קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שהייה לא חוקית של מטפלת סיעודית זרה: זוהי עתירה להורות למשרד הפנים לבטל את צו ההרחקה שהוצא כנגד העותרת מס' 1 (להלן: "העותרת"), ולאפשר לה להכנס להליך מדורג לשם התאזרחות. לחילופין, מבקשים העותרים להורות למשיבים להעניק לעותרת מעמד קבע בישראל ולחילופי חילופין, להורות למשיבים להעניק לה מעמד ארעי בישראל, או כל מעמד חוקי אחר בישראל. העותרת הינה אזרחית פיליפינים אשר נכנסה לישראל בתאריך 29.12.96 באשרת עבודה כמטפלת סיעודית. מעסיקתה של העותרת נפטרה ב-9.1.01 ומאז ועד היום לא עשתה דבר על מנת להסדיר את מעמדה ונמצאת קרוב לארבע שנים כשוהה בלתי חוקית. העותרת נעצרה ביום 26.10.04 ללא אשרת שהיה, והובאה בפני הממונה לביקורת הגבולות, שם טענה כי אין לה בארץ משפחה או חבר. הוסבר לעותרת כי עליה לעזוב את ישראל, אך היא טענה שברצונה להמשיך ולעבוד כאן (ר' נספח א' לתגובת באת כח המדינה). לעותרת נערך שימוע ובסיומו החליט משרד הפנים להרחיקה מישראל ולהחזיקה במשמורת. ביום 27.10.04 הובאה העותרת בפני בית הדין ושם חזרה על טענתה כי היא עובדת בעבודות מזדמנות וברצונה להשתחרר בערבות תוך התחייבות לצאת מן הארץ תוך שבועיים. בית הדין קבע כי ניתן לשחררה ממשמורת, אם תפקיד ערבות כספית בסך 25,000 ₪ (ר' נספח ד' לתגובת באת כח המדינה). ביום 11.11.04 הובאה העותרת בפני בית הדין בשנית, הפעם היתה מיוצגת ובא כוחה טען לראשונה, כי הינה בת זוג של אזרח ישראלי ו/או הידועה בציבור שלו וביקש הפחתת הערבות. בית הדין לא נעתר לבקשתה. על החלטה זו הוגש ערעור מנהלי לבית משפט זה. כב' השופט טל שדן בענין, נתן פסק דין הדוחה את הערעור (ר' נספח ו' לתגובה של באת כח המדינה). בעתירה בפני, טוענת העותרת כי במהלך שנת 2000 הכירה את העותר מס' 2 והם נישאו בנישואין שנערכו ע"י עו"ד ערבי ממצרים, שעבר באום אלפחם ומאז אותה שנה חיים יחד כזוג נשוי ומנהלים משק בית משותף. לטענתה, לא סיפרה על דבר נישואיה באף אחת מן החקירות משום ש"לא ידעה מה לומר ונעתקו המילים מפיה". תחילה אדון בשאלה העובדתית, האם אמנם הראתה העותרת כי היא נשואה לאזרח ישראלי. תעודת הנישואין שצורפה לתצהירה של העותרת ותרגומה צורף כנספח ח' לתגובת באת כח המדינה, אינו נושא כל תאריך, אינו מציין מה זהותו של עורך חוזה הנישואין, מה כישוריו, ומניין שואב את סמכותו להשיא בני זוג. כל שנאמר בו: "אני מאשר שאני אגבריה מוחמד ראשיד, נישאתי בעזרת האל ושליחו עם הגב' וירג'יניה מיהפוס נרדווה בעלת אזרחות פיליפינים שתאריך לידה 16.9.60"... אפילו חתימתו של עורך הטקס, אם אמנם נערך טקס, אינה מופיעה על גבי המסמך. עוד יש לציין, כי העותרת טענה בפני כי היא עדיין נשואה לבעלה אשר נמצא בפיליפינים ומעולם לא התגרשה ממנו, שכן לדבריה, לא קיים הליך גירושין בפיליפינים. היא הבהירה כי חיה בנפרד מבעלה מזה שנים ואין ביניהם כל קשר. לה ולבעלה הפיליפיני שלושה ילדים משותפים. בנסיבות אלה, מובן שהמסמך שהוגש אינו יכול להווה תעודת נישואין והעותרים אינם יכולים להחשב כנשואים על פי החוק הישראלי. משנקבע לעיל שאין בני הזוג נשואים זה לזה, נשאלת השאלה האם מדובר בידועים בציבור החיים יחדיו ומנהלים משק בית משותף. יש לציין כי העותר מס' 2 צעיר ב-20 שנה מהעותרת. עוד יש לציין, כי עד למעצרה של העותרת לא נעשתה כל פניה למשרד הפנים באשר להסדרת מעמדה של העותרת. ב"כ העותרים צרף לבקשתו תצהירים הן מטעם העותר והן מאנשים נוספים המכירים אותו, אשר הצהירו כי העותרים חיים כבעל ואישה לכל דבר. אציין כי העותר מס' 2 לא טרח כלל להתייצב לדיון שבפני והסתפק בהופעת בא כוחו שייצגו. באת כח המדינה לא ביקשה לחקור את המצהירים, שכן לדעתה, אפילו ייקבע כי בני הזוג חיים כבעל ואישה, עדיין אין בכך כדי לשנות מהחלטת המשיב. חוק הכניסה לישראל מעניק לשר הפנים שיקול דעת רחב האם להתיר לזר לשהות בישראל. לאזרח זר אין זכות קנויה לבוא בשעריה של המדינה ללא היתר כדין. באשר לידועים בציבור, בתאריך 4.11.04 נכנס לתוקף נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים שאינם נשואים. העתירה שבפני הוגשה בו ביום שבו נכנס נוהל כתוב לענין זה. ב"כ העותרים טוען כי הנוהל אינו רלבנטי לעניננו מפאת מועד פרסומו. מאידך, טוענת באת כח המשיב, כי הנוהל שפורסם רק עיגן בכתב נוהל קיים שעל פיו נהג משרד הפנים באופן מעשי. משרד הפנים קבע בנוהליו, עוד טרם פרסום הנוהל מה4.11.04, כי כשמדובר בבני זוג שאינם נשואים, לא יחול על שוהים בלתי חוקיים. בן הזוג הזר השוהה שלא כדין בישראל המבקש לחיות עם בן זוגו הישראלי, יצא מהארץ, ורק לאחר שתוגש בקשה, תבחן זו לגופה. משרד הפנים לא החיל את הנוהל על מי שהודיע על היותו ידוע בציבור של אזרחי ישראלי, לאחר שהוצא כנגדו צו הרחקה. הגיונה של פרקטיקה נוהגת זו הינה, שטענה של ידועים בציבור קל ופשוט לטעון אותה וקשה לבחון אותה. לפיכך, אם אמנם חיים בני הזוג כבעל ואישה לכל דבר, כי אז יבקש האזרח הישראלי להשיב את הזר למדינה ומשרד הפנים יבחן את הבקשה לגופה ויתן החלטה תוך 30 יום. במהלך תקופה זו יוכל משרד הפנים לבחון בחינה מראש ולא בדיעבד. בעניננו, עמדת המשיב הינה כי על העותרת לעזוב את ישראל לאלתר ולאחר שתצא, אם תוגש בקשה ע"י העותר מס' 2, ישקול משרד הפנים את הבקשה. ב"כ העותרים מפנה לבג"צ 3648/97, סטמקה נ' שר הפנים פד"י נג (2) 787 ומבקש ללמוד ממנו גזרה שווה לעניננו. פסק דין סטמקה דן באזרח ישראלי שנישא כדין עם בן זוג זר ובית המשפט קבע כי הם נישאו בנישואי אמת לחיות בצוותא חדא בישראל, ולפיכך אין לדרוש מן הזר לעזוב את הארץ בטרם יקבל מעמד של קבע במדינה. כאמור, אין זה המקרה בעניננו. משרד הפניםהליך מדורג (משרד הפנים)מטפלתאזרחות