אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסויימת יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו" הצד השני או כיצד ייחשב בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות“ (דב"ע לב/58-3 רשות השידור נ' מאי אשרל, פד"ע ד 298; דב"ע לה/85-3 עיריית כפר סבא נ' יעקב כהן, פד"ע ז 175; דב"ע לה/45-3 נטשה מוחמד ואח' נ' יזרום בע"מ, פד"ע ז 64; דב"ע מו/12, 10-3 המכללה הטכנולוגית נ' משה אסטפלד, פד"ע כז 391;). כאשר איש מן הצדדים לא הביע את כוונתו באופן חד משמעי, ניתן ללמוד על כוונה זו מהתנהגות הצדדים: "ישנם מקרים שבהם אפשר ואף חייבים לפסוק בשאלה מי מהשניים הביא את היחסים לידי גמר, מעצם התנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הסיום, והמצב העובדתי, כל זה, כמובן, בתנאי ברור ומפורש שמאותה התנהגות ואותו מצב עובדתי ניתן ללמוד, באופן שאינו מתיר כל ספק, על הכוונה להביא את היחסים לידי גמר... משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה“ (דב"ע ל/18-3 בנצילוביץ - אתא, פד"ע ב 41, 54-53).התפטרות או פיטוריםפיטוריםהתפטרות