התובעת הגדירה את מהות התביעה כתביעת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין, ותביעה נזיקית בעילה של תרמית והצגת מצג כוזב, אלא שבסיכומיה זנחה את עילת התרמית והצגת מצג כוזב, ולכן ההתייחסות בפסק-הדין תהיה לעילה החוזית בלבד. מה גם, שלא שוכנעתי כי במקרה דנא התקיימו יסודות עילת התרמית והצגת מצג כוזב. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין: 1. זוהי תביעה לפיצויים בסך 108,518 ₪, בגין הפרת הבטחת נישואין. טענות הצדדים: 2. התובעת טועת כי בחודש 11/07 הכירו הצדדים זה את זו, באמצעות אתר היכרויות באינרנט ועד מהרה נפגשו, והחלו לנהל מערכת יחסים אינטימית טובה וקבועה. התובעת טוענת כי בחודש 12/07 העתיקה היא את מקום מגוריה עם בתה הקטינה (מיחסים קודמים), מבית שאן לבית הורי הנתבע במודיעין, לאחר שהלה הציע לה לעשות כן, כדי למסד את הקשר הזוגי ביניהם לקראת עתידם המשותף. עקב כך, ויתרה היא לטענתה על מקום עבודה קבוע במפעל "עוף טוב" בבית שאן, ויתרה לטענתה על דירת מגורים מטופחת ומסודרת, ועל משפחה וחברים. מיום שעברה להתגורר איתו התעצמה אהבתם לטענתה, הנתבע לא חדל מלפרגן ולהללה באוזני בני משפחתו ומכריו, תוך שחוזר ומדגיש את אהבתו העצומה לתובעת ואת המזל הטוב שנפל בחלקו לבלות במחיצת התובעת כ"אישה של חייו" לעולמי עד. 3. התובעת טוענת כי בחודש 1/08 גילתה, כי התעברה מהנתבע. הנתבע הגיב בשמחה, והודה בפניה, כי הוא האב ובכוונתו להינשא לה. בו ביום מהר לחלוק את שמחתו עם הוריו, אלא שזו הייתה קצרה לאור תגובת אמו, אשר דרשה ממנו, כי התובעת תעבור הפלה. התובעת סרבה, ועזבה שבורה ומאוכזבת לדירתה בבית-שאן. גם לאחר עזיבתה, הצדדים המשיכו לנהל מערכת יחסים, אולם התגוררו בנפרד. 4. לאחר שהנתבע התעשת מהצעת אמו, פנה לתובעת בתחנונים, כי תשוב לדירת הוריו ותמצא מקום עבודה קבוע, וכך יתבססו מבחינה כלכלית וימשיכו יחסיהם לקראת נישואיהם. התובעת סרבה, אולם הוסכם, כי ימשיכו את מערכת יחסיהם, אך יתגוררו בנפרד עד לחתונה. 5. התובעת טוענת כי ביום הולדתה אשר התקיים ביום 3/8/08, תכנן לה הנתבע מסיבת הפתעה, שבשיאה הציע לה נישואין למול המצלמה ובני משפחה. התובעת נעתרה להצעה, ובו ביום קבעו להינשא בחודש 12/08. הצדדים החלו בהכנות לקראת האירוע הגדול, שבמהלכו ילדה את בתם המשותפת ביום 15/9/08. את שעות הלידה בילתה התובעת גם עם הנתבע, כשזה הרעיף עליה חום ואהבה ואף רכש עבור ביתו הקטינה קנייה ראשונה בסך 4,500 ₪. 6. התובעת טוענת כי בחודש 11/08 הצדדים בילו בצימר, ומשם המשיכו ההכנות לקראת יום נישואיהם, אלא שבסיום הנופש הודיע הנתבע לתובעת, כי אינו מעוניין להינשא לה. כתוצאה מכך, נותרה היא כנועה, שבורה ומפוחדת מלהמשיך בחייה, מתקשה להכיר גברים אחרים ולנהל מערכת יחסים נוספת. מפירודם ועד היום עודנה נתמכת ונזקקת לטענתה לחסדי משפחתה ומכריה כדי להתגבר על נזקיה הנפשיים והכלכליים שעולל לה הנתבע במו ידיו, ובכלל זה מחודש 2/08 נותרה מחוסרת עבודה. הנתבע אף לא הכיר בבתם המשותפת, ורק לאחר שהוגשה תביעה על ידה, והוכח כי הנתבע הוא אבי הקטינה, ניתן ביום 21/3/2010 פסק דין על-יסוד הסכמת הצדדים, הכולל משמורת, הסדרי ראייה ומזונות. 7. הנתבע לא חלק על כך כי הכיר את התובעת באמצעות אתר היכרויות באינטרנט, אלא שלטענתו, לא התפתחה ביניהם מערכת יחסים אמיתית, אלא קשר סתמי המבוסס על קשר פיזי, וכי התובעת לא יכולה להצביע על ראיות, המעידות על הפרת הבטחת נישואין. הנתבע טוען כי בני הזוג הכירו תקופה קצרה ביותר במהלכה נכנסה התובעת להריון, כאשר לא שרר ביניהם כל קשר עמוק ו/או חיים משותפים. הריון התובעת לא היה מתוכנן, הנתבע אכן התרגש לקראת לידת הקטינה, אך לא העניק לתובעת חום ואהבה בכלל. בתחילה, הכחיש כי הוא האב, והצדדים נשלחו בהסכמה על-ידי בית-המשפט לבדיקת רקמות. בכל אופן, הצדדים לא שוחחו על עתיד ו/או על ילד משותף. הנתבע טוען כי הוא מצידו לא הציע לתובעת להעתיק את מגוריה בראשית הקשר, והתובעת לא העתיקה מקום מגוריה לבית הוריו, אלא בילתה רק סוף שבוע עימו. הפסקת עבודתה, אינה קשורה ל"עתידם המשותף", והתובעת מטעה את בית-המשפט, כאשר מנסה ליצור קשר בין פיטוריה ובין הנתבע. הנתבע לא תכנן מסיבת הפתעה לתובעת, אומנם הוא הציע לה נישואין, אך המדובר בבדיחה וגימיק, שנעשתה תוך כדי מסיבה. באותו הערב, רחוק מהמצלמות, אמר לה, כי אין יחסים אמיתיים ביניהם והוא לא התכוון להינשא לה. בכל אופן, הצדדים לא החלו בהכנות לחתונה, והנישואין לא נרשמו ברבנות. 8. מטעם התובעת, העידה בעצמה, העידה אמה גב' X X (להלן : "הגב' X"), ואחותה - הגב' נופר קופיקה. מטעם הנתבע, העיד הוא בעצמו, ואביו - מר Y ( להלן : "מר Y"). המסגרת הנורמטיבית: 9. התובעת הגדירה את מהות התביעה כתביעת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין, ותביעה נזיקית בעילה של תרמית והצגת מצג כוזב, אלא שבסיכומיה זנחה את עילת התרמית והצגת מצג כוזב, ולכן ההתייחסות בפסק-הדין תהיה לעילה החוזית בלבד. מה גם, שלא שוכנעתי כי במקרה דנא התקיימו יסודות עילת התרמית והצגת מצג כוזב. 10. בע"א 5587/93 דניאל נחמני נ' רותי נחמני ואח', פד"י מ"ט (1) 485 (1995) נפסק כי: "ההבטחה לנישואין היא אפוא, בשיטתנו המשפטית, חוזה מחייב, שהפרתו אינה מזכה את הנפגע באכיפה או בפיצויי קיום, אלא בפיצוי על הנזק שנגרם לו". (ראה גם ע"א 416/91 יצחק ממן נ' רחל טריקי, פד"י מז (2) 652 (1993) והפסיקה שם). 11. בע"א 647/89 ראלף שיפברג נ' תמר אבטליון, פ''ד מו(2) 169, והפסיקה שם, נפסק עוד כי: "אפשר לזכות בפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין גם בהיעדר כל כוונה לרמות מצד המבטיח". 12. נטל ההוכחה על הטוען להפרת הבטחת נישואין הוא כבד, כך שלא כל אמירה יש בה משום התחייבות משפטית. לעניין זה יאים הדברים שנפסקו בעמ"ש 1165/09 (מחוזי - תל-אביב-יפו) פלונית ואח' נ' פלוני (21/9/2011): "כפי שנקבע בפסיקה לא כל אמירה בדבר כוונה עתידית זו או אחרת יש בה משום התחייבות משפטית, תוך שיש להבחין בקו הגבול בין אותם מקרים בהם אין מקום להתערבות בית המשפט במערכת הזוגית של בני זוג או הטוענים לכך, לבין אותם מקרים שבהם הוצבה אותה תשתית עובדתית שבגינה, יש מקום שהמשפט יאמר דברו. לא בכדי נקבע כי נדרש נטל שכנוע כבד על התובע, לצורך הוכחת קיומה של הבטחת נישואין שהופרה". לעניין זה יאים גם הדברים אשר נפסקו על-ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני ואח' (14/7/04) כדלקמן: "תנאי לביסוס עילה של הפרת הבטחת נישואין בקיומה של הבטחה מחייבת מבחינת דיני החוזים. תנאי זה מחייב אבחנה בין הבטחה המעידה על מסויימות ועל גמירת דעתו של המציע כדי אפשרות קיבולה של ההצעה, כאשר הקיבול עשוי להינתן בין על דרך אמירה ובין על דרך התנהגות...במערכת סבוכה ומורכבת של יחסי בני זוג המקיימים מערכת קשרים אינטימית, לא כל אמירה או הבעת תקוה או כוונה הצופות פני עתיד שקולות כהבטחת נישואין, ולא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר וציפיה להתמיד בו לטווח עתידי שקולה כמחוייבות לנישואין...התערבות המשפט מתרחשת רק מקום שהנסיבות מצביעות בבירור על קיומה של מחוייבות ממשית לקשר זוגי קבוע החורגת מגדר ציפייה או הבעת רצון או כונה לכך גרידא. הקושי האמיתי המאפיין את הסוגיה בה אנו עוסקים הוא באיתורו של קו הגבול בין הבעת כונה, רצון או ציפייה, לבין הבטחה מחייבת במשפט. גבול זה עשוי להיות דק כחוט השערה. הקושי ההוכחתי לבסס קיומה של הבטחת נישואין מחייבת הוא מאפיין בולט בסוגיה זו. מקום שהבטחת נישואין ניתנת בצורה פורמלית ומפורשת קל להסיק ממנה כוונה ליצור יחסים משפטיים...". 13. בע"א 647/89 ראלף שיפברג לעיל והפסיקה ששם, נפסק כי התנאי הראשוני לביסוס עילת הפרת הבטחת נישואין הוא: "הוכחה כי היו הצעה או הבטחה מסוימות "כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה...", כפי שנדרש ליצירת יחסים חוזיים על-פי סעיף 2 של חוק החוזים... יש לבחון יפה "ראיות נסיבתיות של מתן ההבטחה, כי כרגיל אינו נשאר שינוי ה'סטטוס' הבא עם הבטחת נישואין בגדר סוד בינו לבינה אלא הוא מתבטא גם כלפי חוץ בסימנים שעליהם אפשר להביא ראיות אחרות" (שם). אין צורך בהסכמה פורמאלית או בפירוט הטכניקה של צורת טקס הנישואין. די בהוכחת עובדות שיש בהן להכריע את המסקנה כי הצדדים הגיעו ל"הסכם היסודי", היינו, "לכרות ברית חיים עם האשה אשר אהבת...". 14. השאלה אם הצדדים התכוונו להיות כבולים מבחינה משפטית צריכה להיבחן על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. לעניין זה יאים הדברים שנפסקו על ידי כב' הנשיא (דאז), השופט ברק בע"א 5258/98 פלונית לעיל כדלקמן: "השאלה האם בני הזוג ראו עצמם כבולים מבחינה משפטית, או שמא ההתחייבות ביניהם היא אך במישור החברתי או המוסרי, היא שאלה שצריכה להיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה. יש לבחון, בין היתר, את התנהגות הצדדים, טיב הקשר ותוכנן של ההבטחות. כמובן, הסתמכות מצד מקבל ההבטחה ושינוי מצבו לרעה עשויים להוות אינדיקציות בדבר כניסה לתחום החוזי...". הבטחת נישואין: 15. התובעת הצהירה כי ביום הולדתה, אשר היה ביום 3/8/08 מול עדשת המלצה ובפני כל בני משפחתה, הוציא הנתבע טבעת אירוסין והציע לה לבוא עמו בברית קידושין (סעיף 20), כאשר היא מצידה נעתרה מיד להצעה. בעדותה הוסיפה, כי הנתבע הציע לה פעמיים נישואים: "פעמיים, אחד לא בפני כולם. הוא הציע לי נישואין בפעם הראשונה כשידע שאני בהריון". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 6, שורה 3). כפי שיובהר בהמשך, איני מוצאת לנכון לייחס כל משמעות לפער בין הצהרת התובעת לעדותה בנוגע למספר הפעמים שהוצעו לה נישואין, משהלכה למעשה הנתבע לא חלק על כך, כי הציע נישואין לתובעת. מה גם, שהנתבע עצמו אישר, כי במסרון, אשר שלח לה ביום 31/12/07 הציע לה להתחתן עמו (שם, עמ' 15, שורות 16-18), דהיינו טרם יום הולדתה. 16. גרסת התובעת נתמכה אף בעדות גב' X, כי לקראת יום הולדת התובעת, פנה אליה הנתבע לעזרה בארגון מסיבת יום הולדת בדירתה הגב' X, ובמהלכה שיתף אותה, בדבר כוונתו להציע לתובעת נישואין. היא וכל בני המשפחה נכחו במסיבה, כאשר הנתבע הציע לתובעת נישואין (סעיפים 13 ו- 15 לתצהירה. ראה גם ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 10, שורות 7 ו- 31). 17. הנתבע הצהיר, כי לא תכנן את מסיבת יום הולדתה של התובעת. בערב המסיבה, אכן הציע לה נישואין תחת לחץ שלה ומשפחתה, אך למחרת, שהבין את גודל הטעות, שוחח עמה וביטל ההצעה (סעיפים 11-12). טענה זו עומדת בניגוד לאמור בסעיף 21 לכתב ההגנה, שם נטען כי: "הנתבע הציע נישואין לתובעת אך מדובר בבדיחה וגימיק שנעשתה תוך כדי מסיבה. באותו הערב, רחוק מהמצלמות, אמר הנתבע, כי אין יחסים אמיתיים ביניהם והוא לא התכוון להינשא לתובעת". איני מקבלת את הצהרת הנתבע, כי ההצעה נעשתה תחת לחץ התובעת ומשפחתה, שעה שעוד טרם מסיבת יום ההולדת, דהיינו ביום 31/12/07, שלח לה מסרון, שהוא רוצה להנשא לה (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 15, שורות 16-18), ומעדותו עולה, כי כשהציע לתובעת במסיבה, להנשא לו, אהב אותה והתכוון להנשא לה, וכך העיד: "ת. כן, הצעתי לה נישואין במהלך המסיבה, קניתי לה שעון וטבעת יהלום. ש. במסיבה עצמה הצעת לה לפני כולם נישואין. ת. נכון. ש. ביוזמה של להציע נישואין את מי שיתפת. את אמא של מיטל. ת. כן, הם ידעו. לא זוכר כמה אנשים. יכול להיות גם נופר. ש. מיטל היתה מופתעת מההצעה. ת. נכון. ש. בהצעה שלך אמרת לה שאתה רוצה להתחתן איתה. ת. כן. אני מאשר את ההצעה בדיסק. ש. כשהצעת לה את הנישואים באמת אהבת אותה. ת. כן. ש. אתה לא רימית אותה. ת. נכון. ש. התכוונת להתחתן איתה. ת. כן, אני לא אקנה סתם טבעת. היתה לי כוונה להתחתן איתה. חזרתי הביתה...". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 17). די באמור לעיל כדי ללמד על כך, כי ניתנה לתובעת ע"י הנתבע הבטחת נישואין. 18. השאלה כעת היא אם הבטחת הנישואין של הנתבע השתכללה לכדי חוזה מחייב. לטעמי התשובה לשאלה זו היא חיובית, ואנמק. 19. אין חוללק עי התובעת התעברה מהנתבע. בעניין זה הצהיר הנתבע, כי התובעת אמרה לו, כי היא נוטלת אמצעי מניעה. דא עקא, חודש לאחר שהכירו נכנסה היא להריון, ולדבריו: "הנני מרגיש, כי נפלתי בפח עם בחורה, שבקושי הכרתי וגרמה לכך, שיש לנו ילדה משותפת, שמגדלת אצל אם חד הורית" . טענת הנתבע עומדת בניגוד לעדות התובעת, כי הנתבע ידע שאינה משתמשת באמצעי מניעה: "הוא בא איתי לבית מלון וישן איתי באותו חדר, הוא היה מודע לזה שלא לקחתי גלולות". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 4). 20. בעניין זה, אין חשיבות לשאלה של נסיבות כניסתה של התובע להריון, שכן אין להטיל את כל האשם על כתפיה בלבד, ולו רצה הנתבע למנוע את התעברותה, יכל היה לנקוט בעצמו באמצעי הזהירות הנדרשים. לעניין זה יאים הדברים אשר נפסקו בע"א 416/91 יצחק ממן לעיל: "טענתו החלופית של המערער בהתבססו על ע"א 473/75 [1] הנ"ל היא, כי יש להפחית את הפיצויים לסכום של שקל חדש אחד, וזאת לאור אי-מוסריותה, כביכול, של המשיבה. אין לשעות לטענה זו:וקיום יחסים עם האישה והעלאת הטענה לאחר מכן כי בשל כך יש לכנותה בלתי מוסרית, היא בגדר טענה בלתי הגונה ומפלה. המערער והמשיבה הם שווי מעמד לעניין זה. הם בחרו בקשרים שביניהם מרצונם החופשי, ואין לגלות בעצם הקשר עניין המשליך על מעמדו המשפטי של אחד מבעלי דין או על זכויותיו. ממילא אין לגלות, מדוע יראה בית המשפט להפחית, כהוא זה, מן הפיצויים". 21. הבאת ילדה משותפת לעולם, יש בה להצביע על כוונה למיסוד הקשר ביניהם. לעניין זה יאים הדברים שנפסקו בעמ"ש 1165/09 פלונית, לעיל: "ודוק, כמובן שקיום מערכת יחסים משך שנים כה רבות, כך גם הבאת ילדה משותפת לעולם, יכול ויהיה בהם להצביע כנסיבות אשר על פניהן, יכול ויצביעו על כוונה למיסוד מערכת היחסים. אולם, לא די בכך, אלא יש לבחון ולהתרשם בדבר מהותה של אותה מערכת יחסים, כך גם מהנסיבות של לידת הקטינה". 22. במקרינו, מערכת היחסים השתכללה גם לכדי מחוייבות לקשר זוגי קבוע, וחרגה מסתם אמירה בדבר כוונה להנשא לתובעת. נעשה מעשה בפועל - הבטחת נישואין - במסיבת התובעת, מול בני משפחתה. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור הצהרת הנתבע, כי לאחר הלידה, קנה מספר דברים לקטינה, כי בכל זאת הקטינה הינה בתו ורצה לדאוג לה (סעיף 16). דא עקא, שטענה זו, אינה עולה בקנה אחד עם סירובו להכיר באבהותו לקטינה ופס"ד שניתן בעניין. בכל אופן, מהצהרת הנתבע יכול להשתמע, כי בכוונתו היה למסד יחסיו עם התובעת, ובכלל זה להכיר בקטינה כביתו. 23. הנתבע הצהיר כי במסיבת יום הולדתה של התובעת, הציע לה נישואין תחת לחץ שלה ושל משפחתה, אך למחרת ביטל ההצעה (סעיפים 11-12). עוד הצהיר, כי: "מספר חודשים לאחר הלידה של הקטינה, אכן נסעתי עם התובעת לסוף שבוע בצימר. אחרי הבילוי של סוף שבוע, לא נפגשנו שוב". (סעיף 17). בעניין זה העיד כך: "ש. אתה יזמת את היציאה לצימר. ת. זו היתה החלטה משותפת. ש. היוזמה היתה שלך. ת. כן. לסוף שבוע". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 19). התובעת הצהירה, כי יום הולדתה היה ביום 3/8/08 (סעיף 20), יום הולדת בתם המשותפת חל ב- 15/9/08 (שם, סעיף 24), וכי הם נסעו לצימר בחודש 11/08 (סעיף 27). 24. מהאמור לעיל עולה, כי גם לאחר שהנתבע הציע לתובעת נישואים, ובטלם כטענתו, ואף לאחר לידת בתם המשותפת, המשיך להיפגש עם התובעת, ואף נסע איתה לסוף שבוע בצימר. זאת על-אף עדותו כי כעס על ההריון, ותחושתו הייתה שהתובעת "רצתה לקשור אותי עם ההריון הזה כדי להתחתן איתה". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 15, שורות 26-27), וכי גם הוריו רצו שתפסיק ההריון. נסיעתם המשותפת לצימר ביוזמתו של הנתבע מלמדת על כך שהיה בכוונת השניים למסד את יחסיהם, ואלמלא כן, לא היה היה ממשיך להיפגש איתה. 25. אומנם, מר Y, אבי הנתבע, העיד כי הנסיעה לצימר הייתה: "כדי לחתוך את העניינים זה מה שהוא אמר לפני שהוא נסע" (שם, עמ' 22), אך איני מקבלת גרסה זו, שכן לו באמת הייתה כוונת הנתבע לסיים את היחסים ביניהם היה עושה כן בכל הזדמנות, ולא ע"י בילוי בצימר בסופשבוע, במיוחד שעה, שחש מרומה לטענתו בכך שהתובעת רצתה לקשורו עם ההריון בכדי להנשא לה. בעניין זה העיד הנתבע כי: "ש. אתה כועס אך הקשר לא ניתק. ת. נכון הוא נמשך. ש. ואתה עדיין אוהב אותה. ת. יכול להיות שבגלל שהיתה בהריון אהבתי אותה ולא עזבתי אותה כי רחמתי עליה. ש. כשעזבת אותה סופית אחרי הלידה השניה לא ריחמת עליה. ת. לא. ש. אחרי שהיא הפסיקה להגיע למודיעין והכעס של ההורים, היית מגיע לבית שאן כל סוף שבוע להיות איתה. ת. הייתי מגיע, לא באופן קבוע, היה לנו קשר טלפוני רציף. ש. מיטל הכניסה אותך לבית הוריה. ת. נכון. ש. רצית בקשר איתה. ת. זה מתוך רחמים". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 16, שורות 6-18). איני מקבלת גרסה זו, שהרי עסקינן בשני אנשים בוגרים, אשר לא קשורים בעבותות, וסביר להניח כי קשרם לא נבנה מתוך רחמים, ועל כן יש להצר על התנהלות זו של הנתבע. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור עדות הנתבע כי: "ת. ההורים שלי ייעצו לי שהבחורה לא מתאימה לי. ההורים שלי והחברים שלי מהתחלה אמרו שהקשר הזה לא מצא חן בעיניהם. ש. למרות שאתה רצית בקשר. ת. יכול להיות. ש. אתה ביטלת בגלל הלחץ של המשפחה והחברים. ת. לא, וגם אני, כולם ביחד".(שם, עמ' 17, שורות 6-11). עוד העיד כי: "ת. כן, אני לא אקנה סתם טבעת. היתה לי כוונה להתחתן איתה. חזרתי הביתה. ש. הכוונה הזו התנפצה כשחזרת הביתה ודיברת עם המשפחה והחברים. ת. נכון. ש. תסכים איתי שהלחץ שהפעילו עליך המשפחה והחברים לא מצא חן בעיניך. ת. יכול להיות". (שם, עמ' 17-18). מהאמור לעיל נראה, כי ברצון שני הצדדים היה ליצור ביניהם קשר משפטי-חוזי מחייב, וכי הסיבה המכרעת, אם כי לא היחידה, לביטול הבטחת הנישואין הייתה הלחץ שהופעל על הנתבע, למרות שהלה נסה בתחילה להציג את הדברים באור שונה. 26. ב"כ התובעת הגישה לאחר ישיבת ההוכחות תוכן הודעות טקסט אשר נשלחו על-ידי הנתבע, לתובעת, ואשר הלה הודה כי שלחם. מהם ניתן להיווכח אודות הלחץ אשר הופעל על הנתבע מחד, ומאידך על רצונו להיות עם התובעת. ביום 4/8/08 כתב לה: "אני רוצה שתשמרי מה שקניתי לך כל חייך אם נהיה ביחד וגם אם לא נהיה ביחד זה חשוב לי חיים שלי". עוד כתב באותו הודעה כי: "מאמי, אני כותב את המילים האלו ויורדות לי דמעות, יש לי בעיה עם ההורים שלי ואיתך ואני כבר לא יכול לסבול את זה, מה לעשות עם החיים המזורגגים שלי לפעמים בא לי לעשות דברים שבחיים לא חשבתי עליהם בכלל ועל אתמול התכוונתי להכול". ויודגש, אתמול היה 3/8/08, המועד בו הציע לתובעת נישואין. המשיך וכתב באותו היום כי: "מאמי, אני על הפנים יש לי קצת בלאגן בבית, אני מצטער על זה שאת סובלת אותי בכלל מאוד מאוד קשה לי ואני כבר לא יודע". בעניין זה העיד הנתבע : "ש. אני מקריאה לך הודעה מ 0502147772 מיום 4.8.08 ת. אני מאשר שזו הודעה ששלחתי לה. ש. באותו יום מאוחר יותר מאותו מכשיר אתה שולח עוד הודעה. אתה זוכר את זה. ת. כן, אני מודה ששלחתי לה את ההודעה. ש. ביום 4.8 אתה כותב לה הודעה נוספת, אתה אומר שאתה רוצה להתחתן איתה ההצעה כנה, אתה גורם לה להאמין שלמרות הלחץ אתה כן רוצה להתחתן איתה. ת. אם זה מה ששלחתי זה יכול להיות שבאותו רגע זה מה שהרגשתי". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 18). מדברים אלו עולה, שהבטחת הנישואין לא הייתה גימיק ולא הייתה מתוך לחץ, אלא מתוך רצון כן ואמיתי להינשא לתובעת, ולקשור את חייו בחייה. בהודעה מיום 23/8/08 כתב הנתבע לתובעת כי: "מאמי אל תעזבי אותי, אני מבקש ממך, אל תעשי משו (משהו) שאת לא רוצה בכלל... אלה (אלא) אם את כבר לא אוהבת אותי". בעניין זה העיד הנתבע כך: "ש. אני מקריאה לך הודעה מאותו מכשיר מיום 23.8.08. אתה לא מרפה ממנה אתה. ת. בגלל זה הגשתי תלונה במשטרה שהיא לא מרפה ממני היא איימה עליי שהיא תשב עליי מאסר עולם". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 18). איני מקבלת גרסה זו. הנתבע לא הציג כל אסמכתא אודות הגשת תלונה במשטרה נגד התובעת. לחילופין, גם אם הגיש תלונה נגדה, הרי עולה ממסרון זה כי הנתבע התעקש על כך שהתובעת לא תעזבו, דהיינו שביקש הוא להיות חלק מחייה. 27. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור כינויי התובעת בהודעותיו, שכן אין זה נראה כי ביקש להישאר עמה מתוך רחמים, אלא מתוך אהבה כנה ואמיתית. בסופו של דבר הודה הנתבע כי ביטל את הצעתו בשל הלחץ שהופעל עליו, וכך העיד: "ש. כשכתבת בתצהיר שלך שהצעת הנישואין מיום 3.8.08 היא גימיק זה לא נכון כי ביטלת את ההצעה בגלל הלחץ שהופעל עליך. ת. נכון. ש. גם אחרי ההצעה והלחץ שהפעילו עליכם המשכתם לקיים קשר איתה. ת. לא, נפרדנו. היה לפני הלידה נתק של און אנד אוף, אך הקשר לא ניתק. ש. לא הפסקת לגרום לה להאמין שאתה אוהב אותה ורוצה להתחתן. ת. לא זוכר. ש. אחרי שנויה נולדה בספטמבר הגעת לבקר אותה בבי"ח. ת. נכון, יום למחרת". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 18). חיזוק לכך, כי הקשר בין הצדדים השתכלל לכדי חוזה מחייב, וכי הוא בוטל עקב הלחץ שהופעל על הנתבע, מוצאת אני גם בדברי מר Y, אבי הנתבע, כדלקמן: "ת. אשתי אמרה לה אתם בקושי מכירים כולה שבועיים שלוש, לא יודעים כלום אחד על השני, ההריון מוקדם ואפשר להפסיק אותו, היא אמרה שהם דתיים ואסור לעשות זאת. ש. ומאותו יום מיטל לא הגיעה אליכם, אך גילי ממשיך את הקשר איתה. ת. כן. ש. הוא נוסע לבית שאן להיות איתה. ת. כן... ש. הוא אמר להתחתן איתה מרחמנות. ת. לא. ש. הוא נשאר איתה כי אהב אותה. ת. לא יודע אם הוא אהב אותה". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 20). נראה הוא, כי על אף השיחה שניהלה אם הנתבע עם התובעת, המשיך הלה להיות בקשר עם התובעת וגרם לה להכניסו לביתה ולחייה. עוד העיד מר Y בנידון : "ש. אחרי ההצעה הוא בא אליכם הביתה וסיפר לכם שהוא רוצה להתחתן עם מיטל. ת. כן. ש. הוא קנה לה טבעת יהלום ושעון. ת. כן. ש. ומה אמרתם לו. ת. שאנו נגד הקשר הזה. הקשר לא בשבילו ש. ואם יתחתן איתה לא תקבלו אותו. ת. אני אמרתי לו שאם אתה מתחתן אני לא בא לחתונה וגם אשתי אמרה את זה. ש. וגם לא מכירים בה. ת. מאותו רגע שהיא שקרה לא רצינו להכיר בה. ש. כך הוא ביטל. ת. מה הוא ביטל. בשביל הבטחה הוא צריך לקבור עצמו כל החיים, גם היא הבטיחה לו כל מיני דברים, אז מה. ש. איך היתה תגובת גילי אחרי הפגישה הקשה הזו. ת. הוא היה נסער אבל הוא ישב וחשב עם עצמו והגיע למסקנה שאנו צודקים. ש. באותו רגע. ת. למחרת ואז הוא התקשר אליה ואמר שאין יותר כלום". (שם, עמ' 21). עצם קניית טבעת יהלום ושעון מעידה על כך, כי הצעת הנתבע הייתה כנה ואמיתית מתוך רצון למסד היחסים ביניהם. כאשר מנגד, הוריו לחצו עליו, שלא יתחתן עם התובעת, והתריעו בפניו שלא יגיעו לחתונה. 28. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי הורי הצדדים מעולם לא נפגשו "לקראת הנישואין", והצדדים לא עשו דבר לקידום החתונה, לא קבעו תאריך, לא נרשמו ברבנות, לא ערכו טקס אירוסין, לא הזמינו אולם, הזמנות, תזמורת ובכלל זה לא קנו בגדים. התובעת העידה, כי ההורים לא נפגשו לקראת הנישואין, על אף שאמא שלה ניסתה (שם, עמ' 7, שורה 9). עדות זאת נתמכה בעדות אמה, אשר העידה כי דיברה עם אמו של הנתבע, כדלקמן : "ת. דיברתי איתה, הוא ביקש ממני, הוא היה אצלינו בחג והתחנן לפניי שתתקשרי לאמא שלי אולי תסכים לבוא לחג אלינו". (שם, עמ' 10, שורות 22-23). לא עלה בידי הנתבע לסתור טענה זו. בנוגע לטקס האירוסין העידה התובעת כך: "ש. עשיתם טקס אירוסין. ת. לא, זו היתה המסיבה. זה מבחינתי האירוסין. מבחינתי ההצעת נישואין היתה הכי אמיתית ומרגש ומדהים שהיה לי בחיים. אם הוא אומר שזה צחוק האם צחק על משפחה שלמה? ש. אני טוען שלא היתה מסיבת אירוסין. ת. כשההורים שלו והסבא וסבתא באו לראות את הילדה, הם ביקשו את אמי. אך לא היה מפגש" .(שם, עמוד 7, שורות 12-16). הנני מקבלת את גרסת התובעת בעניין זה, משלא נסתרה. בנוגע לרישום ברבנות העידה התובעת כך: "ש. רשמתם את הנישואים ברבנות. ת. לא, הייתי לקראת לידה, הייתי בשמירת הריון ... בגלל ההיריון לא מיהרתי לעשות זאת". (שם, עמ' 8 שורות 1-3). אני מקבלת גרסה זו של התובעת. בשים לב למועד ההצעה המוצהר בתצהירה- ההצעה הייתה ביום 3/8/08 - כאשר לידת בתם המשותפת הייתה ביום 15/9/08, דהיינו בסביבות חודש וקצת אחרי, על-כן הגיוני הוא שעיני התובעת יהיו נשואות ללידה - במיוחד שטענתה, כי הייתה בשמירת הריון לא נסתרה. מעבר לכך, אני מקבלת את גרסת התובעת כי אי הזמנת אולם אירועים, הזמנות וכיוצ"ב, אינה מאיינת את ההצעה, אשר השתכללה לכדי חוזה מחייב. 29. מכל האמור לעיל עולה כי הבטחת הנישואין השתכללה לכדי חוזה מחייב שיש בו הצעה מטעם הנתבע וקיבול מטעם התובעת. אין עסקינן בסתם אמירה או כוונה עתידית של הנתבע להינשא לתובעת, אלא הנתבע גמר בדעתו להציע לה להינשא לו, הצעה פורמאלית ניתנה על ידו לתובעת ביום הולדתה בפני הנוכחים במסיבה, והתובעת נענתה לה, ללא כחל וסייג, וגם אחריה המשיך הנתבע להיות בקשר עם התובעת ואף נסעו יחדיו לחופשה. 30. אומנם מעדות התובעת, עולות סתירות ותמיהות, אך אינן יורדות הן לשורשו של עניין. כך למשל סתרה התובעת את עצמה בכך שבתצהירה טענה כי הנתבע הציע לה פעם אחת להנישא לו ביום הולדתה, בעוד שבעדותה מסרה כי הציע לה פעמיים. אינני מייחסת לכך חשיבות מיוחדת לאור הודאת הנתבע בעניין זה. התובעת גם סתרה את עצמה לעניין מועד החתונה המתוכנן, בתצהירה טענה לחודש דצמבר, בעוד שבעדותה מסרה על חודשים פברואר ומרץ. גם לעניין זה אינני מייחסת חשיבות מיוחדת לצורך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת. 31. מהעדויות כפי שפורטו לעיל עולה כי הנתבע הפר את החוזה, שכן הוא הודה ללא כחל וסייג, כי הפר את הבטחת הנישואין, כאשר מנגד, לא הייתה כל סיבה שבדין להפרת החוזה - כגון הטעייה, מצג שווא וכיוצ"ב, וכפי שהוברר לעיל הסיבה העיקרית בגינה הופר החוזה הוא הלחץ, אשר הופעל על הנתבע מצד משפחתו. פיצויים: 32. הלכה היא, כי בהפרת הבטחת נישואין, הפיצוי צריך להיות צנוע. לעניין זה יאים הדברים אשר נפסקו בע"א 647/89 ראלף שיפברג לעיל, והפסיקה ששם, בו נפסק כי: "צודק המערער בטענתו, כי הלכה פסוקה היא, כי "הפיצוי על הפרת הבטחת נישואין צריך להיות צנוע ביותר..."... בניגוד להפרת הסכמים מסחריים, במקרה של הפרת הבטחת נישואין אין הנפגע זוכה לפיצויים המעמידים אותו במצב שהוא היה אילו המפר קיים את החוזה, אלא פוסקים על הנזק הספציפי וכן על הנזק הכללי שנגרם לנפגע עקבות ההפרה...". 33. התובעת העידה על המצב בו נותרה לאור התנהגות הנתבע - שבורה, כנועה, מושפלת מפוחדת מלהמשיך בחייה, חסרת תעסוקה וכיוצ"ב (ראה לעניין זה סעיפים 30-38 לתצהירה). אני מקבלת את גרסת התובעת כי ניהלה מערכת יחסים מחייבת עם הנתבע, וכי תוכנית הנישואין לא נשארה בין הצדדים בלבד, וכי היא הסתמכה על תוכנית הנישואין והכניסה את הנתבע לביתה, וכי הפרת הבטחת הנישואין גרמה לה גם לצער ולעוגמת נפש. לכך יש להוסיף את העובדה, כי בגין הולדת בתם המשותפת נאלצה לתבוע את הנתבע בבית המשפט לענייני משפחה, מה שהקשה עוד יותר על התובעת. 34. עם זאת, ועל-אף האמור לעיל, ועל אף שהוכח כי הייתה הפרת הבטחת נישואין, איני מקבלת את טענת התובעת כי נותרה "שבר כלי" משטענה זו נטענה בעלמא. התובעת לא הוכיחה, כי עזבה את עבודתה בשל העתקת מקום מגוריה. התובעת גם הודתה כי לא הוציאה כל הוצאה ממונית לקראת החתונה, וכך העידה: "ש. האם שילמת סכום שהוצאת לקראת החתונה. ת. כלום. ש. את מדברת על האהבה ביניכם, שכרתם דירה לקראת החתונה. ת. זה היה בתכנון, תמיד דיברנו על זה. ש. קניתם ריהוט. ת. הוא לא צריך, היה לי ריהוט. ש. לא שכרתם דירה לגור ביחד. ת. לא, אך תמיד זה היה. זה היה ביני לבינו. זה מילה שלי נגד שלו". (שם, עמ' 8, שורות 19-26). לו היו הצדדים מזמינים הזמנות, צלם וכיוצ"ב, יש להניח כי עגמת הנפש והסבל שהיו נגרמים לתובעת היו רבים יותר. לא כך במקרינו. 35. התובעת לא צרפה כל אסמכתא לאילו מקומות ניסתה להתקבל לעבודה: "ש. אנו כמעט שלוש שנים אחרי האירוע, יש לך רשימת מקומות שפנית לקבלת עבודה. ת. לא צירפתי, אבל נרשמתי בלשכת התעסוקה. ש. לא צירפת לתצהירך מכתבים ששלחת לחברות לחפש עבודה. ת. נכון. הגשתי מעומדות ויש מקום בבית שאן לנשים חד הוריות ונותנים להם קורסים ואני רשומה שם. לא צירפתי לתצהיר. ש. ניסית להתקבל בחזרה ל"עוף טוב". ת. לא". (שם, עמ' 3, שורות 22-28). היה מצופה מהתובעת, לכל הפחות, לצרף אישור, מהמקום בבית שאן לנשים חד הוריות, כנטען על ידה לעיל. אמה העידה בנידון כך: "ש. היא מחפשת עבודה. ת. כן. שולחת קורות חיים, הולכת ללשכת עבודה, והולכת למפעלים וחנויות. ש. איפה היא היתה. ת. היא עבדה בסופר פארם תקופה של חודש וחצי. זה לא נקרא עבודה, 3,4 שעות". (שם, עמ' 11). יש להצר על כך, שתלושי עבודה בגין עבודתה בסופר-פארם לא הוצגו. 36. בהערת אגב אומר, כי תמוהה עדות גב' X, כי החלה בהכנות לקראת החתונה: תפרה שמלה לחינה ולחתונה - על אף שלא נקבע תאריך לחתונה (שם, עמ' 10). כאשר נתבקשה להציג קבלות בנידון העידה : "ש. האם את יכולה להציג היום מסמך קבלה על איזה סכום שאת או בעלך הוצאתם עבור הכנות לחתונה. ת. יכולה להביא הרבה קבלות, לא ביקשו ממני ולכן לא צירפתי לתצהיר" ( שם, עמ' 11, שורות 3-5). יש להניח, כי לו היה דברים בגו, הקבלות הללו היו מוצגות. 37. העובדה שלא היו הכנות מרובות לחתונה, זוכה לחיזוק גם מעדות גב' קופיקה כדלקמן: "אני הלכתי לחנות בשם סיגל בעפולה והתרשמתי משמלות ערב, לא עשיתי הכנות יותר מדי כי לא היה תאריך ספיציפי". (שם, עמ' 12). 38. בהתחשב באמור עד כה, בנסיבות הבטחת הנישואין והפרתה ע"י הנתבע, בעוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בגין כך, נראה כי יש בסכום של 10,000 ₪ פיצוי הולם בראש נזק זה. 39. התובעת תובעת לחילופין, על-פי דוקטרינת "ההסתמכות" נזקים מיוחדים וכלליים. לטענתה החלה לעבוד ביום 2/5/03, כשכירה במפעל "עוף טוב" בבית-שאן, והשתכרה שם סך של 3,819 ₪ ברוטו בממוצע לחודש, אולם מיום 10/1/08, ולאור שינוי במקום מגוריה הודיעה בהיותה הרה, על התפטרותה לטובת הצלחת יחסיה עם הנתבע. על כן, יש לחייב לטענתה את הנתבע בהפסדי שכר עבור חודשים 12/07 ועד 2/08, בסך של 7,638 ₪. התובעת טענה עוד בסיכומיה, כי מאז עזיבתה את עבודתה לטובת הנתבע ואהבתם, אינה מצליחה להשתלב במעגל העבודה, ואף קצבת הבטחת הכנסה אינה משולמת לה. 40. מאישור הפסקת עבודה מיום 13/1/08 עולה, כי מנהלת משאבי אנוש ב"עוף טוב", גב' וילמה ארז הודיעה לתובעת, על הפסקת עבודתה במפעל החל מיום 10/1/08, עקב אי התאמה. אם כך לא ברור כלל, מדוע התובעת, תובעת פיצוי מחודש 12/07. ויודגש, באישור על שכר מ- 1/08 נכתב, כי התובעת עבדה כשכירה מ- 2/5/03 ועד 14/1/08 (הודעה מוקדמת). מהודעת התובעת לגב' וילמה ארז מיום 13/2/2008, אשר עניינה "העתקת מגורים דין מתפטר כדין מפוטר" עולה, כי התובעת ביקשה לסיים את עבודתה במפעל עקב העתקת מגוריה מבית שאן למודיעין. 41. שני האישורים לעיל אינם עולים בקנה אחד, שכן לא ברור הכיצד ביקשה התובעת ב- 13/2/08 להפסיק עבודתה עקב מעבר מגורים, שעה שעבודתה הופסקה עוד קודם לכן ביום 10/1/08, עקב אי התאמתה. התובעת העידה בעניין זה כך: "ש. את טוענת שהתפטרת מהעבודה, מפנה למכתב מ"עוף טוב". אני טוען שפיטרו אותך. ת. זה הנהלים של מפעל גדול, שאם את באה ומבקשת להתפטר ובגלל שרצו לעשות לי טובה שאקבל פיצויים הם רשמו שהם מפטרים אותי. הם קראו לי לשימוע ביום 13.2.08 ברגע שמישהי מתפטרת אם היא הרה אסור לפטר אותה, כשהוא שמע שאני בהריון הוא קרא לי לשימוע. מפנה לטופס של השימוע". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 8, שורות 27-31). מנגד, הנתבע טען, כי התובעת פוטרה בשל בעיה בריאותית (שם, עמ' 14). יכול שטענת התובעת נכונה, אך לא עלה בידיה להוכיחה, משלא קראה לעדות את מעבידה, או לכל הפחות את גב' ארז, כדי שיעידו על הסיבה בגינה הופסקה עבודתה, אם בשל מעבר מגורים או בשל אי התאמה. 42. לפיכך אין לפסוק לתובעת כל פיצוי בגין רכיב זה של התביעה. 43. באשר להוצאות החזקת הבית טענה התובעת כי במהלך החודשים שהתגוררה אצל הורי הנתבע, שילמה הוצאות המיסים ודמי השכירות עבור דירתה בסך של 880 ₪, לפיכך יש לשיטתה לחייב את הנתבע בהוצאה זו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל. איני רואה לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה, שכן המדובר בסכום שהייתה אמורה לשלם בין כה וכה, גם אם הייתה גרה בדירה. 44. בעניין ההלוואות והחובות הנטענים, סכום זה לא נאמד בכתב התביעה, אלא כל שטענה התובעת, כי עקב מצבה הכלכלי ומאז שחזרה לאזור מגוריה, נאלצה לפנות בכל יום לבני משפחתה בבקשות ובתחנונים כדי לקבל את עזרתם הכלכלית בקניות שוטפות ותשלומי הוצאות החזקת הבית. כך שעד ליום זה חייבת להחזיר לבני משפחתה ובעיקר לאחיה הבוגרים. גב' קופיקה הצהירה, כי מאז פירוד הצדדים, מסייעת ומעבירה לאחותה במזומן, מהכנסתה החודשית, לפחות כ- 900 ₪ בחודש, על מנת שזו תקום על רגליה, וכן בעיקר בשל העובדה, כי אינה מצליחה להשתלב במעגל העבודה. בעדותה הוסיפה כך: "ש. את כותבת שאת מעבירה לה 900 ₪ כל חודש. ת. אין הוכחות, אך אני מוציאה כסף והוריי עדים לכך שאני נותנת לה כסף. יש חשבון מסויים שהעברתי לאחותי בכרטיס אשראי לשלם לה תשלום שחזר חשמל או מים, הייתי מפרנסת אותה ונותנת לה הכל, וגם לאחייניות שלי, אני הרמתי את אחותי בשפל המדרגה. אני עזרתי לה נפשית ופיזית וכלכלית. ש. את לא צירפת הוכחה. ת. לא באתי עם הוכחות כי לא נדרשתי". (ישיבה מיום 15/6/2011, עמ' 12, שורות 16-22) יש להניח, כי לו היו דברים בגו התובעת ו/או גב' קופיקה היו מציגות ראיות לכך. לחילופין, גם אם אקבל את גרסת התובעת, הרי שלא הוברר דיו מה היה מצבה הפיננסי עובר למעבר מגוריה הנטען למודיעין, או אם העזרה אותה קבלה מאחותה, קשורה למצבה הפיננסי גם בתקופה עובר למעבר מגוריה. בנסיבות אלו, איני מוצאת לנכון לפסוק לתובעת כל פיצוי ברכיב זה. 45. באשר לנזקים עתידיים ואובדן שכר עתידי, טענה התובעת בכתב התביעה, כי אין לה יכולת לקבוע את עתידה, לתכנן צעדיה האישיים, הכלכליים והמקצועיים. באשר לרכיב אובדן שכר עתידי, במידה ויקשה עליה להשתקם. איני מוצאת לנכון, לפסוק פיצוי ברכיבים אלו, אשר נטענו בעלמא, ובכלל זה לא הוכח בפניי, כי יש כל מניעה שהתובעת תשקם את חייה, תמצא עבודה אחרת וכיוצ"ב. נראה, כי כל עתידה פתוח לפניה. 46. לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%. הסכומים ישולמו לב"כ התובעת תוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.נישואין / חתונהפיצוייםהפרת הבטחת נישואין