קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיום יחסי מין בין חוקר משטרה למתלוננת:               המשיב הורשע על סמך הראיות בשתיים מתוך שלוש פרשות אישום שיוחסו לו. בית-המשפט המחוזי גזר עליו ששה חודשי מאסר בעבודות שירות ושנתיים מאסר על תנאי. כן ציווה להעמידו במבחן במשך שנה אחת. הערעור שלפנינו הוגש על-ידי המדינה ומופנה כנגד קולת העונש.              המשיב שימש כחוקר במשטרת ישראל בדרגת רס"ר, המתלוננת בפרשת האישום הראשון נחשדה על-ידי המשטרה בשימוש בשיקים מתוך פנקס שיקים גנוב. חקירתה הוטלה על חוקר אחר ביחידה; אך המשיב הקדים את החוקר שנתמנה וזימן את המתלוננת אליו. בחקירתה הודתה המתלוננת כי מצאה את פנקס השיקים ועשתה בשיקים שימוש. המשיב שכנע אותה למסור גרסה שקרית, כאילו היה זה בעלה שמצא את הפנקס ומסר לה אותו לשימוש, וכי היא עשתה שימוש בשיקים מבלי לדעת על היותם גנובים. בגמר החקירה הסיע המשיב את המתלוננת לביתו ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין בתמורה להבטחתו לסייע לה בעניין התיק הפלילי שנפתח נגדה. המתלוננת נעתרה לבקשתו וקיימה עמו יחסי מין. לאחר מכן, משזומנה למשטרה לחקירה בפני החוקר שמונה לחקור אותה, מסרה בחקירתה את הגרסה השקרית שהמשיב הדיח אותה למסור. בשל מעשיו בפרשה זו הורשע המשיב בהדחה בחקירה ובלקיחת שוחד. הפרשה השנייה, שבה נמצא המשיב אשם, התבססה על תלונתה של אישה שבאה למשטרה להתלונן נגד בעלה בטענה שהוא ניסה לרצוח אותה. במהלך טיפולו בחקירה זו יצר המשיב יחסי קירבה עם המתלוננת וקיים עמה יחסי מין בשני מועדים שונים. כן דאג להסדיר עבורה שתועסק בזנות במכון ליווי מסוים שהמשיב הכיר את בעליו. בשל התנהגותו בפרשה האמורה הורשע המשיב בעבירת מרמה והפרת אמונים.              בית-המשפט המחוזי היה ער לחומרת המעשים בהם הרשיע את המשיב. אך בבואו לקבוע את עונשו של המשיב ראה להתחשב לקולא בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב  וכן בעובדה שמאז ביצוע העבירות ועד לסיומו של ההליך הפלילי חלפה תקופה ארוכה. בכלל הנסיבות שבהן התחשב: שירותו הארוך של המשיב תחילה בצה"ל (במהלכו גם נפגע והוכר כנכה) ולאחר מכן במשטרת ישראל והיותו נשוי ואב לארבעה ילדים. בית-המשפט התרשם שחשיפת הפרשה בעיתונות פגעה קשות במשיב ובבני משפחתו; וכי בעקבות פרישתו הכפויה מן המשטרה נאלץ למצוא את פרנסתו בעבודות מזדמנות. בית-המשפט ציין כי המשיב ואשתו מנסים להתמודד     במצב החדש שאליו נקלעה המשפחה וכי המשיב נתון בראשיתו של תהליך של שינוי לטובה בהתנהגותו. על יסוד כל אלה סבר בית-המשפט, כי יש להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, העלול לגדוע את התהליך השיקומי של המשיב ובני משפחתו, ולהעדיף על פניו עונשים יותר מתונים שיביאו בחשבון את צורכי השיקום הללו.              בערעור המדינה נטען, כי העונשים שהוטלו על המשיב אינם נותנים ביטוי לחומרתם המופלגת של המעשים ולעובדה שהמשיב ביצע את המעשים כשהוא לבוש במדי משטרת ישראל וממלא תפקיד של חוקר.              בתשובתו לערעור חזר הסניגור ופרש לפנינו את קשייו של המשיב. לאחר תקופה לא קצרה שבה הועסק ברחיצת כלי רכב רכש המשיב מתקן לשטיפה אוטומטית של מכוניות. עקב כך הוא שקע בחוב כספי כבד ומצבו הנפשי, כפי שניתן להתרשם גם מתסקיר המבחן, הוא מורכב. טענות אלה נועדו לשכנענו כי האיזון שעל-יסודו קבע בית-המשפט המחוזי את עונשו של המשיב הולם את נסיבות הפרשה ואין עילה מוצדקת להתערב בו.              אנו סבורים כי הדין עם המדינה בטענתה כי בית-המשפט המחוזי שגה בהימנעותו מהטלת עונש מאסר בפועל בגין שתי הפרשיות שבהן הורשע המשיב. בפרשה הראשונה יצר המשיב מיוזמתו קשר עם החשודה, הדיח אותה למסור בחקירתה עדות שקר שבה תטפול אשמת שווא על בעלה וכנגד הבטחתו לעזור לה ביקש וקיבל ממנה שוחד מיני. במעשים אלה ניצל המשיב ניצול מביש את מעמדו כחוקר במשטרת ישראל ואת מצוקתה של המתלוננת - אשה צעירה ועולה חדשה - שזה עתה נתברר לה שנפתח נגדה תיק משטרה והיא צפויה לאישום פלילי. גם בפרשה השנייה חרג המשיב מגדר ההתנהגות המצופה משוטר במגעיו עם הציבור. המתלוננת באה לתחנת המשטרה בבקשת עזרה על רקע טענתה שבעלה ניסה לרצוח אותה. אף כאן, במקום לטפל בתלונתה באורח ענייני כמתחייב מתפקידו, ניצל המשיב לרעה את מצוקתה של המתלוננת לפיתוח יחסי קירבה, ואף הגדיל לעשות כאשר "הסדיר" בעבורה מקום עבודה בזנות במכון ליווי שנוהל על-ידי ידידו. בדין טענה באת-כוח המדינה, כי בכל אחת מן הפרשיות הכתים המשיב את מדיו ופגע בשורת האמון של הציבור במשטרת ישראל. אזרח הבא או המוזמן לתחנת משטרה, בין כמתלונן ובין כחשוד, זכאי להניח ולצפות כי החוקר שאליו הוא מופנה ינהג כנושא תפקיד שומר חוק וכאדם הגון. מכאן מתחייב כי המסר העונשי הנדרש בפרשיות כגון זו שלפנינו חייב להיות חד וברור, כי הפרת חוק על-ידי שוטר במהלך או אגב מילוי תפקידו גוררת הטלת עונש ההולם את חומרת ההתנהגות. העושים שהטיל בית-המשפט המחוזי על המשיב אינם נותנים כל ביטוי למסר זה. בקשת המדינה להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל בדין יסודה, שכן איננו רואים כל עונש אחר היכול לתת ביטוי לתחושת הסלידה שהתנהגות פסולה מן הסוג הזה מעוררת ולצורכי ההרתעה של עבריינים בכוח מקרב השוטרים.              איננו מתעלמים מנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב, ואף לא מן העובדה שמאז האירועים נשוא ההרשעה חלפו יותר משש שנים. אולם שיקולים אלה יכולים להיזקף לזכות המשיב רק בכל הנוגע לקביעת תקופת המאסר, ולא (כפי שהניח בית-המשפט המחוזי) בבחירת העונש הראוי. על-כן נגזור על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה יותר קצרה ממה שחומרת המעשים כשלעצמה הייתה מצדיקה.              הערעור מתקבל, גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי מתבטל ותחתיו הננו גוזרים על המשיב, בגין שתי הפרשיות כמכלול אחד, ארבע שנות מאסר, מחצית התקופה לריצוי בפועל, ומחציתה על-תנאי, והתנאי הוא כמפורט בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי. המשיב יתייצב לשם ריצוי עונשו ביום 1.6.03 לא יאוחר מן השעה 11:00 במדור הפלילי של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. הערבויות הקיימות לשחרורו ממעצר תעמודנה בעינן עד לביצוע גזר-הדין. כן מוצא בזה נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.משטרה