בכוונה לרמות ועל מנת שלא לשלם למתלונן את חובו, זייף המערער מסמך לפיו כביכול אישר המתלונן כי קיבל את הסכום הנל מאת המערער. הוא עשה זאת על ידי כך שהדפיס מסמך הנושא תאריך 25.1.92 המאשר כי כביכול קיבל המתלונן את הסכום, ובאמצעות צילום השתיל המערער את חתימתו של המערער ואת חתימתו שלו על המסמך שהוא זייף, באמצעות פוטומונטז'. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיוף חתימה פוטומונטאז' השופט ש. ברלינר: .1בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רזי, ת.פ. 4921/94, הכרעת דין מיום 1.9.98, גזר דין מיום 3.9.98), על פיהם הורשע המערער בעבירה של זיוף על פי סעיף 418לחוק העונשין התשל"ז- 1977וכן בעבירה של נסיון לקבל דבר במרמה, על פי סעיפים 415+ 25לחוק העונשין והוטלו עליו עונשים אלה: קנס בסך 000, 12ש"ח או 3חודשי מאסר תמורתו, לשלמו תוך 60יום מתאריך מתן גזר הדין וכן מאסר על תנאי של 4חודשים למשך 3שנים, שלא יעבור עבירת זיוף או מרמה ויורשע בגינה, בין בתקופת התנאי ובין לאחריה. הערעור מופנה בעיקרו נגד הכרעת הדין, ולחילופין נגד חומרת העונש בגזר הדין. .2בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום ביום 23.10.94מתואר כי ביום 25.11.91נקשר הסכם בין המערער למתלונן והמערער לא שילם את מלוא התמורה עבור הקרקע ונותר חייב למתלונן 500, 3דולר. בכוונה לרמות ועל מנת שלא לשלם למתלונן את חובו, זייף המערער מסמך לפיו כביכול אישר המתלונן כי קיבל את הסכום הנל מאת המערער. הוא עשה זאת על ידי כך שהדפיס מסמך הנושא תאריך 25.1.92המאשר כי כביכול קיבל המתלונן את הסכום, ובאמצעות צילום השתיל המערער את חתימתו של המערער ואת חתימתו שלו על המסמך שהוא זייף, באמצעות פוטומונטז'. המערער כפר בעובדות כתב האישום והשופט קמא שמע את הראיות. בהכרעת הדין המפורטת, בחן השופט קמא בהרחבה את הראיות שעמדו בפניו, ובהן עדויות מומחיות לכתב יד הגב' איה שוחט והגב' רחל גבאי. כמו כן בחן את ראיות ההגנה. לאחר מכן דן השופט קמא בהרחבה במסקנות המתחייבות מן הראיות. הוא הגיע למסקנה שהמסמך "זוייף בדרך של השתלת חתימות, כמתואר בחות הדעת של מומחית המחלקה לזיהוי פלילי". מסקנה זאת השתלבה עם שאר הראיות. השופט קמא ציין כי "עדותו של המתלונן מהימנה עלי", אף כי סבר "שלפי הרושם (המתלונן) הינו בעל אישיות דלה למדי". השופט קמא לא מצא כל רבב בעדותו של עו"ד רבינוביץ ש"כל הנאמר על ידו, מתיישב עם הראיות המפלילות את הנאשם". התברר לשופט קמא כי חתימת המתלונן על מסמכים אחרים שונה מזו שבמסמך המזוייף, כך שהזיוף נקשר למסמכים שהיו ברשות המערער. השופט קמא התייחס לטענות הסניגור כאילו "לעולם לא נוכל לדעת מה באמת קרה בין הצדדים", וקבע: "אין דעתי כדעתו. טענות אלה נבדקו בקפידה ולא מצאתי שיש ממש באף אחת מהן. המסקנה בדבר הרשעתו של הנאשם, עולה מן הראיות באופן חד משמעי וגוברת על כל תיזה אפשרית אחרת, באופן ברור והחלטי". על יסוד כל המסקנות האלה, הרשיע כב' השופט רזי את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. .3ב"כ המערער טוען כי יש לבטל את הכרעת הדין מפני שניתנה באיחור רב וגרמה לעינוי דין. שמיעת הראיות הסתיימה ביום 3.3.96, הסיכומים הוגשו עד ליום 13.6.96ואילו הכרעת הדין ניתנה רק ביום 1.9.98; אין בנמצא ראיה ישירה כלשהיא שהמערער ביצע את הזיוף. על כן אפשר, לטענת הסניגור, שלא היה זה המערער. אמנם אפשר היה לייחס למערער, לשיטת הסניגור, עבירה של שימוש במסמך מזוייף, כאמור בסעיף 420לחוק העונשין, אך לא כך נעשה ויוחסה לו עבירה של זיוף. הסניגור מפנה לתמיהות שונות, לדעתו, הקיימות בעדויות התביעה ומבקש על כן שנתערב במסקנות השופט קמא ונבטל את ההרשעה. .4יש להצטער על עינוי הדין שנגרם למערער עקב ההשתהות הממושכת במתן הכרעת הדין. מקרהו של המערער אמנם אינו חמור בהשוואה למקרים שבהם עצור הנאשם עד תום ההליכים, אך בוודאי שראוי כי תשמרנה הוראות הדין בנדון זה, ובמיוחד תקנה 30א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- .1974כבר נפסק כי: "חוק סדר הדין הפלילי והתקנות שהותקנו על-פיו קובעים סטנדרט של ניהול משפט. לצד המטרה - והיא המטרה הדומיננטית - לחשוף את האמת, נועדו הוראות החוק והתקנות לשמור על יעילות המשפט. זו דרושה הן לשמירת האינטרס הציבורי, והן למניעת עינוי-דין מן הנאשם. התקופה הקבועה בתקנה קובעת נורמה בדבר פרק הזמן הראוי בדרך כלל. חריגה מתקופה זו היא היוצא מן הכלל, והיא טעונה איפוא הסבר". (בש"פ 3668/93מדינת ישראל נ' ריקרדו בן חוזה קידרון), דינים עליון ל, 953). ראה בקשר לכך גם את ע.א. 322/74כמאל ג'בור נ' פואז חסאן סעד פ"ד מט(1), .223 בע.א. 188/89פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית דבוריה, נדחתה טענת המערער אשר ביקש כי ערכאת הערעור תתערב בפסק הדין שניתן על יסוד התרשמות של הערכאה הראשונה מן העדים ונפסק, מפי כב' השופט בך: "כאשר מסתבר, כי מתן פסק-הדין הושהה זמן ניכר, הרי הוא הוקהה במשהו טעמו של כלל אי ההתערבות מצד בית המשפט לערעורים במהימנות עדים. אולם טעם זה, אפילו הוקהה, בכל זאת עדיין קיים... אינו דומה שופט הערכאה הנמוכה, אשר ראה ושמע את העדים והתרשם מהם, אף כי לפני זמן משמעותי, לחברו שופט הערעור, אשר כלל לא ראה ולא שמע אותם. אין ספק כי במקרים רבים מאוד ה"איך" בדבר מסירת העדות חשוב לא פחות מה"מה". שופט הערכאה הנמוכה, הגם שהרושם שבזכרונו מטשטש עם חלוף הזמן עדיין מסוגל לזכור את עיקרי התרשמותו, ומה גם והעיון החודש בפרוטוקול יעזור לו לרענן את זכרונו בעניין זה... כמו גם לגבי נושאים מרובים אחרים, הרי גם כאן הכמות עשוייה לשנות את האיכות. ייתכן מאוד שנגיע למסקנה שונה, אם מתן פסק-הדין ישתהה לתקופה של שנים אחדות, ועשויים אנו להעריך במקרה כזה את יתרונו של שופט הערכאה הראשונה על שופט ערכאת הערעור, בשקילת מהימנות העדים כמינימאלי... חלוף שנה מגמר שמיעת העדויות במשפט ועד מתן פסק-הדין, מצער ככל שיהיה, איננו כשלעצמו מצדיק כי נתערב בקביעת השופט קמא באשר למהימנות העדים". לשם השוואה אפנה לע.פ. (חיפה) 742/97שרון סלפטר נ' דליה ברק, תקדין מחוזי 98(1), עמ' 1148, והאסמכתאות שפורטו שם. .5לאחר ששקלתי את הדברים העולים מן הערעור, הגעתי לכלל דעה שאין הצדקה במקרה דנן להתערב בהכרעת דינו של כב' השופט רזי. היא אמנם ניתנה זמן ממושך לאחר שמיעת הראיות, אך הכרעת הדין מפורטת ביותר, היא כוללת בחינה מדוקדקת של הראיות. עולה מהכרעת הדין כי התרשמותו מן העדים שהעידו בפניו, ובמיוחד מאישיותו של המתלונן וכן מזו של המערער, היתה התרשמות ברת קיימא גם בעת מתן הכרעת הדין. לפיכך, אף אם נגרם עינוי דין, לא נגרם במקרה דנן עיוות דין. הראיות מראות באופן חד משמעי שהזיוף נעשה על ידי המערער. מסקנה זו ניתן היה להסיק ממכלול הראיות ומכיוונים שונים, ואין צורך לשם כך בראיה ישירה, שהרי מטבע הדברים שהזיוף נעשה בהיחבא. מסקנתי היא איפוא שאין להתערב בהכרעת הדין ויש להשאיר את ההרשעה בעינה. .6עינוי הדין מצדיק, כך אני סבור, הקלה מסויימת בגזר הדין. אני סבור כי ראוי להקל במידת מה עם המערער ומוצדק להעמיד את הקנס 000, 6ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו במקום 000, 12ש"ח שהטילה הערכאה הראשונה. .7אני מציע על כן לחברי כי נדחה את הערעור על הכרעת הדין, נקבלו באשר לגזר הדין, ונקבע כי הקנס יעמוד על 000, 6ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו במקום 000, 12ש"ח שהטילה הערכאה הראשונה, וכי יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ש. ברלינר - שופט השופט ח. פיזם: אני מסכים. ח. פיזם - שופט השופט מ. הס: אני מסכים. מ. הס - שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט ש. ברלינר. מסמכיםזיוף חתימהזיוף