קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קריסת עץ - תאונת עבודה: 1. התובע יליד 1943, נטול כל השכלה אקדמאית או מקצועית, עבד אצל הנתבעת בעבודות גיזום, חפירות ונטיעות, החל משנת 1981 ועד ליום 13.12.92, עת נפגע בתאונת עבודה כאשר קרס עליו אחד העצים. התובע נבדק ע"י מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר צ'ציק, אשר קבע כי בבדיקה נמצאה הגבלה בתנועות עמוד השדרה-המותני והגבלה קלה בתנועות הצוואר. עוד מציין ד"ר צ'ציק, כי הוא מצא שינויים ניווניים בצוואר ובגב התחתון וספונדילוזיס בין החוליות L-5 ו-S-1. הוא קובע כי מימצאים אלה קדמו לתאונה. בסיכומו של דבר, מוצא המומחה כי לתובע נכות עקב כאבי הצוואר בשיעור של 5 אחוז, אשר נגרמה עקב השינויים הניווניים ולא עקב התאונה, וכן 15 אחוזי נכות עקב כאבי הגב התחתון, שמתוכם הוא משייך 5 אחוז למצב הקודם ו-10 אחוז לתאונה. 2. שאלה מקדמית היא, האם במצב רפואי כזה, אכן היתה התנהגות התובע מוצדקת, שכן מאז התאונה, חזר לעבודה לתקופה קצרה ולאחר מכן, חדל מכך ומאז ועד היום אינו עובד. בהקשר זה יש לציין שהביטוח הלאומי, אשר בדק את התובע, לא מצא לנכון להפעיל את תקנה 15. כאשר אני קורא את חוות דעתו של ד"ר צ'ציק בעיון, אני למד כי, אותם 10 אחוזי נכות שקבע המומחה לתובע, עקב כאבי גב תחתון, עקב התאונה, גרמו לו להגבלה בתנועות עמוד השדרה-המותני, כאשר יש להוסיף לכך עוד 5 אחוזי נכות הנובעים ממצבו הקודם של התובע. אני סבור שבנסיבות כאלה, לא יהיה זה נכון לומר שנכותו התפקודית של התובע, עולה על נכותו הרפואית. בהקשר זה יש לציין את דבריו של התובע עצמו, כאשר הוא מעיד על טיב עבודתו אצל הנתבעת. החל מעמ' 3 לפרוטוקול, מציין התובע שהוא עבד אצל הנתבעת כפועל פשוט, העוסק בטוריה, פטיש ומקוש. הוא מציין שהיה עליו לעשות בורות בשביל שתילים ולעדור את השתילים, וכן היה עליו לנקות חניונים וזבל, לשמור על טרקטורים ולהראות למפלסת איפה לעשות את הדרכים. בעניין כריתת העצים, הוא משיב, שהוא עסק בכך 4 שנים לפני התאונה, ולכל היותר, שבוע בשנה. גם בנושא כריתת העצים הוא מציין, שתפקידו היה לשמור שלא יכרתו העצים הלא מסומנים. סיכומו של דבר, שאני למד, שתפקידיו של התובע אצל הנתבעת, היו לחפור בורות, לעדור שתילים, עבודות נקיון, שמירה, הנחיית המפלסת ופיקוח על קבלני כריתת העצים. התפקיד המכביד ביותר על מי שסובל מהגבלה בעמוד השדרה-המותני, הוא התפקיד של עידור וחפירת הבורות סביב השתילים. אולם, מעבר לכך, היו לתובע תפקידים נוספים אצל הנתבעת, ואני סבור, שגם במצבו כיום, אין לו כל קושי לבצעם. גם פעולת העידור וחפירת הבורות של השתילים, אינה קשה כל כך שאדם הסובל מהגבלה בעמוד השדרה-המותני, אינו יכול לעשותה. מכאן מסקנתי היא, שפגיעתו התפקודית של התובע, אם היתה כזו, אינה עולה על נכותו הרפואית. 3. בנסיבות כפי שפרטתי לעיל, אינני רואה את התנהגותו של התובע שלמעשה לא חזר לעבודה רציפה לאחר התאונה, כהתנהגות סבירה, ולכן אינני סבור שיש לקבל את תחשיביו של ב"כ התובע באשר להפסדי ההכנסה הגדולים שנגרמו לו עקב נכות תפקודית גבוהה שמנסה התובע להציג כאילו נגרמה לו כזו. 4. משקבעתי כך, יש לפסוק את הפיצוי לו זכאי התובע, כתוצאה מן הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה. א. כאב וסבל לעניין זה, אני סבור שהתובע זכאי לפיצוי של 40,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית. יש לזכור את גילו המתקדם של התובע וידוע הוא שככל שהנפגע מבוגר יותר, ההחלמה איטית יותר והכאב והסבל רבים יותר. ב. תקופת אי כושר עבודה והפסדי הכנסה בחודשים בהם חזר לעבוד באשר לתקופת אי הכושר שנגרמה לתובע עקב התאונה, נגרמו לתובע הפסדי הכנסה של 3.5 חודשים, כאשר בסיס ההכנסה צריך להיות מחושב כך שהשכר הממוצע עבר התאונה, יוצמד במלואו למדד המחירים לצרכן, ולכן הפיצוי המגיע לתובע בתקופה האמורה, עומד על 25,000 ₪ נכון להיום. ג. אובדן כושר עבודה לעבר ולעתיד לאור מה שקבעתי, שנכותו התפקודית של התובע אינה עולה על נכותו הרפואית, אני סבור, שבשיעור נכות של 10 אחוז, יש לקבוע פיצוי גלובלי תוך התחשבות בקיצבאות הבטחת ההכנסה שמקבלת משפחתו של התובע - 3,661 ₪ לחודש - החל מפברואר 95'. לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבור, שהפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה, הן לעבר והן לעתיד, יעמוד על סך של 80,000 ₪. ד. עזרת צד ג' אינני סבור שהעזרה שקיבל התובע מבני משפחתו, חרגה מן העזרה המקובלת בין בני משפחה, ואם היתה חריגה כזו, הרי שמדובר בחריגה קלה, ורק לצורך הסרת הספק, יקבל התובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 8,000 ₪. ה. הוצאות שונות מאחר ומדובר בתאונת עבודה, הוצאותיו של התובע צריכות להיות מכוסות ע"י המל"ל, ולכן אינני מחייב את הנתבעת בדבר בגין ראש נזק זה. ו. הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים התובע לא הוכיח עניין זה, אולם, אני סבור שאדם במצבו זכאי לפיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה, וזאת לאור העובדה שאני סבור שהוא יאלץ להיבדק בתכיפות יתר עקב נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, ולכן אני סבור שהפיצוי הראוי לעניין זה, לעבר ולעתיד, יעמוד על סך של 3,000 ₪. 5. לפיכך, כלל נזקיו של התובע עומדים על 156,000 ₪. מסכום זה, יש לנכות 10 אחוז רשלנות תורמת כפי שקבעה כב' השופטת דוברת בפסק-דינה, ולכן סכום הנזקים יעמוד על 140,400 ₪. בנוסף, יש לנכות את תקבולי המל"ל, אותם קיבל התובע, כשהם משוערכים להיום בסך של 35,500 ₪, כך שהתובע זכאי לסכום של 104,900 ₪. אינני סבור שיש לנכות את קצבת הבטחת ההכנסה שמקבלת משפחתו של התובע, מכיוון שהתחשבתי בעניין זה כאשר קבעתי את הפסדיו של התובע באופן גלובלי. 6. סיכומו של דבר, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 104,900 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 12,000 ₪, בתוספת מע"מ. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. נפילת עץתאונת עבודה