ב"כ המערערת טען כי תיק ההוצל"פ נשוא ערעור זה, נפתח כנגד המערערת שלא כדין, היות ונכון ליום פתיחת תיק ההוצל"פ לא היו פיגורים בתשלומי המשכנתא. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פתיחת תיק הוצאה לפועל שלא כדין: בפני ערעור על החלטתו של ראש ההוצל"פ בחיפה (מר ז. סאלח) מיום 10.01.01, לפיה נדחתה בקשת המערערת לסגירת תיק ההוצל"פ שמספרו 02-26484-00-8. העובדות הצריכות לעניין ביום 12/4/1999 חתמה המערערת ובעלה המנוח על הסכם הלוואה שמספרו 89607/333-1 נשוא תיק ההוצאה לפועל נשוא ערעור זה, לפיו אמורים היו המערערת ובעלה להתחיל בתשלום ההחזר החודשי של ההלוואה החל מיום 1/5/99. בעלה של המערערת נפטר ביום 5.6.99, מצבה הכלכלי התדרדר, וכתוצאה מכך הצטברו פיגורים בתשלומי המשכנתא. ביום 28.5.00, פנתה המערערת לוועדת חריגים במשרד השיכון וביקשה פריסה מחודשת של המשכנתא (להלן: "הוועדה"), בבקשה לפריסת חוב הפיגורים וקבלת הנחה בריבית ההלוואה. ביום 6.9.00 אישרה הוועדה פריסה מחודשת לתשלום חוב הפיגורים. ביום 17.9.00, שלח המשיב למערערת מכתב התראה לפני מימוש נכס בגין חוב הפיגורים שנצבר, מכתב זה נתקבל על ידי המערערת ביום 20.9.00. ביום 21.9.00, נשלח ע"י ב"כ המערערת דאז, מכתב תשובה למכתב ההתראה הנ"ל, בו הוסבר מצבה הכלכלי הקשה של המערעת, הודע על פנייתה לוועדת החריגים במשרד השיכון ואף נתבקש מב"כ המשיב להקפיא את חיובי המשכנתא וגם את חוב הפיגורים שלה. עוד באותו יום, נשלח מטעם המשיב זימון למערערת לשם "פריסת הלוואה". ביום 26.9.00, נפתח תיק ההוצל"פ נשוא ערעור זה, ע"י המשיב כנגד המערערת בגין חוב פיגורי המשכנתא. ביום 24.10.00, חתמה המערערת על תיקון להסכם ההלוואה אשר כלל את כל חוב הפיגורים שנצבר בהלוואה עד לאותו תאריך. (להלן: "ההסכם המתוקן"). ביום 3.12.00, הגישה המערערת לראש ההוצל"פ בקשה דחופה לסגירת תיק ההוצל"פ נשוא ערעור זה. ההחלטה בבקשה ניתנה ביום 10.1.01, לפיה: "בנסיבות העניין הנני קובע כי על החייבת לשלם את אגרת ההוצל"פ ששולמה וכן 10% +מע"מ מגובה הפיגורים הקיימים. עם תשלום הנ"ל ולאור פריסת החוב ע"י משרד השיכון ייסגר תיק ההוצל"פ. על החייבת לפנות למשרד ב"כ הזוכה ולשלם הנ"ל תוך 30 יום אחרת אשקול חידוש הליכי ההוצל"פ". מכאן הערעור שבפני. טענות הצדדים ב"כ המערערת טען כי תיק ההוצל"פ נשוא ערעור זה, נפתח כנגד המערערת שלא כדין, היות ונכון ליום פתיחת תיק ההוצל"פ לא היו פיגורים בתשלומי המשכנתא. לתימוכין, מסתמך ב"כ המערערת על סעיף 1 למכתב שנשלח למערערת ביום 11.2.02 מטעם ב"כ המשיב דאז, בו נאמר כי "לאחר בירור נוסף עם מרשתי נמסר לי כי הסדר הפריסה שחתמה עליו מרשתך ביום 24.10.00 כולל את כל הפיגורים שנצברו לחובתה עד לאותו חודש". ובכן, ב"כ המערערת טען כי הסכם פריסת המשכנתא המתוקן כלל את כל חוב הפיגורים עד יום חתימת ההסכם. ב"כ המערערת טען כי ב"כ המשיב פעל בחוסר תום לב בכך שפתח את תיק הוצאה לפועל כנגד המערערת תוך שלושה ימים מיום שליחת הזימון למערערת להגיע למשיב לפריסת ההלוואה. ב"כ המשיב טען כי החלטת ראש ההוצל"פ נשוא הערעור אינה החלטה שיפוטית בעניינים לפי סע' 19, 25, 48, ו- 58 לחוק ההוצל"פ או בעניין הלוואה חוץ בנקאית, ועל כן הערעור על ההחלטה הנ"ל הינו ערעור ברשות. יוצא כי ערעורה של המערערת הוגש ללא סמכות. ב"כ המשיב טען כי די בפגם זה כדי להביא לדחיית הערעור. ב"כ המשיב טען כי בקשתה של המערערת לסגירת התיק הוגשה בחוסר סמכות עניינית, שכן ראש ההוצל"פ היה נטול סמכות לדון בה, לתימוכין הוא מביא את דבריו של השופט דוד בר אופיר בספרו, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה חמישית. על כן הוא הוסיף וטען כי משהבקשה העומדת בבסיס הערעור הוגשה לכב' ראש ההוצאה בחוסר סמכות עניינית, אזי גם הערעור דנן הוגש בחוסר סמכות עניינית בהתייחס למהות לסעד המבוקש בו, ועל כן דינו להידחות על הסף. ב"כ המשיב טען כי המערערת גילתה אדישות מוחלטת ואף זלזול בהלוואה ובזכויות המשיב שבהסכם ההלוואה, ובין היתר היא לא שילמה את ההחזר החודשי מהחודש הראשון בטרם פטירת בעלה,לא התייחסה למכתב ההתראה מטעם המשיב ולא עמדה בתשלומים של הסכם פריסת ההלוואה המתוקן. ב"כ המשיב טען כי הערעור הוגש בחוסר תום לב ובידיים לא ניקיות ובנסיון להעלים פרטים מהותיים ביותר בעניין חובה למשיב תוך הצגת מצגים מטעים, לפיהם אין לחובתה פיגורים בהלוואה. ב"כ המשיב טען כי נספח ד' המצורף לסיכומי הטענות מטעם המערערת הינו מסמך המוכתר במלים "מבלי לפגוע בזכויות", ועל כן אסור היה למערערת לצרפו ו/או להסתמך עליו בסיכומי טענותיה, לא כל שכן לצטט את האמור בו בצורה לא נכונה ומטעה בלשון המעטה תוך מתן פרשנויות דחוקות ובלתי נכונות בעליל. לחילופין ומטעמי זהירות, טען ב"כ המשיב כי הפרשנות הנכונה כי התיקון להסכם ההלוואה עליו חתמה המערערת בתאריך 24.10.00 כלל את כל הפיגורים שנצברו לחובתה עד לאותו תאריך, משמע, עד החתימה על התיקון להסכם ההלוואה עמד לחובת המערערת חוב פיגורים. בנוסף, נעטן כי אין מחלוקת כי תיק המימוש נפתח לפני שהמערערת חתמה על הסדר הפריסה, ועל כן במועד פתיחת תיק המימוש עמדו לחובת המערעת פיגורים בהלוואה בגין 18 חודשים. לאור טענותיו אלו, טען ב"כ המשיב כי יש מקום לדחות את הערעור, להורות על חידוש ההליכים בתיק הוצל"פ (מימוש) שמספרו 02-26484-00-8 המתנהל בלשכת ההוצל"פ ולחייב את המערעת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. דיון לאחר שעיינתי בהחלטת ראש ההוצל"פ, ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. בין יתר טענותיו, טען ב"כ המשיב כי על המערערת היה לבקש רשות על מנת להגיש ערעורה בתיק זה, ומשלא ביקשה רשות זו, יש לדחות את ערעורה על הסף. השופט בר אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית, אומר בעמ' 579, כי: "כל צו או החלטה שניתנו על ידי ראש הוצאה לפועל ניתנים לערעור אל בית המשפט המחוזי על פי רשות שתינתן על ידי ראש ההוצאה לפועל או על ידי שופט של בית המשפט המחוזי. אולם ערעור על החלטות שניתנו לפי סעיפים 58,40 ,25 ,19 לחוק ההוצאה לפועל יהיה בזכות. ההוראה שבסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל קובעת כי החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנת לערעור לבית המשפט המחוזי ברשות ראש ההוצאה לפועל או בית המשפט המחוזי. אם לא העניק ראש ההוצאה לפועל את רשות הערעור בהחלטתו, רואים אותו כמי שסירב לתת רשות כזו. ערעור שהוגש על החלטת ראש ההוצאה לפועל מבלי שניתנה רשות להגשתו על ידי ראש ההוצאה לפועל או בית המשפט המחוזי, דינו להידחות משום שלא ניתנה רשות להגשתו, ממילא לא ניתן גם לתת סעד זמני במסגרת ערעור כזה." (דגש שלי) (רע"א 2773/95, רע"א 2774/91, עתי"ם סוכנות החדשות הישראלית נ' שמואל שמואלי, דינים עליון, מ"א13). " מעיון בהחלטת ראש ההוצאה לפועל נשוא ערעור זה מיום 10.1.01, ובהודעת הערעור מטעם המערערת עולה, כי המערערת הגישה בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל נשוא ערעור זה, בטענה שתיק ההוצל"פ נפתח בצורה לא חוקית, ללא סיבה המצדיקה את פתיחתו וקיום התיק מתייתר. עפ"י החזות האוביקטיבית, יוצא כי בקשתה של המערערת אינה נופלת בגדר אף אחד מהסעיפים 19, 25, 40, 58 לחוק, שהערעור עליהם יהיה בזכות, כאמור. אך, מעיון בסיכומי המערערת ניתן להסיק כי הטענה האמיתית שעומדת מאחורי הגשת הבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ הינה טענת "פרעתי" עפ"י סעיף 19 לחוק ההוצל"פ. בבקשה שהוגשה לראש ההוצל"פ, בסעיף 5 נאמר כי: "התיק הנ"ל נפתח על חוב פיגורים שהיו לפני אישור הפריסה ולא רלוונטי למצב הנוכחי ואסור היה להיפתח לאחר אישור משרד השיכון". בנוסף, מסקנה זו מתבקשת מטענותיו של ב"כ המערערת, לפיה משחתמה המערערת על הסכם פריסת המשכנתא המתוקן אשר, לטענתו, כולל בחובו תלשומי הפיגורים בגינם נפתח תיק ההוצל"פ נשוא ערעור זה, נשמט הבסיס בגינו נפתח תיק ההוצל"פ, ואין יותר מקום לקיומו, משתמע מכך כי בעצם, המערערת טוענת טענת "פרעתי" דרך הסכם הפריסה המתוקן. משתמע מהאמור לעיל, כי המערעת טוענת טענת "פרעתי" בשני מסלולים: הראשון, על סמך אישור משרד השיכון המאפשר למערערת פריסה מחודשת של המשכנתא, מתבטלים תשלומי הפיגורים בגינם נפתח תיק ההוצל"פ. שני, על סמך חתימתה על הסכם פריסה מתוקן בו נכללו כל חיובי הפיגורים שנצברו עד יום חתימתו 24.10.00, כאמור ב"כ המערערת מסתמך על מכתבו של ב"כ המשיב מיום 11.2.02. לאור האמור לעיל, ובנסיבות העניין ראיתי לנכון לראות בטענות המערערת כטענת "פרעתי", ולדון בערעור לגופו של עניין. יתרה מזו השופט בר אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית בעמ' 586, מציג את המכנה המשותף לעניינים לפיהם יוגש ערעור בלא צורך בהגשת רשות ערעור, כי: "המכנה המשותף לעניינים אלה הוא שבעת הדיון בהם, מפעיל ראש ההוצל"פ שיקול דעת שיפוטי, ופוסק בזכויות של בעלי דין, ולעניין ערעור, דין החלטתו כפסק דין של בית משפט השלום. משום כך רשאים בעלי הדין לערער בזכות על החלטות הניתנות בעניינים אלה, בלא שיזדקקו לרשות ערעור הדרושה בשאר העניינים שראש ההוצאה לפועל דן בהם." סבורני כי המקרה דנן נופל לגדר העניינים הנ"ל. ההחלטה נשוא הערעור הכריעה באופן סופי בדבר זכותה של המערערת לסגור תיק ההוצל"פ נגדה, לאחר שהשיגה אישור פריסה מטעם משרד השיכון/ הסכם פריסה מתוקן. החלטה זו מבחינת ראש ההוצל"פ הינה סופית בכל הנוגע למיגזר זה של הסעד המבוקש, וככזה מדובר לפנינו בפסק דין המכריע באופן סופי בזכות המערערת לסעד המבוקש. לאור זאת, לפנינו "פסק דין" שהערעור עליו הינו בזכות, וכדין נהגה המערערת כאשר הגישה את ערעורה כפי שעשתה. ואולם, אדגיש, כי גם אם הייתי רואה בהחלטת ראש ההוצל"פ החלטה דיונית שלו, הטעונה קבלת רשות ערעור, הרי שהרשות ניתנת על ידי. ב"כ המשיב טען כי ההחלטה שניתנה ע"י ראש ההוצל"פ נשוא ערעור זה, ניתנה בחוסר סמכות עניינית, אזי גם הערעור דנן הוגש בחוסר סמכות עניינית בהתייחס למהות לסעד המבוקש בו, ועל כן דינו להידחות על הסף. השופט בר אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית, אומר בעמ' 625, כי: " ראש ההוצאה לפועל מוסמך לדון בטענת "פרעתי" המתייחסת לשטר משכנתה או שטר משכון, אם הפרעון הנטען נעשה לאחר רישום המשכנתה בלשכת רישום המקרקעין. אין הוא מוסמך לדון בטענה שהחוב נפרע לפני רישום המשכנתה, מכיוון שטענה זו עומדת בניגוד להודאתו של החייב בחוב שנעשתה בפני רשם המקרקעין, בעת שנרשמה המשכנתה... ראש ההוצל"פ מוסמך לדון אך ורק בעניינים שהתהוו וגובשו לאחר שהמשכנתה כבר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, ואילו העניינים שגובשו לפני כן, אינם באים בתחום סמכותו אלא בתחום הסמכות העניינית של בית המשפט. רק בית המשפט יוכל לדון בעניינים בסיסיים הקשורים בעצם כריתת החוזה, וכן בפגמים שהתגלו בתהליך כריתתו, בעוד שראש ההוצל"פ ידון בנושאים המתייחסים לפרעון החיוב או לפקיעתו, לאחר שכבר נקשר, בלא שצד מהצדדים מעלה טענה כלשהי הפוגמת או כופרת בעצם התהוותו של החיוב החוזי". מהאמור לעיל, יוצא כי, במקרה דנן, היה מוסמך ראש ההוצל"פ לדון בבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ בטענת פרעתי. הערעור כל כולו נשען על המכתב מיום 11.2.02 שנשלח מטעם המשיב לידי המערעת לפיו, הסדר הפריסה שחתמה עליו המערערת ביום 24.10.00 כולל את כל הפיגורים שנצברו לחובתה עד לאותו חודש. ב"כ המשיב טען כי לא ניתן להסתמך על האמור במכתב זה מאחר והוא נושא את הכותרת "מבלי לפגוע בזכויות". בעניין זה סבורני, כי ב"כ המערערת יכל להעלות טענה מעין זו מבלי אפילו להסתמך על המכתב מיום 11.2.02, שנשלח מטעם ב"כ המשיב. אין הקביעה בדבר מהות ההסכם המתוקן משנה, מאחר ועוד לפני חתימת הסכם הפריסה המתוקן נתקבל אישור וועדה החריגים של משרד השיכון לפריסה מחודשת של תשלומי המשכנתא, ועל כן מתבטל הסכם המשכנתא הישן ואיתו מתבטלים כל חיובי הפיגורים שנצברו לחובתה של המערערת, וכתוצאה מכך, נשמט הבסיס לפתיחת תיק ההוצל"פ נשוא ערעור זה, ואין יותר חובות בגינם יתקיים תיק ההוצל"פ. ב"כ המשיב ידע על דבר פנייתה של המערערת לוועדת החריגים במשרד השיכון וזאת, כפי שעולה מהמכתב מיום 21.9.00 שנשלח אליו ע"י בא כחה של המערערת דאז, ובו אף נתבקש להקפיא את חיובי המשכנתא וגם את חוב הפיגורים שלה. אך משום מה הוא בחר לפנות להוצאה לפועל ולממש את המשכנתה. לדעתי, מהלך זה של ב"כ המשיב לא היה מחוייב המציאות בנסיבות העניין. בנוסף, טען ב"כ המשיב כי "לאחר קבלת המכתב (מדובר במכתב ההתראה מיום 17.9.00) שתקה המשיבה על שמריה ולא הודיעה לב"כ המשיב כי למרות שעברו 5 חודשים מהגשת בקשת הפריסה לוועדה טרם ניתנה תשובה בבקשתה ולא ביקשה מב"כ המשיב אורכה נוספת", טוב לב"כ המשיב אם לא היה מעלה טענה זו. מאכזבני כי, ב"כ המשיב מתעלם ממכתב התשובה מיום 21.9.00 שנשלח אליו מטעם בא כוחה של המערערת דאז, ובו הודע לו על פנייתה לועדת החריגים, כאמור לעיל. לסיכום, תיק ההוצל"פ נפתח בגין חוב שאינו קיים יותר, החוב "נפרע" באמצעות הסכם הפריסה המתוקן ו/או דרך אישור הסדר פריסה מחודשת ע"י משרד השיכון. לאור המקובץ לעיל, החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את החלטת ראש ההוצל"פ ולהורות על סגירת תיק ההוצל"פ. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.הוצאה לפועל