שאלת קיומו של משק בית משותף תיערך בעזרת המבחנים אשר נוסחו בפס"ד תב"ע 7/98-04 חיים עמית מ' המלל, פד"ע לג 82, כאמור בפסק הדין:   " בפסיקה של בית- דין זה נקבעו מבחנים לקביעה אם אכן מתקיים במקרה הנדון משק בית משותף: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו; האם הם גרים בבתים נפרדים, ומה המרחק בין בית בת הזוג האחת לבתיהן של בנות הזוג האחרות שעמן גר האיש; מאליו ברור שאין הרשימה הנ"ל 'רשימה סגורה' ויש לבחון כל מערכת יחסים בין בני זוג לגופה. " קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שאלת קיומו של משק בית משותף: בפנינו תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה.   להלן עובדות המקרה:   התובע, יליד 1935, נשוי משנת 1971 ואב לשלושה.   התובע מתגורר בצריף בקרית מוצקין, רחוב יוסף הלוי 94/א. ליד הצריף של התובע ממוקמות עוד 3 צריפים שבהם מתגוררים אשתו וילדיו של התובע.   בתאריך 4/5/2000 הגיש התובע לנתבע תביעה לגמלת הבטחת הכנסה.   בתאריך 15/5/2000 נדחתה תביעת התובע בנימוק, כי לבת זוגתו החיה עימו יש הכנסות בשיעור השולל את זכותו לתשלום הגמלה. לתובע חשבון בנק בסניף 898 של בנק לאומי, שהינו משותף לו ולאשתו. עם זאת- לאשת התובע יש חשבון נוסף, בבנק הפועלים.   קצבאות הנכות שמקבלים כל אחד מבני הזוג, מופקדות בחשבונות נפרדות בבנק.   את הוצאות חשבונות החשמל, המים והגז של 4 הצריפים משלם התובע.   להלן טענות התובע:   לגרסת התובע, מזה שנים הוא אינו חי עם אשתו באותו הצריף אשר במעברה, והוא בנה לעצמו מחסן מקרשים אשר בו הוא מתגורר. מחסן זה מהווה, לטענת התובע, צריף נפרד מזה של אשתו, וממוקם במרחק של כ- 3 מטרים מצריפה. ילדיו של התובע גרים, לפי טענתו, בשני הצריפים הנוספים אשר במעברה.   התובע טוען, כי מזה שנים אין הוא חי עם אשתו "חיי משפחה", ולא מנהל עימה כל משק בית משותף. לטענתו, הוא אינו יכול להתגרש ממנה, כיוון שהוא מחכה עד אשר עניין הבית יוסדר, ויימכר לעיריית קריית מוצקין ובני המשפחה יקבלו פיצוי כספי על עזיבת המקום.   על כן- לטענת התובע, לצורך תביעתו להשלמת הכנסה אין לחשב את הכנסת אשתו ויש לראות בו כתא משפחתי נפרד.   להלן טענות הנתבע:   ב"כ הנתבע טוען כי התובע מתגורר יחד עם אשתו באותו הצריף. ב"כ התובע מצביע על העובדה, כי בדו"ח חקירה סביבתית שנערכה בתאריך 23/5/01, נצפה התובע נכנס ויוצא מהצריף של אשתו.   לטענת ב"כ הנתבע, התובע מבשל לעצמו במטבח אשר בצריף של אשתו, וכן מכין שם קפה לעצמו, ולעיתים אף לאשתו, ואף מגיש לה אותו. כמו כן, קיימים סתירות רבות בין עדות התובע לבין עדות אשתו ביחס לסיבה מדוע השניים אינן חיים תחת אותה קורת גג, וכן בעניין האוכל אשר כביכול נטען על ידו כי אין הוא אוכל או מכין בצריפה, וכן בעניין הגילוח אשר נערך בצריף שלה.   לטענת ב"כ הנתבע, התובע מנהל עם אשתו משק בית משותף, ולא חלים עליו הכללים שבחוק הבטחת הכנסה ובתקנות הבטחת הכנסה לבחינת זכאותו בנפרד ממנה.   ב"כ הנתבע מביא בפנינו את פסק דינה של כב' השופטת ברק בבית הדין הארצי לעבודה בעניין עע 132/99 גבריאל וענונו נ' שירות התעסוקה והמלל, עבודה ארצי כרך ל"ג (81) 26 (להלן: פס"ד וענונו), שם מציינת כבוד השופטת ברק, כי תכלית החוק היא שאם קיימת יחידה משפחתית החיה חיי שיתוף והמנהלת משק בית משותף תיבדק זכאות היחידה כולה.   לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:   המחלוקת העובדתית שבפנינו נסבה סביב הסוגיה האם התובע ואשתו מנהלים משק בית משותף, או לאו, וזאת כדי לבדוק זכות התובע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה.   סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה), מגדיר את הזכאים להבטחת הכנסה, כאמור בסעיף:   " 2. תנאי זכאות (א) תושב ישראל שמלאו לו עשרים שנה זכאי לגמלה, בכפוף להוראות חוק זה כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה: (1) אין לו הכושר לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו או שאינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים בתקנות ..."   כאשר המדובר הוא בבני זוג, הרי שיחול עליהם סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה, כאמור בסעיף: " 4. זכאות בני זוג (א)   הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2. (ב)   האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על מי שהשר קבע בתקנות, בתנאים שקבע."   הלכה פסוקה היא כי יש לבחון כל מערכת יחסים בין בני זוג לגופה (דב"ע נו/257-04קרולי אימרה לוסטיג נ' המוסד, פד"ע ל 1). כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בני זוג שנישאו, ולא ניהלו משק בית משותף, לא ייחשבו כ"בני זוג" לעניין חוק זה עד למועד שבו יעברו לגור יחדיו (דב"ע נז/136-04 המוסד נ' מחמוד עיסא הנייה, פד"ע לג 369).   בעניין שלפנינו, אם כן, עלינו לבדוק האם על פי התשתית העובדתית מנהלים בני הזוג משק בית משותף, או לאו.   שאלת קיומו של משק בית משותף תיערך בעזרת המבחנים אשר נוסחו בפס"ד תב"ע 7/98-04 חיים עמית מ' המלל, פד"ע לג 82, כאמור בפסק הדין:   " בפסיקה של בית- דין זה נקבעו מבחנים לקביעה אם אכן מתקיים במקרה הנדון משק בית משותף: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו; האם הם גרים בבתים נפרדים, ומה המרחק בין בית בת הזוג האחת לבתיהן של בנות הזוג האחרות שעמן גר האיש; ... מאליו ברור שאין הרשימה הנ"ל 'רשימה סגורה' ויש לבחון כל מערכת יחסים בין בני זוג לגופה. "   במקרה דנן, בשאלה האם מנהלים בני הזוג משק בית משותף לעניין תשלום גמלת הבטחת הכנסה, מקובלת עלינו עמדתו של התובע, כי אין הוא ואשתו מנהלים משק בית משותף. הגם שהתובע משלם את חשבונות החשמל והמים של הצריף בו מתגוררת אשתו, אך דבר זה נעשה מחוסר ברירה, שכן בצריפו אין לו את האמצעים החשמליים הבסיסיים לצורך קיומו בכבוד. כן יש לציין, כי כניסות התובע לצריפה של אשתו נובעות מהסיבה הפשוטה כי אין בצריף, שבו הוא חי, שירותים, מקלחת ומכונת כביסה, ומחוסר ברירה, נאלץ הוא להשתמש באלה הקיימים אצל אשתו. דעתנו מתחזקת מהחקירה הסביבתית שנערכה ע"י גורם של הנתבע, באשר התובע נצפה יוצא מצריפו, ועובר לזו של אשתו. כן מציין החוקר כי למרות שאשת התובע היא זו שעושה את הכביסה שלו, עדיין ישנה הפרדה בין הבגדים, כדבריו: " בסיור שערכנו בשני הצריפים ראינו הפרדה בין בגדיו של התובע לבגדי אשתו, כאשר בגדי התובע נמצאים בצריף המערבי שטען שהוא ישן בו, והאישה מחזיקה את בגדיה בנפרד בצריף המזרחי שבו היא ישנה. "   הנה כי כן, רואים אנו כי קיימת הפרדה בין בני הזוג, ורק מחוסר אמצעים כספיים נאלצים השניים לחלוק מספר משאבים אשר נמצאים בצריפה בלבד.   יתר על כן, בעניין וענונו קבעה כבוד השופטת ברק:   " התכלית היא שמי שבני הזוג המנהלים קופה משותפת, גם יבדקו כיחידה משותפת לצורך זכאותם להבטחת הכנסה. זאת על מנת שיהא לשניהם כיחידה אמצעים לקיום מינימלי. על פי אותה תכלית ואותו הגיון, כאשר בני זוג נשואים אך אינם מנהלים קופה משותפת, אין מקום לבדוק את שניהם בצוותא על מנת לבחון האם הם זכאים לגמלת הבטחת הכנסה. כאשר הם אינם מנהלים קופה משותפת אין מקום למבחן משותף. "   כן יש לציין, כי הכנסות בני הזוג אינן מצויות באותו חשבון הבנק. בחשבון הבנק של התובע אמנם יש לאשתו זכות לפעול בה, כי החשבון רשום על שם שניהם, אך כפי העולה מעדותה, אין היא פעילה בו מזה שנים רבות, הכנסותיה לא נכנסות לחשבון בנק זה. כמו כן, הנתבע לא המציא בפני בית הדין כל מסמכים הנוגדים עובדה זו, ולמדים אנו מכך כי זהו המצב לאשורו. לסיכום, את כל המשאבים אשר יכלו התובע ואשתו לחלק ולפעול בהם בנפרד, הם אכן עשו זאת כגון: חשבון הבנק, מקום הלינה של השניים, מקום תליית הבגדים של השניים, וכיוצ"ב. על כן אני קובעת, כי התובע ואשתו אינם מנהלים משק בית משותף ואינם מנהלים קופה משותפת.   לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כי התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה ואין לשלול ממנו את הזכאות בגין הכנסות אשתו, היות ובפועל אין השניים מנהלים משק בית משותף. על הנתבע לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה, מחודש מאי 2000 ואילך, וכל עוד התקיימו בתובע תנאי הזכאות על פי חוק.   מאחר והתובע היה מיוצג ע"י הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות.  בתים משותפים