קיצור זמן הבוררות

אחת המטרות העומדות ביסוד מוסד הבוררות היא יישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, במהירות וביעילות. ממטרה זו נגזרת גם ההוראה בתוספת השניה לחוק הבוררות, לפיה, באין הוראה אחרת - על הבורר לסיים את הבוררות וליתן את פסקו עד תום 6 חודשים מתחילת הבוררות.   אכן, הצדדים יכולים להתנות על הוראה זו, ובהליך שיפורט להלן אף הסכימו על קיצור התקופה, אולם הימשכות ההליכים בבורות עשויה לעיתים לשמש עילה לביטול פסק בורר (ראה: רע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקאט בע"מ נ' רותם, דינים (עליון) כרך נז, עמ' 383).  קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיצור זמן הבוררות: לבית המשפט הוגשה "בקשה דחופה למינוי בורר". בין הצדדים נחתם ביום 1.12.94 הסכם שכלל בחובו סעיף בוררות. משנתגלע סכסוך בין הצדדים ואחד מהם פנה לבית המשפט, הוסכם על מינוי בורר שימונה על ידי יו"ר ועד לשכת עוה"ד, מחוז ירושלים. ואכן התמנה בורר, עו"ד רפאל שטראוס (כתוארו דאז, שכן בינתיים התמנה לכהונת שופט שלום).   הצדדים התדיינו בפני הבורר בתביעה ותביעה שכנגד.   לקראת סוף ההליכים, לאחר שהבורר הנכבד מונה לכהונת שופט שלום וביקש לסיים ההליכים טרם כניסתו לתפקיד, החליט ביום 30.4.86: "בתום הישיבה האחרונה אשר התקיימה ב- 27/3/96 (ובסיומה אמור הייתי לתת החלטה בטענותיו של ב"כ הנתבע, עו"ד י. שמלה (שיש להפסיק את המשך ההליך בשל חלוף 6 חודשים מתחילתו) ביקשוני הצדדים לעכב מתן החלטתי ו'להקפיא' המשך הדיון, לימים מספר, הואיל ובדעתם לנסות ולהגיע לידי הסדר פשרה. משלא הודיעוני דבר פניתי אל הצדדים במכתב (שהועבר בפקס ב- 12/4/96) וביקשתי כי יודיעוני בלא דיחוי- האם יש צורך לסיים את ההליך. היה ברור וידוע לצדדים כי הזמן דוחק ויש לסיים את ההליך עד ל- 1/5/96 עקב פרישתי מעיסוק בעריכת דין. עו"ד שמלה פנה אלי במכתב מ- 26/4/96 ממנו הבנתי כי בשיחות שהתקיימו בין הצדדים שקל ב"כ התובע עו"ד א. פלד 'למשוך' את התביעה. עו"ד שמלה חוזר למעשה על הבקשה להפסיק את הליכי הבוררות. בשיחה טלפונית שקיימתי עם עו"ד פלג, לאחר קבלת מכתב זה, הובטח לי כי אקבל הודעה מטעם התובע בתוך זמן קצר. זו לא נמסרה לי עד עצם היום הזה. ספק בעיני אם ניתן 'להפסיק' תביעה לפני (צ"ל - לפי) בקשת נתבע [ראה תקנה 154 של תקנות סדר הדין האזרחי]. נוהגו של התובע כמפורט לעיל כמוהו כאי-התייצבות לדיון והסעד המתבקש מכך - מחיקת התביעה (או דחייתה) (תקנה 157). לפיכך הנני מוחק את התביעה העיקרית ומפסיק את הדיון בתביעה שכנגד. לא התבקשתי לפסוק הוצאות, ולפיכך לא פסקתי".   לאחר למעלה משנתיים (ביוני 98') פנה ב"כ המבקש והודיע לב"כ המשיב, כי ברצון מרשו לקיים הליך בוררות מהיר, על-פי הסכמת הצדדים לבוררות בהסכם המקורי. על כך נענה בדחיית הבקשה. בהמשך, על-פי התכתבות בין ב"כ הצדדים, סבר ב"כ המשיב כי למבקש אין יכולת לבקש דבר, לאור העובדה שניתן פסק-דין המוחק את תביעתו.   בינואר 2001 פנה ב"כ המבקש לבית המשפט בבקשה למינוי בורר בתיק המקורי, שמכוחו הגיעו הצדדים להסכמה. משלא הגיב לפניית בית המשפט, נמחקה בקשתו. ב"כ המבקש פנה במועד סמוך ליו"ר ועד מחוז ירושלים בבקשה למנות בורר, אולם לאחר חילופי מכתבים והתנגדות ב"כ המשיב, לא מונה הבורר. לאחר מכתבו של יו"ר ועד מחוז ירושלים במאי 2001, שב ב"כ המבקש ופנה בבקשה המונחת בפניי.   לטענת ב"כ המשיב, מן הראוי למחוק הבקשה למינוי בורר על הסף, והצדדים סיכמו בצורה מפורטת בעניין.   אף כי במבט ראשון נראה כי המדובר אך בטענות מקדמיות, נראה כי יש בחומר המונח בפניי די על מנת להכריע האם יש מקום למינוי בורר, כטענת המבקש, או שמא יש לדחות הבקשה, כטענת המשיב.   כל חילופי המכתבים בין הצדדים מצויים בתיק בית המשפט, וכאמור ניתן להכריע באשר למחלוקת ביניהם.   מאז מכתבו של הבורר הנכבד לצדדים במאי 1996, חלפו שנים רבות.   אחת המטרות העומדות ביסוד מוסד הבוררות היא יישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, במהירות וביעילות. ממטרה זו נגזרת גם ההוראה בתוספת השניה לחוק הבוררות, לפיה, באין הוראה אחרת - על הבורר לסיים את הבוררות וליתן את פסקו עד תום 6 חודשים מתחילת הבוררות.   אכן, הצדדים יכולים להתנות על הוראה זו, ובהליך שלפני אף הסכימו על קיצור התקופה, אולם הימשכות ההליכים בבורות עשויה לעיתים לשמש עילה לביטול פסק בורר (ראה: רע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקאט בע"מ נ' רותם, דינים (עליון) כרך נז, עמ' 383).   בעניין שלפניי, נראה כי דרכו של המבקש לא אצה לו לאורך כל הדרך, וכתוצאה מכך, סכסוך שהיה צריך להסתיים זה מכבר עדיין קיים.   אין בכוונתי לחוות דעה האם קיימת בענין זה התיישנות אם לאו, שכן אין זה מהנושאים שניתנו להכרעתי. אולם, כיום, לאור העובדה שהתקיימו הליכים לפני שנים והסתיימו ב"מחיקה" של כתב טענות, מן הראוי שהסכסוך לא ידון עוד בבוררות אלא בבית משפט, על פי הדין וסדרי הדין. למבקש היתה הזדמנות לסיים את ההליכים ביעילות ובמהירות, אולם הוא לא ניצל הזדמנות זו.   הצדדים ציטטו ציטוטים שונים מספרה של המלומדת ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה 3, אולם לא הביאו את הציטוט הנוגע לענין עצמו.   בפרק הדן במינוי בורר על ידי בית המשפט, אומרת המלומדת ס. אוטולנגי, בעמ' 203:   " ... ברי מאליו שאם המבקש, הוא שגרם בהתנהגותו להפסקת הבוררות שנמשכה זמן רב, לא ייעתר בית המשפט לבקשתו למנות בורר חדש לבוררות. במקרה כזה יתברר הסכסוך בבית המשפט (המ' (חי) 770/76 חב' מוצרים כימיים בע"מ נ' חישומן, פ"מ תשל"ז (2) 505, 509)".   נראה על פי המפורט לעיל כי המבקש מיצה זכותו להליכי בוררות בסכסוך נשוא תיק זה.   אשר על כן, הבקשה נדחית בזה.   המבקש ישלם הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ ומע"מ.יישוב סכסוכיםבוררות