קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על זריקת אבנים על שוטרים: 1. הנאשם הודה בביצוע עבירות של התקהלות אסורה, התפרעות וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. 2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 01.10.2000 התגודדה קבוצת צעירים בטייבה, אשר השליכו בקבוקי תבערה לעבר שוטרים והבעירו צמיגים. הנאשם, שהיה בתוך קבוצה זו יידה אבנים לעבר שוטרים במקום. 3. התביעה עותרת להרשיע את הנאשם ולגזור עליו עונש של מאסר על תנאי. מנגד, עותר הסניגור שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור, תוך שהוא מדגיש את תפקודו הנורמטיבי לפני ואחרי האירוע, וכי המדובר בהסתבכות יחידה. 4. בעניינו, של הנאשם נתקבל תסקיר שירות המבחן הממליץ אף הוא להטיל צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. התסקיר מתאר את המשפחה הנורמטיבית אליה משתייך הנאשם, את האחריות שלוקח על מעשיו והחרטה שהביע תוך שהוא מתקשה להסביר מניעי הסתבכותו. שירות המבחן מעריך את מעשיו כתוצאה של היגררות על רקע חברתי. מאחר ומדובר בבחור צעיר בתחילת דרכו ממליץ התסקיר על עונש חינוכי של שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. 5. הכלל הוא כי משנקבע כי אדם עבר עבירה יורשע הוא בדין . בבחינת השאלה אם ראוי להחיל את החריג לכלל ולהטיל עונש ללא הרשעה, מעמיד בית המשפט את האינטרס הציבורי מול נסיבותיו האינדוידואליות של הנאשם ועורך איזון ביניהם. השיקול הציבורי מחייב מיצוי ההליך הפלילי בדרך של הרשעה על מנת להשיג בין היתר את גורם ההרתעה והאכיפה השיוויונית של החוק. ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, הנזקים לפרט ולציבור מביצועה גדולים כך לשיקול זה משקל רב יותר . מנגד, נשקל עיניינו של הנאשם. נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו כמפורט בסעיף 1 לפקודת המבחן כגון: אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית, טיב העבירה שעבר והנזק הצפוי לו מהרשעה. כאשר מדובר בבגיר בדרך כלל השיקול הציבורי גובר ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך של הרשעת העבריין. לרוב יעשה הדבר כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין, בהתחשב בחומרתה של העבירה, לבין הנזק הצפוי לעבריין מההרשעה [ראה ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פד"י, נד [3] 685]. 6. לעניינינו, מעשי העבירה שבוצעו על ידי הנאשם חמורים. העבירות בוצעו במהלך התפרעות וכחלק ממהומות שהתרחשו במגזר הערבי במקומות שונים ברחבי הארץ במהלך חג ראש השנה ולאחריו. המעשים כוונו כלפי השוטרים הפועלים במסגרת תפקידם להשלטת החוק והסדר. מעשי הנאשם לא נעשו מתוך תכנון מוקדם,מדובר במעשים אגב השתלהבות יצרים בלתי מרוסנת של צעירים. 7. עיון בפסיקה של בתי המשפט מגלה כי בדרך כלל עבירות יידוי האבנים מבוצעות על ידי צעירים ובמקרים רבים על ידי קטינים. עוד עולה כי במקרים דומים אף כשדובר בקטינים בתי המשפט לא רק שהרשיעו בדין את הנאשמים אלא שבדרך כלל אף הטילו עונשי מאסר לריצוי בפועל. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי באותם פסקי דין הועמדו הנאשמים לדין בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ואולם, במקרה דנן התביעה בחרה להעמיד לדין את הנאשם בגין עבירות שונות כשהעונש בצידן קל בהרבה. 8. המלצת שירות המבחן מתמקדת בפן השיקומי הנוגע לנאשם. התסקיר אף אינו מפרט את הנזק הצפוי לנאשם הספציפי שבפני בעקבות ההרשעה אלא נוקט בלשון כללית נוכח גילו הצעיר. ואולם, חובתו של בית המשפט ליתן דעתו לכלל השיקולים הנוגעים להליך הפלילי. 9. נוכח חומרת העבירות והסיכון הפוטנציאלי הטמון בהן, למרות גילו הצעיר של הנאשם והעדר הרשעות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי . יש להעביר מסר בלתי סלחני למען ידעו העבריינים בכח והנאשם עצמו כי בעבירות כאלה ימוצה הדין עם העבריין במסגרת הדברת הנגע החמור. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו. 10. באשר לעונש, נוכח החומרה שתוארה לעיל והפסיקה במקרים דומים, התלבטתי אם לא לגזור על הנאשם עונש חמור מן העונש לו עותרת התביעה. ואולם, בהתחשב בתקופת מעצרו הארוכה של הנאשם, 25 ימים בתנאים שאינם קלים ובפרט לנאשם צעיר שזו הסתבכותו הראשונה בפלילים וכן בהתחשב בהודייתו מיד בעת חקירתו במשטרה, והבעת הצער והחרטה על מעשיו, החלטתי להסתפק בעונש לו עותרת התביעה אף שמדובר בעונש המצוי ברף התחתון ביותר בסקלת הענישה במקרים דומים. 11. לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 1. 4 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 3 שנים עבירה בה הורשע. 2. קנס בסך 2,000 ₪ אשר ישולם תוך 60 יום. לא ישולם הקנס בשלמותו ובמועדו יאסר הנאשם למשך 20 יום. זכות ערעור תוך 45 יום.משטרהזריקת אבניםשוטר