/6/1998 ל-2 מקומות עבודה כ"נגר", אך בשני מקומות אלה נקבע כי המערער לא היה מתאים למעסיק. על סמך מסמכים אלה, לא ברור לנו מהיכן שאבה ועדת הערר את המידע לפיה המערער הינו "נגר בעל ותק". המערער טען בפני הועדה כי הוא אמנם מבין בנגרות איך איננו נגר, כך שגם מדברי המערער לא הייתה הוועדה יכולה ללמוד שהמערער הינו "נגר בעל ותק". עיון בטופס ההפנייה מעלה חברת "קורינה" הגישה בקשה להפנות אליה "נגר" ואין חולק כי חברה זו עוסקת בהתקנת מטבחים. לאור מקצועותיו של המערער (שאינם כוללים נגרות) ולאור עברו התעסוקתי (המלמד כי בכל פעם בה נשלח לעבוד כ"נגר" הוא נמצא בלתי מתאים), תמוה בעינינו מדוע מצאה לשכת התעסוקה לנכון להפנות את המערער אל חברת "קורינה". אולם, משהמערער הופנה כבר ל"קורינה" ו"קורינה" רשמה בטופס ההפניה כי המערער איננו מתאים לה, מאחר שהוא איננו מבין בנגרות מטבחים, הרי שלשכת התעסוקה הייתה יכולה להסכים עם קביעה זו של "קורינה" ולראות את המערער כבלתי מתאים לעבודה אליה הופנה, או לחלוק על קביעתה של "קורינה". אולם, במקרה של מחלוקת בין הלשכה לבין "קורינה" בדבר התאמתו של המערער לעבודה אצל "קורינה", הדרך לפתרון במחלוקת זו איננה בראייתו של המערער כ"סרבן", אלא הדרך שהותוותה בסעיף 42 לתקנון שירות התעסוקה - כלומר בהבאת המחלוקת להכרעת ועדה מיוחדת שתקבע את התאמתו של המערער לעבודה המוצעת, ועדה שעל החלטתה ניתן היה לערור בפני ועדת הערר. הלשכה בחרה שלא להביא את המחלוקת אל הועדה המתאימה, כמתחייב מתקנון שירות התעסוקה, אלא פעלה בדרך הקלה יותר - קביעה שהמערער הינו, כביכול, "סרבן". אין להשלים עם דרך פעולה זו של הלשכה. המחדל המקורי היה אצל הלשכה (בכך שהפנתה את המערער, שאיננו נגר, לעבודה שהוצעה לנגרים). "קורינה" לא הייתה חייבת לקבל את המערער לעבודה אצלה, מאחר שביקשה להפנות אליה "נגר", והמערער לא היה חייב (ואף היה אסור לו) להציג את עצמו בפני "קורינה" כאילו הוא נגר, אף שאיננו נגר. העובדה שכפועל בנין המערער מבין משהו בנגרות בנין, איננה הופכת אותו ל"נגר" שיש לצפות שחברה המתקינה מטבחים תשוש להעסיקו. התוצאה הייתה, כפי שהיה ניתן להניח מראש אילו היו נשקלים השיקולים הנכונים, ש"קורינה" ראתה את המערער כבלתי מתאים לה ולא קיבלה אותו לעבודה אצלה. לשכת התעסוקה בחרה, שלא כדין ושלא כראוי, לראות את המערער כ"סרבן", תוך התעלמות מכך ש"קורינה" היא זו שקבעה שהמערער בלתי מתאים לה ותוך התעלמות מהדרך הנכונה לפעולה שנקבעה בסעיף 42 לתקנון שירות התעסוקה. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור. על המשיב לנהוג עם המערער כאילו לא נרשם לו "סירוב" בגין אי-קבלתו לעבודה אצל "קורינה", על פי ההפניה מיום 4/6/1998. על המשיב לדאוג להודע על כך גם למוסד לביטוח לאומי. בהתחשב בדרך הפעולה הפסולה של לשכת התעסוקה, היה ראוי שהמשיב יודיע מיוזמתו על הסכמתו לקבלת הערעור. בהתחשב בכך שהמשיב לא עשה כן, אך בהתחשב גם בעובדה שהמערער לא הוטרח להתייצב בבית-הדין, אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט בסך - 450 ₪, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/12/1999, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/2/1999 ועד התשלום בפועל. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק-דין זה, בבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק-דין זה יומא לו. סירוב עבודה