פסק דין מזונות נגד תושב חוץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין מזונות נגד תושב חוץ / מזונות מאב שגר ברוסיה: .1התובעת, גרושה ואם לבת, פנתה לבית-הדין הרבני בבאר-שבע וביקשה שבית-הדין הרבני יחייב את בעלה לשעבר ואבי בתה (להלן-האב) לשלם לה מזונות בעבור בתה. האב הינו תושב רוסיה וההזמנה שנשלחה אליו לחו"ל בדואר רשום הוחזרה בתוספת הערה - "עזב". ברור, איפוא, שההזמנה לדין לא נמסרה לידי האב. .2על אף האמור, נתן בית-הדין הרבני פסק-דין כנגד האב המחייבו לשלם מזונות לבתו [תיק רבני מס' /211נב פס"ד מס' /735נא ופס"ד מס' /1605נב (להלן פסק-הדין)]. .3התובעת, כשפסק-הדין בידה, לא יכלה כמובן לגבות את התשלומים מהאב והיא פנתה לנתבע (להלן-המוסד) בתביעה למזונות בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב- .1972המוסד, שבדק את הזכאות על-פי פסק-הדין, הודיע ביום 30.6.1992לתובעת כי "פסק-הדין שצורף... אינו ניתן לביצוע באמצעות המוסד", ומכאן התביעה שלפנינו. המוסד מבקש מבית-דין זה לדחות את התביעה בשל היות פסק-הדין "בטל מעיקרו" (void) וזאת משני נימוקים: א) ההזמנה לדין לא נמסרה מעולם לאב ולפיכך אין לפנינו "מסירה כדין"; ב) האב. שכאמור לא ידע כלל על הדיון ועל החיוב במזונות, לא נתן הסכמתו לכך שבית-הדין הרבני ידון בתביעת המזונות נגדו. בתיק לא נשמעו עדויות והמוסד הגיש סיכומיו בכתב. .4התובעת, עולה חדשה, שלא היתה מיוצגת בבית-דין זה, לא ידעה ולא יכלה לטעון דבר וכל בקשתה היתה כי בית-דין זה יורה למוסד לבצע את פסק-הדין ולשלם לה מזונות כחוק. .5לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומי המוסד הגענו למסקנה כי, למרבה הצער, דין התביעה - להידחות. נימוקינו יפורטו להלן: א) אילו שני בעלי הדין (התובעת והאב) היו מתגוררים בארץ, ושניהם היו אזרחי ישראל, היה ניתן בבית-הדין הרבני נגד האב פסק-דין שלא בפניו והוא היה מבקש את ביטולו משום שההזמנה לדין לא נמסרה לו כדין, כי אז בית-הדין הרבני היה חייב לבטלו לא היה יכול להיות לו כל שיקול דעת בעניין, שכן מפאת חוסר המסירה לא היה לו הכוח לשפוט ולחייב את האב. עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול פסק-הדין ובית-הדין הרבני לא היה רשאי שקול אם היה פסק-הדין נכון, לגופו של עניין, אם לאו. על אחת כמה וכמה הדבר כאשר המדובר הוא, ככל הנראה, באזרח חוץ שלא נמסרה לו כלל ההזמנה וכתוצאה מכך בית-הדין הרבני לא קנה כל סמכות לדון בעניין; ב) על-פי סעיף 4לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג 1953(להלן - חוק שיפוט בתי-דין רבניים), לבית-הדין הרבני סמכות לדון בתביעת מזונות של אשה נגד אישה היהודי או נגד עזבונו. סמכות זו של בית-הדין הרבני מתייחסת למזונות הנובעים מחיובי הבעל לאשה ולא מחיובי הבעל לילדיו. אשר לתביעת מזונות עבור הילדים שהוגשה בבית הדין הרבני, בכך דן סעיף 9לחוק הנ"ל ועל-פיו אין בית-הדין הרבני מוסמך לדון ללא הסכמת האב (ראה בג"צ 323/73, בע' 566-567); ג) זאת ועוד. כלל הוא שרק פסק-דין שנתן בית-משפט בסמכות כדין, יכול להוות מעשה בית-דין. כאשר היה בית-הדין הרבני חסר סמכות לפסוק בתובענה שהובאה לפניו, בטל פסק-הדין מעיקרא וניתן לתוקפו במישרין או בעקיפין, במסגרת התדיינות אחרת שבה מבקשים לאוכפו, או לעשות בו שימוש כשתק דיוני. במצבים בהם מותנית סמכותו הייחודית של בית-משפט או של בית-דין בהסכמת הצדדים, כגון סמכות של בית-הדין הרבני לפי סעיף 9לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הרי שכל עוד לא הסכימו הצדדים להביא את עניינם בפני בית-הדין הרבני - לא הוקנתה לבית-הדין הסמכות הייחודית לדון בעניין (ראו: ע"א 680/84[2], בע' 447; ע"א 322/81[3], בע' 372מול האותיות ג-ד). תוצאת הדברים היא, שפסק-דין שנתן בית-הדין הרבני בחוסר סמכות הינו חסר כל נפקות משפטית ולפיכך מוסמך כל בית-משפט, לרבות בית-הדין לעבודה, שלפניו הועלתה טענת חוסר הסמכות על דרך של תקיפה עקיפה, לדון ולפסוק בה. ההכרעה בשאלה זו היא הכרעה בדרך אגב במובן סעיף 76לחוק בתיהמשפט, תשמ"ד-1984, החל בבית-הדין לעבודה מכוח סעיף 39לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-.1969 (וראו גם ספרה שלד"ר נינה זלצמן [5]: מעשה בית-דין בהליך אזרחי, בע' 201-204). במקרה שלפנינו, האב, כאמור, לא קיבל הזמנה לדיון בפני בית-הדין הרבני, לא ידע על התביעה נגדו, וממילא לא נתן הסכמתו לסמכות השיפוט של בית הדין הרבני לדון בתביעה כמתחייב מסעיף 9לחוק הנ"ל. התוצאה היא, שפסק-הדין שניתן על-ידי בית-הדין הרבני - ניתן ללא סמכות כלל ועיינו גם בבי"ד מיוחד 1/81[4]). .6סוף דבר: התביעה נדחית. .7אין צו להוצאות.תושב חוץמזונות